לאחר עשר שנות פעילות, הגלריה הקהילתית ״ברבור״ הפועלת במרכז ירושלים הפסיקה את פעילות ועומדת בפני סכנת סגירה.

מפעילי הגלריה מאשה זוסמן, אבי סבח, ינאי סגל ודניס משקביץ, התבשרו לפני שלושה חודשים כי מאחר ומעון הילדים השכונתי זקוק לשיפוץ, הוחלט לסגור את הגלריה ולהעביר את המבנה לילדי הגן. לאחר הליך גישור מול נציגי המנהל הקהילתי המטפל במבנה ועיריית ירושלים, הוסכם כי הגלריה תפונה למקלט סמוך למשך שלושת חודשי השיפוץ. לפני שלושה שבועות פונתה הגלריה, אולם לאחר המעבר הסתבר שהמקלט עמוס בציוד, מוזנח, לא נגיש ולא מתאים לפעילות הגלריה, הכוללת, מלבד הצגת תערוכות, גם פעילויות קהילתיות כמו סדנאות ציור לקשישי השכונה, שאינם יכולים לרדת במדרגות המובילות למקום.

במכתב שנשלח היום (שלישי) ע״י צוות הגלריה, מסופר על הקשיים ועל ביטול התערוכות המתוכננות לזמן הקרוב. נכון לעכשיו הגלריה אינה פעילה כלל, אולם צוות המקום מבקש לשמור על אופטימיות ולחפש פיתרונות נוספים לבעיה.

לאחר שנה של מאבק הכירה עיריית תל אביב בעובדי מתחם ביאליק (בית ביאליק ובית העיר), כעובדים שכירים לכל דבר ועניין. המאבק, שנערך בתמיכת ארגון העובדים ״מען״, החל בעקבות מחאת עובדים שהועסקו במקום במשך 5 שנים בחוזים אישיים כנותני שירותים ללא תלושים וללא זכויות סוציאליות. הסכם העבודה החדש נחתם ב-28.8, והוחל רטרואקטיבית מראשית אוגוסט.

עובדי מתחם ביאליק הם קבוצה של כ-20 יוצרים, אנשי חינוך, תיאטרון, אמנות ואקדמאים בעלי תארים מתקדמים, המפעילים את המתחם על כל רבדיו, החל מבניית מערכי החינוך דרך תפעול יומיומי אדמיניסטרטיבי של הבתים ועד לאוצרות ובניית תכנים לתערוכות המתחלפות. בהודעת ״מען״ על החתימה צויין כי על פי ההסכם, ניהול המתחם והעסקת העובדים עוברים לידי חברת מוסדות חינוך. שכרם הקודם של העובדים נשמר להם ואף שופר במרבית המקרים, ואליו נוספו זכויות סוציאליות כימי חופשה, ימי מחלה, דמי הבראה וביטוח בריאות, הפרשות לקרנות פנסיה ופיצויי פיטורין.

• חנוכת המשרד החדש בבית הנסן
  "בטון, בולימיה" | על תרבות הבטון והמלט בישראל | תערוכה קבוצתית  | בית בנימיני
• "על הסכנה שבסיפורים בלתי מסופרים" | תערוכה קבוצתית | גלריה בית-הגפן
• "בית מלאכה למלים” | סדנה לליווי כתיבה בהנחיית עדי שורק
• "האמנות של גֶ'ן, שָן, רֶן" | תערוכת ציורים בינלאומית
• "מחוברים" | תערוכה קבוצתית בציור, בפיסול, בצילום, בפסיפס ובמעשה טלאים |גלריה על האגם
• Bookface | תערוכת מחווה קבוצתית לפייסבוק | נמל יפו
• "אמנות נעולה" | תערוכה קבוצתית | גלריית הציפור הכחולה
• OFF 4 | הוליווד והאוונגרד | סדרת קולנוע נסיוני
• ימים פתוחים בידית, בית-הספר לשחקן היוצר
• "טקטוניה – לעבור דרך קירות"  | הצגת מקור של אנסמבל תיאטרון הידית
• "אמנות בלא נחת" | מגמות באוצרות ובאמנות בת-זמננו | קורס בהנחיית יונתן אמיר

***

חנוכת המשרד החדש בבית הנסן

כתב העת המקוון לאמנות, תרבות וחברה ״ערב רב״ חונך משרד חדש בבית הנסן

בתוכנית: מסיבת שישי בצהריים עם חברים
אורי זר אביב על המוסיקה (אור בזויות) www.lightbaz.com
השקת ״בירה עמיקתא״ – בירה חדשה מבית ״ערב רב״
הפתעות

גם הילדים מוזמנים

חיימי פניכל, "מריצה", 2014

"בטון, בולימיה" | על תרבות הבטון והמלט בישראל | תערוכה קבוצתית

בית בנימיני, מרכז לקרמיקה עכשווית
רח' העמל 17, תל-אביב
אוצרת: טלי תמיר

התערוכה חוקרת את השימוש ההולך וגובר בעשור האחרון בחומרי בנייה ויציקה בסיסיים – מלט ובטון – כחומרים לעשיית אמנות בישראל, הן בפיסול והן בציור. כ-30 שנה אחרי הגדרת "דלות החומר" מופיע הבטון האפור, הדל וחסר ההילה מסיבות אחרות לגמרי. הבטון בנוף הישראלי מחלחל לכל מקום, לכל פינה. בטון ומלט הם חומרי ההזנה וחומרי היסוד לאתוס הישראלי, הציוני, המבטיח ומעורר התקווה. התערוכה עוסקת בתהליך מצטבר של בטוניזציה, התקשות והיאטמות. היא עוקבת בתאווה לבטון ובתשוקה בלתי נשלטת לבנייה האוכלת בכל פה ומשמשת "תשובה ציונית הולמת" לכל פגיעה ואיום; במשקע המצטבר שמשאיר אחריו סחרור המיגון, המקלוט ובניית החומות. זוהי התבוננות בכאב בהררי הבטון שהתרסקו במלחמות ובענני האבק השחור שהם מעלים מול עינינו. העבודות בתערוכה מבקשות לגעת בעולם קרוש, רווי מלט ובטון המחלחלים לתוך הציורים, לעלוות העצים, לקפלי הבגדים, לחריצי הגוף, לסמרטוטי הרצפה הסחוטים, לספסלים, לארונות, לרעפים, למדורות, לכלי האוכל: קרום של בטון, קליפה קשיחה ואפורה, העוטפת את חיינו הרגשיים, הפוליטיים, החברתיים.

משתתפים: יורם בלומנקרנץ, גיא בן-שטרית, דייוויד גוס, שרון גלזברג, גלי גרינשפן, יצחק דה-לנגה, אנה דן, נועם דובר ומיכל צדרבאום, רענן חרל"פ, דנה יואלי, ארז ישראלי, דינה כהנא-גלר, תומר ספיר, חיימי פניכל, מוחמד קייס, שי רטנר, לי רמון 

לפרטים נוספים: אתר בית בנימיני

אמיר פולק, "סיפורה העצוב של יה יה", טכניקה מעורבת, 2014

"על הסכנה שבסיפורים בלתי מסופרים" | תערוכה קבוצתית

גלריה בית-הגפן, מרכז תרבות ערבי-יהודי, רח' הגפן 2, חיפה
פתיחה: חמישי, 11.9.14, ב-20:00
אוצרת: ליאן סייד

סיפורים טומנים בחובם מחויבות מסוימת לסוף (או אם תרצו, למוות). אולם סוף הסיפור אינו שוכן בשורות ובמלים האחרונות של ספר. סיפור מת כשהוא חדל מלהיות מסופר. במובן זה, כותרת התערוכה מטעה, כיוון שלכאורה נדמה שהיא מבקשת להנחיל לצופה או לקורא מוסר השכל חינוכי: הישמרו לכם, אל תניחו לסיפורים לגווע. אולם הסיפור שמעסיק אותנו הוא זה שמסופר, בקול ענות חלושה, באמנות חזותית עכשווית. העבודות בתערוכה משקפות פרקטיקות של סיפור שמסרבות להתמסר למילוליות ומגייסות לטובת הסיפור את התיאור, הרמיזה, האזכור וכדומה. התערוכה בוחנת את המילוליות כתכונה, על השלכותיה והיבטיה באמנות חזותית. כמו כן היא מבקשת לחדד ולהראות כי לא כל מה שנמסר כסיפור הוא בהכרח מילולי, ובאותה נשימה, שהבלתי מסופר עשוי להיות מסוכן לא פחות.

גלריה בית-הגפן, מרכז תרבות ערבי-יהודי, רחוב הגפן 2, חיפה.
אתר הגלריה

"בית-מלאכה למלים", עדי סורק

"בית מלאכה למלים"

סדנה לליווי כתיבה בהנחיית הסופרת והעורכת עדי שורק
החללית, רח' הירקון 70, תל-אביב

למשך רגע אחד נראה שעלית על דרך המלך, שהדברים נצברים, ששבילים מתקדמים הלאה, ברגע אחר הכל נדמה לרסיסים, להתחלות דחוקות שקשה להמשיכן. במשך זמן מסוים את ממש מתמידה בכתיבה, ואז זה מתמוסס; עומס, בלימודים, בעבודה, הרצון להיפגש עם חברים, לקרוא, גודש החיים. בדיוק בשל כך, כדי לאסוף, לקבל הד והשראה, "בית מלאכה למלים" מציע הקשר, הנאה, ובעיקר – רצף של כתיבה.

הסדנה כוללת מפגשים נושאיים מעוררי השראה, דיון מעמיק בטקסט שלך, התנסויות כתיבה ייחודיות המותאמות אישית ועוד.
עדי שורק היא סופרת ועורכת הסדרה "ושתי" בהוצאת רסלינג. ספרה "לפעמים מאבדים אנשים" ראה אור לאחרונה בהוצאת ידיעות-ספרים, כמו גם ספריה הקודמים – הרומן "שבע מטרוניתות", הנובלה "חללים" ומחזור הסיפורים "תיירות פנים".

עד 8 משתתפות/ים. 12 מפגשים, ימי שלישי אחר-הצהריים, החל מ-23 בדצמבר 2014.  מתאים גם לאמנים המשלבים טקסט בעבודותיהם.

לפרטים מלאים ולהרשמה: כאן או adisorek.ctivah@gmail.com | 050-5352697

"האמנות של גֶ'ן, שָן, רֶן"

"האמנות של גֶ'ן, שָן, רֶן" | תערוכת ציורים בינלאומית

ספטמבר-אוקטובר 2014
תיאטרון נחמני (אנסמבל עיתים), רח' נחמני 4, תל-אביב
אירוע מרכזי: חמישי, 18.9.14, ב-19:00

בימים של אי-ודאות – תערוכת הציורים הבינלאומית "האמנות של גֶ'ן שָן רֶן" מציגה ערכים מסורתיים עתיקים. האמנים, שכמה מהם עברו דיכוי אכזרי בסין, מביעים בציורים את נצחון רוח האדם ואת האומץ הבלתי מתפשר. התערוכה מעלה שאלות חשובות ונוקבות על המוסר של המין האנושי בימינו.

"האמנות שלנו נובעת מלב טהור ומשקפת את החוויות האישיות שלנו. היא מסוגלת להשפיע במידה עצומה על צורת החשיבה של אנשים ונוגעת ישירות במוסריות האנושית. אמנות זו עוסקת באינטראקציה שבין השניים" (פרופ' קונלון ג'אנג, מייסד התערוכה).

דף הפייסבוק הישראלי של התערוכה
שעות פתיחה: בתיאום מראש וכשעה לפני תחילת מופע ועד לסיומו.
לפרטים והזמנת סיורים מודרכים (ללא תשלום): 054-3978991

***

"מחוברים" | תערוכה קבוצתית בציור, בפיסול, בצילום, בפסיפס ובמעשה טלאים

גלריה על האגם, דרך הפארק 10, רעננה
פתיחה: שבת, 13.9.14, ב-19:30

מפיקה ואוצרת התערוכה: רחל זיו

התערוכה מבטאת יכולות יצירה במגוון חומרים ואמצעי יצירה שונים ומפתיעים. חיבור המתכתב עם נוף עירוני וטבע פרוע, משלב בין חשיבה לוגית ודמיון ופנטזיה, יוצר קשר בין תנועה וקיפאון ומחבר בין חומרים דומים ושונים. זו תערוכה מיוחדת המכילה סגנונות ויוצרים מתחומים שונים, שבה החיבור האמנותי, האנושי והרגשי הוא הלב, שהוא חלק בלתי נפרד מהעשייה.

נעילה: ראשון, 28.9.14

***

Bookface | תערוכת מחווה קבוצתית לפייסבוק

נמל יפו, האנגר 2
פתיחה: חמישי, 11.9.14, ב-20:00

התערוכה נהגתה במלאות עשר שנים לייסוד הרשת החברתית הגדולה בעולם. התערוכה מציגה סיפורי דיוקן מזוויות שונות ועוסקת בצורך להציג חזות של העצמי הפנימי והחיצוני. בתערוכה מציגים אמנים שונים דיוקנאות בציור, בצילום, בטלאים ובפיסול. האמנים מתארים את חייהם וחיי אחרים באמצעות תווי הפנים. הדגש הוא על דיוקנאות המבטאים מגוון שאלות של דת, גזע ומגדר ומאפשרים לצופה לפתוח בדו-שיח ולצאת למסע של גילוי האחר בתוך העצמי.

אירוע התערוכה בפייסבוק
נעילה: 1.10.14
שעות ביקור: בכל יום בשעות 12:00–22:00.

יועץ אמנותי: אודי רוזנווין. הפקה: "אמני ישראל מתאגדים", שירי מאיר ומימון פאר. חסות: דפנה נבארו.

Sell My Art למכירת אמנות ישראלית איכותית
Israeli Art Market למכירת אמנות ישראלית בחו"ל
Israeli Art Market's MAGAZINE המגזין לאמנות ישראלית עכשווית המופץ בארץ ובחו"ל
מכללת קונספט למקצועות העיצוב מחלקת מלגה בערב הפתיחה
הבמאי והיוצר עמית רון עם המיצג Fake-look

לילך שינפלד

"אמנות נעולה" | תערוכה קבוצתית

גלריית הציפור הכחולה
בית אמני פתח-תקווה, רח' רוטשילד 75, פתח-תקווה
פתיחה: מוצאי שבת, 13.9.14, ב-20:00
אוצרת: שרה רז, יו"ר עמותת אמני פתח-תקווה

אינספור תיאוריות הציעו לאורך השנים הסברים פסיכולוגיים עמוקים יותר ופחות לאובססיה לנעליים, שלרוב מיוחסת למין הנשי, לעידן המודרני ולתרבות הצריכה. הנעל היא פריט לבוש שמטרתו לכסות כף רגל כדי להקל על ההליכה ולמנוע פציעות ממכשולים סביבתיים. בתקופה הפרה-היסטורית אנשים הלכו יחפים, רגליהם נחבלו ונשרטו, ולכן בני-האדם החלו לנעול נעליים שיגנו על רגליהם. בתחילה הנעליים היו עשויות מפיסות עור שנקשרו בחבלים לרגליים. עם הזמן הנעליים השתכללו והשתפרו. יש הטוענים שהנעל מסמלת את גוף האדם והגשמיות. כמו שהנעל מקשרת בין האדם לעולם שעליו הוא הולך, כך הגוף מקשר בין הנשמה לבין העולם הגשמי. בהסרת הנעל, כמו ביום כיפור, יש מן הסמליות של עזיבת הגשמיות. הנעליים מסמלות ביהדות את האדם העצמאי, ועל כן הותקנה ברכה לאמירה בכל בוקר על נעילת הנעליים: "שעשה לי כל צרכי". על-פי היהדות, יש להימנע מהליכה ברגליים יחפות, ואף מצוין בתלמוד: "לעולם ימכור אדם קורות ביתו וייקח מנעליים לרגליו". ואנחנו האמנים מאותגרים כתמיד ליצור מהנעל מעשה אמנות מחומרים שונים: זכוכית, חומר, עור, בד, רשת בטון, נייר ועוד.

שעות פתיחה: שני, שישי ושבת, 11.00–13.00; שלישי וחמישי, 17.00–19.00
נעילה: שישי, 12.10.14

Robert Florey and Slavko Vorkapich The Life and Death of 9413: A Hollywood Extra, 1928

OFF 4 | הוליווד והאוונגרד | סדרת קולנוע נסיוני

סינמטק, רח' שפרינצק 2, תל-אביב
חמישי, 11.9.14, ב-21:00
אוצר: חן שינברג

המרכז לאמנות עכשווית שמח להזמינכם לערב השלישי בסדרת OFF  לקולנוע נסיוני. בערב תיבחן השפעת הקולנוע האוונגרדי על יצירתו של הבמאי דייוויד לינץ', אחד הקולנוענים המבריקים והשנויים במחלוקת של זמננו .בסרטיו יוצר לינץ' מזיגה בין ערכי הפקה גבוהים ועבודה במסגרת של ז'אנרים הוליוודיים לבין השפעות מובהקות של קולנוע סוריאליסטי וטכניקות קולנועיות אקספרימנטליות בתמונה ובסאונד. התוכנית תבחן את השפעת סרטיהם של הנס ריכטר, מקס ארנסט ,מאן ריי, מיה דרן, רוברט פלורי וסלאבקו וורקאפיץ' על לינץ'. כמו כן יוקרנו קטעים שונים מסרטיו.

4 כרטיסים יוגרלו בין קוראי "רב ערב" הראשונים שישלחו מייל ל: Office@cca.org.il
רכישת כרטיסים בקופות הסינמטק
פרטים נוספים באתר של המרכז לאמנות עכשווית

***

ימים פתוחים בידית, בית-הספר לשחקן היוצר

שישי, 19.9.14, 24.10.14, בשעות 10:00–12:00
תיאטרון הידית, רח' חרושת 1, פרדס-חנה

הידית, בית-הספר לשחקן היוצר, מעניק כלים מקצועיים והזדמנות לבוא לידי ביטוי, לחקור ולגלות את מקורות ההשראה הייחודיים של כל אחת ואחד, ולברוא מתוכם עולמות בימתיים. נסיון החיים, האיכויות והכישורים שכל אחד מגיע איתם הופכים לשדה לימוד ומחקר ולחלק מהיצירה. התחומים הנלמדים בבית-הספר הם משחק, תיאטרון פיזי, קול ותנועה, עיצוב במה, ליצנות, כתיבה, בימוי ויצירה מחומרים אישיים.

בבית-הספר שני מסלולי לימוד:
1. מסלול יוצרים, המיועד לבעלי רקע וניסיון בתחומי המשחק. הקבוצה תיפגש עם במאים שונים ותעלה כמה פרויקטים לאורך השנה. הלימודים יתקיימו בימי שלישי, בשעות 09:00–13:00.
2. מסלול יסודות, המיועד למי שאוהב לשחק, להופיע ולחקור, וכולל הקניית יסודות ובסיס מקצועי ליצירה בימתית ושכלול היכולות כשחקנים. הלימודים יתקיימו בימי ראשון, בשעות 19:00–22:00.

דף האיוונט
פייסבוק

לפרטים נוספים: 077-5301381, hayadit@gmail.com

"טקטוניה – לעבור דרך קירות"

"טקטוניה – לעבור דרך קירות"

הצגת מקור של אנסמבל תיאטרון הידית
ההצגה עוסקת בהתפרקות של סדר ישן על-ידי זכרונות, דפוסי התנהגות בין הורה לילד, בתוך החברה ובתוך המשפחה ויציאה מהחלל הפנימי לחיצוני. אי-ודאות בין משהו שמתקיים לבין משהו שטרם התרחש,

דליבור מרטינז 1978 מראיין את דליבור מרטינז 2010

"אמנות בלא נחת" | מגמות באוצרות ובאמנות בת-זמננו

קורס בהנחיית יונתן אמיר, מבקר אמנות ועורך-שותף של כתב-העת המקוון לאמנות, תרבות וחברה "ערב רב"
חמישי/שישי לסירוגין: חמישי, 18:00–20:00; שישי, 10:00–13:00

קורס שנתי המשלב סיורי תערוכות ושיעורים עיוניים ומתמקד במגמות וגישות שונות באמנות ובאוצרות בת-זמננו. הקורס מתקיים אחת לשבוע. מחצית מהמפגשים יתקיימו במרכז לימודי האמנות הקובייה בירושלים ומחציתם בתערוכות ברחבי הארץ.

בשיעורים היכרות עם זרמים אמנותיים וגישות אוצרותיות שונות, היסטוריה של מוזיאונים וחללי תצוגה אחרים, כתיבה על אמנות, היסטוריה של האמנות המקומית והבינלאומית, מפגשים עם אמנים/ות, אוצרים/ות, אנשי/נשות אמנות אחרים ועוד.

הקורס מתאים לסקרנים ולחובבי אמנות המעוניינים לבחון ולנתח יחד את הנעשה בעולם היצירה, כמו גם לאמנים/ות המעוניינים להרחיב את השכלתם העיונית בתחום.

לפרטים נוספים: הקובייה, מקום לאמנות, 02-5456222 ,02-5456223
http://www.hacubia.jerusalem.muni.il

***

המודעות ב"רב ערב" מתפרסמות בתשלום. מעוניינים/ות לפרסם בניוזלטר?
צרו קשר: raverev@gmail.com‏

אמנים מוזמנים להציע עבודות אמנות לתערוכת החוצות "קופסה שחורה" שתתקיים זו השנה השלישית ברחבי העיר ירושלים.

למשך עשרה ימים באוקטובר (23.10.14) יוחלפו עשרות שלטי חוצות (2.5 על 1.85 מטר) ביצירות אמנות שיגיבו על המרחב הציבורי בו הם מוצגים ויציעו "תכניות לעתיד" – חלופה לתככנים העירוניים המוצגים עליהם בשאר השנה.

תכניות לעתיד הוא הנושא השנה שמציע את חקר העתיד כמרחב פעולה ליצירת אמנות עכשווית, עתידית, עתידנית, שמבקשת לעסוק במחשבות על העתיד בטווחי זמן: מידי / קצר / ארוך / ארוך מאוד.
במגמות: סבירות / אפשרויות / פרועות / רצויות / לא רצויות

התערוכה תתקיים במסגרת ארועי "מנופים" והיא יוזמה עצמאית המציגה אמנות עכשווית במרחב הציבורי. השנה נערוך שיתוף פעולה מיוחד עם הזירה הבין תחומית.

התערוכה תלווה באירוע פתיחה והשקת קטלוג.

הצעות ליצירות אמנות (שתוצר הגלם שלהם הוא בדפוס):

יש לשלוח עד חמישה דימויים לדוגמה בפורמט jpg ברזולוצייה 72 dpi, פרטים אישים, תוכן רעיוני ופרטי התקשרות.

לכתובת:

blackboxjeru@gmail.com

עד לתאריך 20.9.14

https://www.facebook.com/QwpshShwrhBlackbox

בתודה

צוות "קופסה שחורה"

פלח ממבנה אפור מסיבי מונח בחלל הגלריה. הוא נראה כאילו הוצנח לשם, ובה בעת מתנהג כטפיל אורגני היונק מחלל הגלריה ומתפשט בתוכו. הפרוסה האפורה, גסה ולא נעימה, מכוסה בצמר פלדה. בקצהָ אפשר להבחין בחלק נוסף של מרפסת באוהאוס טיפוסית, המזוהה כל-כך עם אזורים מסוימים בתל-אביב. המרפסת תלויה, חלקה מרחף בחלל, כמו סיפון המתרומם מעל פני המים כשגוף האונייה נשבר בסערה.

על השבר פזורים חפצים שונים – מיטת סוכנות, כסאות, שרפרף, בקבוקים, כפכפים, מראות, נעלי עקב, דלי; כולם עברו דפורמציה, צופו בחלקם בלֶבד, והם נראים כנטועים במשטח האפור וכמו מגיחים מבין התלוליות השונות שהצמיח. בקצה המשטח האלכסוני-זוויתי נמתחת המרפסת, שכמו ניצבת על כרעי תרנגולת. בחלק זה של הגלריה, חריץ נפער בגוף המרפסת וחוצה אותה לשניים.

המרפסת שנחתה בחלל הגלריה היא למעשה העתק מדויק של קטע קומה מבית-האונייה ברח' לבנדה 56 בתל-אביב, שנבנה בשנים 1934–1935 וחולש על משולש הרחובות לבנדה, המסגר והרכבת בפינה הצפון-מזרחית של שכונת נווה-שאנן. בניין בולט זה, בתכנון האדריכל שמעון לוי, הוא אחד מ-4,000 בתי הסגנון הבינלאומי המתועדים בתל-אביב.

הסתירה הגלומה בסגנון הבינלאומי התל-אביבי עשויה להיקרא כנקודת מוצא לתערוכה. הגרסה הפרובינציאלית של סגנון זה במחוזותינו – כפי שהיא נסקרת, למשל, בספרו של שרון רוטברד "עיר לבנה, עיר שחורה" – שילבה אוונגרד אירופי אוטופיסטי עם אוריינטליזם לבנטיני, בורגנות אמידה עם סוציאליזם והבטחה לחדשנות וקִדמה עם היסטוריוּת עתיקת יומין. תל-אביב האפורה והדהויה אימצה את האפיל הלבן והתהדרה במראית של מודרניות אוניברסלית. כך, טוען רוטברד, ביקשו היהודים "להלבין" את עצמם בצבעי האתוס הקוסמופוליטי.[1] בתוך הסיפור המרחבי המוּכּר הזה, קולות רבים הושתקו: יפו ושכונות "העיר השחורה" כמו התאדו, ועימן גם התרבויות המגוונות של דרום העיר על שלל הבעיות הכלכליות, התעסוקתיות והמשפטיות הרווחות בהן.

סיגל פרימור, מתוך התערוכה

"העיר השחורה" שמאחורי המסך המסמא של העיר הצחורה

כיום, הלכה למעשה, "העיר השחורה" היא הססגונית והקוסמופוליטית ביותר בישראל וחיים בה אנשים מכל הסוגים, המינים והצבעים; ועדיין, מרחב חיים תוסס זה נותר מחוץ לנארטיב ה"ממלכתי" של תל-אביב והרחק ממסלולי התיירים הפוקדים אותה. המשאלה האוטופיסטית של הסגנון הבינלאומי התממשה אמנם, באופן אלטרנטיבי, בדרום העיר – אך זאת לצד קריסה מוחלטת של ערכי הסובלנות והפתיחוּת הכרוכים בה. דווקא בשכונת נווה-שאנן, שתכנונה נטוע בעקרונות אחווה אוניברסליים, שולטות כיום שנאת זרים, גזענות והדרת האחר. אך כשם שאפריקה היא אחורי הקלעים והעורף הכלכלי של כלכלת המערב – גם "העיר השחורה" ניצבת כנדבך תומך מאחורי המסך המסמא של העיר הצחורה, כספקית אנרגיה חיונית שנוכחותה נסתרת מן העין.

סיגל פרימור מציגה חתיכת אדריכלות שבורה, פיסת חיים אפורה, מרוקנת מההבטחה הרבגונית והמשוכללת שנישאה בה. האפור החד-משמעי השולט בה הוא הצבע הכי פחות אבסולוטי. קשה לדמיין אותו בטהרתו: הוא הצבע שבתווך, שבין-לבין, השביל המחבר בין המוחלטוּת של השחור והלבן; הוא טעון במורכבות יותר מכל צבע אחר ונדירה בו הפשטות. בעוד שהאפור המנטלי כמוהו כהעדר, כל מה שאין בו צבע, עניין, תשוקה, חום, חיים – הרי שבמציאות האפור הוא לעולם נוכחות.

48 מלים נרדפות מציע מילון קולינס ל"אפור", בטווח שבין חסר האור, המדכא והעגמומי לבין וריאציות על חסר הפנים והאנונימי, שבין זקן ועתיק לנטול החלטיות, שבין עמימות לחוסר יציבות. הנתח השבור שלפנינו מציג אפוא את האפור במלוא מורכבותו ונוכחותו, מתנוסס באנונימיות דחוסה.[2]

השבר העמום וחסר הפנים שמציבה פרימור מורכב משני גרידים היושבים זה על גבי זה, זה בתוך זה, בלתי נפרדים. הראשון הוא גריד החפצים המשובשים: הם מצופים לֶבד, צומחים באופן כמו-אורגני מתוך המשטח הגבשושי ומציגים לראווה את השיבושים שהוטלו בהם. בין גידולי צמר הפלדה אפשר למצוא זוג מראות שבורות; שלד של גלובוס שכל שטחי המים והאוקיאנוסים נחתכו ממנו בהותירם מאחור "אדמה" אפורה, חרוכה ביובש קיצוני, ובקבוקי שתייה מקומטים; שרפרף שמושבו ניתק, רגלו האחת קוצרה והאחרת מסתלסלת כקפיץ מתוח כלפי מעלה; מיטת סוכנות מבותרת; שלושה כסאות שפורקו וחוברו מחדש ליצירת מבנה בלתי שמיש; שולחן פעור קרביים; מנורת שולחן שהתמתחה לה; כיסא שרגלו חבושה כפצוע השב משדה הקרב; נעלי עקב הנדמות כשרופות, מהדהדות את קיומן הקודם; וחפצים נוספים שנראה כי היו פעם כפכפים, צלחות או דלי מים שכמו הפך בעצמו לנוזל.

האל-חפצים הללו רצועים למשטח האפור ממש כפי שפיסת המבנה רובצת בגלריה. האפיל האורגני המתפשט מתהדר בהעדר הפונקציונליות של איבריו השונים, שרק מאזכרים את קיומם הקודם כחפצים שימושיים. המשטח האפור אינו מקרין אורגניות במובן השגור: צחיחותו קרובה יותר לזו של תרכובות מעבדה מאשר לאורגניזם בטבע. התואר "חומר אורגני" משמש גם לציון אורגניות מלאכותית (למשל תרכובות פחמן), ונראה שהחתיכה האפורה מתקיימת אי-שם בתווך הזה. האל-חפצים הבוקעים מן המשטח האפור הם כפליטים הנטועים במרחב ובה בעת חורגים ממנו, ניצוֹלים פגומים. פרימור מנתקת אותם מערכם המקורי ומקנה להם נוכחות ונראות חדשות; חיבורם לקרקע העבודה כמו חובק את הווייתם הנוכחית ומאפשר להם להתקיים במעמד של בין-לבין, לא לכאן ולא לשם.

סיגל פרימור, מתוך התערוכה

רבגוניות אנונימית הנשמעת בלי הפסקה

פיזורם האקראי של האל-חפצים על פני המשטח, לצד שברה הפנימי של מרפסת הבאוהאוס, מזכיר תצלומים המתעדים את ה"מרצבאו" (Merzbau) המפורסם – בית (Bau) הסחורות או המסחר (Kommerz) שהתקין קורט שוויטרס (Schwitters) במשך שנים בביתו שבהנובר, עד שזה נהרס ב-1943 בהפגזה במלחמת העולם השנייה. אחריו הקים שוויטרס "מרצבאו" שני וגם שלישי, אך אף אחד מהם לא הגיע לכלל השלמה. כל בית חפצים כזה (בגרמניה, בנורבגיה ובאנגליה) נמלא משמעויות של פליטוּת, הגירה ושיבוש.

קסם לשוויטרס הרעיון שפסולת וגרוטאות חסרות ערך בעיני אחרים מקבלות תחת ידיו ממשות אלטרנטיבית, כמו מלים והברות המתרוקנות ממובנן המקורי והופכות לקווים וצורות, לאלמנטים או מורפמות בשפה חזותית. אחד המובנים החדשים שהטעין שוויטרס במונח Merz היה דחייה וסירוב.

"מרצבאו", מן היצירות החשובות של המאה ה-20, היה כאורגניזם בתהליך התפתחות בלתי פוסק, המשמש בית-גידול לאחסון והצגה של חפצים רבים שהוצאו מהקשרם או ניתקו משימושם. הוא התקיים כמסע רדיפה מתמיד לביסוס של מטריצה ארבעה-ממדית שתשמש מצע אינטגרטיבי-מיסטי להוויה ותאחז במקצבי הטבע ובמופעיו להעמדת אלטרנטיבה אורגנית לאורבניזם הקיים.[3]באמצעותו ביקש שוויטרס להשתחרר מן הערכים הכמותיים המוחלטים של החלל והזמן לטובת ישות דינמית חיה הניזונה מכוח החיים.[4]

מן האל-חפצים המשובשים הצומחים בחלל התערוכה בוקע מקצב בלתי פוסק, המשליט בו את הגריד השני המארגן את התערוכה – הגריד הטונאלי, הארוג לתוך זה הרטינלי. הקשבה חטופה תגלה שמדובר במוזיקה א-טונלית החסרה מלודיה ברורה, כזו שאינה ערבה לאוזן. הא-טונליות בנויה על אי-יציבות והולמת את מורכבותו של האפור. האל-חפצים של פרימור מנגנים את הווייתם החפצית כפי שעשה קרלהיינץ שטוקהאוזן (Stockhausen) ב"מיקרופוניה 1" (Mikrophonie 1, 1964) – יצירה שבה המיקרופון מתפקד ככלי מוזיקלי עצמאי המזהה, מחדד ומגביר את קולות שאר החפצים ה"מנגנים", ביניהם תוף טמטם, פילטרים ווקונטרולרים המתחככים ומשתפשפים זה בזה בחושפם את הווייתם החפצית הבלתי נראית, זו הנסתרת בשימוש שגור.[5]

להמחשת מגוון הצלילים העולים מן החפצים השונים הנחה שטוקהאוזן את נגניו במלים כאנקה, אנחה, חצרוץ, זמזום, צפירה, שאגה, יללה, צרימה, פטפוט, ניסור, צלצול, קרקור, נקישה, חניקה, חרחור, ציוץ, שריקה, גריסה, שקשוק, גירוד ועוד.[6] תמלול הצלילים, או הקולות, מצביע על החיוניות שביקש להעלות בפני מאזיניו בחשיפת ממדי הקיום השונים של החפצים המשתתפים. החפצים שהופקעו משימושם המקורי קיבלו קול, נוכחות וחיים בזכות השיבושים והעיוותים שכפה עליהם שטוקהאוזן.

פרימור פורשׂת בחומר ובמרחב את צלילי יצירתו של שטוקהאוזן. ערבובם של שני הגרידים (הרטינלי והא-טונלי) בפיסת המבנה המתפשטת בחלל הגלריה מעמיד בה ישות אורגנית שהיא אמנם חסרת פנים, אך בעלת קולות רבים. באמצעות שיבושי הפונקציה והמומים השונים שפרימור מטילה בחפצים היא מחוללת בהם הזרה, נוסכת בהם נוכחות אחרת, וכך מאפשרת ליחס הפליטוּת להפציע ולהתגלות מתוך המשטח האפור. הקולות השונים שבהם החלל "מדבר" והחפצים נשמעים מפיקים מתוכם ובעבורם קול ונוכחות, רבגוניות אנונימית הנשמעת בלי הפסקה וממחישה את השונות הקיצונית הגלומה בחתיכה העמומה.

כשם ששטוהאוזן יילד מחפציו השונים נוכחות חיה, ושוויטרס ביקש להבנות מקום דינמי ומתפתח לאובייקטים שכלל ב"מרצבאו", פרימור מעניקה קול וקיום חלופי לאל-חפצים השונים. בעודם מתבוססים בשבר משאלת האוניברסליזם של הסגנון הבינלאומי, ומתוך כלליותם חסרת הפנים, האל-חפצים שלה מציעים פלורליזם רדיקלי, קונקרטי ותובעני, הבוקע מתוך העמימות. השתקתה של העיר השחורה מוגברת עד כדי ריבוי של קולות, אנושיים ולא אנושיים, פתוחים ומגוונים. דווקא מתוך הוואקום החומרי, מתוך ההזרה והפקעת השימושיות ומתוך העיוות והבגידה במאפיינים המזהים אותם, מרכיבי התערוכה עוטים מורכבות וצבעוניות רבת-פנים. פרימור פורשׂת לפנינו טופוגרפיה חלופית, גיאוגרפיה בתזוזה המאפשרת לחלץ ריבוי פרספקטיבות מתוך משקעים של סינגולריות אורגנית וטכנולוגית. המצע האפור, על אף השבר העמוק שבו הוא נתון, מקבל פנים וסובייקטיביות.

* הטקסט מלווה את תערוכתה של סיגל פרימור ״לבנדה 56״
גלריה שלוש, ספטמבר-אוקטובר 2014

______

[1] שרון רוטברד, "עיר לבנה, עיר שחורה" (תל-אביב: בבל, 2005), עמ' 88.

[2] ראו: David Batchelor, The Luminous and the Grey (London: Reaktion Books, 2014), p. 64

[3] ראו: Elizabeth Burns Gamard, Kurt Schwitters' Merzbau: The Cathedral of Erotic Misery (New York: Princeton Architectural Press, 2000), pp. 115-116

[4] ראו שם, עמ' 120, 127.

[5] ראו: Karlheinz Stockhausen, Stockhausen on Music: Lectures and Interviews, compiled by Robin Maconie (London: Marion Boyars, 2000), p. 78

[6] ראו: www.sonoloco.com/rev/stockhausen/09.html

בתום רצף הפעולות היעילות, כשמה שהתבקש היה לחפש קיצור דרך לכביש הראשי שיוציא אותי מהשכונה הזאת, חיפשתי מדרגה. תמיד זה ככה. בדיוק כשמסע דחוס, תכליתי, מתקצר לקראת סופו, אני בבת אחת צריכה  מדרגה.

פרנסיסקו גויה, מוזיאון הרמן שטרוק, חיפה
אוצרת: אירנה גורדון
פתיחה: חמישי, 18.9.14, ב-20:00
נעילה: 25.1.14
כ-70 עבודות על נייר מאוסף מוזיאון ישראל מתוך שלוש הסדרות הנודעות
של האמן הספרדי (1746–1828), שנוצרו לפני כ-200 שנים:
"זוועות המלחמה", ה"טאורומאכיה" ו"המשלים".
מוזיאון הרמן שטרוק, רחוב ארלוזורוב 23, חיפה
ראשון עד רביעי, 16:00-10:00; חמישי 19:00-10:00; שישי, 13:00-10:00

מצאתי חמש, משיש חד זווית, בכניסה רחבה מדי לבניין ישן מדי, בשמש הקופחת. שמטתי את התיק ואת השקית עם הכנפיים ההולכות ומפשירות והתיישבתי. יום שישי, המרכז המסחרי שלהם הלך והתרוקן. החנות של הקצב כבר נסתמה בקיר פח גלי, הירקן התקפל והותיר חלל גדול ריק, נטול חזית, משתי המכולות נשארה פתוחה אחת, כמה ילדים פישפשו במקרר הארטיקים ואמא אחת צעקה שוב ושוב, זה הגלידות הקטנות חמש בעשר? תענה לי יצחק, זה הגלידות הקטנות חמש בעשר? יצ–חק, זה הקטנות חמש בעשר?

עבודה של גל כהן ב"סטודיו פתוח"
תערוכת מכירה והרמת כוסית
חמישי, 11.9.14, ב-20:00
שביל המרץ 1, קומה 3, תל-אביב
עם מיכאל פאוסט, רועי שפירא, הנריקה רוטנברג, טל גולני, אלה ספקטור, אלון געש,
דקלה יובל ואמנים נוספים
שעות פעילות: שישי, ושבת, 12:00–17:00

בסוף שמטה ידיים ועמדה בוהה מול המקרר, סביבה חמש-שש שקיות ניילון גדושות. הנערים נסעו משם בצחוקים משתנקים על אופניהם, ובבת אחת הבנתי שעם השמש הזאת וסיגריה ראשונה זה שעתיים אני עלולה להקיא פתאום, אבל היה מאוחר מדי. כלומר, לא הקאתי, רק לא זזתי.

פסי מרגלוס, "עוד מעט", קולאז', אקריליק, גרפיטי, בד ונייר
על בד,

מתוך תערוכת היחיד "ביקור מולדת / זמן אחר"

מוזיאון לאמנות ישראלית רמת-גן, דרך אבא הלל 146, רמת-גן

אוצר: מאיר אהרונסון

פתיחה: חמישי, 18.9.14, ב-19:30

פתוח בשני ורביעי, 10:00–16:00, שלישי וחמישי, 10:00–20:00, שישי, 09:00–13:00, שבת, 09:00–15:00

מתחנת המוניות אמרו שאין נהג באזור, תתקשרי עוד כמה דקות, נסדר לך משהו. מפתח בניין אחר, שמונה קומות מתקלפות, עם חלונות ממצמצים כמו עיניים דלוקות, כתמי רטיבות הולכים ומעבישים סביבם, יצאו שתי פיליפיניות. כמה קל להגיד פיליפיניות, כאילו אמרתי הכל. אבל האמת שבתחילה ראיתי שתי נשים חסרות גיל, כבדות ירכיים, וכשהתקרבו נבהלתי מהעיניים שלהן, שהיו ריקות מהבעה עד שלרגע חשבתי שהן עיוורות.

דרור דאום, מתוך 2 תערוכות יחיד, "Scraed To Die, Scraed To Live"
המרכז לאמנות עכשווית, רח' קלישר 5, תל-אביב
אוצר: סרג'יו אדלשטיין
פתיחה: חמישי, 18.9.14, ב-20:00

הן הלכו זו לצד זו בצעדים מתואמים, כל שניים-שלושה צעדים נעצרו ודיברו זו אל זו בהנפות ידיים רחבות, סיבובים עוויתיים של הראש, מצמוצים, בטישות. אף מלה. מהכניסה לבניין שממנו יצאו ועד לראשי יש פחות ממאה מטר, ונראה שלקח להן נצח לעבור אותם. רק במונית, בדרך הביתה, חשבתי, פיליפיניות.

רפי לביא, מתוך "ווטסאפ", מאוסף בנו כלב, "לחם, אדמהאו שיר"
תערוכה קבוצתית במקום-לאמנות
קריית-המלאכה, רח' שביל-המרץ 6, תל-אביב
אוצר: ניר הרמט
פתיחה: 18.9.14, ב-20:00
נעילה: 25.10.14
שעות פתיחה: שני עד חמישי, 19:00-12:00; שישי-שבת, 14:30-10:00

הגעתי לשכונה הזאת כי קבעתי פגישה עם מכשפה. קומה שמינית, להיכנס במעלית הימנית, זאת שנפתחת רק בקומות הזוגיות. הריח, מתוק של זיעה ותבשילים ועוד משהו, משהו עומד, עומד אבל תוסס, כמו ממעמקי מכולת זבל, אבל לא של זבל, או שזה היה משהו במרצפות השבורות ליד האינטרקום, על פניו דברים פשוטים, נוף ילדותי, כמו שאומרים, אם כי מעולם לא גרתי מעל מרכז מסחרי, אבל לא זה העניין, משהו אחר, ההעדר הגמור של פאר, לא, לא פאר, העדר של משהו שבמרכז העיר ניכר בכל פינה, איזה סוג של ניקיון מתוחזק שעושה את כולם טיפה תיירים, למה כולם, אותי, אותי עושה תיירת, וכאן שום דבר מזה.

ביום שישי ה-19.9.14, בשעה 12:30, יתקיים בגלריה חזי כהן (רח' וולפסון 54, תל-אביב. טל' 03-6398788) שיח גלריה
עם אייל וייזר ורמי מימון
בתערוכתם "מרחב",
בהשתתפות אוצרת התערוכה, עפרה חרנ"ם.
בתמונה: Untitled (Black) 2014, וידיאו, 2:06 דק'

אולי בגלל זה היה לשכונה הזאת טעם של ילדות, זמן עבר, חטיבות גדולות ונטולות פרטים של זמן-עבר תמיד רוויות בדבר הזה, הכללי ועם זאת היחידאי, חיים, והנה כאן אני בתוך העבר הזה ממש, גופי כאן ועכשיו, וגם העבר כאן ועכשיו, אבל הזיקה העמוקה, הכמעט מבהילה, אל המרכז המסחרי הזה משבשת לגמרי את ההווה, כלומר אותי, כלומר ברגע שהתיישבתי על המדרגה היה נדמה שמאז ומעולם אני שם, ולמה הפחד, כי פתאום הייתי, ישבתי, עם הכנפיים המפשירות שלי, בתוך חטיבת זמן שאני לא חדלה להימלט ממנה, ולא הצלחתי לזוז.

ג'ון בייל, "דמות", אקריליק על בד

מתוך "ציור", תערוכת יחיד במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-גן

אוצר: מאיר אהרונסון

פתיחה: חמישי, 18.9.14, ב-19:30

דרך אבא הלל 146, רמת-גן

אלמלא פתאום עצרה מונית, לאן את צריכה מותק, נו כנסי בואי בואי עוד מעט השבת נכנסת ואני בכלל סגרתי את הבסטה להיום אבל איך אפשר להשאיר אותך כאן ככה, בואי, שלושים שקל ואני לוקח אותך עד הבית, לא חשוב איפה הבית.

* גרסת בטא
** המדריך נוצר בשיתוף עם המדור "גלריה" בעיתון "הארץ"

1. תערוכות נפתחות
2. תערוכות נסגרות
3. אירועים
4. מדריך גלריות ארצי

           ***

נפתחות

 יום חמישי (11.9)

• מוזיאון פרטי פרסלר. תל-אביב (וולפסון 54). הערב תיפתח התערוכה "מדרזדן לתל-אביב / לאה גרונדיג: 1933–1948", שתכלול עבודות של הציירת הגרמנייה הנשכחת, מתוך שימת דגש על הפרק הארצישראלי שלה. אוצר: גדעון עפרת.

• גלריה יאיר. תל-אביב (אבן-גבירול 6). דיוקנאות עצמיים בדיו ועפרונות צבעוניים על נייר, בתערוכת היחיד של אסף רהט "פנים גוף" שתיפתח הערב.

• בית בנימיני. תל-אביב (העמל 17). התערוכה הקבוצתית "בטון, בולימיה", החוקרת את השימוש במלט ובטון כחומרים באמנות הישראלית, תיפתח הערב. אוצרת: טלי תמיר.

• גלריה חנינא. תל-אביב (י"ל פרץ 31). התערוכה הקבוצתית "בבואה: הערה על יחסי ציור-צילום באמנות ישראלית עכשווית", בהשתתפות ענת בצר, שני נחמיאס, תמיר שר ועוד, תיפתח הערב. אוצר: ד"ר יוחאי רוזן.

• בית האמנים. תל-אביב (אלחריזי 9). כמה תערוכות יפתחו הערב: התערוכה "Now & Tomorrow" של פדוא נעאמנה ושיר לייזר, בוגרות הפקולטה לאמנות באוניברסיטת חיפה. אוצרת: דניאלה טלמור; "דיוקן עצמי" של האמנית אורה סרי, שתכלול סדרה של פורטרטים. אוצרת: ורה פלפול; תערוכת היחיד "תנאים של ציור" של אסנת רייזמן-בן-שלום. אוצרת: דיאנה דלל; תערוכת הציור "הכל תלוי" של עמית רונן. אוצר: אריה ברקוביץ; "אינטנסיביות אובססיבית" עם עבודות נייר ופיסול של יעל יערי. אוצר: אריה ברקוביץ; "אחרי ככלות הכל" של האמנית רונית קרת. אוצר: אריה ברקוביץ; ותערוכת הצילום "Destroyed" של האדריכלית והאמנית אדווה נעמה-ברעם. אוצר: אריה ברקוביץ.

• גלריה רוטשילד אמנות. תל-אביב (יהודה הלוי 48). ציורי נוף מדברי של אורי בלייר ולודוויג בלום יוצגו בתערוכה "שני ציירים במדבר", שתיפתח הערב.

• בית הגפן. חיפה (הגפן 2). ליאלי קחאויש, יבגניה נוביקוב ואמיר פולק יציגו בתערוכה "על הסכנה שבסיפורים בלתי מסופרים" שתיפתח הערב. אוצרת: ליאן סייד.

• הלובי. תל-אביב (ארלוזורוב 6). את פרי המפגש היצירתי שלהם בשדרות יציגו אמניות ואמני הדרום בתערוכה "קול הדרום" שתיפתח בערב. בין המציגים: זיוה ילין, גילה ספיר, שרון קן-דור ועוד. אוצרת: אורנה אוריין.

• האנגר 2. יפו (נמל יפו). במלאות 10 שנים לייסוד פייסבוק, הרשת החברתית הגדולה בעולם, תיפתח הערב תערוכת המחווה "Bookface".

• מוזיאון רמלה. רמלה (הרצל 112). בתערוכת היחיד ״קסם אשה״ של האמן שלמה כץ, שתיפתח היום, הראשונה בסדרה "אמנים מציגים ברמלה", דמות האשה היא הנושא המרכזי. אוצר: ד"ר ליאור אלון.

• גלריה זהזהזה. תל-אביב (האנגר 21). מושגים כמו התרחקות, שליטה, תנועה ומקריות בתהליכי יצירה ותכנון יעמדו במרכז התערוכה הזוגית "חוזה" של האמן הצעיר אורי כרמלי והאדריכל רועי סקר, שתיפתח הערב.

יום שישי (12.9)

• שבעה מתחמים. פרדס חנה-כרכור. האירוע "אמנים במושבה", שיתפרס על פני שבעה מתחמים שונים שיאגדו כמה אמנים מתחומים מגוונים, ייפתח החל מהבוקר.

• גלריית עדן. תל-אביב (בן-יהודה 78). בצהריים תיפתח התערוכה "Icon On Air" של אמן הפופ-ארט ומעצב התלבושות נתן אלקנוביץ.

• גלריה ארסוף. תל-אביב (גורדון 25). האמנית חדווה אטלס-בן-דוד תפתח בצהריים את תערוכתה "נקודת מבט".

יום שבת (13.9)

• סדנאות האמנים. תל-אביב (קלישר 5). ערב הקרנת עבודות וידיאו "In Process", המתייחסות לתהליכי עבודה גולמיים וראשוניים הנושאים הקשר אישי, יתקיים בערב. אוצרת: נועה מגדסי.
  

• גלריית קיבוץ ראש-הנקרה. קיבוץ ראש-הנקרה. מריק לכנר, נדב ויסמן, דרורה דקל, אדר אביאם וענבל מנדס-פלור יציגו בתערוכה הקבוצתית "ספארי", שתיפתח בערב. אוצרים: אסיב דובלין ויורי כץ.

• מוזיאון אילנה גור. יפו (מזל דגים 4). בערב תיפתח הסדרה "מקרינים אמנות" על גבי הקיר החיצוני של המוזיאון – עבודות וידיאו של מיכל היימן, בלו סימיון פיינרו, גילי אבישר ועוד. אוצרת: צופיה דקל כספי.
  

• גלריה על האגם. רעננה (דרך הפארק 10). בערב תיפתח התערוכה רבת המשתתפים והמדיומים "מחוברים", המבטאת את רוח התקופה. אוצרת: רחל זיו.

• גלריית הציפור הכחולה. פתח-תקווה (רוטשילד 75). התערוכה הקבוצתית "אמנות נעולה", המתרכזת בנעל מנקודות מבט שונות, תיפתח בערב. אוצרת: שרה רז.

יום רביעי (17.9)

• גלריית העירייה. נתניה (הצורן 6). בתערוכה הקבוצתית "פרט…פרטי…פרטיות", שתיפתח הערב, יציגו אמנים מעמותת אמני נתניה: דורית מגל, דניאלה להב, פיליפ גורן ועוד.
• מוזיאון יהדות בבל. אור-יהודה (שדרות מרדכי בן-פורת 83). את האגף החדש המוקדש לאמנות עכשווית תחנוך תערוכתו של האמן נסים זלאיט, "עקבות". אוצרת: אורלי בחר-לוי.

• דרורה דקל, "אני לא ישנה", 2014. גלריית קיבוץ ראש-הנקרה

                                                                     ***

נסגרות

גלריה זיסמן: כילי קורן/גיל דסיאנו-ביטון, ציורים. עד 12.9.
זומר: "Apparition". עד אמצע ספטמבר.
מקום לאמנות: "פורמט". עד 13.9.
גלריית עין-הוד: אריק פבלוצקי, "חיבור וחיבורים". עד 13.9.
גרוס: ג'ני רפלסון, "רומנטיקה שחורה"; עדי גאון, "הצוענים של ישראל". עד 12.9.
החנות: רותי דה-פריס, "AH!". עד 18.9.
עמליה ארבל: משה אבני, "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". עד 17.9.
פלורנטין 45: "אפידרמיס". תערוכה קבוצתית. עד 13.9.
מוזיאון ישראל: "פנים אל פנים". עד 13.9.

                                                                               ***

אירועים

• ארטפורט: מפגש בתערוכה "משחקים באש". הרצאה של אלון שפון בנוגע לעידן האנתרופו קן (11:00) והפעלה לכל המשפחה (12:00). ו', 12.9, 11:00.
• ג'ולי מ.: שיח גלריה בתערוכה של מרים כבסה, ציורים פנורמיים. ו', 12.9, 12:00.
• גורדון: שיח אמן בתערוכה של אבנר כץ. ו', 12.9, 12:00.
• הגלריה ע"ש גניה שרייבר ויד מישל קיקואין: אירוע סאונד פרפורמנס בתערוכה של מאשה זוסמן, "רוח צד". ו', 12.9, 12:00.
• שביל-המרץ 1, תל-אביב: סופ"ש של סטודיו פתוח-תערוכת מכירה, הרמת כוסית. ו', 12.9, 17:00-12:00, שבת, 13.9, 17:00-12:00.
• מוזיאון מאנה כץ: הדרכה בתערוכות המוזיאון. מדי שבת, 11:00.
• מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית: הדרכה בתערוכות המוזיאון. מדי שבת, 11:30.
• בית-האמנים ירושלים: שיח גלריה בתערוכה של ורדה כרמלי, "אני רואה זיכרון". שבת, 13.9, 12:00; שיח גלריה בתערוכה של רונן סימן-טוב, "מודדים".ה', 18.9, 17:00.
• סדנאות האמנים: "In Process". הקרנת עבודות וידיאו. קלישר 5, תל-אביב. שבת, 13.9, 22:30-21:00.
• סדנת ההדפס ירושלים: הרצאה על חייו ויצירתו של אברהם אופק במסגרת תערוכתו "קר וחם אליהו". ד', 17.9, 19:00.
• בית הנסן: "מעברים". תערוכת תלמידי התואר השני במדיניות ותיאוריה של האמנות. גדליהו אלון 14, ירושלים. א'-ה', 18:00-10:00, ו', 14:00-10:00. פתיחה: שבת, 6.9, 20:00. עד 28.9.
• שדרות דב הוז, חולון: תערוכת חוצות "White Shirt Exhibition". החולצה הלבנה דרך עדשות המצלמה. עד 31.12.
• חולון: סוף-שבוע של סיורי עיצוב מודרכים בגלריות העירוניות, במוזיאון העיצוב, במוזיאון הקומיקס ובמרכז לאמנות דיגיטלית. הסיור באוטובוס. כניסה חופשית. חובה להירשם מראש באתר העירייה www.holon.muni.il. ו', 12.9, 12:30-10:00, שבת, 13.9, 12:30-10:00.
• מוזיאון אילנה גור: "מקרינים אמנות". עבודות וידיאו על הקיר החיצוני של המוזיאון. פתיחה: שבת, 13.9, 18:30. עד 25.10; "מפגש+". פיסול, ציור, מיצב ווידיאו. א'-ו', 16:00-10:00. מוזיאון אילנה גור, מזל דגים, יפו. טל' 03-6837676. עד 30.9.

                                                                                ***
גלריות לאמנות

אלון שגב
אלכס קרמר, "רוחות". עבודות גדולות ממדים. עד 17.10.
שד' רוטשילד 6, תל-אביב, טל' 03-6090769. ב'-ה', 18:00-10:00, ו', 13:00-10:00.

אלפרד, מכון שיתופי לאמנות ולתרבות
גידי סמילנסקי ורותם ריטוב– "אחרי הפרפרים". ציור (סמילנסקי) ומיצב (ריטוב). עד 3.10; בחצר: ורד אהרונוביץ', "המזרקה". מיצב פיסולי. ללא מועד סיום.
סמטת שלוש 5, תל-אביב, טל' 052-8014848. ג'-ה', 21:00-17:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 15:00-11:00.

ארמנו טדסקי
" אי האמנים e artist 2014". תערוכה קבוצתית של אמנים ישראלים ואיטלקים. עד 24.10.
לילינבלום 3, טל' 5170344. א', 19:00-15:00, ב'-ה', 19:00-11:00, ו', 14:00-11:00 או בתיאום מראש.

ברוורמן
אסף שחם, "The Vision of Division". בבייקרי: האנו קארג'אלאינן, "Man In A Blue Shirt". עד 9.10.
השרון 12ב', תל-אביב. טל' 03-5666162. ג'-ה', 19:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

גבעון
"תל-אביב > פריז > תל-אביב". אוסף האמנות של שמואל ותמרה גבעון. התערוכה מוצגת גם בגבעון פורום לאמנות. עד 1.11.
גורדון 35, תל-אביב, טל' 03-5225427. ב'-ו' 14:0-10:00 (שעות פתיחה עד סוף אוגוסט).

גבעון פורום לאמנות
"תל-אביב > פריז > תל-אביב". אוסף האמנות של שמואל ותמרה גבעון. התערוכה מוצגת גם בגלריה גבעון. עד 1.11.
אלרואי 3 פינת שלוש 22, נווה-צדק, תל-אביב, טל' 03-9490999. אלרואי 3 פינת שלוש 22, נווה-צדק, תל-אביב, טל' 03-9490999. ו'-שבת, 15:00-11:00.

ג'ולי מ.
מרים כבסה, ציורים פנורמיים. עד 2.10.
בצלאל יפה 10, תל-אביב, טל' 03-5607005. ב'-ה', 18:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

גורדון
אבנר כץ, עבודות חדשות. עד 4.10.
בן-יהודה 95, טל' 5240323. ב'-ה', 19:00-11:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 13:00-10:00.

גורדון 2
"מגלי יבשות". תערוכה קבוצתית. עד 27.9.
נתן החכם 4, תל-אביב, טל' 03-5290011. ב'-ד', 14:00-11:00, ה', 19:00-11:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 13:00-10:00 או בתיאום מראש.

גלריה בנימין
"סטקטו". בוגרי המחלקה לצילום של בית-הספר מוסררה מתארחים. עד 20.9.
צ'לנוב 28, תל-אביב. ג', ה', 19:00-16:00, ד', 14:00-11:00, 19:00-16:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

גלריה זיסמן
כילי קורן/גיל דסיאנו-ביטון, ציורים. עד 12.9.
לבונטין 28, טל' 5222325. ב'-ה', 18:00-10:00, ו', 14:00-10:00.

גלריה חזי כהן
ויק מוניס, "תמונות כתבי עת 2". קולאז'ים של דימויים איקוניים מתולדות האמנות; אייל וייזר ורמי מימון, "מרחב". פרויקט המשלב תיאטרון, וידיאו-ארט, קולנוע ומיצג. עד 25.10.
וולפסון 54, תל-אביב, טל' 03-6398788. ב'-ה', 19:00-10:30, ו', 14:00-10:00, שבת, 14:00-11:00.

גלריה ליאונרדו
"מאוסף הגלריה". ציור, רקמה, צילום. עד 22.9.
בית הקיבוצים, ליאונרדו דה וינצ'י 13, קומה 2-, תל-אביב, טל' 054-6747446. א'-ה', 20:00-8:00, ו', 13:00-8:00.

גלריה משרד בתל-אביב
סוניה גורפיין, "סימנים של זמן". עיבוד של צילומים משנות ה-40. עד 23.10.
זמנהוף 6, תל-אביב, טל' 03-5254191. ב'-ה', 18:00-11:00; ו', 14:00-11:00.

גלריה P8
עדי שמעוני, "Eva". צילום. מערכת היחסים של האמן עם בת זוגו לחיים תוך התבוננות במיניות ומגדר. עד 27.9.
יהודה הלוי 79 (בחצר), תל-אביב, טל' 8616001־050. ג', 15:00-11:00, ד'-ה', 19:00-15:00; ו'-שבת, 15:00-11:00.

גלריית משונע
״אוב״. מערכת היחסים בין הארכיטיפ, המיתוס וההיסטוריה. עד 24.9.
הרצל 112, תל-אביב. ג', ה', 22:00-18:00, ו', 16:00-12:00.

גרשטיין
דוד גרשטיין, "Present Perfect". ללא מועד סיום.
בן-יהודה 101, תל-אביב, טל' 03-5293826. א'-ה', 19:00-11:00, ו', 14:00-10:00.

דביר
אדל אבדסמד, "ילד שלי". וידיאו ומיצב. עד 11.10.
ראשית-חוכמה 14, תל-אביב. ג'-ה', 18:00-11:00. ו'-שבת, 13:00-10:00.

הקיבוץ
אורית ישי, "נורא יפה". תצלומי סטילס מטופלים ועבודת וידיאו; יעל בלבן, "יפה נורא". עבודות דיו, רפידוגרף ואקוורל על נייר. עד 17.10.
דב הוז 25, תל-אביב, טל' 03-5232533. ב'-ה', 15:00-11:00, 18:00-16:00; ו', 14:00-11:00.

זומר
"Apparition". יחסי פעולה-אובייקט ותנועה בחומר. עד אמצע ספטמבר.
שד' רוטשילד 13, תל-אביב, טל' 03-5166400. ב'-ה', 18:00-10:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 13:00-11:00.

טובה אוסמן
אלון זכריה שיקאר, "כאוטיקס". צילומים מעובדים. עד 24.9.
בן-יהודה 100, תל-אביב, טל' 03-5227687. ג'-ה', 13:00-11:00, 19:00-17:00; ו', 13:00-11:00.

יאיר
אסף רהט, "פנים גוף". דיוקנאות עצמיים בדיו ועפרונות צבעוניים על נייר. עד 17.10.
אבן גבירול 6, תל-אביב, טל' 03-6956927. ב'-ה', 19:00-12:00, ו', 14:00-11:00.

מקום לאמנות
"פורמט". אמני המרכז בתערוכה קבוצתית. עד 13.9.
שביל-המרץ 6, תל-אביב, טל' 03-6725124. ב'-ה', 19:00-12:00, ו'-שבת, 14:30-10:00.

נ&נ אמן (נלי אמן)
תערוכת קיץ. ללא מועד סיום.
גורדון 21, תל-אביב, טל' 03-5232003. ב'-ה', 14:00-11:00, 19:00-17:00; ו', 14:00-11:00.

עינגע
אלונה הרפז, "מלח". וידיאו וציורים. עד 25.10.
בר-יוחאי 7, תל-אביב, טל' 03-5181812. ג'-ה', 18:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

פינברג פרוג'קטס
איתמר פריד, "ציפורי גן עדן". עד 18.10.
שביל-המפעל 3, בניין 5, קומה 2, טל' 077-3452115. ד'-ה', 18:00-12:00, ו', 14:00-11:00, שבת, 13:00-11:00.

רוזנפלד
"כוח משיכה". תערוכה קבוצתית. מיניות המגיחה בחיי היומיום. עד 25.10.
שביל-המפעל 1, בניין 6, קומה 1, תל-אביב, טל' 03-5229044. ג'-ה', 19:00-12:00, ו', 14:00-11:00, שבת, 13:00-11:00.

רוטשילד אמנות
אורי בלייר, לודוויג בלום, "שני ציירים במדבר". עד 19.10.
יהודה לוי 48, תל-אביב, טל' 052-8729490. ב'-ה', 18:30-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

שלוש
סיגל פרימור, "לבנדה 56". סביבה פיסולית מרובדת סאונד. עד 12.10.
מזא"ה 7, תל-אביב, טל' 03-6200068. ב'-ה', 19:00-11:00; ו', 14:00-10:00; שבת, 14:00-11:00.

Raw Art
יורם קופרמינץ, "גיהנום". צילומי מסך מטופלים. עד 25.10.
שביל-המרץ 3, בניין 8, קומה 4, תל-אביב, טל' 03-6832559. ג'-ה', 18:00-12:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

                                                                                ***
חללי תצוגה

אטליה שמי
אלון פורת, "פועל אמנות". שתי קבוצות ציורים, האחת משנות ה-70, והשנייה מחורף 2009. ללא מועד סיום.
כברי, טל' 04-9952709. ג'-ד', שבת, 15:00-11:00, או בתיאום מראש בטל' 052-8840215.

ארטפורט
"משחקים באש". בעקבות ההשפעה האנושית על הטבע. עד 18.10.
דרך בן-צבי 55, תל-אביב. ד'-ה', 19:00-12:00, ו'-שבת, 16:00-11:00.

בית אוסף קופפרמן
משה קופפרמן, עבודות. תערוכת קבע.
קיבוץ לוחמי-הגטאות, טל' 04-9933792. ו'-שבת, 15:00-10:00.

בית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית
"בטון, בולימיה". על תרבות הבטון והמלט באמנות ישראלית. עד 1.11.
העמל 17, תל-אביב, טל' 03-5182257. ב'-ה', 19:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

בית-האמנים ירושלים
רונן סימן-טוב, "מודדים". ציור תיאטרלי; ורדה כרמלי, "אני רואה זיכרון". צילומים ממסעות לברלין; שמעון פינטו, "ויהי היום". ציורי ילדות וציורים מחייו של אמן בעולם הדתי; מילכה צ'יזיק, "הביתה". הדפס. תערוכה לזכרה של האמנית (2011-1937); שחר בן ישי, "והגדת לבנך". מיצב. עד 18.10.
שמואל הנגיד 12, ירושלים, טל' 02-6253653. א'-ה', 13:00-10:00, 19:00-16:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 14:00-11:00.

בית-האמנים ע"ש יוסף זריצקי (תל-אביב)
אסנת רייזמן-בן-שלום, "תנאים של ציור"; צ'נצ'ל בנגה, "Urban Life"; אדוה ברעם, "Destroyed"; פדוא נעאמנה, שיר לייזר, "Now & Tommorow". מיצבים העוסקים באדם במציאות בת ימינו; רונית קרת, "ואחרי ככלות הכל"; יעל יערי, "אינטנסיביות אובססיבית". עבודות נייר ופיסול; עמית רונן, "הכל תלוי". ציורי שמן על בד; אורה סרי, "דיוקן עצמי". עד 5.10.
אלחריזי 9, תל-אביב, טל' 03-5246685. ב'-ה', 13:00-10:00, 19:00-17:00; ו', 13:00-10:00; שבת, 14:00-11:00.

גלריה דוויק
חיה גרץ רן, "יזרעאליות". עד 18.10.
מרכז הכנסים ע"ש אדנאואר, משכנות שאננים, ירושלים, טל' 02-6292220. כל השבוע 20:00-10:00.

גלריה חנקין
אהוד אורן, "עבודות 2014-2008". צילומי נופים על רהיטים. פתיחה: ד', 10.9, 19:00. עד 18.10.
חנקין 109, חולון. א'-ה', 12:30-10:00, 19:00-16:00, ו', 12:00-10:00, שבת, 14:00-10:00.

גלריה טל
עבודות של אמני כפר-ורדים. עד 8.11.
חצב 74, כפר-ורדים, טל' 054-7542699. ג', 19:00-17:00, שבת וחג, 14:00-11:00, ובתיאום מראש.

גלריית בית-הספר מוסררה
זואי גרינדאה, "נמר חברבורות". צילום; קתז'ינה קוזירה, "מחפשים את ישו". וידיאו בהשראת סינדרום ירושלים; "עומד מלכת / דיאלוג עם מורל דרפלר". תערוכה קבוצתית. עד 15.10.
הע"ח 9, מוסררה, ירושלים. א'-ה', 17:00-10:00.

גלריית החווה
"White T". מעצבים בעקבות הטי-שירט הלבנה. עד 29.11.
הנחושת פינת המלאכה, אזור התעשייה חולון, טל' 03-5596590. ב', 16:00-13:00, ו'-שבת, 14:00-10:00.

גלריית עין-הוד
עובדיה אלקרא, ציור. פתיחה: שבת, 13.9, 12:00. עד 1.10; אריק פבלוצקי, "חיבור וחיבורים". עד 13.9.
עין-הוד, טל' 04-9842548. א', ג', ד'-ה', 16:00-10:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 16:00-11:00.

גרוס
ג'ני רפלסון, "רומנטיקה שחורה". האמנית מצלמת את משפחתה בעקבות משבר; עדי גאון, "הצוענים של ישראל". סדרת פורטרטים מטופלים. עד 12.9.
בוגרשוב 86, קומה ב', תל-אביב, טל' 054-4549502. ב'-ג', ה'-ו', 13:00-11:00.

האגף השני
טליה קינן/רחל קיני, "הירח הוא פצע בשמים". רישום, ציור, קולאז', פיסול. ללא מועד סיום.
הנמל 67, חיפה, טל' 04-8669463. ב', 21:00-18:00, ג', 24:00-20:00, ה', 14:00-11:00, או בתיאום מראש.

הגלריה העירונית הרצליה, בית האמנים
"טרי וחם". תערוכה קבוצתית. עד 24.9.
בן-גוריון 7, הרצליה, טל' 09-9589986. א', ג'-ה', 13:00-10:00, 19:00-13:00, ו', 13:00-10:00.

הגלריה לאמנות אום אל-פחם
"העץ הנדיב". אמנים ישראלים ופלסטינים על חשיבותו, מהותו וסמליותו של עץ הזית. פתיחה: שבת, 13.9, 13:00. עד 13.12.
אום אל-פחם, טל' 04-6315257. א'-ה', שבת, 16:00-09:00.

הגלריה ע"ש גניה שרייבר ויד מישל קיקואין
מאשה זוסמן, "רוח צד". ציור; "שממה הורה". עבודות מאוסף יגאל אהובי, חלק 2. עד 17.10.
אוניברסיטת תל-אביב, טל' 03-6408860. א'-ד', 19:00-11:00, ה', 21:00-11:00, ו', 14:00-10:00.

החללית
"אחיזה/Holding". בחינת הגבול בין ייצוגי הורות ומיניות באמנות. פתיחה: שבת, 6.9, 20:00. עד 18.10.
הירקון 70, תל-אביב, טל' 03-5107071. א'-ה', 18:00-11:00, ו', 14:00-11:00.

החנות
רותי דה-פריס, "AH!". אובייקטים. לוחמת והאביזרים שלה: חיית הרכיבה, כלי הנשק ובגד חלופי. עד 18.9.
העלייה 31, טל' 5341223־052. כל השבוע 24 שעות (התצוגה בחלון הראווה).

המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית
"מכניקה עדינה". פרקטיקה וביקורת על השימוש בטכנולוגיה בשדה האמנות העכשווית; בקי מיינר, "התנאים 11/6". תיעוד בקולאז'ים של שכונת ג'סי כהן. עד 17.1.
האמוראים 4, חולון, טל' 03-5568792. ג'-ד', 20:00-16:00, ה', 14:00-10:00, ו'-שבת, 15:00-10:00.

המשכן לאמנות בית מאירוב
"מכחול האש". מעצבים ואמנים בעקבות שיריו של רוני סומק. עד 8.11.
הרצפלד 31, חולון, טל' 03-6516851. ג'-ה', 20:00-17:00; ו'-שבת, 13:00-10:00.

ויטרינה, המכון הטכנולוגי חולון
תומר לוי, "Back Stage". חשיפת שיטתו של לוי לעיצוב כיסא. עד 10.10.
גולומב 52, בניין 6, חולון, טל' 03-5026666‏. א'-ה', 18:00-10:00.

הקצה
אור-נה רן, "מראה מקום". מודלים רעיוניים של פסל בשלבים שונים. עד 18.10.
לוחמי הגטאות 34, נהריה, טל' 04-9926819. ב', 19:00-16:30, ה', 16:30-13:00, ו', 15:00-12:00, שבת, 13:00-11:00.

זהזהזה
אדריכל רועי סקר ואורי כרמלי ליאונוב, "חוזה". פרשנות למושגים של התרחקות, תנועה ומקריות. עד 25.10.
מבנה 21, נמל תל-אביב, טל' 03-5444261. ב'-ה', 18:00-12:00, ו', 15:00-10:00, שבת, 19:00-12:00.

מיקה, אמנות ישראלית
"Faile", עבודות של צמד האמנים מברוקלין, Patrick McNeil and Patrick Miller. עד 17.10.
בן-יהודה 97, תל-אביב, טל' 03-9525830. א'-ה', 19:00-11:00, ו', 14:00-10:00.

מרכז באוהאוס תל-אביב
"באר-שבע: אדריכלות ברוטליסטית וניאו-ברוטליסטית". צילומים: שי אפשטיין. עד 30.9.
דיזנגוף 99, תל-אביב, טל' 03-5220249. א'-ה', 19:30-10:00, ו', 14:30-10:00, שבת, 19:30-12:00.

מרכז גוטסמן לתחריט
"קירות פורחים". הדפסים. ללא מועד סיום.
קיבוץ כברי, טל' 04-9952713. א'-ה', 16:00-7:30 (מומלץ לתאם), שבת וחג, 15:00-10:30 או בתיאום מראש.

סדנת ההדפס ירושלים
אברהם אופק, "קר וחם אליהו". תצריבים, הדפסי אבן וחיתוכי לינוליאום; "התגלויות". תערוכה קבוצתית. עד 25.9.
שבטי-ישראל 38, ירושלים, טל' 02-6288614. א'-ה', 15:00-8:00 או בתיאום מראש.

עמליה ארבל
משה אבני, "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". ציור. עד 17.9.
בן-יהודה 100, תל-אביב, טל' 03-5444399. ב'-ה', 19:00-11:00, ו', 13:00-11:00.

פלורנטין 45
"אפידרמיס". תערוכה קבוצתית. עד 13.9.
פלורנטין 45 פינת השוק, תל-אביב, טל' 050-2763249. ג'-ה', 13:00-11:00, 18:00-16:00, ב', ו'-שבת, 13:00-11:00.

פריסקופ
אלון מורן ומאיה מידר מורן, "טווי ומעבר… ומעבר לטווי". מיצב. עד 18.10.
בן-יהודה 176, תל-אביב, טל' 03-5226815. ב'-ה', 20:00-17:00, ו'-שבת, 13:00-11:00.

                                                                               ***

מוזיאונים לאמנות

בית העיר
"אימרסיה בבית העיר". הגיימינג כבחינת הטשטוש בין האמיתי לווירטואלי. ללא מועד סיום.
ביאליק 27, תל-אביב, טל' 03-7240311. ב'-ה', 17:00-09:00, ו'-שבת, 14:00-10:00, כניסה: 20 שקל.

בית התפוצות
"מזל וברכה". מיתוסים ואמונות תפלות באמנות ישראלית עכשווית. עד 31.12; "2,500 שנות חיים יהודיים בגולה". תצוגת קבע.
אוניברסיטת תל-אביב, רמת-אביב, טל' 03-7457800. א'-ג', 16:00-10:00; ד'-ה', 19:00-10:00; ו', 13:00-09:00. כניסה: 40 שקל לתצוגת קבע, 15 שקל לתערוכות מתחלפות.

בית ראובן
ציורי ראובן מאוסף המוזיאון. תצוגת קבע.
ביאליק 14, טל' 03-5255961. ב', ד'-ו', 15:00-10:00; ג', 20:00-10:00; שבת, 14:00-11:00. כניסה: 20-10 שקל, כניסה חופשית לילדים, כניסה חופשית בימי שלישי 20:00-16:00 (במסגרת שנת ראובן).

ביתן הלנה רובינשטיין
"שעת סיפור / היה או לא היה". שבעה מיצבי וידיאו. עד 1.11; "פורצלן מייסן"; "אירוסים, נרקיסים, פרפרים: כלי הזכוכית של אמיל גאלה". תצוגת קבע.
שד' תרס"ט 6, תל-אביב, טל' 03-5287146. ב', ד', שבת, 16:00-10:00; ג', ה', 22:00-10:00; ו' וערבי חג, 14:00-10:00. כניסה חופשית.

המוזיאון הימי הלאומי
"אלים, אלות וגיבורים מהמיתולוגיה: בפיסול היווני-רומי". עד 1.5.
דרך אלנבי 198, חיפה, טל' 04-8536622. א'-ה', שבת, 15:00-10:00, ו', 13:00-10:00.

המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס
"פצעי בגרות". קומיקס בעברית 1995-1975; "קריקטוריסט פובליציסט עברי"; "מה, למה, איפה ואיך". תצוגות קבע.
ויצמן 61, חולון, טל' 03-6521849. ב', ד', ו', 13:00-10:00, ג', ה', 20:00-17:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 10-5 שקלים.

המוזיאון הפתוח בעומר
"זמן הדפס". סדנת ההדפס בירושלים ומרכז גוטסמן לתחריט בקיבוץ כברי מציגים. עד פברואר 2015.
עומר, טל' 08-9908121/5. ב'-ה', 16:00-09:00, שבת ראשונה בחודש, 15:00-10:00. כניסה: 10-20 שקל, כניסה חופשית לחיילים.

המוזיאון הפתוח בתפן
אלה אמיתי-סדובסקי, "חלקי חילוף". עד דצמבר; הרמן שטרוק, "אחרי מאה שנה". ליטוגרפיות, מסמכים, צילומים. עד 30.5.2015.
תפן, טל' 04-9109600. ב'-ה', 16:00-09:00, שבת, 16:00-10:00. כניסה: 35-25 שקל.

המוזיאון הפתוח לצילום
פסי גירש, "עבודות 2014-1987". עד 28.10.
גן התעשייה תל חי, טל' 04-6816702. ב'-ה', 16:00-8:00; שבת וחג, 16:00-10:00. כניסה: 20-11 שקל, כניסה חופשית לחיילים.

המוזיאון לאדריכלות ע"ש מוניו גיתאי וינרויב
"ללמוד מוורנקולר". ללא מועד סיום.
שד' הנשיא 135, חיפה, טל' 054-5831597. ד'-ה', 13:00-10:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.כניסה: 20-10 שקל.

המוזיאון לאמנות המזרח הרחוק
"סיירת החלל ימאטו". אנימציה יפנית. ללא מועד סיום.
חיבת-ציון 18, רמת-גן, טל' 6188243. ב', ד', 16:00-10:00; ג', ה', 20:00-10:00; ו', 13:00-09:00; שבת, 15:00-10:00. כניסה: 15 שקל.

המוזיאון לאמנות ישראלית רמת-גן
פסי מרגוליס, "ביקור מולדת/זמן אחר". ציור; רותי סגל, "האמנות שמאחורי הנוף"; ג'וןבייל, ציור. פתיחה:ה', 18.9, 19:30. ללא מועד סיום;יניב יור, "חיים אזוטריים". וידיאו המתמקד בחרקים שנפגעו ונאבקים לשרוד. עד 29.9; רוני סומק, "שריטה במרפק השירה". ציור; מרים גמבורד, "אמת בדויה". רישום. ללא מועד סיום. עבודות מאוסף המוזיאון. תצוגת קבע.
דרך אבא הלל סילבר 146, רמת-גן, טל' 7521876. ב', ד', 16:00-10:00; ג', ה', 20:00-10:00; ו', 13:00-09:00; שבת, 15:00-09:00. כניסה: 20 שקל.

המוזיאון לאמנות רוסית ע"ש צטלין
משה ויבגניה גמבורד, ציורים ורישומים. ללא מועד סיום.
חיבת-ציון 18, רמת-גן, טל' 6188243. ב', ד', 16:00-10:00; ג', ה', 20:00-10:00; ו', 13:00-09:00; שבת, 15:00-10:00. כניסה: 20 שקל.

מובי מוזיאוני בת-ים
חיים דעואל לוסקי, "צילום בזמנים אפלים". גוף עבודות מארבעה עשורים. התערוכה בנויה סביב כתריסר מצלמות שלוסקי בנה מסוף שנות השבעים עד היום. פתיחה:ה', 18.9, 20:00. עד 27.12; תערוכה היסטורית לתולדות בת-ים. תצוגות קבע.
סטרומה 6, בת-ים, טל' 03-6591140. ג', ה', 20:00-16:00, ו'-שבת, 14:00-10:00.

מוזיאון ארץ ישראל
מירי דוידוביץ, "רוק בשחור". צילום. תרבות המועדונים בשנות ה-80. עד 28.2; "תערוכת העפיפונים הגדולה". בתשלום נוסף של 25 שקל (ילדים ומבוגרים). עד 5.11; מינדי וייזל, "חוצה קווים". אמנות בזכוכית. עד 31.12; "הגרסה המאוירת". איורים לתרבות ישראלית. עד 30.12; "יודאיקה מקומית"; גן יעל; ביתן הזכוכית; ביתן הקרמיקה; ביתן קדמן למטבעות; ביתן אתנוגרפיה ופולקלור; ביתן נחושתן; כיפות היוצרים; חפירות תל קסילה; ביתן הדואר והבולאות; ארץ הברון; מרכז אדם ועמלו; והפלנטריום. תצוגות קבע.
חיים לבנון 2, רמת-אביב, תל-אביב, טל' 03-6415244. א'-ד', 16:00-10:00, ה', 20:00-10:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 16:00-10:00. כניסה: 48-24 שקל, כניסה חופשית עד גיל 18 (כניסה לפלנטריום בתוספת תשלום).

מוזיאון אשדוד לאמנות
"עד שתצא מקולי". עבודות המשלבות בין דפוסים מערביים לזיקה פרטית למקורות תרבותיים שנזנחו/נשכחו/הודרו/נמחקו תחת מנגנוני "כור ההיתוך" הישראלי. עד דצמבר 2014.
דרך-ארץ 8, אשדוד, טל' 08-8545180/1. א', ג', ד'-ה', 16:00-09:00, ב', 20:00-09:00, ו'-שבת, 13:30-10:30. כניסה: 30-15 שקל.

מוזיאון בר דוד לאמנות ויודאיקה
אבנר שר ודייוויד אייזקס, "ציפור על תיל". ללא מועד סיום; "ציור ואות". עד 30.11; "מעגלים". לכל המשפחה. עד אוגוסט; גן פסלים של יגאל תומרקין. תערוכת קבע; אוסף היודאיקה. תערוכת קבע.
קיבוץ ברעם, טל' 04-6988295. א'-ה', 16:00-10:00; ו' וערבי חג, 14:00-10:00; שבת, 15:00-10:00. כניסה: 20-10 שקל.

מוזיאון הכט
עבודות של סטודנטים מהחוג לאמנות בהשראת אוספי המוזיאון. ללא מועד סיום; תערוכות קבע: ציור צרפתי, אמנות יהודית (אמצע המאה ה-19 עד תחילת המאה ה-20), ארכיאולוגיה.
אוניברסיטת חיפה, שדרות אבא חושי 199, חיפה, טל' 04-8240308. א'-ב', ד'-ה', 16:00-10:00, ג', 19:00-10:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 14:00-10:00.

מוזיאון הנגב לאמנות
"המדיום הוא המסר". הדפסי פופ מאוסף מוזיאון ישראל; "מצילום להדפס". הדפסים מאוסף המוזיאון. עד 18.10.
העצמאות 60, באר שבע, טל' 08-6993535. ב'-ג', ה', 16:00-10:00, ד', 19:00-12:00, ו'-שבת, 14:00-10:00.

מוזיאון העיצוב חולון
"קיפולים". עיצובים עכשוויים המשקפים מלאכות מסורתיות. עד 25.10.
פנחס אילון 8, חולון. טל' 2151500 ־073. ב', ד', 16:00-10:00; ג', ה', 20:00-10:00; ו', 14:00-10:00; שבת, 18:00-10:00. כניסה: 35 שקל.

מוזיאון העיר חיפה
המוזיאון סגור להחלפת תערוכות עד 27.9.
שד' בן-גוריון 11, המושבה הגרמנית, חיפה, טל' 04-9115888. א'-ד', 16:00-10:00, ה', 19:00-16:00, ו', 13:0-10:00, שבת, 15:00-10:00.

מוזיאון הרמן שטרוק
"אמנות ההדפס היום". מחווה להרמן שטרוק. עד 26.10; הרמן שטרוק, "רומנטיקן על הכרמל". ללא מועד סיום.
ארלוזורוב 23, חיפה, טל' 04-6359962. א'-ד', 16:00-10:00, ה', 19:00-10:00, ו', 13:00-10:00.

מוזיאון חיפה לאמנות
"הזוכים, 2013". תערוכת הזוכים בפרסי משרד התרבות לאמנות ולעיצוב. עד 18.10; במרכז האמנויות מוצגת התערוכה לכל המשפחה "חם-קר-נוזל-מוצק". עד 8.2.2015.
שבתאי לוי 26, חיפה, טל' 04-9115991. א'-ד', 16:00-10:00, ה', 19:00-10:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 30-15 שקל; מרכז האמנויות: שבתאי לוי 24. שבת וחג, 14:00-10:00. כניסה: 20 שקל למבוגר, 25 שקל לילד כולל סדנה.

מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית
יאמאגוצ'י קארה ונישימוטו אקיאו, "מאניושו". בעקבות יפן הקדומה; טאמוזו, "תיבת אוצר החלומות". עיצוב; "קרוב ורחוק, פרספקטיבה יפנית". רישומים והדפסי עץ של אמנים יפנים מסוף המאה ה-18 עד תחילת המאה ה-20. עד 27.12.
שדרות הנשיא 89, חיפה, טל' 04-8383554. א'-ה', 16:00-10:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 30-15 שקל.

מוזיאון יפו
"מיני ארט". מיניאטורות. עד 31.1.
טיילת מפרד שלמה 10, יפו. א'-ה', שבת, 18:00-10:00, ו', 14:00-10:0 (מספטמבר סגור בימי א'). 50 שקל למבוגר, 45 שקל לילד.

מוזיאון ישראל
"האמן והסטודיו". עולמם של אמנים מתקופות שונות. עד 2.8.2015; "אי שקט" חדש באמנות העכשווית". עד 27.11; דאג ומייק סטארן, "Big Bambu". מיצב ענק מבמבוק. המיצג מואר בשעות הלילה. עד 1.10; איה-ליסה אטילה, "אופקי". דיוקן של עץ. עד 8.11; ג'יימס טורל, "מקום לאור". חקר האור כתופעה. עד 31.10; "מאחורי הפרגוד היפני". אוסף פרגודים של אמנים יפנים. עד 27.11; "חומר מכושף באמנות אפריקאית". ללא מועד סיום; "שפת הלבוש, ארון הבגדים היהודי". עד 25.10; "פנים אל פנים". מסכות. עד 13.9; באגף הנוער: "מסעות". ההתרגשות בגילוי ארץ לא נודעת. עד 7.2.
שדרות רופין 11, ירושלים, טל' 02-6708811. א'-ב', ד'-ה', 17:00-10:00, ג', 21:00-16:00, ו' וערב חג, 14:00-10:00, שבת, 17:00-10:00. מיוחד לקיץ (עד 31.8): ג'-ה', עד 21:00. כניסה: 50-25 שקל; כניסה חופשית לילדים בימים ג' ושבת ובאוגוסט.

מוזיאון מאנה כץ
"המאסטרים הגדולים: אמנות יהודית במאה ה-19 ומקורותיה". עד נובמבר.
שדרות יפה נוף 89, חיפה, טל' 04-9119372. א'-ד', 16:00-10:00, 22:00-19:00, ה', 22:00-10:00, ו', 13:00-10:00, 22:00-19:00, שבת, 22:00-10:00. כניסה: 30-15 שקל.

מוזיאון משה שק
יצירות של משה שק. ללא מועד סיום.
קיבוץ בית ניר. כל השבוע 17:00-11:00, יש לתאם מראש בטל' 054-6874701 או 08-6874368.

מוזיאון נחום גוטמן לאמנות
עדה עובדיה, "לומינול". ציור. עד 8.11; "דיוקן עצמנו במבט לאחור"; "מלך, נווד וצייר עושים מה שהם רוצים". לכל המשפחה. ללא מועד סיום.
רוקח 21, נווה-צדק, תל-אביב, טל' 03-5161970. ב'-ה', 16:00-10:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 24-12 שקל (כניסה חופשית עד גיל 18, כניסה מוזלת בשישי).

מוזיאון ראלי
וולודמיר מקרנקו, "לחלום, לרחף"; אמנות לטינו אמריקאית עכשווית; ציורים מהמאות 18-16 בנושאים תנ"כיים. ללא מועד סיום.
שדרות רוטשילד, קיסריה, טל' 04-6261013. כניסה חופשית. ב'-ג', ה'-שבת, 15:00-10:30.

מוזיאון תל-אביב לאמנות
מיכאל בורמנס, "אין מתוק מזה". עבודות על נייר, ציורים וסרטים. עד 31.1; אלואיז ברייר, אל ליסיצקי, פרנק סטלה, "בתי כנסת מעץ". עד 18.10; ראידה אדון, "אשה ללא בית". וידיאו. עד 29.11; "פרויקט שימור: ציורים של מארק שאגאל". עד 30.10; דוד ניפו, "שבתי וראה תחת-השמש". ציור. עד 26.10;מרינה אברמוביץ', "Rhythm 0, 1974". מיצב המשחזר את המיצג של אברמוביץ' בנאפולי. עד 14.2; דוד ריב, "300-60-48". ציור, וידיאו. עד 29.11; איוה כפרי, "Multiplane(s)". ציור. עד 27.9; "בשיחה". מבחר יצירות עכשוויות. ללא מועד סיום; "דלפט כחול-לבן". אריחי דלפט. עד 18.10; עתי חן, "בין לבין". בין תכשיט לאובייקט. עד 25.10; "אנדי וורהול: ציור של צעצוע". תערוכה לכל המשפחה. ללא מועד סיום; חדרים מיניאטוריים מאוסף הלנה רובינשטיין; אימפרסיוניזם, פוסט אימפרסיוניזם ואסכולת פריז; אמנות המאה ה-20; אמנות עכשווית: מאוסף המוזיאון ושאילות. תצוגות קבע.
שד' שאול המלך 27, תל-אביב, טל' 03-6077020. ב', ד', שבת, 18:00-10:00; ג', ה', 21:00-10:00; ו' וערבי חג, 14:00-10:00. כניסה: 48-24 שקל (כניסה חופשית עד גיל 18).

משכן לאמנות עין-חרוד
דוד וקשטיין, "דוד וקשטיין ציור, 2014-1975". עד 20.12; "שקוף כאקוורל". עבודות על נייר מאוסף שמואל ותמרה גבעון. עד 22.9; "אוסף המוזיאון, דיוקנאות", עד 20.12; הסטודיו לזכרו של דודו גבע. תערוכת קבע.
עין-חרוד מאוחד, טל' 04-6485701. א'-ה', 16:30-09:00, ו' וערבי חג, 13:30-09:00, שבת וחג, 16:30-10:00. כניסה: 26-13 שקל.

בכניסה לתערוכתו של דוד ריב "48 60 300" במוזיאון ת"א לאמנות תלויה סדרת ציורי מספרים בשם "73". בכל ציור מופיעה טבלת משבצות ובתוכן מספרים בודדים המצטברים לסדרה. זה הטקסט המופיע לצד העבודות:

"73 הוא שם המלחמה שהתרחשה באותה שנה. ריב הוא בן דורם של חיילי הצבא הסדיר, שחוו את המלחמה ההיא. הציור בנוי כטבלה בת שישה טורים ועשר שורות, כלומר טבלה בעלת 60 משבצות. הספירה בשורה העליונה מתחילה במספר 52 ואילו בשורה התחתונה במספר 7 – מספרים שקשה לייחס להם מובן כלשהו. שתי השורות האחרונות יוצרות רצף מ-1 עד 12, אבל לרצף הזה אין המשך בשורות שמעליהן. אבל אם חוזרים לשורה העליונה, שמתחילה ב-52, רואים שהמספרים רצים באופן עוקב ומגיעים בסוף השורה השמינית אל המקום שמסומן ב-00 במקום 100. עכשיו שתי השורות התחתונות מובנות כהמשך של הספירה מ-100 והלאה. התמונה שמתקבלת היא ספירה מ-52 ועד 112 – משנת לידתו של ריב ועד לשנה שהציור נעשה בה. בשנה זו מלאו לריב 60, כמספר המשבצות בטבלה. אבל כשסופרים משנת 52 ועד 2012 יש למעשה 61 מספרים. צריך היה לוותר אפוא על שנה אחת. בדיקה מגלה שהשנה 73, שנת המלחמה, היא השנה החסרה. זו השנה שנעלמה מסדר החיים, השנה שנוכחת בהיעדרה, זו שנדחקה מן הרשימה אבל חוזרת ומופיעה בכותרות".

זה טקסט מייגע. משבצות ועוד משבצות, מספרים ועוד מספרים, סמלים ספרתיים המבקשים להיות ייצוג של יצירה פוסט-טראומטית וכתיבת קוד גימאטרי המבקשת לתת סימנים במספרים – מערך שלם שהתגייס ליצירת סדרת ציורים והסברים לצדם, והפך שלא בטובתו לפארודיה לא מכוונת על אמנות פוליטית וכתיבה עליה. לזכות מחברת הטקסט האוצרת אלן גינתון יאמר שגם סדרת הציורים שהטקסט מלווה אינה מוצלחת במיוחד. לחובתה ירשם שעצם הצגת הסדרה מעידה על הגישה האוצרותית הבעייתית המאפיינת את התערוכה הלא-ממש-רטרוספקטיבית-אבל-בעצם-קצת שמציג ריב במסגרת זכייתו בפרס רפפורט לצייר ישראלי בכיר לשנת 2013.

דוד ריב – אקריליק על קנבס, 2012

ריב הוא צייר וותיק ונמרץ. מאחוריו גוף עבודות גדול, מגוון ולא אחיד ברמתו ובנושאיו. הבולטים והידועים הם ציורים המבוססים על תצלומים מן המאבק הפלסטיני בכיבוש. לצדם מוצגים גם ציורים המתארים עובדים זרים בדרום ת"א, נופים ותפנימים חסרי מיקום, ציורים פופיים העוסקים בתרבות וקפיטליזם, טקסטים מצויירים ואפילו ציורים מופשטים בודדים הפותחים וחותמים את התערוכה. יתכן שהגיוון הסגנוני משמעותי להתפתחותו היצירתית של ריב. יתכן שחלקו האחד של גוף העבודות לא יכול היה להיווצר לאורך זמן בלי "איזון" בחלקו השני. מאמרי הקטלוג מתאמצים להסביר את ההבדלים הללו ולהעניק להם מסגרת תיאורטית שתאיר את העניין. גינתון ואפרת לבני (אוצרת אוסף שוקן), מפרשות את הריבוי הסגנוני כפועל יוצא של תפיסת ציור-תלוי-עיתונות ותלוי-זמן שכמו בעיתון, מתאר באותו גיליון זוועות ושמחות, כיבוש והפשטה, מג"ב בשטח ועציצים בבית. איתמר לוי מזהה במכלול הציורים קשר לשגרה יומיומית קדחתנית ומגוונת הבאה לידי ביטוי במחוות הציוריות החיוניות, וגם ריב עצמו (בשיחה עם ארנון בן-דוד), מתייחס להבדלים בין הסדרות כאל הבדלים של פרספקטיבה, יחס של ציור לצילום סטילס הסורק את פני השטח באופן שווה, וכיו"ב. אולם הפרשנויות הללו מתקשות להצדיק את עצמן כשחלק מהעבודות לא מעוררות עניין. אני מסכים עם נועה רועי ואמי ספרד שהצבת התערוכה המגוונת בנושאיה ובסגנונה מציגה תהליך התפתחות של עדות לצד עיסוק מודע לעצמו במקומו ומעמדו של העד, אך סדר הציורים הלא-כרונולוגי שומט את הקרקע מתחת לניסיון, והציור התיאורטי-התפתחותי נותר כהצהרה בלבד. פסיכולוג, חבר או מורה שיבחן את גוף העבודות יחד עם האמן, אולי יוכל להפיק רבות מהבנת התהליך היצירתי והאישי שהוא עובר. מבקר בתערוכה, לעומת זאת, לומד מן הפריסה הרחבה בעיקר את העובדה המובנת מאליה, שגם לאמן טוב יש לפעמים עבודות משעממות.

הציור של ריב מוגבל הן מבחינה טכנית והן מבחינה תיאורטית, אולם גם כשהוא פשטני, מסורבל ועילג, הוא מצליח לשדר תחושת נחיצות בהולה ממש. בין אם מעריכים את הציור ובין אם לא, בין אם מסכימים עם עמדותיו של האמן ובין אם לא, קשה להתעלם מההרגשה שהוא לא יכל אחרת, וזו כשלעצמה נקודה חזקה. אך הדחיפות והנחיצות הגדולה שמשדרים רבים מציורי מראות הכיבוש והמאבק בו, תחושת הכרח ומיידיות שמצליחה לעבור למרות הפורמט הציורי המסורבל, אינה הסיבה היחידה להצלחת הציורים. יתרון נוסף שלהם נעוץ ביכולתו של ריב להשתמש בסממנים ציוריים מסויימים באופן הפוך מן המקובל. כזה הוא למשל הטשטוש המופיע ברבים מן הציורים. לא טשטוש ריכטריאני אלא סתם טשטוש הנובע ממתן תשומת לב מוגבלת לפרטים קטנים. טשטושים כאלה עשויים להציע ניסיון להרחקה אמנותית מן הקונקרטי לטובת תהיות כלליות ומסוגננות יותר, אולם אצל ריב הקונקרטיות נותרת במלוא עוצמתה. אי אפשר לטעות ולחשוב שהציור עוסק במשהו אחר מלבד הנושא המפורש שמתואר בו. למעשה, הטשטוש של ריב עושה בדיוק את ההיפך מן ההרחקה. מחד הוא מותיר את הציור בסביבה פוליטית ברורה, ומאידך מעמעם את זהות השותפים במערכות הכוח באופן שמחזק את השתייכותם. הרי מה זה משנה איך בדיוק נראים תווי פניו של מפגין או המג"בניק העומד מולו? חשוב שהאחד מפגין פלסטיני והשני שוטר מג"ב, כי דור של מפגינים ושוטרים הולך ודור בא, וההפגנה לעולם נשארת.

דוד ריב – "ג'יפ אפור #2", אקריליק על בד, 2014

כשפרטים אישיים הופכים להכרחיים, לעומת זאת, כפי שקורה למשל עם זהותו של המפגין מוסטפא תמימי שנורה למוות ע"י חייל שמעולם לא הועמד לדין, שמו של תמימי קופץ באופן מילולי לקדמת תמונתו של ג'יפ צבאי סגור וממוגן. כך מציג הציור את האדם החשוף, ומולו את המכונה המחפה על האדם הממוגן. בציור נוסף מחבר הטשטוש בין צלם טלוויזיה מערוץ 2 לחיילים שהוא מצלם. הציוד המקצועי וההופעה הקשוחה של השניים, מציגים את הצבא והתקשורת הישראלית כשתי יחידות באותו כוח. חיבור הומוריסטי יותר ניתן למצוא בציור "קריה" מ-2008, שבו מופיעים מגדל מרגנית ובנייני בסיס הקריה בת"א במבט מרחבת המוזיאון, כשברקע מבצבצת כרזת הזמנה לתערוכה "התרוקנות – עבודות מאוסף דורון סבג וחברת או.אר.אס בע"מ", המוצגת במקום. בכלל, הומור מקאברי ואירוניה מופיעים בלא מעט ציורים, כמו למשל בדיפטיך שבחלקו העליון מצוייר מוזיאון ישראל ומתחתיו חייל מכוון נשק כשברקע נראים מפגינים, או בציור "נוסטלגיה" מ-2012 המתאר גופה שרועה על הקרקע בקדמת התמונה על רקע טנק, כספק-געגוע מסוייט למלחמות ברורות יותר.

יצירתו של ריב מעוררת שאלות העוסקות בקשר בין דימוי מצוייר ומצולם, בין ציור פוליטי לציור "של הפוליטי", או במקרה הנוכחי בין ציור הלוקח חלק במאבק ומחאה לציור *של* מאבק ומחאה המתאקלם לבסוף באולמות תצוגה ובסלונים יוקרתיים. יש כל מני תשובות אפשריות לקונפליקטים הללו, וכשהוא במיטבו אני חושב שהציור של ריב מצליח להציב להם תשובה הנעוצה, שוב, בקונקרטיות שלו, באנטי-מטאפוריות שלו, באקטואליות הצורבת שמצליחה לנטרל מנגנוני שיכוך מקובלים, במציאות לפנים – גם אם זה בציורים. מבחינה זו עבודתו של ריב באמת אקטואלית ו"תלויית-עיתון", אולם כפי שתצלום עיתונות טוב מסוגל לשרוד גם שנים רבות אחרי שהעיתון הושלך לפח, כך גם הציורים.

על רקע זה מתחדדת שוב הבעייתיות שבעמדה האוצרותית המדגישה מהלכים מושגיים על חשבון איכות ועוצמה. היא מנתחת את הניגודים והזגזוגים בעבודותיו של ריב (מפיגורטיבי למופשט, מצבע לשחור-לבן, מציור לוידיאו), בצורה שאולי הולמת את כוונותיו של האמן, אך אינה מיטיבה עם עבודתו. יותר מכל מצביעה האוצרות על חשש. לאו דווקא חשש לדבר על פוליטיקה בתקופה של ציד מכשפות – ציורי הכיבוש וסרטי הוידיאו הקשים מההפגנות בבילעין, נעלין ונבי סלאח מוצגים על הקירות ללא פחד – אלא חשש מפשטנות קריקטורית ותחושת הכרח להעניק לתערוכה מסגרת מורכבת, ולחפש הצדקות מאולצות לעיסוק יומיומי וקונקרטי כ"כ. אולם הפשטנות הישירה לא רק שלא נעלמה מהציורים בתערוכה – היא מקור הכוח שלהם. עוצמתם של הדימויים המצויירים והמצולמים עומדת בפני עצמה, ונראה שהאמנות והמצב מסתדרים גם בלי אישור אקדמי.

דוד ריב – אריק אוכל ילדים, אקריליק על בד, 2001

ובכל זאת, העובדה שהצגת התערוכה עברה בשקט גם בתקופת מלחמה ושיח ציבורי אלים ומתלהם, מעידה על על מידת הרלוונטיות של אמנות כזו, הרחוקה מלהיות אליטיסטית, ועל כך שהקושי לקיים דיון ביקורתי במסגרת ציבורית קשור בהכחשה והתעלמות אף יותר מאשר בהשתקה ואלימות. אפילו הצגת סדרת הציורים "אריק אוכל ילדים", שצונזרה בעבר ע"י מנהל המוזיאון הקודם פרופ' מוטי עומר (עובדה שאינה מצויינת בתערוכה, כפי שהעירה נועה רועי), מצטיירת כיום לא כביטוי לעידן חדש ופתוח יותר ולבחירה אוצרותית אמיצה, אלא כפועל יוצא מן העובדה שמאז ההתנתקות כבר אפשר להיכנס באריק שרון בלי להסתבך.

***

מבקרת האמנות סמדר שפי התייחסה לתערוכתו של ריב בביקורת בבלוג שלה ובתוכנית התרבות של גלי צה"ל, וקבלה על כך שתפיסתו הפוליטית של האמן "מצומצמת" לפלסטינים "שהוא תופס כצד החלש", ולא מפגינה אמפתיה לתושבי הדרום ולקורבנות הטבח בסוריה. במשך יותר משלושים שנה מקדיש ריב חלק ניכר מזמנו למאבק בכיבוש. בניגוד לקלישאה המופנית תדיר לאמנים ישראלים, גם אם המאבק הפך עם השנים לחתימתו האמנותית המזוהה, הוא לא הניב לו הון חסר תקדים ומעמד בינלאומי. אם כבר, המאבק הסיזיפי הפך אותו למעין צייר-נודניק המטיח את ראשו הציורי בקיר פעם אחר פעם, ומסרב להסכין עם עוול ודיכוי גם במחיר וויתור על חדשנות. כמה צייקני ונמוך להטיח באדם כזה האשמה כזו, ובמיוחד כשהיא נכתבת ע"י מבקרת שככל הידוע לי לא ממש עושה לילות כימים במאבק לצמצום הפערים החברתיים הקשים באבו-דאבי.

דוד ריב – שני צמחי בית עם ציור מראה כהה, אקריליק על בד, 2008

ב-13 בספטמבר תיפתח בניאו-נשיונל גלרי בברלין תערוכת יחיד של משה גרשוני. את התערוכה "No Father No Mother" אצר מנהלו הראשי של המוזיאון, אודו קיטלמן, והיא תציג למעלה ממאה עבודות של האמן. התערוכה מלווה בקטלוג נרחב.

Revisiting
2011
200×70 ס"מ
עץ, תאורת לד

www.niradoni.com

***

ניר אדוני | אמן ספטמבר בדימוי היומי | אוצרת: יעל רביד

בעבודתו בוחן אדוני את הקשר בין אדם וסביבה בנויה, נקודת המוצא היא שלארכיטקטורה יש תפקיד חשוב בחיינו, המרחב מסביבנו מכתיב את הגישה ואת הבנתנו את העולם , המתח בין האדם והסביבה מרתק אותו במובנים של קנה מידה, המצאות במרחב והשאלות שארכיטקטורה מעלה

מקדשים דתיים ואזורי תעשייה מסיביים שומרים על מאפיינים ספציפיים שנוטים להשאיר את אדם ביראה, ככאלו הם הופכים להיות תחומים מרכזיים לחקירה של אדוני בשילוב מחקר מתמשך של האיזור שאנו חיים בו וסביבת המגורים הקרובה. בסטודיו הוא מבודד תכונות מסביבות אלה אשר לאחר מכן הופכות לחומר גלם בעבודה שלו.

אדוניי משתמש בחיתוך לייזר, מדיה דיגיטלית ,קול ואור. אור מהווה חלק בלתי נפרד מהעבודה שלו כאשר הוא הופך להיות חומר בפני עצמו. כאשר הוא מפרק ומרכיב מחדש דימויים אלו נוצרות סצנות אלטרנטיביות – חמקמקות מבחינת מיקומם במרחב ומקום, המפגש הכפוי הזה מייצר לעיתים סביבות חדשות טעונות והרסניות.

הפוסט Revisiting הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

החממה לאמנים צעירים נוסדה בביה״ס מוסררה, עבור בוגרים צעירים שסיימו בתי ספר לאמנות ועוסקים בתחומי הצילום, מדיה, פרפורמנס, מוזיקה, עיצוב ואמנות פלסטית. במשך חמש שנים הונחתה החממה ע"י דפנה איכילוב ואורי דרומר.  בשנה שעברה הונחתה במקביל ע"י שלושה מנחים: מעיין שלף, אייל בן דב וחיים שטרית. משתתפי החממה בשנה שעברה ליוו את הצלם אנדרה סראנו, היו מעורבים בהפקת קמפיין בית הספר מוסררה  וביצירת הארכיון הדיגיטלי של בית הספר, בצילום הפקות ובעריכת סרטים. בפסטיבל מוסררה מיקס האחרון, אצרה הקבוצה תערוכה משותפת שהוצגה בגלריה החברתית. לצד הפעולה הקבוצתית, התפתחו  המשתתפים כיוצרים עצמאיים והסתייעו במתקני בית הספר להוציא לפועל את רעיונותיהם, ביניהם : הוצאת ספר, אוצרות תערוכה מונחית, ועבודה על פרויקטים מתמשכים.

בשנת הלימודים 2014-2015, נפתחת התוכנית לבוגרים שסיימו לימודי אמנות בבתי ספר מוכרים משנת 2010, ולאוטודידקטים עד גיל 30  המעוניינים להמשיך ליצור ולהתפתח באופן אישי תוך ניהול שיח עם אמנים צעירים נוספים, לאמנים המעוניינים להיות חלק מקהילת בית הספר מוסררה ולהשפיע עליה, לאמנים המאמינים בחבירה ובכוחה של קבוצה, לאמנים צעירים שמחפשים בית ולאמנים בעלי נסיון שרוצים להיות שותפים לבנייה של קבוצת פעולה.

משתתפי התוכנית יונחו על ידי מנחה אחת לשבוע, יקבלו לרשותם חלל למפגש קבוצתי וניסויי, ישתתפו בקורסים על פי בחירה במחלקות לאמנות במוסררה, יוכלו להשתמש בכל האמצעים של בית הספר, כולל חדרי אולפן, חללי סטודיו, מעבדות וחדרי עריכה. כל משתתף שיציע פרויקט  אישי (מיזם\תערוכה\ספר) יוכל לבקש מילגה  ולקבל שעות הנחייה אישית ופלטפורמות לתצוגה, תוך שנתיים מתחילת התוכנית.

דרישות תפקיד  המנחה

- בעל נסיון בהנחיית יוצרים

- השכלה באחד מתחומי  האמנות \ תיאוריה \ תרבות

 – בעל נסיון באוצרות

- יכולת ונסיון ביצירת קשרים עם אוצרים ואמנים מישראל ומחו״ל

- היכרות  עמוקה עם עולם האמנות הישראלי ורצוי גם הבינלאומי

מסגרת ההנחייה

שלוש שעות בשבוע למשך 16 מפגשים בבית הספר מוסררה בירושלים, ליווי 2 סיורי גלריה ומפגשי אמן, והנחייה לקראת פעולה\תערוכה קבוצתית בפסטיבל מוסררה מיקס בחודש מאי 2015. התוכנית תתחיל בחודש דצמבר 2014 ותסתיים בסוף חודש מאי 2015, והיא מיועדת לעשרה אמנים צעירים שיבחרו ע"י ועדה בית ספרית לפי הצעת פרויקט שיגישו.

אופי עבודה

מנחה התוכנית יעבוד בשיתוף פעולה עם בית הספר מוסררה ועם מתאם ומפיק שיסייע לאורך התוכנית בכל הדרוש, כולל תיאומים והפקת פעולה/תערוכה.

הגשת מועמדות

יש להגיש קורות חיים והצעת מתווה להנחיית הקבוצה, שמות אורחים ותוכנית לסיורים,  למאיה כהן במזכירות בית הספר עד ה- 1.10

maya@musrara-gallery.org.il

הפוסט קול קורא למנחי/ות חממה לאמנים צעירים הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

אפיקי מחול היא חממה ליצירה במחול באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. מטרתה של החממה למצב את הפקולטה למחול למרכז בינלאומי ליצירה ומחקר בתחום הכוריאוגרפיה והמחול. פרויקט ייחודי זה מיועד להשתלב ולהעשיר שתי מסגרות מצוינות בפקולטה למחול: אנסמבל רקדני האקדמיה ופרויקט המסלוללכוריאוגרפיה.

א. עבודות חדשות לאנסמבל רקדני האקדמיה

לאנסמבל מתקבלים סטודנטים מצטיינים באודישן. במסגרת עבודת האנסמבל מוזמנים מספר כוריאוגרפים ללמד קטעים מיצירותיהם.

החל משנת-הלימודים הקרובה יתווסף פרויקט אפיקי מחול ויוזמנו שני כוריאוגרפים נוספים להציע תהליך יצירה מלא לעבודה עם קבוצת הרקדנים של האנסמבל. יצירות אלה ישתלבו במופעי הפקולטה והאנסמבל.

תנאי הגשת המועמדות:

היצירה צריכה להיות להרכב של חמישה רקדנים ומעלה ומישכה: 10 עד 20 דק'
ההצעה תכלול את הפרטים הבאים :

1. תיאור הפרויקט המוצע (מספר הרקדנים, נושא העבודה, צרכים מיוחדים)
2. קורות-חיים ורשימת עבודות
3. שלושה או ארבעה קישורים לעבודות כוריאוגרפיות נוספות של המועמד/ת

תהליך היצירה והחזרות יתקיימו בסמסטר א׳ (26 באוקטובר 2014 עד 30 בינואר 2015) או בסמסטר ב׳ (1 במרץ 2015 עד 19 ביוני 2015).
פעילות האנסמבל: בימים ראשון ושלישי, בשעות  19:30- 16:30.

בנוסף למענק יצירה, פרויקט אפיקי מחול יישא בעלויות ההפקה של העבודה. מענקי היצירה ינועו  בין 5,000 ש״ח ל 15,000 ש״ח.

ב.  הצעה לסדנה לסטודנטים בפרויקט המסלול לכוריאוגרפיה. סטודנטים לכוריאוגרפיה בפקולטה למחול נחשפים לדרכי עבודתם של כוריאוגרפים שונים, בדגש על תהליכי יצירה, הרחבת גבולות המחול והתנסות נסיונית. השנה אנו שמחים להוסיף את פרויקט אפיקי מחול בו יתקיים שבוע מרוכז של סדנאות-אמן עם יוצרים מתחומים שונים.

 ***

הפרויקט יתקיים בזמן חופשת הסמסטר (23 עד 26 בפברואר 2015).

במוקד הסדנאות, היחסים בין תוכן וצורה כפי שהם מתגלמים בפסל לאוקון ובטקסטים המכוננים שנכתבו בעקבותיו (לסינג, גרינברג וכו'), מתוך השקפה כי דיון ועשייה בנושא מרכזי דרך תחומי אמנות שונים יעודד גישה וחשיבה אמנותית בין-תחומית.

יוצרים מתחומים שונים – שירה, אמנות פלסטית, וידאו, פרפורמנס וכיו"ב  מתבקשים להגיש הצעה לסדנה שתעסוק בנושא יחסי תוכן-צורה בהקשר הנ"ל. כל אמן מוזמן להגיש הצעה להתנסות בתחומו. היום האחרון בסדנה יוקדש  לפעילות ולשיח מסכם בנוכחות כל היוצרים והסטודנטים.

פרויקט אפיקי מחול יישא בהוצאות  שכר-האמנים והציוד הנדרש.

תאריך אחרון להגשה: 30 בספטמבר 2014
תהליך הבחירה יסתיים ב- 15 באוקטובר 2014

נא לשלוח  את החומרים במלואם במייל לנטע: neta@jamd.ac.il

הפקולטה למחול באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים מודה לתמיכתו של מר אברהם אפיק ולמשפחתו על תרומתם הנדיבה לפרויקט אפיקי מחול ולפקולטה למחול.
לפרטים נוספים על אפיקי מחול: האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, הפקולטה למחול: neta@jamd.ac.il

הפוסט קול קורא – אפיקי מחול תשע"ה, 2014/2015 הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

למוזיאון הנגב בב״ש דרוש/ה מנהל/ת אדמיניסטרטיבי/ת. פרטים בקישור.

הפוסט דרוש/ה עובד/ת למוזיאון הנגב הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

עבודותיו של הצייר אלון קדם יופיעו ב -"Painters Of Tomorrow 100", ספר חדש בהוצאת Thames & Hudson. הספר מציג 100 ציירים בולטים שנבחרו מתוך יותר מ-4300 מועמדים מ- 105 מדינות, אשר נענו לקול קורא שיצא בתחילת שנת 2013.

קדם, בוגר תואר ראשון באמנות והתכנית לתואר שני באמנויות בבצלאל, וזוכה הפרס לציור ע"ש אסנת מוזס לשנת 2011. בספר יוצגו 6 ציורים שלו, שישתתף גם בתערוכת השקה שתוצג בניו-יורק בנובמבר הקרוב.

ועדת השיפוט של הספר מנתה שמות בולטים מעולם האמנות, וביניהם הכותב ותאורטיקן האמנות ברי שוובסקי, האוצרת יוקו הסגאווה מיפן, הציירת סיסלי בראון ומנהל המוזיאון לאמנות עכשווית בלונדון גריגור מויאר.

אלון קדם – חדר מראות. שמן על בד, 2010

אתר הספר: 100paintersoftomorrow.com

אתר האמן: alonkedem.com

הפוסט אלון קדם מופיע בספר בינלאומי על ציור הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

זו אינה רשימה אובייקטיבית: הספרים של בעז נוימן מלווים אותי כבר שנים רבות, מנסחים עבורי לא רק מה אני חושב על גרמניה הנאצית או על רפובליקת ויימאר, אלא מה אני חושב על עצמי ועל היחס שלי לעולם. במובן זה, הספר האחרון שלו, "להיות-בעולם", הוא נקודת שיא, כי הוא לא ממש ספר היסטוריה או פילוסופיה, אלא מעין פרשנות של העולם באופן כללי. מהבחינה הזו גם נוימן מודה שהספר הזה הוא השלמה של רעיונות שניסה לבטא בעבר, והצליח להגיע לניסוח מדויק שלהם סוף-סוף.

זהו אינו ספר רגיל גם עבור נוימן. בראיון שערכתי איתו הוא דיבר בצורה די מדהימה על הקשר שבין הפילוסופיה שעומדת בבסיס הספר לבין מצבו האישי. נוימן חולה בסרטן מהסוג שגורם לך לחשוב על הזמן אחרת. כשדיברנו, שיחה ארוכה ומרגשת מאוד מבחינתי, הוא אמר ש"בספר הזה אין תיזה. אין אמירה ואין טענה. יותר מזה, הספר תלוש, תמוה, לעתים משעמם. הספר הזה הוא הרעיון הפנומנולוגי או האקזיסטנציאליסטי הבסיסי, שאומר שאנחנו מושלכים בעולם, וליתר דיוק זה אפילו לא שיש עולם שאנו מושלכים לתוכו, אלא אנו התגלמות ההשלכה. אנו מושלכים בינינו לבין עצמנו.

"אלה מושגים בסיסיים בפילוסופיה הגרמנית. קטסטרופה, חרדה, מצב חירום, שוק. אני יכול לצאת החוצה ולהידרס, דבר שלא עולה על דעתי, ואני יכול לשבת בבית ואשתי תיכנס עם הפענוח של הסי.טי ותגיד, כמו שקרה בדיוק, 'יש לך גוש בגודל של שני כדורי טניס ליד הכליה'. הפילוסופים יגידו שזה המצב האנושי האמיתי, כשכל הדברים האחרים, בראשם הזמן של השעון, הם כיסוי.

"הספר הזה קרוע, תלוש, דברים לא תמיד מחוברים זה לזה, זה הספר. בתור היסטוריון אני לוקח מקורות ראשוניים ומהם מנסה לכתוב את ההיסטוריה של המצב הזה. הקטסטרופה היא קטסטרופה, אבל כיוון שאתה לא יכול להסתמך על כלום – לא על הזמן שהגל לימד אותנו או על ההורים שפרויד לימד אותנו, ולא על העתיד, ולא על הכסף שיש לך ולא על היותך גבר או אשה, יהודי או נוצרי, שמאלני או ימני – היא גם מגלמת החירות הגדולה ביותר, והקשה ביותר, והיא להיות. להתחיל לעבוד מאוד קשה ולהיות מי שאתה בלי להסתמך על משהו. אני זה לא מה שהאופי שלי או מה שעשיתי או אעשה. לא, אין יותר, הכל נגמר".

כריכת הספר

והספר הוא בדיוק הניסיון הזה: הוא מנסה להתחקות אחר גרמנים שונים במפנה המאה ה-20, ולנתק את מימד הזמן – להשתהות איתם בהווה שלהם אז ולהבין את היחס שלהם לעולם. ההשתהות היא רעיון מרכזי אחד, והקטסטרופה היא שני, בדיוק כמו בחייו של נוימן, ובעצם, אפשר לומר, גם בחיים של כולנו, בלי דעת. כי אנחנו חיים בהשתהות, בהמתנה לדברים שיקרו, ובינתיים הווים. והקטסטרופה שמגיעה – תאונת דרכים, סטירה מזר ברחוב, מחלת הסרטן, מלחמה בעזה – היא זו שמנענעת את החיים שלנו והופכת אותם לדבר מה מסעיר ונטול גבולות, שבו אפשר לגלות את האני האמיתי שלנו, זה שמנותק מכל ההגדרות המשעממות והגנריות של "מה המקצוע שלי", "למי אני נשוי", "כמה ילדים יש לי" ו"מה אני אוהב לאכול בבוקר". כמו שנוימן אומר, "הכל נגמר" שם, ושם גם הכל מתחיל.

להשאיר את העבר בעברו

הפילוסופיה הבסיסית של הספר היא זו של היידגר, כנביא ה"היות וזמן". הספר מתחיל בהקדמה סבוכה מאוד של הפילוסופיה הזו, שאני לא ממש רוצה להיכנס אליה (עדיף לקרוא אותה בספר, כי נוימן מבין את היידגר טוב ממני והוא עושה עבודה מוצלחת יותר בהנגשת הרעיונות המרכזיים), אבל הוא ממשיך ברצף מהמם בעוצמתו של מקורות המדגימים אלמנטים שונים של התפיסה הזו.

נוימן ניגש אל התקופה ודולה ממנה פכים של חיי היומיום, כדוגמאות לתפיסה הגרמנית של הזמן, של המולדת, של הבית. הוא משתמש ביומנים, בפרוזה ומקורות כתובים שונים כדי להדגים את היחס של הגרמנים לחדר המתנה, למשל, או לנסיעה ברחבי ההיימאט (המולדת), או לביתם שלהם. כל אלה מצטרפים לכדי חזית אחידה למדי של תפיסת העולם של האומה הזו. נוימן נמנע כמעט לגמרי מלהזכיר את אחריתה של האומה הזו ואת השואה שהיא תחולל, כיוון שהוא מעוניין "להשאיר את העבר בעברו", כלומר, להשאיר את היומן של גבלס, שהוא מצטט ממנו, כיומן של פעיל פוליטי צעיר ונמרץ, ולא של אחד הנאצים הבכירים ביותר. לדבר על האנשים שחיו במפנה המאה בלי לחשוב מה הם עשו במלחמת העולם השנייה.

בין המקורות השונים שנוימן משתמש בהם הוא כולל בספר תצלומים ואיורים שונים. למשל, בפרק על הבית הוא כולל ציור של ילד בן ארבע ושבעה חודשים מ-1908-9, וגם תצלום מ-1906 של ילדה משחקת בבובות וברהיטים. ההיות-בבית עבור נוימן מתחיל ברחם, ולכן נמצא שם גם איור מדעי של "גוף אשה בהריון" מ-1922, ואם מדברים על בית מובן שנראה שם תצלום של חסר בית וגם צילום של בית-מחסה מ-1911.

בחלק של הספר המוקדש לזמן יש צילום של סבלים בווינה מ-1910 תחת הכותרת, שנוימן העניק לה, "משועממים". אחריו מופיע תצלום של אחד, אדולף היטלר, בתא הכלא שלו בלנדסברג, מביט נוגות אל מחוץ לסורגי החלון הזוהרים באור העולם החיצוני ב-1924, תחת הכותרת "איש משתהה ליד חלון". אחר-כך יופיע תצלום של נשים עם ילדיהן בתחנת הרכבת, תמונה שנוימן העניק לה את הכותרת "משתהים בתנועה".

גם הקטסטרופה מקבלת המחשה בתמונה, באחד התצלומים המפעימים בספר, הנושא את הכותרת "לפתע פתאום 1", מ-1919, שמתעד אזרחים נסים מירי מכונת ירייה בברלין בזמן מרד הספרטקיסטים. "לפתע פתאום 2" היא תמונה בדף הבא, של מכונית מתנגשת בעץ במהלך מירוץ מכוניות בנאומבורג בשנות ה-20. ההיימאט מבליחה אחר-כך בתמונה שנקראת "על גג העולם", שמתעדת איש, כנראה עם סיגר בפה, עומד על פסגת הלאוברהורן בשווייץ ב-1905.

חדר המתנה נצחי

יש עוד תצלומים ואיורים בספר, לא נמנה את כולם, אבל בהחלט ראוי להרהר רגע על ההבדל שבין שימוש במקורות כתובים לבין שימוש במקורות מצולמים. אם נתעלם לרגע מאיור הילדים החד-פעמי, מהותו של הצילום הוא, במובן אחד וצר בלבד, ניתוק של ההיסטוריה מן הזמן. תחילתו של מעשה הצילום היא בריבוי – ריבוי אירועים, ריבוי עיניים, ריבוי פרשנויות, וניסיון נואש, בואו נגיד – חסר תוחלת – לצמצם את הריבוי לכדי דימוי. זה בולט כל-כך ב"לפתע פתאום 1" – המוני אנשים מתחילים לנוע לכל הכיוונים בשל קטסטרופה שמתרחשת פתאום, והתצלום מקפיא אותם. הוא הופך את ההתרחשות לעדות, הוא לוכד את הרגע שבו ההשתהות, השוטטות הממתינה במרחב הציבורי, הופכת לקטסטרופה שבה האדם מתממש בהיותו.

הצילום והפילוסופיה של ההשתהות אמורים להשלים זה את זה. כל רגע ורגע, בהיותו מצולם, הופך להשתהות. אדולף היטלר יכול להיות עסוק מאוד בכתיבת "מיין קאמפף" בתא הכלא שלו, אבל אז מגיע צלם (איך הוא הגיע באמת לתוך תא הכלא של המהפכן המורשע?), והיטלר הצעיר (תכלס היה אז בגילי כיום, אז נגיד שזה צעיר) נעמד אל מול החלון, תופס פוזה חשובה, כזו שתיצרב לעולם על הרשתית בכל פעם שיראו אותה בעתיד. אבל דווקא המובן הזה של השימוש בצילום כמעט בוגד ברעיון של הספר – ברור לחלוטין שהוא מבטא השתהות. זו מהותו של הצילום – להקפיא את ההווה ולהעבירו בזמן. הוא יישאר הווה גם בעוד שנים. לנצח יהיה אדולף הצעיר בתא הכלא שלו, נשען על אדן החלון ביום שטוף שמש. לעולם הקטסטרופה לא תבוא, גם לא ב-2014 בישראל.

המלאכותיות הזו של ההשתהות בולטת ב"לפתע פתאום 2". גוף המכונית המתרסק לתוך עץ נעצר באמצע מעשה ההתרסקות. נהג המכונית, הפתוחה, מושלך במעין תנועה לא טבעית מתוך המכונית, אולם עדיין נמצא בתוכה. בעוד רגע אולי הגוף שלו יהפוך לעיסה שבורה של בשר ועצם, אבל עד עכשיו הכל בסדר, כמו בבדיחה על ההוא שנופל מגורד שחקים. ההקפאה הזו, רבת עוצמה הרבה יותר מההקפאה שבכתיבה, מונעת מהנהג למות, או לשבור רגל, או לקום משועשע, לנקות את בגדיו מהאבק, לחייך ולנופף להמון הצופים שהכל בסדר, הפעם זה נגמר ללא נפגעים. התצלום הוא חדר המתנה נצחי, ולכן הוא מעקר את עצם רעיון ההמתנה. הוא מזייף את ההשתהות ומשהה את הקטסטרופה למועד שמעבר לעתיד, ולכן מסרס לגמרי את הבסיס הפילוסופי של האקזיסטנציאליזם.

את הדברים האלה אי-אפשר לומר על רוב הטקסטים המצוטטים בספר. כאשר מרטין בובר מתאר מהגרים בגרמניה של 1900 כ"חפץ שהושלך לחלל הריק", אי-אפשר להכחיש את הנוכחות של הפילוסופיה ההיידגרית שם. וכאשר נוימן מתעכב על חסרי הבית וטוען שהם "מושלכים לפני עצמם. בשום מקום הם אינם יכולים לומר 'זה אני', 'זה מקומי', 'זה העתיד שלי', חסרי הבית וכמותם הפליטים הם התגלמות הפתיחות", הוא יכול להיעזר בציטוט של חסר בית גרמני שטוען בעצמו: "אנו חיים חיים חופשיים". זו אינה הקפאה של דימוי, אלא ביטוי של הלך רוח פנומנולוגי ברור: ההיות תלוי באי-הגדרה, ממש כפי שנוימן החל להיות כשהסרטן הפשיט אותו מכל הגדרותיו, השליך אותו בפני עצמו.

כאשר הסטיריקן אלכסנדר מושקובסקי מצוטט ככותב ש"החיים האנושיים הם אולם המתנה אחד גדול!", כאשר גבלס כותב ב-1924, "אני מחכה, ואיני יודע למה. למשהו לא ודאי, אבל למה? אנו תמיד מחכים, אנו בני-האדם. עד המוות נמשכת ההמתנה שלנו", וב-1926, "אני ניצב אל מול זמן ההמתנה האיום והמזוויע", הם באמת מצויים, בכמה רבדים, בהשתהות. גבלס, למשל, מצוי בהשתהות בראש וראשונה בתפיסת עולמו הבלתי מלאכותית: מהותית, הוא מתאר חיים שנתפסים בעיניו כמושהים, ציפייה לדבר מה שיקרה. אבל ברובד נוסף, הדברים שהוא כותב אכן מושהים. דווקא כיוון שאנחנו יודעים בדיוק מהי הקטסטרופה שלה הוא מצפה, אנו נאלצים להמתין איתו ב-1924, ב-1926. הדברים שנכתבו התרחשו רק אז, בעוד שהצילום מתרחש בכל פעם מחדש, משקר את הזמניות שלו.

ההבדל בין המשתהים להווים

אבל רגע. הנה, מסתכלים שוב ב"לפתע פתאום 1". יש שם כמה אנשים שסתם עומדים ומביטים. למה האנשים האלה אינם רצים לתפוס מחסה? אולי בעצם אין שם "לפתע פתאום" אמיתי? הרי "לפתע פתאום" אמיתי לא היה מתיר לאף אחד את ה"השתהות" הזו. הקטסטרופה, כאמור, מבטלת מיד ובאופן מוחלט את הזמן, את העצירה. האדם הופך ל"הוויה" בלבד. ואילו כאן אנחנו עדיין רואים אנשים שממתינים. הם מביטים באחרים, שכבר חוו את הקטסטרופה והחלו "להיות", אבל הם עדיין כבולים להגדרות שלהם. אולי הם דואגים לתדמית שלהם. אולי הם לוחמים מנוסים, ניצולי מלחמת העולם הראשונה, וכמה יריות ברחוב סואן הם לא הדבר שיטלטל אותם מעבר לעולמם. אולי דווקא המלאכותיות של ההשתהות שבתצלום ממחישה את הקיום של המימד הזה בחיים האמיתיים.

האנשים ברחוב, המלאכותיות של ההשתהות שלהם מציעה את ההבדל בין המשתהים להווים, בין העומדים ומביטים לבין השורדים הנמלטים על חייהם. האקט האגרסיבי של הצילום, שמקפיא ומשהה רגע אמיתי ומבטל את הזמן הצילומי, פותח את הזמן הכרונולוגי בדיוק כפי שנוימן ביקש לעשות. הוא לכאורה מקפיא את האנשים ומביא אותם לזמן שלנו, אבל בעצם הוא ממחיש עד כמה הזמן פרוץ באותה נקודה שהיתה בעבר, כשהיא עוד היתה בעבר ולא כפינו עליה את העתיד שלה, ההווה שלנו.

במובן הזה, "לפתע פתאום 1" הוא הספר כולו. הוא הניסיון האנושי הדל והעלוב להתמודד עם הזמן, למשטר אותו, להפוך אותו לשניות ודקות ושעות שהופכות לשנים ומאות, בעוד שהזמן, כמו שנוימן אומר, הוא גמיש ולח ונסער, והוא אינו אותו זמן עבור זה שרץ ברחוב, מבוהל מירי, ועבור זה שמביט בו בפליאה ובשוויון נפש. בין זה שנשכב בבהלה על בנו הפעוט בשדרות או בעזה, מגונן עליו, לבין זה שמטפס לגג ביתו בתל-אביב או לגבעה בפאתי עזה עם בירה ובייגלה, להביט בנפילות.

***

הספר "להיות-בעולם" יצא במרץ 2014 בהוצאת עם-עובד, בסדרה "אפקים". ד"ר בעז נוימן מלמד היסטוריה באוניברסיטת תל-אביב. ספריו הקודמים: "חייל טוב" (2001); "ראיית העולם הנאצית – מרחב, גוף, שפה" (2002); "נאציזם" (2007); "להיות ברפובליקת ויימאר" (2007); "תשוקת החלוצים" (2009)

יובל אביבי הוא עיתונאי, מבקר ובעל הבלוג כנות ולאות

הפוסט הקטסטרופה שמנענעת את החיים שלנו הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

מעין אמיר, התכנסנו לדבר על "פרויקט אקסטריטוריה", שמוצג בעולם, ומשותף לך ולאמנית רותי סלע.

"'פרויקט אקסטריטוריה' (Exterritory Project) נוצר ב-2009, והוא מוקדש לחקירה מעשית ותיאורטית של רעיונות שקשורים באקסטריטוריאליות. התחלנו מתוך עניין במרחב האקסטריטוריאלי הימי, שההגדרה שלו ככזה התעצבה בעיקר במאות ה-16 וה-17, כשאומות, בעיקר באירופה, הסדירו יחסי סחר, ותוך כך נאלצו לכונן גם חוקים שיגדירו חלוקה של הים. הן החליטו להשאיר מרחב שלא יהיה שייך לאף לאום, מכורח אילוצים כלכליים וטכנולוגיות לחימה, היות שהיה קשה מאוד באותו הזמן לשלוט בים באופן מלא.

"כך נוצר מרחב שלא נמצא תחת החוקים של מדינה לאומית אחת. באותו הזמן עניין אותנו ליצור דימוי שיהיה סוג של הצעה להשתחרר מהאופן שבו אמנות משתתפת במיסוד של גבולות לאומיים, ולכן בחרנו להקרין אוסף של עבודות וידיאו על מפרשים של סירות ששטו במים האקסטריטוריאליים. חשבנו גם על הפוטנציאל של המרחב הזה כמקום למפגש, וכך הפרויקט התחיל".

רותי סלע ומעין אמיר, "פרויקט אקסטריטוריה", "מפגש במים האקסטריטוריאליים", 2010

המדינה כקונטיינר הרמטי

אמנות עכשווית היא לא בינלאומית?

"כן, אבל אנחנו רגילים, בצורה כביכול טבעית, לתפוס אמנות כחופפת לגבולות לאומיים. מכאן הקטיגוריות 'אמנות ישראלית', 'אמנות אמריקאית' וכן הלאה. נהוג שהיסטוריה של אמנות תסופר דרך נארטיבים לאומיים. לעתים קרובות אמנות מוגדרת ומתווכת דרך קטיגוריות לאומיות. מדובר גם על צומת שבו אינטרסים של שוק ולאומיות נפגשים, ונעשה כך שימוש באמנות, כזה שלעתים מייצר דה-פוליטיזציה של התוכן של עבודות האמנות.

"העניין שלנו החל מרצון ליצור פרויקט שיציע לדמיין מחדש הבניות שרירותיות של גבולות, לבחון שאלות שקשורות באמנות שנשלטת קצת פחות. כבר ניטשה אמר שאין לקבל המשגות פוליטיות כמתנה, ירושה, ופשוט למרק ולצחצח אותן. נקודות מפגש בין רפרזנטציה, חוק ואתיקה מעניינות אותי לאורך כל השנים. אני מנסה לחשוב על היחסים ביניהם באופנים שונים אל עבר ניסיון לחשוב גם מהו ידע אקסטריטוריאלי".

 דווקא ידע?

"ידע אקסטריטוריאלי. ולצד זה, איזה סוג של משמעויות חדשות אפשר לייצר דרך מחשבה על אקסטריטוריאליות. הפרויקט מונע בראשיתו משני נסיונות מקבילים: מצד אחד איסוף ידע קיים על אקסטריטוריאליות שיכונס בספר שאנחנו עובדות עליו. בהקשר הזה, סיימתי עכשיו לכתוב היסטוריה מקוצרת של אקסטריטוריאליות, מאז גושן, מצרים, עבור דרך הדמות של השופט-שגריר באימפריה הרומית ועד למטוסים ללא טייס שקשורים באקסטריטוריאליות, כי זו דוגמה לאופן שבו מדינה עושה שימוש בכוח מחוץ לגבולות שלה.

"מצד שני, אקסטריטוריאליות עלתה בשנים האחרונות כהצעה לפתרון לסכסוכים בינלאומיים. למשל, ראש החוג לסוציולוגיה בביירות, סארי חנפי, מציע שכפתרון לזכות השיבה, או במקום לחלק את מדינת ישראל לשתי מדינות לאום, נכון יהיה שקהילות פוליטיות יחלקו אותן טריטוריות ויחיו תחת משטרים פוליטיים שונים, כמו שאנחנו יכולים לחיות עם קהילה דתית שחיה תחת מערכת חוקים שונה, ואין בינינו חלוקה טריטוריאלית על בסיס לאומי".

כמו כל עיר גדולה. חיות בה קהילות שחיות כל אחת תחת חוקים משלה.

"ההערה הזאת חשובה. אחת מההצעות הביקורתיות שתיאורטיקנים של מרחב עוסקים בהן היום כרוכה במגבלה של מחשבה על המדינה היום כקונטיינר הרמטי (A Bordered Power Container). עם כל השינויים שקשורים בגלי ההגירה ההמוניים, אל מול שינויים טכנולוגיים והופעת הגלובליזציה – על תפיסת גבולות כזאת כבר חלה התיישנות. היא לא ממשמעת בצורה מלאה את האופנים שבהם מרחב מתנהל היום והדרכים שבהן צריך לפעול נגד אפליה והגדלת פערים גלובליים. תחשוב למשל על הברית שיש בין תאגידים ללאומיות".

יש ברית כזאת?

"יש ברית כזאת, והיא מאוד-מאוד קריטית בתרבות. תיאורטיקנים עסקו בה רבות והצביעו על הדרכים שבהן בעלי ההון משתמשים בגבולות הלאומיים כדי להנציח פערים כלכליים. לדוגמה העובדה שלא כל בני-האדם מרוויחים אותו השכר בכל מקום עבור אותה עבודה – כאמצעי לדיכוי. הגבולות הלאומיים מאפשרים זאת, ולכן מפעלים מסוימים נודדים למדינות שבהן החוקים אינם מחייבים לשמור על זכויות עובדים. מדובר בהסדרה פוליטית של מרחב שמנציחה הווה קולוניאלי. זה כמובן לא כזה פשוט וזה לא באמת דיכוטומי, לאומיות והון. להפך, וכבר מרקס אומר את זה, ההון משתמש בלאומיות כדי להסתיר את העובדה שהוא עצמו חוצה גבולות".

מעין אמיר – תיעוד התערוכה ״מהו הפוליטי״ במוזיאון בת-ים

יחסים בין ייצוג מרחב לבין חוק

"כשאני מספרת את כל זה, זה לא בשביל לטעון ככלכלנית, או להציע את הרעיונות של סארי חנפי כפרוגרמה פוליטית, או כדי לומר שהפרויקט עוסק במטוסים ללא טייס או בכלא גואנטנמו – אלא כדי להציע פריזמה אקסטריטוריאלית. באופן מעניין, השאלה מהי אקסטריטוריאליות מובילה אל רצף של תופעות שנוגעות בסוגיות ודילמות תרבותיות קריטיות בתקופה העכשוויות.

"להבדיל מידע תרבותי, שמאז המאה ה-19 בעיקר מאורגן על-פי לאומיות, כמו היסטוריה של ארץ ישראל או היסטוריה של גרמניה, אנחנו מציעות לרגע לבדוק איזה סוג של פרספקטיבה או איזה סוג של גישה יכולה להיווצר כאשר מנסים לבחון תופעות אקסטריטוריאליות. אילו סוגי ידע מופיעים. אנחנו יוזמות סימפוזיונים במקומות רבים ומזמינות אנשים שכתבו על אקסטריטוריאליות מתחומים שונים להציג את הפרשנות שלהם.

"הזמנו למשל לאחרונה לחיפה משפטן מבית-המשפט לדין פלילי בינלאומי בהאג וערכנו דיון על אקסטריטוריאליות וזכויות אדם – נושא בפני עצמו, שהוא חלק ממה שמעניין אותנו במסגרת הספר שישמש מבוא למחשבה על אקסטריטוריאליות. לדוגמה, אחרי מלחמת העולם השנייה הצביעו על הבעייתיות שנובעת מהתייחסות לזכויות אדם כמוגבלות לאזרחות וללאומיות, והדיון הפילוסופי, המשפטי והחוקי עסק מאז באופנים שבהם זכויות יכולות להיות אקסטריטוריאליות.

"הפרויקט הוא פרויקט אמנות, אבל שלא מגביל את עצמו לגבולות דיסציפלינריים של ידע. במקביל יש עשייה מחקרית שהיא חלק מהפרויקט, שמתבטאת למשל בספר שהתפרסם לאחרונה בהוצאת סטרנברג (הספר ראה אור בברלין ובניו-יורק), וכתבתי עבורו את ההגדרה לאקסטריטוריאליות באופן מסורתי ובהקשר חזותי. אחת מההצעות המרכזיות של הפרויקט היא שניתן להרחיב את המשמעות של אקסטריטוריאליות, מונח פוליטי-משפטי, שיש לו ביטויים גיאוגרפיים – גם אל שדה ויזואלי. חלק מהמחקר לדוקטורט שאני עושה באוניברסיטת גולדסמיתס הוא ניסיון להגדיר מה שאני מציעה לכנות 'דימויים אקסטריטוריאליים'".

 מהי ההגדרה שאת מציעה?

"אקסטריטוריאליות מעצבת יחסים בין ייצוג מרחב לבין חוק. המונח מוכל בדרך כלל על אנשים או על מרחבים. במקרה הראשון, ותלוי בנסיבות, אקסטריטוריאליות יכלה או לשחרר (Exempt), או להדיר (Exclude). הכפל הזה של האפשרויות, שהן מאוד שונות זו מזו, הופך עקרוני פה. אקסטריטוריאליות למעשה יכולה לשחרר או להדיר יחיד או קבוצה של אנשים מהשיפוט המקומי. במובן הזה אתה יכול לחשוב על דיפלומט שנמצא במקום אחד, שכפוף להסכמים בינלאומיים הוא משוחרר מהחוקים של המקום, ומצד שני ניתן לחשוב על פליט שמודר מהזכויות והחוקים של המקום. חשוב לציין שבזמן שאחד מוצא ממערכת חוקים אחת, הוא מוכפף לאחרת, כאמצעי לייצר חפיפה בין מערכות חוק".

 ואותה חלוקה חלה גם על מרחב.

"במקרה של אנשים מדובר באפשרות לשחרר או להדיר מהשיפוט המקומי. במקרה של מרחב ניתן לשחררו או להדירו מהשיפוט שמקיף אותו. כמו שנעשה בחלוקה הימית; מכריזים על מרחב ימי שאפילו בעודו גובל בתחומי שיפוט אחרים, הוא משוחרר מהחוקים שחלים עליהם. הזכרתי את מחנה המעצר בגואנטנמו, מחנה מעצר צבאי אמריקאי בקובה שנחשב אקסטריטוריאלי, ודרך לעקוף את המחויבות לזכויות האדם של מבוקשים בתואנה שהם משתייכים לארגון טרור. האסירים שם נלקחו בעודם מנועים מלהגיע למשפט. זאת הדרה של מרחב שכביכול לא כפוף לחוקים ומחויבות לזכויות אדם. אלו דוגמאות לשימוש המסורתי במונח. בשני המקרים, לסטטוס הזה יש משמעות פוליטית, משפטית, כלכלית, שנעה על טווח רחב שמתפרש בין שני קצוות מאוד רחוקים זה מזה, שבקצה האחד חסינות, למשל במקרה של שחרור מהחוק, ובמקרה השני יש מצבים של הפקרות וחוסר יתרון פוליטי קיצוני ביותר, במקרים של הדרה".

 ומה הם דימויים אקסטריטוריאליים?

"אני רוצה להציע שניתן להרחיב את המונח אקסטריטוריאליות ולהכיל אותו גם על ספירות אחרות של פעילות ועל משטרים שונים של ייצוג. ייצוג אקסטריטוריאלי יכול להיות מוכל גם על דימויים; דימויים שמשחררים או כאלה שמדירים ממערכת החוקים של המקום.

"בלי להיכנס לעומק של הדיון הזה כאן, הדרה של דימויים מתבצעת בדרך כלל על-ידי בעלי כוח. במקרים כאלה דימויים מוצָאים מהמעגל של הנראות, כלומר נשללים מההופעה שלהם, כאשר זה מתבצע דרך מנגנונים של הלאמה, צנזורה, הפרטה, חרם ועוד. ויש מקרים של דימויים שנדמה שמצליחים לאתגר את החוק ולחמוק מהגדרות שרירותיות של משטרים טריטוריאליים וממגבלות של מעגלי הפצה. ככאלו, דימויים אקסטריטוריאליים יכולים להציע נקודת מחשבה על היחסים בין הייצוג לחוק מנקודת מבט אתית. אני עוד ארחיב על כך בספר".

את אומרת "אתית", ואני חושב על כך שהחוק לא יאפשר להן להתקיים.

"לא בהכרח, כי במובן הזה אתיקה וחוק לא חופפים. גבולות לאומיים פעמים רבות מייצרים אפליה חמורה מבחינה אתית, ובכלל חוקים בעצמם יכולים להיות חוקים פושעים. ולכן אני מציעה שהדימויים האלה יכולים לייצר פרספקטיבה שמאפשרת לחשוב דרך האתי על היחסים שבין הייצוג לבין החוק".

כוריאוגרפיה ופצועי ראש

את מנסחת אופן פעולה חדש?

"אני מרגישה שההגדרות אוצרת, אמנית, חוקרת לא משקפות בדיוק את מה שאני עושה. מעניינות אותי כאמור באופן נרחב שאלות שקשורות ברפרזנטציה, אבל רפרזנטציה על מגוון המשמעויות שלה: מצד אחד יש לה משמעות בשדה הפוליטי. מישהו שמייצג את הקול שלך בשדה פוליטי. מצד שני, רפרזנטציה היא אחת המלים המזוהות ביותר עם המשמעות של אמנות, ורפרזנטציה מתפרשת באופן לקסיקאלי בהקשר של אמנות כהנכחה מחדש".

תסבירי.

"באיזשהו רגע שתי המשמעויות האלה הפכו להיות שתי משמעויות לקסיקאליות נפרדות. נוצר מרחק בין המשמעות של המלה במובן הפוליטי למשמעות במובן של אמנות. למה זה קרה? כיצד נוצר המרחק בין המשמעיות? אלו שאלות שמעניינות אותי.

"ל'פרויקט אקסטריטוריה' יש צד תיאורטי ויש צד מעשי. לצד המעשי יש ביטויים שונים. עבדנו בשנים האחרונות על שיתופי פעולה עם מדענים וחוקרים מתחומים שונים. במקביל יזמנו סדנאות לאמנים ולסטודנטים שיש להן אופי של ניסיון לייצר מחשבה על התנסויות אקסטריטוריאליות. אחד הדברים שמרגשים בפרויקט הזה הוא שהעניין במונח חוצה דיסציפלינות והוא מעניין יוצרים או אנשים במרחקים של אלפי קילומטרים זה מזה. לדוגמה מדענים בלונדון, משפטנים בבית-הדין הבינלאומי ואמנים ויוצרים באפריקה.

"לפני כחודש הוזמנו להציג את הפרויקט ולערוך סדנה באפריקה המזרחית, באיי קומורוס ברפובליקה מוסלמית באוקיאנוס ההודי. מדובר בארכיפלג של ארבעה איים שרק שלושה מהם השתחררו באופן רשמי מקיום כקולוניה צרפתית. אי אחד ממשיך להיות קולוניה עד היום, והעניין שלהם בפרויקט נובע בדיוק מהאפשריות שטמונות באקסטריטוריאליות לאתגר קולוניאליזם של ידע. במסגרת הפרויקט אנחנו גם עובדות על יצירה של עבודות אמנות. לאחרונה למשל הוזמנו ליצור עבודה לטריאנלה של הניו-מיוזיאום בניו-יורק, שתתקיים ב-2015. רותי ואני עובדות על וידיאו שיוצג שם".

Festival d’Arts Contemporains des Comores, Union of Comoros, Africa. פרויקט אקסטריטוריה, 2014

ויש גם תחומים בפרויקט שהם לא דווקא מהאמנות ולא מהייצוג פוליטי – לפחות לא באופן ישיר.

"נכון. לדוגמה, חוקרים ששמעו על הפרויקט הגיעו לאירועים של 'אקסטריטוריה' מאחר שהמונח עיניין אותם, כי הוא קשור בפיתוחים אחרונים של טכנולוגיות ממדעי המוח. כמה מהם עובדים עכשיו על טכנולוגיה שקוראים לה TMS, Transcranial Magnetic Stimulation. זאת טכנולוגיה שגילו אחרי מלחמת העולם הראשונה, כאשר חיילים חזרו עם פציעות ראש מאוד חמורות, והתברר שבאמצעות מגע בנקודות מסוימות במוח, ניתן לייצר תנועה אנושית.

"היום מחקרים מתקדמים בתחום הצליחו להמציא שיטה שבאמצעים המוגדרים לשיטתם לא פולשניים הם יכולים לשלוט ולהפעיל תנועות גוף. רותי ואני יצרנו עבודת וידיאו שבה יצרנו כוריאוגרפיה לניצבים, כאשר את התנועה מייצרת הטכנולוגיה הזאת. מעניין לחשוב על המרחב שאותו אדם נמצא בו. הוא גם נשלט מבחוץ, אבל בה בעת מודע לזה שהוא נשלט. המחשבה על אקסטריטוריאליות לא נשארה בלאומיות, אלא להפך. מאז ראשית הפרויקט אנחנו חושבות על אקסטריטוריאליות במובנים הרבה יותר רחבים".

רותי סלע ומעין אמיר, Extras, 2012ma6.jpg

בגד ים כתנאי לקבלת רשיון נישואים

למשל הפרויקט שהצגת עכשיו ב-HKW בברלין.

"במובנים מסוימים כן, אני קוראת לו State Incriminating Co-Produced Archives, שיחקור סוג של ארכיונים ואת הדימויים שהם מכילים. הפרויקט ישאל על האופן האלים שבו החוק הופך ליוצר של דימויים. מדובר בפרויקט בהתהוות שהחל בשאלות שהצגתי עד עכשיו, וספציפית עלה מתוך קריאה ב'אייכמן בירושלים', כאשר נתקלתי באנקדוטה יוצאת דופן שלמיטב ידעתי, בהקשר של חנה ארנדט, לא נידונה עד היום על-ידי חוקרים אחרים.

"ארנדט דנה בטענה רווחת ושנויה במחלוקת שבה דבקו בכירים נאצים שבחרו להישאר בתפקידם למרות ההחלטה על השמדת היהודים. לדידם, הם המשיכו להחזיק במשרתם בתקופה זו 'מסיבה אחת בלבד', והיא 'לרכך' עניינים ולמנוע מ'נאצים אמיתיים' להשתלט על משרותיהם. באופן מרתק בעיני, כדי להדגים את הטיעון של 'הרע במיעוטו', ארנדט מספרת על כך שבמהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר נשים צ'כיות רצו להינשא לחיילים גרמנים, הן התבקשו לספק לרשויות תמונה שלהן בעודן לובשות בגד ים כתנאי לקבלת רשיון נישואים.

"הצו שהציג את הדרישה המוזרה הזו היה חתום על-ידי הנס גלובקה, משרת ציבור בדרגה גבוהה בתקופה הנאצית, שאף המשיך בסיוע ה-CIA לשרת בתפקידים גבוהים, ביניהם כמזכיר המדינה גם בגרמניה המערבית. כאשר עומת בנושא, גלובקה הסביר שעד שהוא עצמו התערב, נדרשו הנשים הצ'כיות, כתנאי, להמציא תמונות שלהן לגמרי בעירום. התרומה שלו, הוא התעקש, היתה לרכך את המדיניות הקודמת ולהפוך אותה ליותר נסבלת ואנושית.

"בעצם מדובר בפרויקט שרוצה לבחון את התופעה של ארכיונים שהדימויים שהם מכילים מופקים בשם החוק על-ידי הסמכויות האוכפות אותו, ובו מככבים אלה המבקשים ריבונות לגיטימית. השאיפה שלו היא להפוך להיות אוסף של ארכיונים שנצרו בסוג של הפקה משותפת על-ידי נציגים של החוק ובשם החוק ועל-ידי סובייקטים שמחויבים להשתתף ביצירה שלהם, בעודם מביימים ומתעדים את ההופעה שלהם על-פי התסריט של הרשויות כדי להפוך לאזרחים שומרי חוק. הפעולה הראשונה שעשיתי היתה לאתר את הדימויים עצמם בברלין. כלומר, הפרויקט רוצה לשאול על דימויים שאזרח שומר חוק נדרש לייצר בסביבות שבהן מדינות מפרות חוקים שלהן עצמן, או יותר מכך, מדינות שפועלות באופן חוקי תוך שהם מפרות זכויות אדם ומייצרות עוולות מוסריות".

מעין אמיר, State Incriminating Co-Produced Archives, צילומי תיעוד מהתערוכה Fornsis,
HKW, ברלין, 2014

 את פועלת בתוך מרחב שהוא די סגור, לא? איך אקסטריטוריאליות מתייחסת למציאות הישראלית?

"נקודת המוצא, הרגע שבו הפרויקט מתהווה, היא על הרקע של הסכסוך המקומי. אבל הפרויקט הוא ניסיון רחב בהרבה, אתה יודע. זה לא פרויקט אוטופי ולא פרויקט שיש לו אידיאולוגיה או פרוגרמה פוליטית במובן של פוליטיקה. בכל זאת יש בו ניסיון להציע לחשוב על אקסטריטוריאליות כסוג של גישה ביקורתית לניתוח של תופעות פוליטיות ותרבותיות. בכל מקרה, אני באופן אישי מרגישה שאם נדמיין אמנות כמרחב, רק לצורך המחשה, הייתי אומרת שאני ניצבת בקצה של המרחב הזה. אני מנסה לחשוב גם על נקודות המפגש של אמנות עם מרחבים אחרים, ומה מייצר ברגע מסוים את הגבולות של האמנות ככזו, כיצד נוצרות קטיגוריות-על ומה הן מסתירות. כך מתאפיין כל פרויקט שעבדתי עליו, כמו שאמרתי, גם אם זה אוצרות של תערוכה, גם אם זה פרויקט אמנות וגם אם זה מחקר שאני כותבת.

"יש אנשים שאני בטוחה שיכולים להגדיר את עצמם בעומק הדיסציפלינה או בלב האמנות. אני נמצאת במקום ששואל על הקצוות. ובמובן הזה אני גם נזהרת, ולא חושבת שאפשר לדבר על 'האמנות', אלא שלאמנות יש גבולות משתנים בתקופות שונות ולעתים גם המשגות שונות שמתקיימות בו בזמן. אפילו עכשיו כשאנחנו מדברים, ודאי קוראים אחרים אוחזים בהגדרות שונות של מהי אמנות, ואותי מעניין לשאול על המנגנונים שמייצרים את ההגדרות האלו".

יחסי הכוחות.

"גם יחסי הכוחות, וגם מה שמעבר ליחסי הכוחות, כי לא הכל זה כוח".

אמנים למען ביטחון במוזיאון תל-אביב

לא הכל זה כוח?

"לא. יש הרבה דברים מעבר, לדוגמה דמיון. בשנים האחרונות עיניינו אותי הגדרות של פילוסופיות פמיניסטיות עכשוויות, כשהן מדברות על חופש לא רק כ'השתחררות מ', לא רק הסרה של צורה דכאנית, לא רק כלימינציה של גבולות במובן הזה, אלא גם כצורת 'שחרור אל', ואפשר להבין את זה כרקע נוסף להתהוות של הפרויקט 'אקסטריטוריה', שמנסה לחשוב הלאה. האופי של הפרויקט יכול לאפשר לנסות ולעשות זאת, להבדיל למשל מהשתתפות מגויסת של אמנים למען אידיאולוגיות. ניסיתי לחשוב על מצב כזה בתערוכה האחרונה ששיחזרתי כאוצרת, 'אמנים למען ביטחון'".

אמנים למען ביטחון?

"הרקע לתערוכה היה כשגיליתי שבמוזיאון תל-אביב היתה תערוכה בשם 'אמנים למען ביטחון', ולא נתקלתי באף זכר ממנה מלבד אזכור לקיומה. מתברר שב-25 ביולי 1967, כחודש וחצי לאחר תום מלחמת ששת-הימים, נפתחה במוזיאון תל-אביב במשכנו בביתן הלנה רובינשטיין התערוכה 'אמנים למען ביטחון'. בתערוכה השתתפו מאות אמנים, ביניהם יוסף זריצקי, יחזקאל שטרייכמן, דני קרוון, לאה ניקל, אביבה אורי, ציונה תג'ר, אנה טיכו, רות שלוס ורפי לביא.

"בהודעה לעיתונות נכתב כי התערוכה מציגה '350 תמונות ופסלים תרומת אמני ישראל לבטחון ישראל', ואילו במודעות שהתפרסמו בעיתונים נכתב כי התערוכה היא 'הגדולה בתערוכות לחשובה שבמטרות', והציבור עודד בסיסמה: 'קנה תמונה – תרומה לאומה'. התערוכה היתה יוזמה משותפת של איגוד האמנים והפסלים, משרד הביטחון (בחסות הוועדה למלווה ביטחון) ומוזיאון תל-אביב. על-פי הפרוטוקול המסכם של פגישה בנושא, שהתקיימה בבית הצייר ראובן ב-16 ביולי 1967, מטרת התערוכה היתה 'מכירת 350 יצירות שנתרמו על-ידי אמנים, התרומה תעבור לקרן הביטחון'. ייצרתי שחזור של התערוכה כהצעה להביט לאחור בתערוכה שבה נוצר יחס פונקציונלי וקונקרטי בין אמנות לכיבוש ומיליטריזם. אתה יודע, זה היסטורי בעיני, רגע שבו שדה האמנות באופן כמעט גורף תורם את עבודותיו לצה"ל. מה שעיניין אותי לחשוב עליו דרך התערוכה הוא לא רק על חלוקות לשמאל וימין, אלא על האופנים שבהם נוצרות קונפורמיות חברתית, מושגית ואתית".

"אמנים למען ביטחון, שחזור תערוכה", מעין אמיר, גלריה מנשר, 2012

אבל אם נחזור בכל זאת ל"אקסטריטוריה", אני שואל את עצמי אם זה פרויקט שלא לוקח עמדה כדי שיוכל להקיף את כל הנושאים שהוא נוגע בהם.

"זה פרויקט שבבסיס שלו שואל שאלות ורוצה לנסח אפשרויות של מחשבה. במובן הזה זה לא פרויקט שיש לו תורה שהוא רוצה ללמד. ממש לא. זה לא שהוא לא מייצר ידע, למשל לא מזמן ראיתי שמלמדים את פרויקט 'אקסטריטוריה' בקורס לספרות השוואתית באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. העמדה שלי כמישהי ששואלת שאלות היא מאוד ברורה. זאת מחויבות, גם לנסח היסטוריה מושגית, מחויבות לנסח הגדרה, והצעה להעביר את עקרון הייצוג משפטי-פוליטי- גיאוגרפי לשדה הוויזואלי, אבל זאת לא עמדה במובן של דוקטרינה. אחרת זה לא היה פרויקט אמנות".

יש הרבה פרויקטים באמנות שנעשים דווקא מתוך עמדה.

"דיון כזה יחייב אותנו להיכנס להגדרות של מהי עמדה. אני מתייחסת כרגע לדוקטרינה. זה לא פרויקט כזה. זה פרויקט ששואל שאלות, לא במובן הקלישאתי של 'פרויקט ששואל שאלות ולא נותן תשובות'; זה פרויקט ששואל שאלות, משיב עליהן בביטויים שונים, ובתקווה מנסה להמשיך להתפתח, ובמובן הזה לא מעוניין להתבסס גם במרחבים שהוא עצמו שירטט".

הפוסט יש גבול? הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

יריד צבע טרי 7, שיתקיים בתאריכים 4-8 בנובמבר, יחנוך את היכל הספורט העירוני החדש בת״א, הצמוד למתחם גני התערוכה. ע״פ הודעת צוות היריד, ״צבע טרי 7 יעשה שימוש בכל חללי המתחם לרבות חדרי הלבשה, חדר כושר, חדרי שופטים, חדר עיתונאים וחדר אירוח VIP״.

כבעבר, יציג היריד ״חממת אמנים עצמאיים״ המיועדת ל-50 אמנים נבחרים הנמצאים בתחילת דרכם המקצועית. כבשנה שעברה, גם השנה יערך במסגרת היריד גם יריד ״עיצוב טרי״, וכן יוזמה חדשה המוגדרת כ״תצוגת גלריות בסימן פרויקטים בעלי תמה אוצרותית וקונספטואלית״.

הפוסט יריד צבע טרי יחנוך את היכל הספורט העירוני הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

• חנוכת המשרד החדש בבית הנסן
• "אמנות היום": סדרת שיחי אמן בתערוכת הזוכים 2013, מוזיאון חיפה לאמנות
• שרון יאבו-איילון, "דג משאלות", מיצב/פעולה אמנותית וחברתית, הגלריה לאמנות עכשווית גרנד ART חיפה
• קול קורא: Toolbox, חממת יוצרים מבית רוח-חדשה 
• חייו ויצירתו של אברהם אופק, הרצאה של ד"ר גדעון עפרת בסדנת ההדפס, ירושלים
• בית מלאכה למלים, סדנה לליווי כתיבה בהנחיית עדי שורק, ת״א
• "ירושלים החדשה", טלי קרן, תערוכה חדשה בבית הנסן, מרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה 
• דנה רוטנברג, "48 במחול", מהדורה 2, מחסן 2, נמל יפו
• ענת דניאלי, "חומר תנועתי”, תיאטרון תמונע | לי מאיר ומאיה וינברג, "ברירות המחדל של הפינוק העצמי”, מוזיאון ת״א
• השקת ספר השירה של עדי קיסר, "שחור על גבי שחור”, ירושלים

***

חנוכת המשרד החדש בבית הנסן

כתב העת המקוון לאמנות, תרבות וחברה ״ערב רב״ חונך משרד חדש בבית הנסןבתוכנית: מסיבת שישי בצהריים עם חברים
אורי זר אביב על המוסיקה (אור בזויות) www.lightbaz.com
השקת ״בירה עמיקתא״ – בירה חדשה מבית ״ערב רב״

הפתעות
גם הילדים מוזמנים

אביטל גבע, "פסנתר בתוך ביצה", 2014

"אמנות היום": סדרת שיחי אמן בתערוכת הזוכים 2013
מוזיאון חיפה לאמנות

תערוכת הזוכים בפרסי משרד התרבות והספורט לאמנות ולעיצוב לשנת 2013 מציגה את יצירותיהם של 36 זוכים וזוכות בשש קטיגוריות: פרס מפעל חיים, פרס שרת התרבות והספורט, פרס עידוד היצירה, פרס האמן הצעיר, פרס האוצר ופרס העיצוב.התערוכה מציגה בכפיפה אחת עבודות חדשות שטרם זכו לחשיפה ועבודות ותיקות המזוהות עם יוצריהן ועם אמנותם לאורך השנים. אוצרת: אורית בולגרו. נעילה: 18.10.14.

אברהם אופק, "איש ופר", 1966, תצריב

חייו ויצירתו של אברהם אופק

הרצאה של ד"ר גדעון עפרת בסדנת ההדפס, ירושלים
רביעי, 17.9.14, ב-19:00. הכניסה חופשית

במסגרת התערוכה "קר וחם אליהו: אברהם אופק – תצריבים, הדפסי אבן וחיתוכי לינול", ירצה ד"ר גדעון עפרת, החוקר את יצירתו של אופק זה שנים רבות. האירוע הוא חלק מחגיגות ארבעה עשורים לסדנת ההדפס ירושלים. בחלל העליון מוצגת תערוכתו אברהם אופק. אחד ההיבטים הבולטים של יצירתו מראשיתה, בפרט בהדפס, הוא הפן המטפיזי הרוחני, שעבר גלגולים שונים במהלך השנים. אופק התעמק בייצוג הציורי-חזותי כבעל איכויות סמליות, מאגיות ופולחניות וקשר אותו להיסטוריה פרטית וקולקטיבית, לאמונה היהודית והנוצרית ולפרקטיקות אליליות קודמות למונותיאיזם.

סדנת ההדפס ירושלים, מרכז ג'ינוגלי להדפס, רח' שבטי-ישראל 38, ירושלים. טלפקס: 02-6288614. ראשון עד חמישי, 15:00–08:00.

שרון יאבו-איילון, "דג המשאלות"

שרון יאבו-איילון, "דג משאלות", מיצב/פעולה אמנותית וחברתית

הגלריה לאמנות עכשווית גרנד ART
פתיחה: חמישי, 18.9.14, ב-19:00

בנייה בתהליך בגלריה בשיתוף הציבור: עד 30 בספטמבר 2014, בשעות 16:00–19:00
אוצרת: שירלי משולם

העבודה "דג משאלות", שתיכננה האמנית והאדריכלית האקטיביסטית שרון יאבו-איילון למרחב הציבורי בקניון, היא הזמנה לפעולה שמבקשת לשלב בין עשייה אמנותית וחברתית לבין המרחב הציבורי. המיצב, שיכלול קיפול של אלפי דפי-דגים מאוריגמי שבתוכם מוטמנות משאלות כתובות של ציבור המשתתפים, ייבנה בתהליך מתמשך בגלריה. במיצג ישתתפו רבים ממקפלי הדגים, והוא יתקיים בגלריה במסגרת הפתיחה הרשמית.

עדי שורק, "בית מלאכה למלים"

"בית מלאכה למלים"

סדנה לליווי כתיבה בהנחיית עדי שֹורק – סופרת ועורכת סדרת "ושתי" בהוצאת רסלינג

מפגשים מעוררי השראה
דיון מעמיק בטקסטים שלך
התנסויות כתיבה ייחודיות המותאמות אישית
עד 8 משתתפות-ים

12 מפגשים | ימי ג' אחה"צ, החל מ-23/9/14
החללית בירקון שבעים
תל אביב-יפו

* נותרו 2 מקומות אחרונים

* מתאים גם לאמנים המשלבים טקסט בעבודותיהם

לפרטים מלאים  >>

או: adisorek.ctivah@gmail.com  | 050-5352697

***

***

קול קורא: Toolbox, חממת יוצרים מבית רוח-חדשה

התוכנית Toolbox היא חממת יוצרים מבית רוח-חדשה, הפועלת לחיזוק והעצמה של אמנים ירושלמים צעירים. התוכנית מציעה לכל אמן ליווי מקצועי בפיתוח פרויקט אישי, גיבוש קבוצת עמיתים, היכרות מעמיקה עם סצינת האמנות ומוסדות התרבות בירושלים וחשיפה בפסטיבל Toolbox.

התוכנית מיועדת ליוצרים מכל תחום, שסיימו לימודים במוסד אמנותי מוכר (או, לחלופין, בעלי ניסיון בתחום האמנות), ושנמצאים בתחילת דרכם האמנותית. אנו מחפשים אמנים שגרים בירושלים ומעוניינים להשתלב ולהשפיע על סצינת האמנות התוססת של העיר.

טלי קרן, פרט מתוך הפרויקט "אמנית העיר" 2014

"ירושלים החדשה", טלי קרן

תערוכה חדשה בבית הנסן, מרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה
חמישי, 18.9.2014, ב-17:00

שידור חי בבית הנסן של הקונצרט שיזמה האמנית טלי קרן במסגרת הפרויקט "ירושלים החדשה". הקונצרט יתקיים באולם המליאה של עיריית ירושלים בזמן ישיבת המועצה העירונית ה-14 בנוכחות חברי המועצה וראש העיר ניר ברקת. היצירה מבוססת על חלקים מתוך תקנון תוכנית המתאר של ירושלים 2000, שהולחנו על-ידי אלי יפה. היצירה תבוצע על-ידי החזן דובלה הלר. הטקסט התכנוני היבש נעשה ליצירה ליטורגית מורכבת, המציעה מבט מחודש אל התכנים העולים מתוכו. הקונצרט יועבר בשידור חי באולם הקולנוע החדש של בית הנסן. מיד לאחריו יתקיים רב-שיח בשיתוף אדריכלים ומתכננים שיגיבו לפעולה האמנותית ולתכנים התכנוניים העולים מתוכה.הפרויקט האמנותי "ירושלים החדשה" הוא תולדה של שיתוף הפעולה בין האמנית טלי קרן למחלקה לאמנות פלסטית של עיריית ירושלים והתואר השני לעיצוב אורבאני של האקדמיה לאמנות בצלאל. זהו פרויקט אמנותי-מחקרי המבוסס על שהותה של קרן במחלקת התכנון של עיריית ירושלים, והוא משלב תכנון עירוני, קונצרט חזני ודיון ציבורי שיגיע לשיאו בפעולה אמנותית הפתוחה לקהל הרחב.

דנה רוטנברג, "48 במחול"

דנה רוטנברג, "48 במחול", מהדורה 2

מחסן 2, נמל יפו. כניסה: 50 שקל
הכוריאוגרפית דנה רוטנברג יוזמת זו הפעם השנייה את "48 במחול", פרויקט ראשון מסוגו בעולם המחול: מרתון בזק שבו מצוותים שרירותית כוריאוגרפים, יוצרים ורקדנים שיעלו יצירות במהלך 24 שעות, בשני סבבים שונים. במסגרת הפרויקט יבוצעו עשר עבודות מחול קצרות. תחילתו של הפרויקט בהגרלה שבה ייבחרו האנסמבלים, שיכללו כל אחד כוריאוגרפ/ית, יוצר/ת נוספ/ת ומספר משתנה של רקדנים. לאחר מכן יוגרלו פרמטרים נוספים ליצירה, כדוגמת נושא משתנה או תימה. כל אלה יהיו הכלים שמהם יצטרכו האנסמבלים ליצור, בתוך 24 שעות בלבד, יצירת מחול שתוצג על במה מול קהל. בתום המופע הראשון יוגרלו הצוותים לסבב השני, בנוכחות הקהל.

***

ענת דניאלי, "חומר תנועתי"

תיאטרון תמונע
בכורה: חמישי, 18.9.14, ב-20:00

"בחומר תנועתי אני חוזרת אל עבודות שלי דרך החומרים התנועתיים ובוחנת מה נשאר בגוף, ואיך הנדיפות של העבודות מתמצקת אל החומריות של הגוף וחוזרת להיות חומר חי, ואיך חוזר ונרשם שוב החומר בגוף", מספרת דניאלי. "בתהליך החזרה לאחור צפה תחושה מוחשית של נוכחותן של היצירות בגוף ללא כל קשר להופעתן בפני קהל בזמן זה או אחר. כך נחשף ומתגלה קיום אלטרנטיבי ליצירות, קיום המתגבש למהלך של המרת עבודות כוריאוגרפיות ישנות מהנדיפות והרפאיות אל קיום חדש בהווה מוחשי ומתרחב".תיאטרון תמונע, רח' שונצינו 8, תל-אביב. לפרטים: 03-5611211

***

השקת ספר השירה של עדי קיסר, "שחור על גבי שחור"

ראשון, 21.9.14, ב-21:00
ארבע ועשרים, רח' יצחק אלישר, ירושלים

עדי קיסר, משוררת ומייסדת "ערס פואטיקה", מוציאה את ספרה הראשון, "שחור על גבי שחור", בהוצאת גרילה-תרבות, בעריכת אלמוג בהר. הספר מומן על-ידי קמפיין הדסטרט.

בערב תהיה הופעה קצרה של נטע אלקים ועמית חי כהן. משתתפים: אלמוג בהר, מתי שמואלוף, תהילה חכימי, תומר קיסר, ישראל דדון, שחר-מריו מרדכי, עידן פינק, עמיחי חסון, אלון בר, איילה חננאל. ריקודי בטן: אלה גרינבאום. די.ג'יי ערס פואטית: חן אלמליח.

***
המודעות ב"רב ערב" מתפרסמות בתשלום. מעוניינים/ות לפרסם בניוזלטר?
צרו קשר: raverev@gmail.com‏

הפוסט רב ערב 16.9.2014 הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

ראיונות רבים עם גל וולינץ התפרסמו בארץ ובעולם, אבל טרם נכתב עליו מאמר ביקורת. הדבר מעיד ככל הנראה על הבלבול והמחלוקת שהוא מעורר, הן באישיותו והן בפועלו בשדה האמנות. ובאמת, וולינץ מייצג קוד חדש להצלחתו של אמן צעיר. בנתיבי הפעולה השונים שהוא בוחר, הוא מאיר את הזירה העכשווית של עולם האמנות מזווית מובהקת, בזמן שרבים אחרים מגששים באפלה.

מאז שסיים את לימודיו במדרשה ב-2011, וולינץ לא מפסיק ליצור ולהציג. וולינץ, בן 32, גדל בגני-תקווה ומתגורר בשכונת שפירא שבדרום תל-אביב. שום דבר בביוגרפיה שלו לא בישר הצלחה אמנותית. איש לא עסק באמנות בביתו, ובנעוריו חלם על עתיד במוזיקה. בהמשך פנה לגרפיקה. הציור והרישום שפגש באופן מעמיק בלימודיו הלהיבו אותו, וכך הגיע למדרשה. שם התבלט באופיו העצמאי, בסירובו לעבוד לפי תרגילים ובגיוון שבעבודותיו.

ואכן, גם היום ניכר הגיוון בפעילותו. כל עבודה של וולינץ מטפלת בנושא שונה מקודמתה ובטכניקה חדשה. מעבודתו המוקדמת "נועל'ה" (2008), שבה דיבב וידיאו רדי-מייד שנלקח משידור הלווייתו של יצחק רבין בערוץ 2, עבר לצילום קטעי וידיאו שדומים יותר לפורנו ביתי הומוסקסואלי (My Girls, 2011), סנאף התעללות בבעלי-חיים (My First Draft, 2008), שימוש ברדי-מייד מסרטים וקליפים (Hi Brit, 2014 ו-Love U Brit), וכעת – פיסול.

גל וולינץ – ״הלוואי שתמות״, סדרת לבבות עשויים מפימו, טושים, אקריליק, חרוזים ״רדי מייד״ ולכה, 2014

קומץ חריפות עם קללה אופציונלית

כחלק מאותו עיקרון של חילוף טכניקות, לא מפתיע שהמדיום הנוכחי אינו וידיאו. בתערוכה "מכחול האש" (גלריית משכן, חולון) מוצגות כעת לבבות הפימו של וולינץ. גודל הלבבות נע בין 5×7 ס"מ ל-10×15 ס"מ. מהתקרה קשור סרט שעליו מושחלים חרוזים מבריקים מפלסטיק, ומלמטה נמשך סרט שמחבר פעמונים קטנים מבריקים באותם צבעים ורדרדים, סגולים, כחלחלים כמו צבעי הלבבות עצמם. צדו האחורי של הלב, אגב, שחור, ועליו חרוטה באותיות קטנות חתימתו של האמן, חושפת שוב את צבעו הרך של הפימו. הפיסול הוא קרפטי, פשוט, נוח לתלייה, זול מאוד לאמן וזול יחסית לקונה. כאן נבנים יחסים כלכליים חדשים בין השניים. בדרך אל המכירה הגלריה כמעט נמחקת, ומסתמנת נוסחה חריגה ורעננה של דמות האמן.

הלבבות מפוסלים בעדינות, בדיוק אופייני, ורק במקומות מסוימים מופיעים סימנים המרמזים על טביעת אצבע. האסתטיקה מתקתקה וקיטשית. בחומר ובטכניקה הסוביניריים אין מיומנות שמתעלה על יכולתו המוטורית והכלכלית של אדם ממוצע. בעבודות אלה אין יומרה, אלא הומור ושעשוע, הן בעלות קונטקסט קווירי או נשי, בין אם רומנטי ובין אם אפלטוני. הסוביניריות אולי מייצגת טעם רע, אבל כאן היא חפה מלעג. צורתו של הלב שחוקה ביותר, מהסוג המצוי על מחברות, שולחנות ושאר חפצים ששייכים לילדים וגם למבוגרים ונותרה בהם תמימות ואינפנטיליות. וולינץ קורץ לאינפנטיליות זו כשהוא מוסיף לה קומץ חריפות עם קללה אופציונלית, תוכן אחר המשסע בתמימות וברוך ומשתרבב לתוכם באותיות עגלגלות.

הלבבות שיצר וולינץ מיוצרים בהזמנה אישית. הלקוח צריך לבחור איזו קללה תופיע על הלב שיקבל. עבודה זו מעלה עניין עקרוני – את היחסים בין האמן לקהל ולשוק. האמן מזמין התערבות של הקהל, ונדמה שהאמנות "תפורה למידות הלקוח". בצורה זו וולינץ חושף את מגנון ההסוואה של התצוגה בגלריה: אמן הרוצה להציג בחלל התצוגה אמור לקלוע לטעם הקהל. הקשר הישיר שהוא יוצר עם ה"לקוח" מציע לא רק קיצור דרך, אלא גם מידה רבה של כנות.

בתקופה דקדנטית כשלנו, שבה האמנות חייבת למסחר את עצמה ולהמציא שלל טריקים זולים כדי למשוך קהל (ראו כאן למשל), נמנה וולינץ עם אלה שוויתרו על העלאת מקומם בגלריה על נס ומצאו דרך חלופית. הוא אינו עומד לרשות הגלריה; אולי רק לרשות הרשת שאליה הוא מעלה את העבודות מיד בסיום תהליך העבודה. זהו אופן פעולה חדש שהולך ורווח – ראשית מתפרסמים ברשת, אפילו באופן ויראלי, ואחר-כך, אם הגלריות והמוזיאונים מתעניינים, מה טוב. ואם לא יתעניינו, אין דבר. הווידיאו זוכה לקהל בכל מקרה. כמו כן, לאיש אין בעלות על מעמד הקרנת הבכורה.

גל וולינץ – ״הלוואי שתמות״, סדרת לבבות עשויים מפימו, טושים, אקריליק, חרוזים ״רדי מייד״ ולכה, 2014

מחוות מעריץ, לא עבודת אמנות

גם הווידיאו "Hi Brit" פורסם לראשונה ביוטיוב, ובעקבותיו הפך וולינץ לידוען בקרב מעריציה של הזמרת בריטני ספירס. הוא השתמש בקליפ המלא של ספירס "Work B**ch", כשהוא משתיל את עצמו במקומה על המסך, מבצע את תנועות הריקוד והשפתיים שלה, כשהיא אינה מופיעה בו כלל. וולינץ מצולם בביתו בתלבושות שונות בהתאם לתלבושותיה של הזמרת, כולל אביזרים שמופיעים בקליפ. שאר הקליפ נשאר כפי שהוא. יש לציין שבבלוגים ועיתונים רבים בעולם התפרסם הווידיאו כמחוות מעריץ, ולא כעבודת אמנות.

כיוון שוולינץ מחקה את תנועותיה של ספירס בדיוק רב וגם שאר האלמנטים בהופעתו נבחרו בקפידה, הווידיאו אינו עוסק בפערים שבינו לכוכבת במה שקשור לקצב, למקצוענות וכו'. גם אם עולה הנושא של התחקות אחרי דיווה ופנטזיה של להיות היא עצמה – ברור שזה אינו הנושא. ממדי גופו של וולינץ מבטיחים פרשנות שונה לחלוטין למלים בשיר המקורי, שכביכול מעודד התעמלות גופנית מוגזמת ושאפתנית תוך כדי השפלת המאזין באשר הוא והבטחות של עושר וחיי הוללות במקרה שיהפוך לאלוף בתחום פיתוח הגוף לפי סטנדרטים אופנתיים.

במלים אחרות וולינץ, המתייצב מול אחת הרעות החולות בעולם המערבי, זו שגורמת למקרי מוות רבים ונזק נפשי ופיזי, משיב בדרכו על התביעה להיות חטוב, וכמובן כתוצאה מכך מוצלח בכל קנה-מידה המקובל בחברה האמריקאית. בנראות שלו חושף וולינץ את המסר האבסורדי והנלוז, אך לא בדרמטיות אלא בהומור, ואולי, ניתן לומר, גם בסלחנות. הבחירה בבריטני ספירס, בשונה ממאמנת כושר שיכולה להתבטא באופן דומה, אינה סתמית. ספירס בעצמה מייצגת את מחיר התובענות המערבית, את המעבר המכאיב והמביך מכוכבת נערצת לדמות חיוורת, חולנית ונלעגת. מילדותה המוקדמת היא יועדה על-ידי הוריה להצלחה רבת היקף, וגם היום היא מלווה תמיד ביועצים ומפיקים, נטולת זהות אינדיווידואלית.

מעניין לצפות בשני הקליפים במקביל – בזה המקורי ובזה הערוך. נדמה שוולינץ מלא חיים וחן לעומת ספירס המוכנית, שתנועותיה כבדות ופניה חתומות. אולי מכאן עולה דווקא צד מסורתי משהו בעבודה: בדומה לאמנים רבים שהתעסקו בגוף ובדימוי הגוף, וולינץ מוצא בעולם האמנות מקום למה שנחשב פסול, דוחה ומוזר בחברה. לבושו החושפני, נסיונו להחליף דמות המייצגת סטנדרט של אשה מערבית וכוכבת פופ, הרגעים שבהם הוא משחק מלכת סאדו – כל אלה מתנגשים עם הוויזואליות החלקלקה והערוכה למשעי של הקליפ המקורי. הקליפ הפופי מאיר אותן חריגות מהנורמה מפני שהוא הייצוג שלה. ואולם באחד השוטים, כשוולינץ יושב מול המראה שממנה משתקפת ספירס, היא הייצוג, הבבואה, רדוקציה של המציאות. גם השתרבבות חלקי האינטרייר הביתי של וולינץ, כגון תריסים ישראליים ומקרר, מזכירה שוב כמה מפוברקת הסביבה שבה כאילו צולם הקליפ.

מתנער מביקורת כבדת ראש

וולינץ ציין בראיונות רבים שהווידיאו "Hi Brit" תוכנן בשאיפה להפוך לוויראלי. כשמתחקים אחר קליפים דוגמת "גנגם סטייל", המכנה המשותף הנמוך ביותר הופך להיות תו התקן. אמן שפועל כך לא יכול להציב בינו לבין הקהל צעיף מדומיין המסמן שוני כלשהו בינו לבינם. הוא לא יכול לדבר מעל לראשו של ההמון – הוא חלק ממנו, חלק מתופעת הוויראליות, חלק מהעלאת סף הגירוי עבור 15 שניות של תהילה. יש שיאמרו שוולינץ מסתכן באובדן הסטטוס שלו כאמן. ומנגד, הוא זוכה לפופולריות רבה וחשיפה חסרת תקדים (נכון לעכשיו "Hi Brit" זכה ליותר מ-2,364,007 צפיות ביוטיוב והתפרסם גם באתר הרשמי של בריטני ספירס).

סרטי הווידיאו מתמקדים בתוכן ולא בצורה – הצילום מדויק אך ביתי, ללא תאורה מקצועית, שורד בהקרנת HD ובלעדיה, והעריכה גם היא מוקפדת וללא תחכום – די במה שדרוש. כך גם הלבבות, שאינם מזמינים מקום ספציפי ובודאי לא מרכזי בבית או בגלריה. וולינץ נמצא מחוץ לבועה של סצינת האמנות, ולסירוגין עוטף את עבודותיו בבועה השומרת עליהן מהצורך בחלל סטרילי או בשקט נפשי או מחשבתי. סרטי הווידיאו מותאמים לממשק היוטיוב. באופן אישי, את הווידיאו "Hi Brit" ראיתי לראשונה בזמן נסיעה באוטובוס, וקשה לי לדמיין שהחוויה בחלל המוזיאלי תהיה שונה באופן עקרוני.

ייתכן שזו הסיבה שרבים אינם רואים בעין יפה את הכיוון הפופי, הקיטשי והקליל של וולינץ, שגם חושף צריכת תרבות פופ וטראש. בקלילותו ובהומור העצמי שלו וולינץ כאילו מתנער מביקורת כבדת ראש. ההיצמדות ללהיט או לתעלול חדש בכל פעם מבטיחה אולי תשומת לב מסוימת, אבל בפירוש מרדדת את המחשבה שיכולה להתעורר בעקבות הצפייה. לעתים מרווח הזמן שבין ההתבוננות הראשונית עד לרגע שבו העבודה ממצה את עצמה הוא מזערי. הצלחת עבודותיו קשורה בגימיקיות שבהן.

ניטשה כתב על ההולך על החבל כמטפורה למעבר ולשקיעה, ולא נראה שהשקיעה היא תמיד סימן מבשר רעות. פועלו של וולינץ הוא כמו הליכה על החבל הדק שבין אמנות גבוהה לשעשועים. ואכן, רבים אינם נותרים אדישים לעבודותיו, בין אם הם מביעים הסתייגות ובין אם אהדה. יחד עם זה, קשה להתווכח עם ההומור והחן שבעבודותיו, ואלו אינן תכונות שניתן להמעיט בערכן.

***

עבודות הפימו של וולינץ מוצגות בתערוכה "מכחול האש" בגלריית משכן לאמנות ע״ש מאירוב, חולון

הפוסט גל וולינץ מקלל בלב הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

חסן בק
2011
90×60 cm
צריבה בפרספקס, תאורת לד

הפוסט חסן בק הופיע ראשון בערב רב Erev Rav