• "הפנטום הנאצי: מסע בעקבות שרידי הרייך השלישי" הרצאה
• זבולון דאב סיסטם מציגים: מופע השקה לאלבום "אנבסה דאב" הופעה, כרטיסים חינם!
• "Insights", רמי אטר תערוכה, תיאטרון ירושלים
• "HeLa", תצורות של קיום אנושי תערוכה, הירקון 19, ת״א
• "חוצים גבולות" – מעצבים פועלים במרחב האמנות תערוכה, ויצו חיפה
• פסטיבל מוסררה מיקס 14: "אנלוג אפילוג" כרטיסים חינם!
• שיח גלריה בבית אוסף קופפרמן בתערוכה "טאבולה ראסה" לוחמי הגטאות

הרשמה לניוזלטר

"הפנטום הנאצי"

"הפנטום הנאצי: מסע בעקבות שרידי הרייך השלישי"

להקת זבולון דאב סיסטם

זבולון דאב סיסטם מציגים: מופע השקה לאלבום "אנבסה דאב"

רביעי, 14 במאי 2014, ב-21:00
בארבי, תל-אביב

אורחים: יוסי פיין, זמנה מלסה, יעקב לילאי וערן סבאג

להקת זבולון דאב סיסטם מציגה פרויקט חדש, "Anbessa Dub", שמשלב מוזיקה ישראלית-אתיופית מקורית לצד עיבודים חדשים בסגנונות הרגאיי והדאב ושירים מאתיופיה בשפות אמהרית, טיגרית, גורגה ואורומו. בפרויקט מארחים חברי הלהקה מוזיקאים וזמרים בני קהילת ביתא-ישראל. להקת זבולון דאב סיסטם הוקמה ב-2006 על-ידי האחים אסף ואילן סמילן, ומאז היא מופיעה בכל רחבי הארץ וזוכה להצלחה רבה בקרב קהל חובבי הרגאיי, מוזיקת העולם והמוזיקה האלטרנטיבית בישראל. באפריל 2012 יצא אלבום הבכורה של הלהקה,"Freedom Time" ,שיצא בלייבל עצמאי והוא מופץ באופן עצמאי בכל העולם. בינואר 2013 הוציאה הלהקה אתWeed Out" ", סינגל כפול שכלל שיתוף פעולה עם אמני הרגאיי הבינלאומיים Cornel Campbell וRanking Joe-. בפברואר 2014 יצא "Love is Stronger", סינגל נוסף שבו משתפים

חברי הלהקה פעולה עם להקת Viceroys מג'מייקה.סרט קצר שמספר על הפרויקט, כאן.
כרטיס: 70 שקל. במוקדמות: 60 שקל, כאן.
2 זוגות כרטיסים לראשונים שיכתבו למייל mira@eilaeitan.co.il.

רמי אטר

Insights, רמי אטר

גלריית תיאטרון ירושלים
פתיחה: חמישי, 15 במאי 2014, ב-19:00
נעילה: 15.6.14

אוצרת: נגה ארד-אילון
בתערוכת יחיד חדשה של הפסל רמי אטר יוצגו שלוש סדרות של פסלי ברזל. בכולן האלמנט ההתחלתי הוא לוחות ברזל שטוחים וקמורים. מרקם החומר ואופן עיבודו נבחרו אינטואיטיבית בזמן היצירה והעבודה על הפסלים התרחשה במקביל. הקבלה זו ניכרת גם בהתפתחות הסדרות השונות, המתכתבות זו עם זו הן רגשית, הן בהתפתחות הצורנית והן בהתייחסות לצבע ולמרקם. אטר עובד עם ברזל תעשייתי גולמי, בגישה של נפחות מודרנית, המשלבת טכניקות מסורתיות וכלים מודרניים. אטר, יליד 1961, חי ועובד בתל-אביב. לאורך השנים כתב שירה, בישל וצילם.גלריית תיאטרון ירושלים, רח' מרכוס 20, ירושלים.

ראשון עד חמישי, 16:30–21:001; שישי, 12:00–16:00; מוצ"ש עד 21:30 ובין המופעים.
לפרטים נוספים: ישראל אליהו, הפלטפורמה לאמנות, 054-5552244,Srul.eliahu@gmail.com.

*

"HeLa", תצורות של קיום אנושי

הירקון 19, המרכז לאמנות, תרבות וחינוך של המדרשה בתל-אביב

פתיחה: חמישי, 15 במאי 2014, ב-20:00
נעילה: 26.6.14

אוצרים: דניאל לנדאו ואודי אדלמן

התערוכה מוצגת במסגרת כנס ותערוכה בינלאומיים Oh-Man, Oh-Machine, העוסקים במפגש בין מדע, אמנות וחברה. שיתוף פעולה בין המדרשה, הפקולטה לאמנויות, המכללה האקדמית בית-ברל ואוניברסיטת תל-אביב, בהפקת Information & Mind. בבסיס התערוכה עומדות שאלות ביחס לקיום הגופני ולטכנולוגיה, להבחנות בין הרוחני לגשמי ולהשלכות המוסריות של טכנולוגיה עכשווית. התערוכה מציגה עבודות אמנות לצד פרויקטים מתחום המדע והתעשייה. האוצרים בחרו במקרה השנוי במחלוקת של הנריאטה לאקס כנקודת מוצא לדיון בשאלות האתיות העולות מהמפגש בין טכנולוגיה וביולוגיה. מדובר במקרה רפואי שבו תאים מגופה של אשה ממוצא אפרו-אמריקאי נלקחו ללא רשותה לשימוש במעבדות ביו-טכנולוגיות לאחר מותה ב-1951. לראשונה בהיסטוריה תאים המשיכו לגדול במבחנה ובמהרה החלו לשמש בסיס למחקר מסחרי בתעשיית התרופות, הקוסמטיקה והצבא, ובתוך כך גרפו רווחים אדירים. אוצרי התערוכה הזמינו אמנים מובילים מהארץ ומהעולם להשתתף בתהליך של כמה חודשים שבו נפגשו עם מומחים מתחום המשפט, הפילוסופיה, הטכנולוגיה והתעשייה וקיימו שיח על שלל המורכבויות במפגש בין טכנולוגיה לביולוגיה.

לפרטים, כאן.

גלי כנעני, סדרת עבודות טקסטיל, רקמה עם חוט ברזל על משטח לבד, 2011 (צילום: רוני כנעני)

"חוצים גבולות" – מעצבים פועלים במרחב האמנות

הגלריה במרכז האקדמי ויצו חיפה
פתיחה: 15 במאי 2014
נעילה: 11.6.14
אוצרת: ענת גטניו

חמישה מעצבים מתחומים שונים – צורפות, עיצוב מוצר ועיצוב טקסטיל – פועלים באזור הדמדומים שבין השימושי לקונספטואלי, תוך שהם חוצים את גבולות המדיום שלהם אל מרחב האמנות. מיקי אוחנה מציג עבודת קיר של ראשים ה"רשומים" על בד בחוט שחור באמצעות מכונת תפירה. אמנית הטקסטיל גלי כנעני יוצרת עבודות חדשות מפירוק בגדים משומשים.היא מציגה גם סדרת עבודות לבד ועבודת רצפה שתוכננה למקום. יעל פרידמן מציגה פסלי קרטון המתבהרים כהגדלה של תכשיטים מפורקים פרי עיצובה, ועבודת רצפה העשויה מ-20מקקים בגודל 1:1. מאיה צימרמן מציגה בובות תצוגה מקרטון גלי העשויות על-פי סריקה תלת-ממדית של נשים צעירות עם מידות גוף שונות. הצורפת דניה צ'למינסקי מציגה סדרת סיכות דש המורכבות מחלקים קטנים דמויי אבני לגו, המאזכרות אותות מלחמה של צה"ל.

הגלריה במרכז האקדמי ויצו חיפה, רח' הגנים 21, המושבה הגרמנית, חיפה. טל' 04-8562554. ראשון עד חמישי, 18:00–10:00; שישי וערבי חג, 13:00–10:00.

Raquel Meyers

פסטיבל מוסררה מיקס 14: "אנלוג אפילוג"

בית-הספר לאמנות מוסררה  
20–22 במאי 2014, בשעות 23:00–19:00

פסטיבל האמנות הרב-תחומי והבינלאומי חוזר זו השנה ה-14 לשכונת מוסררה. עשרות אמנים מהארץ ומהעולם, כנסיית-השכל בהופעה מיוחדת, הדי.ג'יי הגרמני אלק אמפייר, פוטוטאקסיס,יוסי פיין וחברים, מיצב מוזיקלי של יוסי וגידו מר-חיים, שתי תערוכות צילום, שני מיצבי וידיאו של האמן הגרמני Bjørn Melhus, "הפארק" של האמן היפני קוהאי יושיוקי ועוד.רח' הע"ח 9 , בחצרות הבתים ובמרחבים הציבוריים.

הכניסה לאירועי אמנות חופשית, הכניסה למופעים הגדולים – 40–60 שקל. קנייה במקום.

פרטים נוספים: כאן

רב ערב מחלקים 3 זוגות כרטיסים להופעות שיתקיימו במהלך הפסטיבל לראשונים שישלחו למייל mira@eilaeitan.co.il.

תוך "טבולה ראסה", עבודות של מיכל גבע ומשה קופפרמן

שיח גלריה בבית אוסף קופפרמן בתערוכה "טאבולה ראסה"

שבת, 17 במאי 2014, ב-12:00

בהשתתפות האוצרת עירית כרמון-פופר והאמנים יאיר ברק, מיכל גבע, הדס חסיד, דנה יואלי,משה קופפרמן ותכלת רם. המשתתפים בתערוכה עוסקים בחקירת הטרפז הלבן. לצד מיצבים מותאמי מקום, של תכלת רם ושל דנה יואלי, שנעשו במיוחד לתערוכה, מוצגים גופי עבודה קוהרנטיים המתייחסים לנושא התמטי של התערוכה, מאת הדס חסיד ויאיר ברק, וציורים חדשים של מיכל גבע, שנעשו בהשראה. כל אחד מהאמנים, המשתייך לתחום פעולה אחר,ממשיך בדרכו שלו את העיסוק הקופפרמני בשכבתיות, בכיסוי והסתרה ובפירוק צורני וארכיטקטוני.

בית אוסף קופפרמן בקיבוץ לוחמי הגטאות, פתוח לקהל בימים שישי-שבת, בשעות 15:00–10:00, או בתיאום עם רוני, 054-4993851.

***

המודעות ב"רב ערב" מתפרסמות בתשלום. מעוניינים/ות לפרסם בניוזלטר?
צרו קשר: raverev@gmail.com‏ | 03-6041114

בשבועות האחרונים נערכים בבצלאל פיטורים נרחבים של מרצים ומרצות המלמדים במסגרת הבין-תחומית במוסד. גורמים במוסד מסרו כי מדובר על פיטורי למעלה מ-20 מרצים/ות, וצמצום שעות ההוראה של מספר דומה של מרצים נוספים.

הפיטורים מעוררים התנגדות עזה בקרב חברי הסגל והמרצים מן החוץ, בין השאר עקב העובדה שהם נערכים חודשים ספורים בלבד לאחר חתימת הסכם עבודה חדש בסוף שנת 2013. במסגרת ההסכם נדרשו אנשי הסגל לספוג פגיעה בתנאי העסקתם בניסיון לסייע בצמצום הגירעון שאליו נקלע המוסד, וזאת תוך הבנה שפגיעה בתנאים תמנע פיטורים. בנוסף זועמים המרצים על הדרך בה נעשים הפיטורים, בשיחות טלפון קצרות ולא בפגישות ומכתבים רשמיים כנדרש בחוק.

יו״ר איגוד המרצים מוטי בודק איים בסוף השבוע בנקיטת צעדים חריפים והכרזה על סכסוך עבודה במידה וההנהלה לא תבטל את הפיטורים. במקביל נתקלת ההנהלה, בראשות נשיאת האקדמיה פרופ׳ אוה אילוז והמשנה לעניינים אקדמיים ד״ר טל בן-צבי, בהתנגדות מצד הסנאט על רקע מה שנתפס כניסיון לבטל את תוכנית הלימודים הרב-מחלקתית, שרוב המפוטרים מלמדים בה. ע״פ תקנון המוסד, ביטול תוכנית לימודים הוא החלטה אקדמית הנתונה לאישור הסנאט, ואינה יכולה להיעשות באופן עצמאי ע״י ההנהלה.

מבצלאל נמסר בתגובה כי ״מדובר בסיום העסקה של קבוצה קטנה של מרצים שחלקם הגדול עבדו בבצלאל פחות מ-3 שנים ורובם לימדו בהיקף של שעה וחצי בשנה. למרות הכאב שבדבר, מדובר בקבוצה קטנה מאוד מתוך הסגל האקדמי של בצלאל״ (יצויין כי בניגוד לתגובת בצלאל, בין שמות המפוטרים/ות שהגיעו למערכת נמצאים גם מרצים שמלמדים במוסד שנים רבות. י.א).ֿ

בתשובה לשאלה האם הנהלת ביה״ס סוגרת את תוכנית הלימודים הרב-מחלקתית נמסר מבצלאל כי ״האקדמיה מחוייבת מעל לכל ספק להוראה הרב מחלקתית אך רוצה לבחון אותה מחדש ולהפוך אותה להרבה יותר מדוייקת. האקדמיה העסיקה בשנתיים האחרונות 88 מרצים חדשים כך שהקבוצה הקטנה שעלינו בצער להיפרד ממנה היא חלק מתנועה טבעית ובלתי נמנעת של מוסד דינמי ומתחדש כמו בצלאל״.

בבצלאל נמנעו מלהגיב לטענה שהפיטורים נעשים בשיחת טלפון ולא באמצעות פגישה ומכתב רשמי כנדרש בחוק.

*

שבוע לפני פתיחת התערוכה "Artist at Work" של אנאבל שמר ונטלי בר-און התקיימו עצרות לציון יום הפועלים, 1 במאי. יום אחרי פתיחת התערוכה בגלריה P8 נפתח בניו יורק ביום שישי 09.05 בפעם השנייה יריד האמנות "פריז". על פניו אין קשר ישיר בין האירועים. יריד האמנות בניו יורק מתקיים ברנדל'ס איילנד, מקום מושבו של המתקן הפסיכיאטרי המרכזי של ניו יורק. היום השטח בבעלות עיריית ניו יורק ומושכר ליריד, שאינו נדרש לכבד את הסכמי השכר בעיר או את תנאי ההעסקה לפי הסכמים קיבוציים המקובלים במתקני העירייה. בשנה שעברה קידמו את פני הבאים ליריד מפגינים שמחו על הפקרת העובדים ביריד ועל שבירת העבודה המאורגנת על ידי היריד והעירייה. מעבר לשאלה האם היינו יכולים לראות מחאה דומה בעירנו שלנו, פרופיל המועסקים במסגרת היריד הוא שמחבר את שני התאריכים שבעיתם נפתחת "Artist at Work". אחוז גבוה מהם הם אמנים בעצמם וסטודנטים לאמנות שמתפרנסים בין היתר מעבודה ביריד בתחומים שונים – אדמיניסטרציה ואירוח, קבלת קהל ואבטחה, הדרכה והכוונה, תלייה והובלה, ניקיון והסעדה.

התערוכה "Artist at Work" מציגה טענה לגבי מעמד האמנים בעולם, אך גם לגבי מעמדה של האמנות בעולם. כאן אמנות לא רק מייצגת את המציאות, היא גם לא רק מבקרת אותה. אנאבל שמר ונטלי בראון מראות שאמנות היא המודל למציאות הכלכלית העכשווית. זו מציאות שמחוץ לאמנות ושבתוכה האמנות פועלת; השדה והמשתתפים בו, המוצרים שמופיעים בו, המודלים הלימודיים והניהוליים שבו, והיא נוגעת למציאות החיים של המשתתפים בשדה, ליחס לערך ולמחיר, למלאי ולשווי שוק, לחוב ולספקולציה.

ארט סטאר (וידאו)

תחת הרוח החדשה של הקפיטליזם האמן הוא המודל לעובד – יצירתיות ומוטיבציית-על הן הכרח היום. עבודה לדדליין ויצירת רשתות עבודה בעלות עצימות נמוכה שיכולות להתגבש במהירות סביב פרוייקט גם הן הכרח. אם פרקטיקת הסטודיו נקשרת לתעשייה זעירה במסגרת קפיטליזם תעשייתי, אמן הריאליטי, זה שמקבל אשראי לפרוייקט שלו, זה שנראה כמו השקעה ראויה, הוא כבר חלק מההיגיון של הקפיטליזם הפיננסי.

העבודות שאנאבל שמר ונטלי בר-און מציגות בתערוכה מקיפות פרקטיקות שונות שכולנו כפופים להן למשל בקול הקורא, מודל לדמוקרטיזציה של שדה שחותר לתגמל מצויינות. בבסיסו, הקול הקורא לפרסים, פרויקטים, תערוכות ועבודות מוזמנות נועד לשמש אמצעי לפתיחת השדה לקולות ולדמויות שטרם קיבלו הזדמנות. למעשה, הקול הקורא כבר הפך לכלכלה שעומדת בפני עצמה ובה נעשית עבודה בחינם על ידי הרבים. לא האחד שנבחר הוא המרוויח, אלא יוזמי הקול הקורא. זהו היגיון כלכלי של 'המנצח לוקח את כל הקופה', או טוב יותר – הקזינו תמיד מנצח.

העבודה הנעשית על ידי הרבים ללא תשלום מייצרת ערך שרק המארגנים של הקול הקורא יכולים להפוך לרווח – אפשר להתהדר בהצעות שנדחו ככל שאיכותן ומספרן גבוה וכך להבטיח מימון לפרוייקט בפעם הבאה. כמו שבריאליטי כולם עובדים קשה בשביל להיות "חארות" באותה מידה, הערוץ המשדר הוא שמרוויח מהפרסומות שמשודרות במסגרת המשחק שהוא קבע את כלליו. לכן, המודל העסקי של עידן הקפיטליזם הקוגניטיבי הוא "להיות השוק" – מאיי-טיונס ויוטיוב לפייסבוק וגוגל, המודל העסקי של חברות ענק אלה נבנה על העבודה היומיומית והאינסופית שמייצרים הרבים מתוך היצירתיות והיכולת האנושית לסוציאליזציה. אם כן, העניין היום הוא להפוך למוסד שלו נתון המונופול לתרגם את הערך שמייצרים הרבים לרווח. באופן מפתיע, המוזיאון שנדמה על פניו מוסד עתיק וישנוני, הוא זה שמהווה ציר ומפתח להבנת הכלכלה העכשווית תחת הקפיטליזם הקוגניטיבי. המוזיאון לאמנות הוא מוסד שלו נתון מונופול לגזור רווח מהערך שאמנים מייצרים – הכוונה היא לאו דווקא לרווח כספי ישיר כי הרי מוזיאונים תמיד נאבקים לקבל תקציבים, אלא לטבעיות כביכול של מעמדו שבגינה הוא ממומן. הדבר המעניין הוא שהמוזיאון נשען על הערך שמייצרים גם אמנים שהוא אינו מציג. המוזיאון לאמנות, ובמיוחד המוזיאון לאמנות עכשווית, ניזון מהעבודה היומיומית והאינסופית שמייצרים כל האמנים, ואולי יותר מכל, האמנים הרבים שהוא לא מציג. בהיותו מוסד שמקבל את הלגיטימיות שלו מעקרון השיפוט, המוזיאון לאמנות שואב אותה מכל האמנים שאת עבודותיהם הוא לא מציג. כדי שיופיע חומר, נדרש חומר אפל. גרגורי שולת מכנה בשם זה את העבודה היומיומית האינסופית שנעשית בידי הרבים בשדה האמנות. החומר האפל שאיננו רואים הוא זה שמאפשר את הופעתו של החומר הקיים במוזיאונים.

Artist at work (וידיאו)

שביתת אמנים, רעיון שעולה מפעם לפעם במאבק לשיפור מעמדם של העוסקים בתחום, היא כבר הגזירה של הפרנסה. במידה רבה שוק העבודה דורש מאמנים לשבות. מאחר שהם נדרשים להתפרנס מעבודות אחרות, נמנע מהם הזמן לעבודה על האמנות שלהם והאמן שעבודתו מוצגת במוזיאון הוא המלצר בקפיטריה. אותו אמן, שעבודתו בחוץ (לשם פרנסה) ושעבודתו בחוץ (היצירה שלו שאינה מוצגת במוזיאון), הוא שמאפשר את קיומו של המוזיאון. בשוק התעסוקה הוא סובל לא רק משבירת העבודה המאורגנת וההסכם הקיבוצי, אלא גם מכישורי יתר ביחס לשוק. כמוני, את ואתה מכירים אנשים שיודעים לכתוב קוד, לנגן, לרפא, לצלם, לתרגם, ללמד – ובסופו של דבר מוצאים עצמם עובדים ביום בשביל שעות אפקטיביות כמורים ובערב ממלצרים במשמרות. פעם מספיק היה לדעת דבר אחד מאלה שהדור הזה יודע, והיתה לך עבודה קבועה עם פנסיה, חופשה שנתית ומתנות בחגים מהאיגוד המקצועי.

אחרי שסיפרו לנו שעוברים לעידן פוסט-תעשייתי של אחרי פס-הייצור הפורדיסטי, ומהניינטיז מדברים איתנו על ה"וואן-מן-שואו" שבו כל אחת ואחד ידעו לעשות הכל, היום אנחנו מגלות ומגלים שפסי הייצור לא נעלמו, הם פשוט עוברים דרכנו – פה אנחנו מקבלים כסף על פרויקט עריכה שעבדנו בו, שם על הרצאה שנתנו, פה משמרת ושם טקסט שעלה לרשת (האימייל, הגוגל-דוקס – האם אלה לא פסי ייצור עכשוויים?). אנחנו פס הייצור של העולם. אנחנו יודעים לעשות את העולם. אנחנו עושים אותו בכל רגע ורגע. העולם הזה הוא שלנו ואנחנו מביאים אותו להתקיים בכל מקום דרך הידע המשותף שלנו ויכולת הסוציאליזציה שלנו (יכולת הסוציאליזציה שלנו היא שמאפשרת את העולם, ובעידן הנוכחי יזמוּת היא היכולת הפשוטה להיכנס בינינו ולסחור ביכולתנו זו שוב – פייסבוק, גוגל).

נטלי בר-און – כריסטיס מכירות פומביות, 2014

ייצור היתר, מראות אנאבל שמר ונטלי בר-און, הוא תו תקן בעולם האמנות. אם נחשוב על השטף של אי-פלאקס, על ההימנעות משינה של הנס אולריך אובריסט, על הסיורים האינטנסיביים בביקורי אוצרים, על ניוזלטרים שמפיצים אמנים, על כנסים עמוסים ואיך שאף פעם אין זמן, אלה מסמנים את הרגע הנוכחי בעולם האמנות. ההתמקדות של זרם מסויים של אמנים במחקר מצד אחד ועבודת ההלם של הדימוי הנייד דרך ייצור-יתר של העצמי ברשתות חברתיות הן ביטויים ותגובות שונות לאותה צורה כללית שעולם האמנות הוא המודל שלו היום. זה ה-"Artist at Work".

* טקסט נלווה לתערוכתן של אנאבל שמר ונטלי בר-און בגלריה P8
8.5.14-31.5.14
המחבר הוא אוצר ראשי ומנהל מוזיאון לאמנות עכשווית. התמורה על הטקסט ניתנה בעצם ייצור העבודות על ידי האמניות.

2014

www.amandamehl.com

זרוק את מלות האבק היבש לפח. למלים, שלא כמו חפצים, אין שימוש.
הקפד להפריד בין שול לשול, בין מדבר למדבר. כך המרכז ייעלם סוף-סוף מדרכך
והווייתך תוכל להתחפר בחמימות ערימת הקומפוסט.
גנב עיוור
פורץ ללילה ללא דלת
אוזל דמו
אוזלות שעותיו
בליל ירח מלא בחודש מאי.

***

שיח גלריה: מישל פלטניק, "בעקבות"
שישי, 16.5.14, ב-12:00
גלריה גורדון
רח' בן-יהודה 95, תל-אביב

***
תערוכת בוגרי MFA 2014  

דודיק אופנהיים, Limited Edition, מרקר על אובייקט שנמצא, 2014. צילום: אריאל ורהפטיג

מהא אבו-חוסיין' "חזון"' טכניקה מעורבת, 2014

תערוכת בוגרי MFA 2014
חמישי, 15.5.14, ב-19:00
אמנים משתתפים: מהא אבו-חוסיין, פואד אגבריה, דודיק אופנהיים, מנאר זועבי, ריטה כץ, ואדים נמירובסקי, אליאסף קובנר
אוצר: יצחק גולומבק
דברי פתיחה: פרופ' ראובן שניר, פרופ' פיליפ רנצר, יצחק גולומבק, שקד מירמן ויובל פייגלין
הופעה: שי-טן
המשכן לאמנויות על-שם ד"ר ראובן הכט
אוניברסיטת חיפה

***

תרצה פרוינד/אלכס קרמר 

אלכס קרמר

תרצה פרוינד

תרצה פרוינד/אלכס קרמר
חמישי, 15.5.14, ב-20:00
אוצרים: יוסי זיסמן, ורה פילפול
גלריה זיסמן
רח' לבונטין 28, תל-אביב

***

תמיר צדוק, "ניווט בדרכי אבות"

תמיר צדוק, סטילס מווידיאו

"ניווט בדרכי אבות"
חמישי, 15.5.14, ב-20:00
גלריה רוזנפלד
שביל המפעל 1, בניין 6
תל-אביב

*** 

יואב חורש, "אינסייט"

יואב חורש, "Bondl Beach", סידני, אוסטרליה

יואב חורש, "אינסייט"
התערוכה תינעל בסוף מאי
אוצרת: ים המאירי
פיינברג פרוג'קטס
שביל המפעל 3, בניין 5, קומה 2
תל-אביב

***

Hela

עידו בצלת, "בקטריאלי", בקטריות ואלקטרוניקה, 2011

"Sugar Baby", סוכריות עוברים ממדפסת תלת-מימד. המדפיסים והיוצרים: אתי לוי, ליאת דניאלי, שי הורדי, לירון חוגג, רינת גולדברג. הנחיה: דניאל לנדאו. צילום: רינת גולדברג

Hela
חמישי, 15.5.14, ב-20:00
אמנים משתתפים: בוריס אויכרמן, איה בן-רון, טל ברויטמן, עידו בצלת, ערן הדס ועומר מרקוביץ', שיראל הורוויץ, ורולי אליעזרוב, שחר פרדי כסלו, אורון כץ וינת צור, חיים דעואל לוסקי וזמיר שץ, הדס עפרת, אבי פיטשון, יעל פרנק
מדפיסי סוכריות עוברים: אתי לוי, ליאת דניאלי, שי הורדי, לירון חוגג, רינת גולדברג
אוצרים: אודי אדלמן, דניאל לנדאו
הירקון 19
רח' הירקון 19, תל-אביב

***

"נחש הנחושת"

אבי סבח, "סינר", 2010–2012

"נחש הנחושת"
חמישי, 15.5.14, ב-20:00
אמנים משתתפים: ביאנקה אשל-גרשוני, סטפן גולדרייך, משה גרשוני, שי יחזקאלי, מירית כהן, פנחס כהן-גן, אמיר נווה, אבי סבח
אוצר: אורי גרשוני
גלריה שלוש
רח' מאז"ה 7, תל-אביב

***

תמרה ריקמן, "Notika"

תמרה ריקמן

תמרה ריקמן

"Notika"
חמישי, 15.5.14, ב-20:00
אוצרת: טלי תמיר
גלריה רו-ארט
רח' שביל-המרץ 6, תל-אביב

***

סדרת הרצאות של ד"ר אורי עציוני

***

דרוש/ה עוזר/ת למנהל האמנותי של מתחת להר: פסטיבל לאמנות ציבורית חדשה, עונת התרבות בירושלים.

משך העבודה: מיידי – סוף יולי 2014, חודשיים וחצי.

העבודה בתשלום.

דרישות התפקיד:
מחקר, תיאום פגישות וסיורים בתחומים שונים לקראת הפקת מספר עבודות אמנות ציבורית במסגרת הפסטיבל, עבודה עם האמן והאוצר עומר קריגר, הכוללת סיורים, פגישות, הפקה ומחקר בתחומים שונים הקשורים בפעילות מוסדות מדינה ואתרים ציבוריים בולטים בירושלים. העבודה בתל-אביב-יפו ובירושלים.

המועמדים הרצויים יהיו בעלי: ידע וענין בהיסטוריה, תיאוריה, פוליטיקה, פרפורמנס ואמנות ציבורית עכשווית. נסיון אקדמי-מחקרי והפקתי. חרוצים, סקרנים, שאפתנים, צנועים ועשויים ללא חת. חוש הומור: יתרון.

לפניות בצירוף קורות חיים קצרות ופסקת מוטיבציה: newpublicart@yahoo.com

פונים מתאימים יענו

From the installatiom 'Chamber of the Lepers', 2012

www.amandamehl.com

www.amandamehl.com

הוא ידוע קודם כל כקולנוען – במאי, ממייסדי החוג לקולנוע באוניברסיטת ת"א, ומי שעבודתו המונומנטלית-מינורית-לאומית-פרטית "יומן" הפכה לציון דרך בתולדות הקולנוע המקומי והבינלאומי. הוא תמיד צילם ולפני עשר שנים הוצגה תערוכה מתצלומיו, אולם כעת מתברר שדוד פרלוב בכלל התחיל את דרכו כצייר, ושגם לאחר ש"חדל" לצייר, בין השאר בציור תקיף לתפארת שבו הוא מצהיר על פרישתו מן המלאכה, ליוו הציור והרישום את עבודתו במשך עשרות שנים. התערוכה "דוד פרלוב – רישומים, תצלומים, סרטים" שאצרה גליה בר-אור במשכן לאמנות ישראלית בקיבוץ עין חרוד מציגה את העבודות לראשונה.

דוד פרלוב, קוסם, 1962. דיו וגירים צבעוניים על נייר, 32.5/23 ס״מ

היכרותו של פרלוב עם אמנות נעשתה בנערותו בברזיל, כשלמד אצל הצייר היהודי האקספרסיוניסט לזר סגל. משם המשיך ללימודי אמנות בפריז. הוא הגיע לעיר כצייר, ויצא ממנה כעבור 6 שנים כקולנוען. ציוריו מאותן שנים מציגים התנסויות אקספרסיביות ברוח סגל, לצד מתווים מעודנים ההולכים ונוטים לכיוונים איוריים וסוריאליסטיים. מבחינה היסטורית, על רקע ההתפתחויות האמנותיות בארה"ב שמעבר לים אפשר לומר שזה היה אנכרוניזם אופייני לנעשה באירופה המלקקת את פצעיה – כמו גם בישראל שאליה הגיע פרלוב בראשית שנות ה-50 – שאריות של אידיאולוגיות אמנותיות של העולם של אתמול, אך גם עדות לרגע של טלטלה יסודית בסביבה אמנותית מפוררת המתקשה, באותו רגע, להמציא את עצמה מחדש לנוכח השבר הגדול של המלחמה. מכל מקום, נדמה שמרגע שפרלוב מתחיל לצלם, המרחב הציורי שלו משתחרר מכבלי הייצוג הריאליסטי. הוא יוצר דיוקנאות גרוטסקיים, שובר פרספקטיבות ומשתמש בצבע ביתר חופשיות.

פרלוב המשיך ליצור גם בישראל, בקיבוץ ברור חיל שאליו עלה ומאוחר יותר בדירתו בת"א. בקיבוץ תרם פרלוב מנסיונו האמנותי, והתבוננות בדברים בדיעבד לא יכולה שלא להעלות חיוך הן בזכות הסגנון האיורי והמינימליסטי (הנע מאוחר יותר אל עבר הפרודי והגרוטסקי), והן בשל גישתו הספק רתומה למעשה וספק מביטה בו באירוניה. ״בקיבוץ, תוך הפנמה של תפקיד האמנות בחברה, התנדב פרלוב לצבוע את פחי האשפה ׳מכיוון שאני צייר׳, וצבע את הפחים בשחור ואפור במחווה אידיאליסטית״, כותבת בר-אור בקטלוג התערוכה.

דוד פרלוב, רישום, שנות ה-60. דיו על נייר, 33/24 ס״מ

התערוכה אינה מוצגת באופן כרונולוגי או תימטי. היא מדלגת בין תקופות, מדיות ותחומי התייחסות שונים, תוך הדגשת מוטיבים ודימויים מינוריים החוזרים ומופיעים בעבודות לאורך השנים ובר-אור מזהה עם חוויות אוטוביוגרפיות חזקות שפרלוב נמנע מלהציג בעבודתו הקולנועית. צפיתי ב"יומן" לפני שנים ואני לא זוכר את הסרט בפירוט, אולם זכור לי שעל אף שמו והעובדה שצולם בסביבתו הפרטית של הבמאי – בביתו, עם בני משפחתו, חבריו והקולגות, במסעותיו וכו' – הוא אינו מגלה הרבה על הביוגרפיה של יוצרו, חוויות הילדות וההתבגרות שעבר ועולמו הרגשי. אך אם "יומן" הוא סרט שמנכיח את הטענה שהאישי הוא הפוליטי, התערוכה מראה כיצד הפוליטי הוא גם אישי. בעוד פרלוב הקולנוען מתבונן בסביבתו הקרובה והיא מהדהדת את הציבוריות, פרלוב האמן – כפי שהוא מוצג ע"י בר-אור – מתבונן בפוליטי ובציבורי ואלו מעוררים בהלמות תופים את זכרונותיו הפרטיים. כך קומפוזיציות גיאומטריות של גשרים ונופים עירוניים מהדהדים את צמד סימני האיקס ששימשו את אימו האנאלפבתית של פרלוב בחתימתה, ומעשה הקסמים הקולנועי אינו אלא שחזור של מעשי הקסמים של אביו של פרלוב, שנטש את ילדיו, עבד כקוסם וחי עם קרקסים נודדים, וחזר מדי כמה שנים לביקורים בהם שלף ארנבות מן הכובע, פשוטו כמשמעו.

עבודותיו של פרלוב צנועות אך עמוסות, טעונות ומגוונות, וברבות מהן ניכר ההומור העדין שאפיין גם את סרטיו. חלקן מרשימות ואחרות פחות, והן אינן מצטברות לגוף יצירה לכיד ובוגר אלא לאוסף שוטטויות, נגיעות ונסיונות. זהו תיעוד של מהלך חיים שמקביל לתיעוד ה"רשמי", כהערת שוליים על הערת שוליים שהפכה לסיפור מרכזי, המפקיעה מחדש את היומן מציבוריותו ומשיבה אותו לעולם הפרטי.

דוד פרלוב, מתוך הסרט ״בירושלים״, 1963

אין לפרלוב קרובי משפחה באמנות הישראלית. לא מורים משפיעים, לא שותפים לדרך ולא תלמידים ממשיכים, והוא לא יזכר מעתה כאמן, אלא לכל היותר כבמאי שהותיר אחריו גם ציורים ותצלומים. האם יש טעם בהצגת גוף עבודות שמלכתחילה נתפס ע"י יוצרו כעבודה שולית? התשובה נעוצה בזווית המבט הפסיכואנליטית המוליכה את התערוכה, שאינה מתחרה בעבודה הקולנועית ובפרשנויותיה, אלא יוצרת עבורה מהלך משלים.

דוד פרלוב – רישומים, תצלומים, סרטים
המשכן לאמנות ישראלית, קיבוץ עין חרוד
אוצרת: גליה בר-אור
אין תאריך נעילה

פורסם בנוסח מקוצר ב״טיים אאוט״

www.amandamehl.com

אתמול, יום שני, נערכה אסיפה של ארגון המרצים בהר הצופים, שכונסה כדי להחליט על תגובת המרצים לביטול מסגרת הקורסים הרב מחלקתיים ופיטורי המרצים. להלן הודעת ארגון המרצים שנשלחה הבוקר מטעמו של יו״ר הארגון אדריכל מוטי בודק.

״באסיפה נכחו כ-60 מרצים ובסיומה הוחלט פה אחד להכריז על סכסוך עבודה ולפתוח בעוד שבועיים בשביתה כללית במידה ועד אז לא תחזור בה הנהלת האקדמיה מההחלטה על ביטול גורף של הקורסים הדו והרב מחלקתיים והפיטורים החד צדדיים והבלתי חוקיים בעליל של עשרות מרצים המלמדים בהם. בנוסף, נמסרו לי ולמרצים נוספים הודעות בכתב מעשרות מרצים שנבצר מהם להגיע לאסיפה והתומכים בצעדים שננקטו כך שלמעשה קרוב ל-100 איש תמכו באופן פעיל בהחלטות שהתקבלו.

״בתחילת האסיפה מסרתי דיווח על ישיבה שלא מן המניין של פורום ראשי מחלקות שנערכה ביום ראשון בערב בתל אביב אליה הוזמנתי ע"י אווה אילוז והתקבלתי בברכה ע"י ראשי המחלקות חרף התנגדותה של טל בן צבי לנוכחותי כפי שזו הובעה גם בישיבה עצמה. סיפרתי לראשי המחלקות שמזה זמן מה אני מנסה לקבל מטל בן צבי את רשימת המפוטרים המלאה בכל האקדמיה אך אינני זוכה לקבלה (בשם עקרון חוסר השקיפות), ובתגובה לכך תקפה אותי טל בן צבי באופן אישי וטענה שאני נגוע באינטרסים אישיים (מה שכמובן לא היה ולא נברא), בה בשעה שאני מייצג את כל 500 מרצי בצלאל.

״במהלך הישיבה אווה טענה שנעשתה טעות בהליך כפי שבוצע וטל הביאה הצעה להקטין את הקיצוץ באופן משמעותי. הסברתי שלאור ההפרה הבוטה של ההסכמים שנחתמו זה מכבר קיים חוסר אמון קיצוני מצד ציבור המרצים, דרשתי לבטל את כל ההליך של ביטול הקורסים ופיטורי המרצים ולדון במהלך באופן תקין תוך התייעצות עם הגורמים המתאימים. עמדה זו קיבלה תמיכה של רבים מראשי המחלקות ובעקבות זאת הציעה אווה לקראת סיום הדיון (כפי נרשם בפרוטוקול ע"י מיכל איתן), להקפיא בשלב זה את הפיטורים המתוכננים. ביקשתי את ההצעה במכתב בחתימת אווה אך לצערי, למחרת הישיבה ומעט לפני אסיפת המרצים התקבל מכתב בו משום מה לא מוזכרת כלל הצעתה של אווה להקפאה כוללת של הפיטורים אלא מוזכרת רק ההצעה הראשונית של טל לצמצום הפיטורים בלבד.

״בהמשך האסיפה הסברתי שכדאי שמרצה שקיבל הזמנה לשימוע – יופיע אליו, ישמע את הנימוקים לפיטוריו (אם יש כאלה) ולאחר מכן יענה לנימוקים יסביר מדוע אין לפטרו, ומהי חשיבותו של הקורס אותו הוא מעביר. ניתן להקליט את השימוע או לרשום פרוטוקול מלא. כל מרצה שיפוטר למרות השימוע וירצה לנקוט בהליך משפטי לביטול הפיטורים (בנוסף לפעילות של הארגון כולו), יקבל את כל הסיוע הכספי והמשפטי הנדרש מעוה"ד של הארגון יעקב חסדאי. מכיון שכאמור עד כה לא הועברה אלי רשימת המפוטרים המלאה, וככל שהזמן חולף מתברר שהיא רחבה יותר מכפי שנטען ע"י טל בן צבי, אני מבקש מכל מי שפוטר לפנות אלי במייל עם כל הפרטים ואני אתדרך אותו כיצד לפעול.

״לשאלות מספר מרצים הזכרתי את ההסכם שנחתם בדצמבר 2013 במסגרתו ויתרו המרצים על כספי הקרנות שלהם בכדי לכסות את הגרעון בתקציב האקדמיה והעבירו 6 מיליון ש"ח כך שתקציב תשע"ד מאוזן. הפיטורים המתוכננים נועדו לצמצם את הגרעון הצפוי בתשע"ה בשל קיצוץ בתקציבי הות"ת, והסכום שייחסך מפיטורי המרצים עומד על כ- 600,000 ש"ח.

בדיון שהתפתח נאמרו בין השאר הדברים הבאים:
- הצעה שהמרצים יחזרו בהם מהוויתור על הקרנות מכיוון שההסכם עימם הופר.
- הארגון ידרוש לשקול את ההחלטה על ביטול הרב תחומי.
- הדיון העקרוני לגבי הרב מחלקתי צריך להתקיים בסנאט ולא בפורום ראשי מחלקות. מהאסיפה הזאת צריך לצאת עם הכרזה על סיכסוך עבודה.
- מספר מרצים העלו הצעה ליזום תהליך הדחה של טל בן צבי בסנאט (נמסר שישנה התארגנות של מספר חברי סנאט ליזום דיון על תפקודה של המשנה לנשיאה).
- מכיון שמבקרת המוסד לא נמצאת ראויה, למנות מבקר חיצוני המבין בהתנהלות הכספית של אקדמיות לקבל ממנו חוות דעת ובינתיים לטפל באופן דחוף בפיטורים.
- אנחנו ה"בשר החי" של המוסד. המנדט של הישיבה הוא להכרזה על סכסוך אבל יחד עם זה צריכה לצאת קריאת מחאה על ההתנהלות הבלתי אנושית / מקצועית.

• ״Artists' Film International״ תערוכה חדשה בגלריה העירונית כפר-סבא
• שרי כראל, "במעוף שירה"  סאונדארט פסאז’, מיצב סאונד ומופע עם שתי ויולות
• "Arrowed", ראיון מתמשך מאת בובי ג'ין סמית
• "צעדים בוני אמון" תערוכה חדשה במוזיאון פתח-תקווה לאמנות 
• "המסתננים": דניאל לנדאו, פול פואט, קבוצת החשיבה גאנה, רקמה תיעודית
• הרצאה של האמן הדני אולאפור אליאסון 
• שיח גלריה בתערוכה "מעבר לים" של מאירה גרוסינגר 
• כנס המרכז לאמנות דיגיטלית לאמנות, חברה וטכנולוגיה
• נווה-עוז – שכונה שהופכת למוזיאון ליום אחד בחג השבועות
• "קורפוס", רונית שלם, ציורים
• "על הגגות…", אניטה בירקנפלד, תערוכת פיסול 
• אירוע נעילת התערוכה "המגדל הבוער" 

הרשמה לניוזלטר

אליקס פרלסטיין, "שיעור הציור", 2012, וידיאו

״Artists' Film International״

תערוכה חדשה בגלריה העירונית כפר-סבא
פתיחה: חמישי, 29 במאי 2014אוצרת: אילנה טננבאום

הגלריה מציגה את פרויקט הווידיאו הבינלאומי "Artists' Film International", שבו שותפים 15 מרכזים וחללי אמנות מרחבי העולם, ובהם הגלריה העירונית כפר-סבא. הפרויקט הוא יוזמה של גלריה וייט-צ'אפל בלונדון ומציג עבודות וידיאו, סרטים קצרים ואנימציה של אמנים מרחבי העולם. העבודות השונות מעלות את סיפוריו של העולם העכשווי על חוויות הניכור והמתחים הבין-חברתיים שבו, עולם המורכב מצרכנות ומפורנוגרפיה, שבו היחיד מנסה לאשר את נוכחותו כאינדיבידואל ובה בעת להיות שותף ביצירת קהילה.

משתתפים: מרינלה סנטורה, אנה גלרדו, בנגו קרדומאן, אליקס פרלסטיין, מורי היואיט, ג'סיקה וורבויז, הונג אן טרונג, מורגן וונג, קטרינה דז'לאר, אריק ומארק הורטדו, נאסאן טור, עינת עמיר, קיאה הוגין, נהא צ'וקס, רארו עומרזאד.

סאונדארט פסאז'

שרי כראל, "במעוף שירה"

סאונדארט פסאז'
מיצב סאונד ומופע עם שתי ויולות
חמישי, 29 במאי 2014, 20:30–23:00
הפסאז', רח' אלנבי 94, תל-אביב

במשך כארבעה חודשים הקליטה האמנית המולטידיסציפלינרית שרי כראל את הסביבה האודיאלית של The Silent Barn – חלל לאמנות אקספרימנטלית ופרפורמנס בשכונת בושוויק בברוקלין – ויצרה את מיצב הסאונד "במעוף שירה", המוצג שם בימים אלו. בעבודה, שנוצרה עבור המרכז לאמנות אסטרטגית וחקלאות ה-CSAA, מתייחסת כראל למרחב הארכיטקטוני כאל סביבה נופית, כאשר המבנה הנתון נתפס כמערכת אקולוגית סגורה המורכבת משכבות רבות של צלילים, קולות ורחשים המייצרים שדה קולי מובחן. כראל מבקשת להטמיע את רוח החלל הברוקלינאי בחלל הפאסז' שברחוב אלנבי בתל-אביב, רוח חסרת גוף שעוטפת את המסדרונות והכוכים של המבנה המודרניסטי.

הפרפורמנס יתחיל בשעה 21:30.
מוזיקאים אורחים: רונלד בורסן ואיילת לרמן. אוצרת: חגית ורנר.

מתוך "Climax", יצירת המחול החדשה של יסמין גודר. צילום: בן פרג'

"צעדים בוני אמון"

תערוכה חדשה במוזיאון פתח-תקווה לאמנות 
אוצרים: דרורית גור-אריה ואבי פלדמן

תערוכה ראשונה מסוגה בישראל, הבוחנת את יחסי הגומלין בין מחול לאמנות חזותית בהקשרים היסטוריים, חברתיים ופוליטיים. התערוכה, שנעה על קווי התפר שבין המחול לכוריאוגרפיה, האמנות והמוזיאון, מפנה מבט מעמיק אל הדיאלוג המרובד שמתהווה בשנים האחרונות בין המחול העכשווי ובין מוזיאונים לאמנות עכשווית, על רקע חדירתו מחדש של המחול למרחב הציבורי ובתוכו החלל המוזיאלי.

בתערוכה מוצג מגוון רחב של יצירות העוסקות במחול ובתנועה, פרי יצירתם של אמנים, יוצרי מחול וכוריאוגרפים, ישראלים ובינלאומיים.משתתפים: טרייסי אמין, יסמין גודר, דן גרהאם, אלונה הרפז, מרי ויגמן, ארקדי זיידס, נבט יצחק, קבוצת ממזה, באבט מנגולט, מרינלה סאנטורה, סרג'יו פרגו, אנה ק.א, מייק קלי.

שיח גלריה עם אבי פלדמן, אוצר שותף: שבת, 31 במאי 2014, ב-12:00. הכניסה חופשית.

מוזיאון פתח-תקווה לאמנות, רח' ארלוזורוב 30, פתח-תקווה.

Arrowed

"Arrowed", ראיון מתמשך מאת בובי ג'ין סמית

בובי ג'ין סמית ושאמל פיטס
29 במאי 2014, ב-21:00
מרכז סוזן דלל, אולם סוזי

המופע "Arrowed" מורכב מסדרת ראיונות שאת כתיבתם, הכוריאוגרפיה והבימוי שלהם יצרה רקדנית הלהקה בובי ג'ין סמית. זהו מופע תיאטרלי-לירי המשמש מראה של מה שאומרים לנו ומה שאנחנו מספרים לאחרים. ראיון מתמשך שיצירתו החלה ב-2010 והוצג לראשונה בקיץ 2012. הריקוד מתרחש באופן לא אחיד במקומות שונים, בזמנים שונים ועם אנשים שונים, כשהקבוע היחיד הוא התסריט הראשוני, שנכתב כראיון. יצירה זו מיועדת להתקיים באופן לא סדיר למשך שארית חייה של בובי ולתעד את תהליך האינטראקציה, השיחה וההתבגרות.

"שתיים-שלוש שורות של מושבים מאולתרים מזמינות קהל מצומצם לצפות במתח שנוצר בין שני היוצרים הנפלאים האלה, שממעטים לנוע, מרבים לשתוק, והמלים שלהם חותכות את החלל בחדות" ("ערב רב", דנה שלו, 27.12.13).

מרכז סוזן דלל, אולם סוזי, רח' יחיאלי 5, תל-אביב. כרטיס: 65 שקל. מכירת כרטיסים: באתר הלהקה או בטל' 03-5171471.

"רב ערב" מחלק שני זוגות כרטיסים למופע לראשונים שישלחו מייל ל- mira@eilaeitan.co.il.

***

כנס המרכז לאמנות דיגיטלית לאמנות, חברה וטכנולוגיה

המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון
29–28 במאי 2014
אוצרת הכנס: נועה שוב

לכנס המרכז לאמנות דיגיטלית לאמנות חברה וטכנולוגיה ידון השנה באופן ביקורתי באספקטים שונים של השפעת הטכנולוגיה על החברה, כשתפקידה של האמנות בהקשר זה הוא לזהות את הבעיות שנובעות משינויים אלה ולשמש כלי ביקורת ואסטרטגיה להתמודדות עם השינויים הללו.הכנס יעסוק בשאלות של שקיפות ברשת ובהבטחה של הטכנולוגיה לחופש ולביטחון, בהשפעת הרשת על תהליכים פוליטיים ועל שוק העבודה, בהתנהלות של היחיד ברשת כמרחב חסר גוף, וביחסי הגומלין שבין טכנולוגיה ליעילות ולדחיינות.

המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, רח' האמוראים 4, חולון.
פרטים נוספים: כאן.

קבוצת החשיבה גאנה, מתוך התערוכה ״המסתננים״

"המסתננים": דניאל לנדאו, פול פואט, קבוצת החשיבה גאנה, רקמה תיעודית

ארטפורט, דרך בן-צבי 55, תל-אביב
פתיחה: חמישי, 29 במאי 2014, ב-20.00

אוצרת: מעין שלף
מוזיקה: די.ג'יי אייל רוב

התערוכה "המסתננים" מתבוננת במצב המקומי והגלובלי של מבקש המקלט או הפליט דרך עבודות שנעשו בהשתתפות קהילות של מבקשי מקלט בארץ ובעולם. שם התערוכה משחק תפקיד כפול, כיוון שהוא מבקש להתבונן על האמנות המוצגת בה כמעשה של הסתננות. האמנים מנסים לחתור תחת הסטריאוטיפים הקיימים באמצעות פרקטיקות שונות של שיתוף והשתתפות, ולערער את האופן שבו אנחנו תופסים את המצב המורכב של מבקש המקלט או הפליט. העבודות בתערוכה משקפות אופני השתתפות שאינם חוששים לעורר קונפליקטים ולהלך על הגבול שבין האתי לאסתטי. באמצעות ארבעת הפרויקטים, כמו גם באמצעות שיחות, הדרכות וסיורים עם המשתתפים השונים – מבקשי מקלט, תושבי דרום תל-אביב, אמנים ופעילים – התערוכה חוקרת גם את אופני הייצוג והתצוגה של אמנות השתתפותית ואת מגבלותיה, לצד היחסים בין אמן לקהילה ולקהל.

ביום שישי, ה-30.5.14, בשעות 14.00–12.00, יתקיים שיח גלריה עם קבוצת החשיבה גאנה, האוצרת מעין שלף ומשתתפים מקבוצות החשיבה האריתריאית, הסודאנית והישראלית שהיו חלק מהפרויקט.

פרטים נוספים: כאן.  
לדף האירוע בפייסבוק: כאן. 
שעות פעילות: רביעי וחמישי, 19.00–12.00, שישי ושבת, 11.00–16.00.

אולאפור אליאסון

הרצאה של האמן הדני אולאפור אליאסון 

מוזיאון תל-אביב לאמנות, אולם אסיא
יום שישי, 30.5.14, ב-14:00 

האמן הדני אולאפור אליאסון, זוכה פרס וולף לציור ופיסול 2014, יוצר אמנות המשלבת בתוכה את איתני הטבע. אליאסון שם לעצמו למטרה לשבש את הרגלי הראייה המובְנים והמקובעים שלנו ולתעתע בצופים. בסטודיו שלו מייצרים מכשירים המשקפים, מְשבּרים, ומסבכים את התפיסה שלנו באופן שמערער את תחושת השליטה שלנו בעולם וכופה על הצופים השתאות מיקרו-קוסמית. כל זאת, תוך שהמיצגים שלו חושפים תמיד את המכניקה הפיזיקלית, הכימיה והביולוגיה המפעילות את המיצגים.האתר של אליאסון: כאן.
כרטיס: 30 שקל. לרכישה בקופת  המוזיאון: 03-6077020.
www.tamuseum.org.il

מאירה גרוסינגר

שיח גלריה בתערוכה "מעבר לים" של מאירה גרוסינגר גלריה פלורנטין 45

שישי, 30 במאי 2014, ב-11:00
משתתפות: מאירה גרוסינגר, האוצרת גילת נדיבי ואירנה גורדון

מאירה גרוסינגר יוצרת בשנים האחרונות מיצבים מורכבים המכילים דיוקנאות ודמויות לצד בעלי חיים, צמחייה וטבע מדומיין. האמנית יוצרת את דמויותיה ואת האובייקטים כולם מחומרים שרובם רדימייד, שאריות תרבות שנזנחו ולוקטו על-ידיה – חומרים רכים כגון טקסטיל, חוטים, ספוגים ותחרות, וכן חלקי ריהוט משומשים וברזל. בתערוכה מציגה גרוסינגר קרעי עולמות אנושיים, פיסות מצבים קיומיים של כאב, בדידות וערגה, וממקמת אותם בנוף ראשוני ופראי היוצר מחבר מוכר וזר בו בזמן.רח' פלורנטין 45 פינת רח' השוק. טל' 050-2763249.
שני עד שבת, 11:00–13:00, שלישי עד חמישי, 16:00–18:00.

בחצרות האמנים

נווה-עוז – שכונה שהופכת למוזיאון ליום אחד בחג השבועות

רביעי, 4 ביוני 2014, בשעות 18.00–10.00

עמותת אמני פתח-תקווה, ועד השכונה והעירייה מקיימים מסורת של בית פתוח של אמנים בשכונת נווה-עוז. האירוע נועד לאפשר לאמן להציג את יצירותיו בביתו, בסביבת היצירה שלו, תוך קיום קשר ישיר עם קהל המבקרים. את האירוע יזמה לפני שמונה שנים שרה רז, יו"ר עמותת אמני פתח-תקווה, ציירת ופסלת תושבת נווה-עוז. בכניסות לשכונה תחולק מפה עם כתובות בתי האמנים המציגים ותחומי האמנות שלהם. ליד כל בית יוצב שלט המזמין את המבקרים. בכמה מוקדים יהיו הרכבים מוזיקליים וכן ציירי פורטרטים וקריקטורות שיציירו את הקהל שוחר האמנות. ברחבי השכונה ציורי קיר מרהיבים. ניתן לרכוש יצירות אמנות במחירים המיוחדים ליום זה.

רונית שלם, "יום הולדת 40 שמח לי", אקריליק וטושים על בסיס שמן על עץ, 2014

"קורפוס", רונית שלם, ציורים

הגלריה העירונית לאמנות, רחובות
פתיחה: שישי, 30 במאי 2014, ב-11:30
בית דונדיקוב, רחובות

אוצרת: אורה קראוס

ביום הפתיחה תרצה ד"ר נאווה סביליה-שדה, חוקרת, אוצרת ומרצה, בנושא "גוף אלוהי בעולם עכשווי", ב-12:00.

רונית שלם מציגה שלוש קבוצות של ציורים: קבוצה של דימויי גוף צבעוניים קטועי גפיים, שתוכם נראה כמעין רקמה; קבוצה אחרת של איברים בודדים כמו עין, שפתיים, לסת, ואצבעות ידיים; וקבוצה שלישית עם דימויי גוף קטועים בשחור-לבן, המצטיירים כמפת סימנים אורנומנטלית. עבודותיה עוסקות בפגיעוּת הגוף ובשינויים החלים בו. הניגוד בין דימויי הגוף הקטועים, המשדרים כאב ופגיעה, לבין הלך הרוח האופטימי שמשדרת הצבעוניות של הדימויים מנטרל את חריפות העיסוק בנושא זה. בכך מתייחדת עבודתה של שלם בתוך מסורת העיסוק בדימויי גוף בעולם האמנות העכשווית, ובמיוחד לנוכח עיסוקן של אמניות-נשים בנושא זה, שמוביל לעתים קרובות למקומות קשים, טעונים ומורכבים.

בית דונדיקוב, רח יעקב 32 פינת רח' דונדיקוב, רחובות.
ראשון עד חמישי, 13:00–09:00, 19:00–17:00; שישי, 12:00–09:00.
נעילה: 30.6.14

אניטה בירקנפלד, "גלימות", 2014. צילום: דנה קרן

״על הגגות״ – אניטה בירקנפלד, תערוכת פיסול

על גגות הבית והסטודיו של הפסלת
רח' חרצית 12, אבן-יהודה 
שישי-שבת, 30–31 במאי 2014, בשעות 19:00–11:00

הפסלת אניטה בירקנפלד תציג עבודות פיסול שיצרה בעשור האחרון בתערוכת פופ-אפ שתהיה פתוחה לקהל בסופשבוע הקרוב על גגות הבית והסטודיו שלה באבן-יהודה. בירקנפלד יוצרת בחימר ויוצקת בחומרים שונים: ברונזה, אלומיניום, בטון ופולימר. כמה מעבודותיה משולבות בצורה ייחודית בברזל. הפסלים של בירקנפלד פועלים מיידית על רגש הצופה, הם מאופיינים בחום ואנושיות ומלאים באהבת החיים והאדם.אתר האינטרנט של הפסלת:  כאן. 

תמר גטר, "העלמה והמוות", 2001

אירוע נעילת התערוכה "המגדל הבוער" 

הגלריה האוניברסיטאית לאמנות על-שם גניה שרייבר
רח' חיים לבנון 1, תל-אביב
שישי, 30 במאי 2014, ב-11:00

מפגש קהל עם האמנית תמר גטר והאוצרת שרית שפירא. גטר תשוחח על עבודתה "העלמה והמוות", המוצגת בפתח התערוכה הנוכחית. המפגש ייערך במסגרת ה"אחת ויחידה", סדרת מפגשים בגלריה האוניברסיטאית עם אמנים ואוצרים. המפגש מונחה על-ידי גישה הרואה בעבודת אמנות עכשווית עולם ומלואו, צומת לרעיונות פילוסופיים, עמדות פוליטיות וחשיבה היסטורית. המפגש עם גטר יציין את נעילת הפרק הראשון של טרילוגיית התערוכות "בבל".

הכניסה חופשית.
קמפוס אוניברסיטת תל-אביב, כיכר אנטין, ליד שער 7, רחוב חיים לבנון פינת איינשטיין.
לפרטים: 03-6408860.
ראשון עד רביעי, 19:00–11:00, חמישי, 21:00–11:00, שיש, 14:00–10:00.
פייסבוק:  כאן.

האוצרת הראשית ומנכ"לית מוזיאון תל אביב סוזן לנדאו ומנהל מוזיאון ההרמיטג׳ במוסקבה ד"ר מיכאיל פיוטרבסקי הכריזו על שיתוף פעולה בין המוסדות. במסגרת שיתוף הפעולה, מוזיאון ת״א ישאיל את אוסף ארכיפנקו שברשותו לתצוגה במוזיאון ההרמיטג', ומוזיאון ההרמיטג' ישאיל מבחר יצירות מאוסף אנרי מאטיס לתצוגה במוזיאון תל אביב.

work in progress

2014

www.amandamehl.com

אנאבל שמר ונטלי בר-און, אתן מציגות תערוכה משותפת בגלריה פי8. ספרו עליה.

בר-און: "למשך איזה זמן, במקביל, שתינו ניסינו להתחיל כל מיני פרויקטים, והכל נפל. הבנו שהסיבה היא שאנחנו לא מצליחות לנתק את החיים מהאמנות. אנחנו לא יכולות לייצר אמנות באיזה מקום סגור, בפינה שלא פוגשת את החיים שלנו. כי מה שבאמת קורה בחיים שלנו זה שאנאבל הולכת בבוקר למשרד, ואני הולכת בלילה לשסק, וזה מה שאנחנו עושות. אז חשבנו שניקח את זה ונראה מה אנחנו עושות עם זה. זאת היתה נקודת המוצא".

שמר: "התחלתי לעבוד על תערוכה אחרת, לגמרי לבד, של דיוקנאות עצמיים, פרויקט שדרש הפקה. וזה פשוט נהיה לי לא כיף, הכל נהיה מסביב מינהלות וביורוקרטיה וכסף ועיסוק רק כדי להגיע לקו הסיום, רק שיהיה. ואין לך כסף, אז את בקומבינה, וכל הקומבינות האלו זה רק יותר עבודה, כלום לא יוצא כמו שאת רוצה. באיזשהו שלב הבנתי שלא כיף לי יותר בכלל לעבוד על התערוכה הזו ושאני נוטשת את הרעיון הזה.

"מה שנשאר הוא הרעיון לצלם עבודה, חברים אמנים בעבודה. בתוך זה שאלתי את נטלי אם היא רוצה לעשות איתי את הווידיאו הזה ביחד. אמרנו שנצלם זו את זו בעבודה ונתחיל להתגלגל משם. באיזשהו שלב הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, ושזה מעניין אותי הרבה מעבר לקשיים הטכניים שבפרויקט השני. החלטנו, נטלי ואני, שנעשה תערוכה ביחד ושנכלול עוד עבודות, ואז התחלנו לשבת ביחד ולחפור בסקצ'בוקים ולראות ולהתחיל לבנות את הנושא של התערוכה".

ארט סטאר (וידיאו)

מה נושא התערוכה?

שמר: "'Artist at work'. נושא התערוכה הוא המקום של אמנות בחיים שלנו והמקום של אמנות בעולם התרבותי של 2014, ואיפה שניהם נפגשים, ואיפה אנחנו ואנשים שהם כמונו מבחינת השלב ההתפתחותי והשאיפות שלהם, איפה זה פוגש אותם. בעצם כל מה שמסביב לאמנות עצמה".

רגע, אתן נציגות של דור?

שמר: "אני לא יודעת אם אנחנו מייצגות של דור, אני חושבת שרוב האנשים חווים את הדברים האלה באופן דומה".

מי אלו רוב האנשים?

שמר: "בראש ובראשונה אמנים, אבל כל מי שמתעסק בתרבות, כי אותה בעיה חלה גם על מוזיקאים וגם על רקדנים".

בר-און: "וגם על אנשים שיוצרים תיאטרון, כל מי שמחפש במה ליצירה שלו ומחפש הצדקה בעצם למה הדבר הזה חשוב בעולם ואיך אני מראה את זה לאנשים, איך הדבר הזה הופך להיות העולם שלי והקריירה שלי. זה גם מקום מסוים שהגענו אליו במרחק מסוים מהלימודים שלנו, אחרי כל מיני נסיונות מוצלחים יותר ופחות לפגוש את העולם. זו נקודת ציון שהרבה אנשים עוברים כשהם מחפשים את המקום שלהם: שהם יודעים שיש עולם כזה שהוא עולם האמנות, או עולם התרבות, ויש שם כל מיני חוקים שאת קצת מסתכלת עליהם מבחוץ, ואז כשאת באה ופוגשת אותם, את לפעמים מגלה דברים, שבנית כל מיני המצאות שהן לא ריאליסטיות, את מגלה שדברים עובדים אחרת מאיך שציפית שהם יעבדו. את מתחילה לחפש – מה אני חושבת על זה, מה אני אומרת על זה, האם אני חלק מהעולם הזה או לא חלק מהעולם הזה, האם לבקר אותו, ואיזו פעולה אני יכולה לעשות בתוכו".

שמר: "זה מאוד מורכב. יש את הנושא של הפרנסה כמובן, ושל היכולת שלך להיות אמן ולהגדיר את עצמך כאמן בלי שזה יעורר שאלות. שלא לדבר על לחיות כאמן בלי לברמן, או למלצר, או ללמד, או לערוך וידיאו לבר-מצוות, כל אחד ואיך שהוא בוחר. וגם אנשים שהם כבר יותר מבוססים בעולם האמנות, זה בדרך כלל לא פוסח עליהם, ונוסף לזה יש את כל הביורוקרטיה שמתלווה לזה, ולמצוא מימון להגשות, פרויקטים, ולכתוב קורות חיים, והצהרת אמן, וכל הניירת שמסביב. את רוצה לעשות תערוכה? כמה מתוך הזמן שיש לך אחרי שכבר הורדת את הזמן שאת מורידה בשביל להתפרנס נשאר לך לעשות אמנות? ובתוך זה, יש גם עבודת הפקה. את צריכה הזמנה לתערוכה? או שתעצבי אותה בעצמך, או שמישהו יעצב, וזה כסף. את רוצה שיהיה כתוב על זה באיזה עיתון כדי שאנשים יידעו שיש לך בכלל תערוכה, כל דבר כזה כרוך בהשקעה נוספת".

נטלי בר-און – כריסטיס מכירות פומביות, 2014

הנושא הוא לא מעמד הפועלים המדוכא.

שמר: "לא הייתי אומרת מעמד הפועלים המדוכא, אני לא חושבת שאנחנו בתור אמנים יכולים לקרוא לעצמנו מעמד הפועלים המדוכא, עם כל הכבוד למצוקות הקשות שלנו. אני כן חושבת שהדבר הזה נוצר ומושפע מהקפיטליזם, שהוא יותר רחב מהפרספקטיבה שלנו בתערוכה. זה מה שאנחנו מכירות. ויש עוד פנים לדבר הזה, כמו בעבודה 'ארטסטאר', שמתייחס לאפקט של המדיה בכל הסיפור הזה, הדימוי של כמה אתה אמור לרצות, לאן אתה אמור לשאוף, לאן אתה רוצה להגיע".

בר-און: "כשהיו שואלים אותי פעם מה את רוצה להיות, וגם היום, אני עדיין אומרת שאני רוצה להיות כוכבת, אני רוצה להיות סטאר. להרבה אנשים יש הרצון הזה, אבל הרבה אנשים גם אומרים לי שזה לא טוב לך לפרסונה, לקריירה, שאת חושפת את הרצון הזה שלך. אני עסוקה בלייצר את הפרסונה של האמנית שרק רוצה ליצור, אבל כולנו רוצים להיות מוכרים ולהתפרנס מזה ולהצליח ושאלו יהיו החיים שלנו. 'ארטסטאר' היא יותר הצד השני של זה, של לבקר משהו מצד אחד, ולרצות אותו באותו זמן. כשאתה רואה את המשתתפים בריאליטי, ואתה בז להם לחלוטין, יש שאיפה גם להיות אחת מהם".

זאת אומרת שיש זהות בין העבודה שלך לבין מי שאת.

בר-און: "כן, מאוד. אתה גם מאוד מגחיך את זה, לקחנו את העניין הזה של טריילר לריאליטי: 'הערב בארטסטאר', כך נפתחת העבודה. לקחנו דמויות מוכרות, עם קריצה לעולם האמנות, ושמנו את עצמנו וחברים שלנו שהם באותה פוזיציה פחות או יותר עם האמנות שלהם, בתוך הפורמט הזה, הצגנו את עצמנו בצורה מגוחכת. לכל אחד היה משפט שמייצג אותו, מי הבן-אדם: שמר היא סופיסטיקייטד, אני המשוגעת, גל פרובוקטור, לכל אחד תכונת אישיות שונה. זאת הדמות שלך וזה מי שאת ומה שאת מייצגת מתוך האמנות שלך. בסופו של דבר העבודה הזו מבקרת את תרבות הרייטינג, את התרבות שבוחנת הכל דרך ההצלחה הכלכלית ודרך רמת המוכרות – ולא מה אתה עושה וכמה זה טוב, ומה זה גורם לך כבן-אדם להרגיש, וכצופה להרגיש, אלא מה אומרים עליך ומה כתוב עליך, ואיפה את נמצאת.

"תהיתי במהלך העבודה הרבה זמן – נגיד שהיתה תוכנית כזאת, ונגיד שהיו מציעים לי להשתתף, מה הייתי אומרת? אני אוהבת להופיע, יכול להיות שהייתי הולכת לתוכנית כזאת. במהלך כל הצילומים, כל מי שהיה קשור, בין אם בצחוק ובין אם ברצינות, אמר – קדימה, בואו נעשה את התוכנית באמת, בואו נפיק אותה. ואנחנו מחבלות בדימוי שאנחנו רוצות ליצור לעצמנו כשאנחנו מקבלות את הדבר הזה".

בלי לעשות את הדבר האמיתי, מה התוקף של הפעולה?

בר-און: "יש כזו תוכנית, אמריקאית. קוראים לה 'The Great Next Artist'. שרה ג'סיקה פארקר היא המפיקה שלה. זאת היתה ההשראה. אבל אנחנו אוהבות את הפרומו כמו שהוא. ראיתי עונה שלמה של הדבר הזה, אני מאוד אוהבת ריאליטי, אני אוהבת את הפורמט, הוא מאוד אפקטיבי כטלוויזיה. לקרוא לו ריאליטי זה מגוחך, כי אלו הפקות מדהימות, עם הבימוי הכי פסיכי. אחרי עונה אחת, כשהתחלתי לראות את העונה השנייה, כאב לי. כאב לי פיזית לראות את האנשים האלה, שחלקם אמנים טובים, יש שם כמה שזה החלום שלהם, הם נולדו בערך בשנה שאני נולדתי, סוף שנות ה-80, ואולי אפילו יותר מאוחר, והם עכשיו רוצים להצליח, ואיך הם מצליחים? הם הולכים לריאליטי.

"הרידוד שהאמנות של האנשים האלה עוברת שם הוא נוראי, אתה רואה אנשים שאחרי זה יישבו בבית וימותו מאיך שהם יוצאים שם, מכמה שהם קריקטורות של עצמם וקריקטורות של אמנים. וזה מצב שהוא נורא זר לי לאמנות. אבל זה מה שקורה, וזה העולם, ומכל עבר צצים סדנאות וספרים והסברים איך תהיה אמן מצליח ומה אתה צריך לייצר ואיך אתה צריך למכור את זה".

אתן לא מקבלות את זה שזה העולם?

שמר: "אנחנו מקבלות את זה שזה העולם, אנחנו לא רוצות לקבל את זה על עצמנו".

בר-און: "אני לא רוצה להסתכל על זה כאילו זה איזה משהו של העידן המודרני, שעכשיו האמנות מתקלקלת, הערכים שלה הם כבר לא אמיתיים. המקום הזה שאנחנו מתעמתות איתו עכשיו היה קיים מאז ומתמיד בעולם האמנות, העולם הכלכלי הוא לא חדש בתוך העולם הזה, הוא פשוט הרבה יותר מפותח".

שמר: "יש משהו ספציפי במנגנון הקפיטליסטי שעובד אחרת היום. אמנם לא חייתי עם פיקאסו וראיתי איך זה היה אז, וכל מה שאמרנו, אלו לא מחלות חדשות. אבל עכשיו היתה תערוכה של 'הכוכבים החדשים' של עולם האמנות במוזיאון הרצליה, וזו נגיד תערוכה שלא היית יכולה לראות פה לפני 50 שנה, לא היה דבר כזה, הסימון של בוגרים ככוכבים עוד בתקופה שהם סטודנטים. הכניסה של ההון חזק לתוך עולם האמנות נעשית פחות בשקט, זה כבר לא מתחת לשולחן, אין שום בעיה להציב מכוניות במוזיאון תל-אביב, זה בסדר".

בר-און: "ואין גם שום בעיה להרים את המחירים של האמנות שאתה אוסף ולקדם אותה בלי שום ערך אמנותי, רק כי אתה כאספן רוצה שהאוסף שלך יהיה יותר שווה".

Artist at work (וידיאו)

אתן עושות פרשנות תרבותית, בואו נחזור ונקשר את זה לתערוכה. עשיתן אותה בזמן שאתן עובדות. מאז, שתיכן כבר לא נמצאות באותן העבודות. זה קשור?

שמר: "הרעיון לעבודה הזו מלכתחילה, או מה שביסס אותה לאורך הדרך, נבע דווקא מתוך ה-day job. מהמקום הזה שהרגשתי, גם בגלל הבחירות שעשיתי לאורך הדרך על איך להתפרנס, שאני מוצאת את עצמי מכלה את זמני במשרד. יש אנשים שהעבודה שלהם יותר משמעותית כשלעצמה מבחינתם. אני לא בחרתי בסוג כזה של עבודה, והרגשתי שהמקום שאני נמצאת בו בעבודה, בתוך סביבה שכל-כך הרבה דברים בה הם לא בסדר בעיני, לא טובים ומתנהלים באופן דפוק. עצם העובדה שאני נמצאת במשרד ומכינה קפה לאנשים שיש להם הרבה כסף, ושגבר לא היה יכול לעשות את התפקיד הזה בעצם, או שברור שהיה יכול, רק לא היו לוקחים אותו. זה נחמד להראות את הפרצוף שלי למי שנכנס למשרד ואני מגישה לכולם מים וקפה, ואני נחמדה ומביאה להם עוגיות, ואני משכפלת להם מסמכים ופותחת את הדואר. מבחינה חברתית אני יותר ראויה לקבל כסף על הגשת עוגיות מאשר על זה שאני עושה תערוכה שהיא תוצאה של עבודה של שנה. אתה מבין? מבחינת איך שהחברה שאת חיה בה מתנהלת, מוכנים לשלם לי כסף להגיש לך קפה יותר ממה שמוכנים לשלם לי בשביל שאעשה עבודת וידיאו. בסופו של דבר, גם אם תשאל את האנשים במשרד עורכי-הדין שעבדתי בו מה יותר חשוב בעולם, שיגישו להם קפה או שיהיו להם תערוכות ללכת אליהן, הם יגידו שיותר חשוב שיהיו תערוכות".

יש רגעים מאוד אמיתיים בתוך עבודת הווידיאו המשותפת שלכן, שמחזירים למציאות של העבודה עצמה.

בר-און: "אנאבל כל הזמן הולכת יחפה במשרד, כמו איזו חוליגנית, בזמן שהיא אמורה לייצג נשיות שקטה ושולטת, מין מאמא של המשרד. ויש איזה רגע אחד שרואים אותי שלוש דקות עומדת ומגרדת את הגב, אפילו שבעבודה שלי לא סבלתי, מתתי על העבודה בשסק. אבל עדיין את משחקת איזה משחק כשאת בתוך העבודה, כי צילמנו תוך כדי. אנשים מקבלים את זה שיש מצלמה בגדול, מעט מהם מתנגדים. וזה שוב מתקשר לעולם של הריאליטי, לעולם הזה שאתה רגיל שמצלמים אותך כל הזמן. אתה יודע איפשהו במוח שאתה כל הזמן מתועד".

ספרו על העבודה המשותפת.

בר-און: "מעניין לראות איפה אנחנו בוחרות להתעקש ואיפה אנחנו בוחרות להרפות ובאיזה רגע. בעבודה בזוג יש הרבה דברים מעצבנים, מצד שני פתאום נוצרים מצבים שאת סומכת על עוד מישהי, שאת משחררת משהו. תחשוב שאם היינו בתוך ריאליטי, יש פה חומר לעונה שלמה של דרמה".

שמר: "זה נורא מוזר, בהתחלה את עם עצמך עובדת על הדברים שלך, ולא באמת צריך להסביר לאף אחד מה את עושה. ויש לך את כל המחשבות ההזויות שעוברות לך בראש בזמן שאתה עובד. ופה, בשביל באמת לעשות עבודה משותפת, היינו צריכות להגיע למצב שאנחנו אומרות זו לזו בקול רם את כל המחשבות ההזויות, הטיפשיות והמטומטמות שעולות לנו בראש ביחס לעבודה. לפעמים פתאום זה רעיון טוב, ומתחילים לדבר על זה וכל השיח הזה מוביל למבט של עין נוספת מול הבן-אדם השני. זה מאוד מפרה בעיני".

הצלחתן לענות מבחינתכן על השאלה של הקשר בין החיים לאמנות?

שמר: "אני פחות רואה את זה בתור יש איזושהי שאלה ואנחנו מנסות לתת עליה תשובה. זה יותר ניסיון לשאול את השאלות ולנסות גם להנכיח ולתת מקום בתוך האמנות לדבר הזה, כלומר לא רק לדבר על זה מבחוץ. זה לא רק שאני עושה את האמנות שלי שמתעסקת במשמעות נזילת הצבע על הקנבס, ואחר הצהריים אני הולכת להפגנה נגד השכרת חללים ציבוריים למיליונרים. אני חושבת שבתור אמניות אנחנו צריכות להתייחס לדברים האלה גם בכלים שלנו, גם מעבר לכלים הפוליטיים. להתייחס לחיים כחלק ממנגנוני הכוח, ולהשתמש בהם בתור חומרי גלם".

ועד המורים מן החוץ במכללת שנקר הכריז הערב (חמישי) על יציאה לשביתה החל מיום ראשון הקרוב. בהודעת הועד נמסר כי ההחלטה התקבלה לאחר דיון בפערים במשא ומתן בין הצדדים, בסיכויים ובסיכונים הכרוכים באפשרויות השונות. החל מיום ראשון הקרוב ועד להודעה חדשה לא יתקיימו לימודים כלשהם של מורים מן החוץ בשנקר.

Ichihara Lakeside Museum

2014

Japan

www.amandamehl.com

close up

2014

www.amandamehl.com

ניר מצליח, הצפה, 2011, 150×120 ס״מ, טכניקה מעורבת על קנבס

ניר מצליח אתר