הזוכה בפרס לציור ע”ש אסנת מוזס לאמנים צעירים לשנת 2016, בשיתוף בית האמנים ירושלים, הוא האמן טל ברויטמן. הפרס כולל מענק כספי בסך 10,000 ש״ח ותערוכת יחיד בבית האמנים בירושלים, שתפתח ב-15.9.2016. טקס הענקת הפרס יערך ב-2.11.2016.

בועדת השיפוט לפרס ישבו האמנים מאיה אטון, פסח סלבוסקי ויצחק לבנה. בנימוקי הבחירה נכתב כי: “במרכזה של סדרת ציורים מטורללים וגרוטסקיים, ניצב גיבור קומי נמוך מצח (“ישראל”), שפניו הופחתו לזוג עיניים ולוע גדוש בטורי שיניים לבנות. הגיבור, מתדלק בתחנת דלק המזרים דלק ביד אחת ובידו השנייה גפרור בוער – גבר צעיר ה”טורף” את החיים ואת העולם.

״ציוריו של ברויטמן רעננים ועשויים בתנופה וירטואוזית חסרת מעצורים ועכבות. זה איננו ציור מנומס ותרבותי או מתנצל על השימוש בצבע שמן, אלא ציור בשל וכריזמטי החוגג בפראות את המדיום התרבותי ועמוס התקדימים ההיסטוריים ומצליח להפיח בו רוח חיים חדשה וחצופה. ציוריו מעלים על נס עודפות והגזמה, בהם הפואטיקה הקרנבלית מנוסחת בצורה שלמה ומדויקת. הגיבור הפיקרסקי של ברויטמן, לוליין סופרמני כל-יכול, נראה כאילו הגיח מסדרת אנימציה כלשהי ומתאר עולם פנימי וחיצוני על סף קריסה והתרסקות. ציוריו של טל ברויטמן משקפים בנאמנות תמונת מצב של דור כמו גם את המציאות הישראלית הנפיצה (והמטורללת)”.

ברויטמן, יליד 1982, הוא בעל תואר ראשון ושני באמנות מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. מאז סיום לימודיו בשנת 2011 הציג תערוכת יחיד אחת בגלריה גבירול, והשתתף במספר תערוכות קבוצתיות.

טל ברויטמן, טריפטיך שלוש פעולות, 2015. שמן על בד, 150/270 ס״מ

הפוסט טל ברויטמן הוא זוכה הפרס לציור ע”ש אסנת מוזס לאמנים צעירים לשנת 2016 הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

אנו נקראים לבוא בשעריו של חלל שחור. האישונים מתרחבים, הרגליים מסתבכות, הגוף מהסס: איך נכנסים לחלל שחור? החלל אמנם מזמין, פתייני, מסמן את מסלול הכניסה לתחומו, אבל נדמה שיש כאן מלכודת. זהו חלל ללא דימויים, ללא חפצים; חלל חלול, שכמה מקירותיו מושחרים. אפילו האובייקט שבמרכזו איננו יותר מקיר שחור שהוטל ארצה והונח בשיפוע. רק כתלים שחורים. ועם זאת, החלל עצמו שחור. הצבע השחור, אנו יודעים, סופג לתוכו את האור המוקרן אליו ולא משקף אותו בחזרה. הוא בולעני; הכול מוטח אליו ונספג בו. הקיר השחור, לפיכך, איננו רק גבול התוחם את החלל. הוא קיר שהתעבה. אין הוא דופן של מרחב ריק, כר מקדמי נוח להתמלא, מצע לפעולה (קיר ועליו תמונות, בד ועליו דימויים, דף ועליו מילים). על הקיר השחור אין דבר; דבר לבד ממנו עצמו כדבר.

אורלי סבר, Wall Run (פרט), מוזיאון הרצליה. צילום: תומר כהן

שכן הקיר השחור הוא למעשה קיר שהושחר: הקיר כוסה בזפת שחורה בפעולה עמלנית, ארוכה וקשה. הזפת הצמיגית התמצקה על הקיר במגוון כתמים ומרקמים. הקיר הפך לגושי ונפחי. אין הוא נושא ומציג לראווה חומר כלשהו, אלא מקיים בעצמו את פעולת החומר. הזפת הכבדה, האוטמת והאטומה, ודאי שאיננה מציגה דבר; היא לא שולחת דבר-מה החוצה, אלא סופחת אליה פנימה. החלל השחור מזמין אותך בה במידה שהוא כולא אותך; את באה, ובאה אל קרבו. שכן כשם שהקירות השחורים אינם, בפשטות, מצע או גבול, כך הגופים שבינותיהם אינם רק בגדר דמויות בדידות, נבדלות מן המרחב שבו הן שוהות. החלל יוצר תנועה צנטריפוגלית אל החומר השחור שבדפניו. זוהי מלכודת: אולי עוד נתגולל בזפת ובנוצות. פעולת ההשחרה טרם הסתיימה – קיר אחד עוד נותר לבן – והיא אינסופית. היא פונה אל השחור, כנוהה אל הקץ.

אלא שפנייה זו איננה אלא הטיה מודרניסטית שנדבקת אלינו כמו זפת: הלבן כראשית, השחור כאחרית. כך ניסח וסילי קנדינסקי את ההבדל בין שני הצבעים חסרי התנועה הללו כהבדל שבין שתי שתיקות: שתיקתו של השחור היא “כאין שאין בו אפשרויות, כאין מת לאחר שכבתה החמה, כשתיקה נצחית ללא עתיד וללא תקווה”; ואילו שתיקתו של הלבן “אינה שתיקה מתה, אלא רבת אפשרויות. הלבן מצלצל כשתיקה שניתן להבינה לפתע”.[1] הלבן מופיע אצל קנדינסקי כרגע ראשית, כמרחב של פוטנציאל, כ״אין שלפני לידה״, בעוד שהשחור ספוג כולו באובדן, בחותם הסוף, ״כמוקד שאוכל עד תום״.[2] ואכן, הציור הלא-אובייקטלי של תחילת המאה העשרים, שחקר את תנאיו ואפשרויותיו של המדיום הדו-ממדי, ראה במצע הלבן (בד הציור, קיר המוזיאון) את המשטח הראשיתי שעל גביו יוטבעו הקווים, הצורות והצבעים. הלבן היה הריק הפורה, הנכון להתמלא, ואילו השחור היה המלא-משכבר, חסום ומקובע. אולם השחרת החלל של אורלי סבר פועלת מן העבר האחר. היא מסמנת דווקא את השחור ככר פורה, כאפשרות. השחור לא חותם פה דבר, הוא התוואי של התהליך עצמו. החלל נתון בפעולת הפיכתו לשחור.

אורלי סבר, Wall Run, מוזיאון הרצליה. צילום: תומר כהן

כיצד לחשוב על ההשחרה כפעולה יוצרת? אולי מן המלנכוליה, המרה השחורה – ביוונית, melaina-kholé (מילולית: ליחה שחורה) – אחד מארבעת הנוזלים הגופניים שכמותם ואיכותם קובעים, לפי הרפואה היוונית הקלאסית, את בריאות הגוף, מצביו ונטיותיו הגופניים והנפשיים כאחד. למלנכוליה יצא במודרנה שם רע – כעצבות ללא מוצא, כדיכאון ללא סיבה, או כעבודת אבל משובשת שלא שלמה. אולם בעבר נחשבה המלנכוליה דווקא לכוח יצירה, חולני לעתים אך רב עוצמות. כך שאל אריסטו: ״כיצד זה שכל האנשים המצוינים בפילוסופיה, בשירה או באמנויות הם מלנכוליים, חלקם עד כדי היותם נגועים במחלה הנובעת מן המרה השחורה?״[3] בתשובתו מונה אריסטו את מופעיה השונים של המרה השחורה, הנעים בין תשוקה יוקדת, שיגעון וברק לעצלות וטיפשות. הנפש השחורה רוטטת בדרכים מגוונות, ופעמים רבות ביחס למעשה היוצר. הגנאלוגיה של המלנכוליה – העוברת מן הרפואה היוונית, דרך אבות הכנסייה והמנזרים הראשונים, אלברכט דירר, מחזות התוגה הבארוקיים וכל אותם שבתאים למיניהם, ועד לחניכי אסכולת ורבורג וכמובן ולטר בנימין – מראה כי המלנכוליה איננה רק הלטה של העולם ונסיגה ממנו, כלומר השחרה בבחינת חתימה וקץ, פנייה הרסנית אל האני וביקועו העצמי, אלא דווקא אופן של התייחסות והיאחזות בעולם. המלנכוליה אמנם עובדת את האובדן, אולם כך היא מכוננת עולם – את מושאיה כמושאים שהיו ואבדו, ואת היקשרותה הפנטזמטית למושאים אלה. פעולתה, לפיכך, איננה רק של קיבעון ושיתוק אלא של יצירה: היא יוצרת את המושא האבוד, את האובדן ואת התשוקה לשניהם. ה״שחור״ שבה איננו בבחינת ויתור וסוף, אלא דווקא הצבה וניכוס. הוא אמנם פועל במפתח של הכברה – נפשית וחפצית, עמוסה ומעמיסה — אולם הוא איננו סגור עד להתפקע; אין הוא סימנו של המוות, כפי שקנדינסקי טען, אלא של קדחת היצירה של האובדן. וכך גם בחלל השחור של אורלי סבר. השחור איננו מופיע בו כחומריות גושית אדירה שגודשת את החלל, חוסמת את מעבריו, מתפקעת בו ומפקיעה אותו (כפי שאכן עשתה סבר במיצב שהעמידה לפני עשור במוזיאון זה). תחת זאת, השחור פה הוא הזפת שנרקעת לקירות ומתגבשת בהם, כלומר חומריות שיוצרת חלל, מעמידה רווח וחוסר, מכוננת את האובדן. כוחה הוא באי חתימתה. הזפת השחורה יכולה להמשיך ולהיערם על הקירות המאונכים והזוויתיים. יתרה מזאת, היא מאיימת להשחיר אותנו. זהו כוחה הדמוני. עם טשטוש ההבחנה בין קיר לחומר, בין מצע לדמות, בין תנאי לגוף, היצירה השחורה היא אינסופית; כולנו יכולים להפוך לשחורים.

ואולי אנו אכן הופכים. אשיל ממבה, תיאורטיקן ואינטלקטואל שנולד בקמרון ומלמד בדרום אפריקה, פרסם לאחרונה ספר מורכב ונועז הנושא את השם המהדהד, ביקורת התבונה השחורה.[4] בספר זה מבקש ממבה להגדיר מחדש את המושג ״שחור״ (או ״האדם השחור״) מתוך העידן הניאו-ליברלי הנוכחי, וזאת מבעד לבחינתה של ה״תבונה השחורה״ – שאיננה תבונתו של האדם השחור, אלא התבונה שיצרה את ה”שחור” כקטגוריה פועלת בתרבות האירופית הקולוניאלית. ל״שחור״ זה מופעים מרובים: כהעתק פגום של האירופי; כקדמותו המיתית; כמצבו הבלתי מפותח, הילדי; או כאיכות אחוזת שיגעון ולא תבונית שמזנבת בו. בכולם מופיע השחור מתוך הלבן וביחס אליו: כבדיה, כפנטזיה, כדלוזיה – ובכל מקרה, כיחס; יחס שמנסחת תבונתו השחורה של המרכז האירופי. אולם מה קורה, שואל ממבה, בעידן שבו המרכז האירופי מתרופף, עידן של תמורות חברתיות וכלכליות מרחיקות לכת, עידן שבו התרבות האירופית המודרנית חדלה להיות נקודת המוצא והמשען ההכרחית, והשחור חדל להתקיים רק ביחס אליה; מהו ה״שחור״ – כמושג, כזהות, כעמדה – שאיננו בבחינת יחס? לשם כך, טוען ממבה, יש להבין את השחורות מתוך ההיסטוריה של הקפיטליזם, וכך גם לעמוד על גלגולו של ה״שחור״ ברגע הקפיטליסטי הנוכחי. עם השתררותו של ערך חליפין ללא שיור, עם המיספור והכימות של תחומי הוויה רבים, עם הרחבת תחום חלותה של טכנולוגיה בתר-אנושית – בבסיס המערך החברתי-הכלכלי ניצב ייצור חוזר ונשנה של אי-הבדל. והשחור, שנולד כיחס אל הלבן והיה לפיכך סימנו של הנבדל ממנו, מתגלגל בתוך מערך כותש הבדלים ומשנה את אופיו. ״לראשונה בהיסטוריה האנושית השם ׳שחור׳ אינו מתייחס רק למצב שנגרם לבני האדם ממוצא אפריקאי בעידן הקפיטליזם הראשוני (עקירתם מסדרי חיים שונים, נישולם מכל כוח של הגדרה-עצמית, ומעל לכול, מן העתיד ומן הזמן, שתי התבניות של האפשרי). המצב החדש של היות בר-חליפין, נזילות זו, מיסודו כנורמה חדשה של קיום והחלתה ביקום כולו – לזאת ייקרא כאן ‘ההפיכה-לשחור של העולם’ [le devenir-nègre du monde]״.[5] כך, במקום שהאדם השחור יידמה ללבן – כמו בפנטזיה הקולוניאלית (שיתבגר ויהפוך לבן תרבות) או בזו הליברלית (שיתפתח ויהפוך ליצרני ונושא רווח) – הלבן דווקא מידמה יותר ויותר לשחור. נוודות העבודה משוללת הזכויות הסוציאליות, מערכות המעקב והשליטה, הפיכתם של בני אדם לחפצים מונפשים או לנתונים מספריים גרידא – מערכים אלה, שהופנו בעבר אל האדם השחור, מושתים כיום על חלקים נרחבים של החברה האנושית. זוהי צורתו של הכוח, ובה גם צריכים להימצא מסלולי ההתנגדות. אפריקה היא העתיד.

אורלי סבר, Wall Run (פרט), מוזיאון הרצליה. צילום: תומר כהן

כך, החלל השחור של אורלי סבר, שהיה נדמה בתחילה כי הוא מרחב סגור, אות של עבר – ספק אתר קבורה, ספק יד הנצחה – הופך למרחב יצירתי. מעשה ההשחרה הבלתי נחתם שבבסיס המיצב יכול להחתים גם את השוהים בתחומו. חלל זה מסמן אולי אופק של מוזיאון בעולם שהופך לשחור: קירות מזופתים וחללים ריקים; מפתנים חומריים והיעדר של דימויים וחפצים; לא לבקנות נרכשת אלא השחרה יוצרת.

איך נכנסים אם כן לחלל שחור? כנראה שאנו כבר בתוכו.

המאמר מלווה את תערוכתה של אורלי סבר Wall Run במוזיאון הרצליה
אוצרת: איה לוריא

[1] וסילי קנדינסקי, על הרוחני באמנות, בעיקר בציור, תרגום: שמואל שיחור (ירושלים: מוסד ביאליק, 1984), עמ’ 72-71.

[2] שם.

[3]  אריסטו, “בעיות בפילוסופיה של המוסר”, מצוטט אצל Giorgio Agamben, Stanzas: Word and Phantasm in Western Culture (Minneapolis: Minnesota University Press, 1993), p. 12; ור’ גם David L. Eng and David Kazanjian (eds.), Loss: The Politics of Mourning (Berkeley: University of California Press, 2003). הדיון כאן נסמך על ספרים אלה.

[4] Achille Mbembe, Critique de la Raison Nègre (Paris: La Découverte, 2013). למעשה, ניתן לתרגם את שם הספר כ״ביקורת התבונה הכושית״, שכן ״כושי״ (nègre) הוא המונח שבו נוקט בספריו מורה הדרך של ממבה, הפסיכיאטר ואיש החזית הלאומית לשחרור אלג׳יר (FLN) פרנץ פאנון. שם ספרו של ממבה מתכתב, כמובן, עם שלוש הביקורות של קאנט, וכן, בהקשר הצרפתי, עם ספרו של ז׳אן-פול סארטר, ביקורת התבונה הדיאלקטית, שנכתב בסוף שנות החמישים והושפע ממפגשו של המחבר עם פאנון.

[5] שם, עמ’ 16.

הפוסט אנו השחורים הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

Brother, animated gif, acrylic and spray on canvas paper with video, 106×163 cm (image) 800x600pixel (gif). Study for Bor, 2015

רועי אפרת |gif 31 | פרויקט מיוחד ל”דימוי היומי”. אוצרת: יעל רביד

gif 31 הוא פרויקט מיוחד ל”דימוי היומי”, שבמהלכו אסף רועי אפרת פרטים מסקיצות, עבודות שלמות ומיצגים וערך אותם לקובצי גיפ המשלבים תיעוד, אנימציה, כוריאוגרפיה וציור. הפרטים מורכבים משבלונות שלוקטו מעיתוני דפוס וממאגרי מידע שונים וכן מן המרחב האינטרנטי, והם מתעדים סיטואציות שגרתיות של מצבים משפחתיים, מין ואלימות.

www.royefrat.com

הפוסט Brother הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

Marathon, animated gif, acrylic and spray on canvas paper with video, 24×25 cm (image) 550×413 pixel (gif). Study for Prologue/Epilogue, 2015

רועי אפרת |gif 31 | פרויקט מיוחד ל”דימוי היומי”. אוצרת: יעל רביד

gif 31 הוא פרויקט מיוחד ל”דימוי היומי”, שבמהלכו אסף רועי אפרת פרטים מסקיצות, עבודות שלמות ומיצגים וערך אותם לקובצי גיפ המשלבים תיעוד, אנימציה, כוריאוגרפיה וציור. הפרטים מורכבים משבלונות שלוקטו מעיתוני דפוס וממאגרי מידע שונים וכן מן המרחב האינטרנטי, והם מתעדים סיטואציות שגרתיות של מצבים משפחתיים, מין ואלימות.

www.royefrat.com

הפוסט Marathon הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

יוליה ברזינה, “תיירת”, 2016, תצלום נגטיב, הדפסת דיו על שמשונית, 390X240 ס”מ

“כוכב הצפון” ואורחים, תערוכה חדשה
גלריה עירונית כפר-סבא
אוצרת: מאירה פרי-להמן
אוצרת שותפה: ליבי קסל

פתיחה: 14.7.16, ב-19:00
נעילה: 30.8.16
שיחי גלריה: שלישי, 26.7.16, 9.8.16, ב-19:00. הכניסה חופשית

המשותף לכל הצלמים המוצגים בתערוכה זו הוא גילם (הכרונולוגי ו/או המקצועי) הצעיר. היא מבוססת על תערוכה שאצרה הצלמת ליבי קסל בגלריה שער 3 בחיפה, שכללה קבוצת צלמים חיפאים, רובם בוגרי המחלקה לצילום במרכז האקדמי ויצו חיפה. בתערוכה הנוכחית הצטרפו אליהם כמה צלמים אורחים מתל-אביב ומכפר-סבא.

בשנים האחרונות, עקב נגישות המצלמה לכל והריבוי האינסופי של דימויים צילומיים, סובל מדיום הצילום מירידת ערך מואצת. תפיסת “הרגע המכריע” או החיפוש אחר נושא מעניין אינם עוד הנושא המרכזי בדיון על הצילום כאמנות. כדי להפיק דימויים המכריזים על עצמם כאמנות, ממציאים העוסקים במדיום זה דרכי פעולה חדשות או, לחלופין, חוזרים לטכניקות מסורתיות. העבודות בתערוכה מושכות את תשומת לבו של הצופה בדרכים שונות. חלקן עושות זאת באמצעות גודלן הפיזי, הבולט כשלט חוצות; אחרות באמצעות עיסוק בוטה וישיר בנושא המתואר; יש בהן המציגות דימויי אלימות מפתיעים ביופיים; ולעתים הן חושפות היבטים כגון חזרתיות בעבודת הצלם, המדגישים את פעולת הצילום עצמה.

אמני “כוכב הצפון”: פולי בלום, יוליה ברזינה, ניר דבוראי, איתי דוידיאן, עודד הירש, יניב זלוף, רועי כהן, רועי כהן, ודים נמירובסקי ויוס סטייבל, אורית סימן-טוב, דבורה ספז, ליבי קסל.

אמנים אורחים: ולרי בולוטין, אסנת פאר, חזי פנט, אבי רייס.
גלריה עירונית כפר-סבא, בית התרבות על-שם רייזל, רח’ גאולה 12, כפר-סבא. טל’ 09-7649303.

***

המרכז האקדמי ויצו חיפה
תערוכת הבוגרים 2016
תקשורת חזותית, ארכיטקטורה, מדיה, צילום וקולנוע, עיצוב אופנה

13.7.16–23.7.16

ראש המחלקה לתקשורת חזותית, ירון (Jewboy) שין: “זה כמה שנים שאנו עוקבים בדריכות אחר השינויים במבנה ההתקשרות בחברה, הניזון מהשינויים הטכנולוגיים. השאיפה הגורפת להתבלט ולהיות מפורסם או מוכר מזוהה על-ידי המעצבים החדשים, המגיבים אליה באמירות חדשות על תרבות וחברה”.
ראש המחלקה למדיה צילום וקולנוע, עמית זולר: “עולם הצילום ועולם המדיה מייצרים מרחב פוליטי המשתקף בעבודותיהם של בוגרי מחזור 2016, שניכרת בהן מגמה ברורה של מבט ביקורתי על החברה, המחליפה את העיסוק ב’אני’, שהיה כה שכיח עד לעת האחרונה”.
ראש המחלקה לארכיטקטורה, אדר’ אירית צרף-נתניהו: “מגוון הפרויקטים בתערוכת הבוגרים השנה מציג את עמדתם תוך פרשנות מחודשת לסוגיות מורכבות בנושא יחסי עיר-סביבה-קהילה. בחירת הנושא אמורה לבטא את עמדתו של הסטודנט בתחום שבחר לחקור, תוך התמודדות עם האתגרים שמציבה לנו הסביבה הטבעית והבנויה”.
רן שבני, ראש המחלקה לעיצוב אופנה: “21 בוגרים מציגים קולקציות גמר מגוונות, בעלות כתב יד אישי. השנה אותגרו הסטודנטים לצאת מתחום קווי הגוף, לעסוק בגזרות מתוחכמות ובטקסטיל עכשווי, וזאת כדי לעצב קולקציות המאתגרות את הדיאלוג בין הבגד לגוף”.
לפרטים נוספים

רח’ הגנים 21, חיפה. טל’ 04-8562555. א’–ה’, 12:00–20:00; שישי, 10:00–14:00; שבת, 10:00–22:00.

***

התוכנית ללימודים מתקדמים במוזיקה אקספרימנטלית ואמנות הסאונד
בית-הספר מוסררה לצילום, ניו-מדיה מוזיקה חדשה, תקשורת חזותית ופוטותראפיה ע”ש נגר

התוכנית ללימודים מתקדמים במוזיקה אקספרימנטלית ואמנות הסאונד היא ייחודית וראשונה מסוגה בארץ. התוכנית מתמקדת בפיתוח והקניית מנעד רחב של כלים ליוצרים הרואים בתחום זה את מרכז העשייה האמנותית שלהם. התוכנית משלבת את תחומי הקומפוזיציה ואמנות הסאונד, הביצוע המודרני והתיאוריה הביקורתית, במטרה לחשוף את הסטודנטים לתכנים פורצי גבולות בתחום. התוכנית מיועדת ליוצרים מדיסציפלינות שונות – מוזיקאים, מלחינים, אמני סאונד וכן יוצרים מתחומי האמנות הפלסטית, מדיה דיגיטלית ואחרים – החוקרים את הקצוות הרדיקליים של הצליל העכשווי ומעוניינים לפתח ולשכלל את שפתם האמנותית במסגרת יצירתית ואינטלקטואלית מאתגרת.

ההרשמה בעיצומה. מלגות בגובה עד 50% לשנת הלימודים הראשונה.
להרשמה וקבלת ייעוץ: מזכירות בית-הספר, natalyal@musrara.co.il, טל’ 02-6286519.

אלה מנור, מתוך “לובי”, תערוכת בוגרי התוכנית ללימודי המשך באמנות, המדרשה

לובי | Lobby | لوبي
תערוכת בוגרים של התוכנית ללימודי המשך באמנות
הפקולטה לאמנויות, המדרשה
גלריית המדרשה, הירקון 19, תל-אביב

אוצרת: הילה כהן-שניידרמן
פתיחה: שישי, 15.7.16, ב-12:00
נעילה: שבת, 30.7.16
משתתפים: נאוה ג’וי אוזן, ורדית גולדנר, נועה גרוס, האני חטיב, אלה מנור, אורי נועם, עלמה פוגל, יעל פלדמן-שביט, שני פרי-נס, הדר ראובן, מור שמושקוביץ

רח’ הירקון 19, תל-אביב. שעות פתיחה: ב’–ה’, 13:00-20:00, ו’, 10:00–14:00, שבת, 10:00–18:00.

“הפוליטיקה של צורות ותבניות 2”, אלכס שאדי והדס קידר

תערוכה חדשה בסדנאות האמנים ירושלים 
“הפוליטיקה של צורות ותבניות 2“

פתיחה:  חמישי, 14.7.16, ב-20:00
נעילה: שישי, 2.9.16

בערב הפתיחה יוצג פרפורמנס שחובר במיוחד לאירוע זה, “הו אמא, תראי מה הם עשו לי” של קידר ושאדי, שייעזרו באובייקטים מהתערוכה ויפרצו את הגבולות שבין יצירת האמנות, האמן והמתבונן.

אמנים/אוצרים: הדס קידר ואלכס שאדי.
אמנים משתתפים: איילת אבני, אפרת אוחיון, מתן אורן, מידד אליהו, יובל גלילי, שירה טבצ’ניק, לירון טור-כספא, אתי לוי, איילת לרמן, עינת מוגלד, אלה מנור, עדי פלומן, גוני ריסקין.

התערוכה, מהלך נוסף ביצירה משותפת רבת שנים של צמד האמנים קידר ושאדי, מגיבה לסדנה שהפעילו בסדנאות האמנים ובאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל לפני כשנה, בהשתתפות יוצרים/ות אורחים וסטודנטים/יות לאמנות ועיצוב.

הניסוי השיתופי לבש צורה של בית-ספר פופ-אפ לאמנות והושפע מתיאוריות חינוך רדיקלי של פאולו פריירה ומהניסויים הפרפורמטיביים של אוגוסטו בואל. הפעלת הסדנה בתוככי מוסדות האמנות הזמינה את המשתתפים/ות להתבונן במוסדות עצמם כחומר למחשבה וליצירה. הבסיס לשיעורים היה מערך חינוכי מתחום הגיאומטריה, שאליו הגיבו היצירות המשותפות באמצעות סאונד, וידיאו, רישום, פיסול ופרפורמנס, לצד פעילויות קבוצתיות כגון ארוחות משותפות, ריקוד, שירה ושיח.

בחללים הציבוריים של סדנאות האמנים מוצגות עבודות שנעשו במהלך הסדנה אשתקד. בגלריה מוצגות יצירות חדשות של קידר ושאדי שמבוססות על אותו מערך מתחום הגיאומטריה ומבקשות מהקהל להתערב בהן ולשנות אותן באמצעות מחיקה, גזירה, תפירה וציור.

סדנאות האמנים, גלריה ת(א)עשייה, רח’ האומן 26, אזור התעשייה. תלפיות, ירושלים. שעות פתיחה:  ב’, 10:00–16:00, ד’, 10:00–16:00, ה’, 12:00–20:00,  ו’, 10:00–14:00 ובתיאום מראש

“ירושלים בעיני צלמיה”, סיורים בהשראת התערוכה “צלמים”, מוזיאון מגדל-דוד, ירושלים

“ירושלים בעיני צלמיה”
סיור בהשראת התערוכה “הצלמים” במוזיאון מגדל-דוד

כל יום שישי, החל מ-1.7.16
נקודת מפגש: מוזיאון מגדל-דוד
שעות: 09:30–13:00

ירושלים היא מהערים המצולמות ביותר בעולם. הצלמים הראשונים הגיעו אליה זמן קצר לאחר המצאת המצלמה, והצילום הפך למקור חשוב לתיעוד ייחודם של נופיה ואנשיה של העיר. הסיור מביא את סיפורה של העיר בשנים הללו מנקודת מבטם של הצלמים ונערך במסגרת התערוכה “הצלמים – ירושלים בעיני צלמיה, 1900–1950”, המתמקדת בצלמים מרכזיים שחיו ופעלו בירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-20.
הסיור מתחיל בביקור בתערוכה וממשיך למרכז העיר בעקבות סיפורם של הצלמים הירושלמים ראאד, קהואג’אן, נרינסקי, קראפ בן-דוב ואחרים, ובתי-הפוטו המיתולוגיים שפעלו בעיר: פריזמה, שוורץ וארושקעס.
הסיור ייערך ברחוב יפו, כיכר ספרא, רחוב בן-יהודה, רחוב בצלאל ובית-האמנים ברחוב שמואל הנגיד.
מחיר: 75 שקל.

* הטבה מיוחדת לקוראי “ערב רב” לסיור ביום שישי, 15.7.16: 56 שקל בלבד בהקלדת קוד הנחה 1507 
טל’ להזמנות: 2884*
tod.org.il

רואים אמנות. מדברים אמנות. חוקרים אמנות, החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל-אביב

רואים אמנות. מדברים אמנות. חוקרים אמנות
החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל-אביב

תוכנית למצטיינים: תוכנית ייחודית בתולדות האמנות לקראת קריירה במקצועות האמנות כמו מחקר, ביקורת, אוצרות ועוד. עם אורחי התוכנית נמנים מנהלי מוזיאונים ואוצרים מהמוסדות המובילים בעולם: לובר, אופיצי וגטי. התוכנית כוללת סמינריונים יישומיים במוזיאונים וגלריות בארץ, שיעורים בכתיבת ביקורת אמנות, כיתות אמן, התנסות בחומרים ובטכניקות וסמינר יישומי בפריז במימון החוג. נושאים נוספים: מקבץ ייחודי באמנות ישראלית לקראת קריירה מחקרית; לימודי תיאוריה והיסטוריה של הצילום; אמנות גלובלית.
מסלול ישיר לתואר ראשון ושני בארבע שנים.
מלגות למצטיינים בכל התארים, כולל מלגות קיום בלימודי תואר שני.
למידע מלא באתר החוג.

להרשמה ולקבלת ייעוץ יש לפנות למזכירות החוג: hilafa@tauex.tau.ac.il, 03-6408482, 03-6409481.

דור אבן-חן, “יער”, הזרקת דיו על נייר ארכיוני, 9678x ס”מ, 2014

שיח גלריה בהשתתפותו של יאיר ברק בתערוכה “פארודיה על מעשה הזמן”
גלריית חנינא
אוצרת: ורד שניר
משתתפים: דור אבן-חן, ענהאל ברקוביץ’, זיו זאב כהן, ליאת כהן, נועה שוורץ, ורד שניר

שבת, 16.7.16, ב-12:00
נעילה: 30.7.16
יאיר ברק (1973, תל-אביב) הוא אמן צילום ווידיאו, מרצה, אוצר וכותב על צילום, הקים את המחלקה לצילום במנשר ועומד בראש הלימודים המעשיים בחוג לאמנות בסמינר הקיבוצים. ברק הוא זוכה פרס עידוד היצירה לשנת 2012, עבודותיו הוצגו במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם (מוזיאון תל-אביב, מוזיאון ישראל, מוזיאון חיפה, גלריה ג’ולי מ., גלריה נוגא, הקיבוץ ועוד). למד בתוכנית התואר השני בבארד קולג’, ניו-יורק, ובוגר המחלקה לצילום, קמרה אובסקורה, תל-אביב.
בתערוכה משתתפים שישה אמנים צעירים המציגים עבודות וידיאו, צילום ופיסול.
בימינו, גישתנו לעולם עוברת דרך המסך או העדשה. התערוכה מבקשת להציג מגוון של תגובות למצב עניינים זה, שבו הטכנולוגיה משמשת מתווכת לעולם החומרי.
בספרה “הצילום כראי התקופה” מאפיינת סוזן סונטאג את הצילום כמייצר צורות שונות של בעלות על הזמן. בזמננו, כאשר המדיה מידמה יותר ויותר לחיים ואילו החיים מאמצים את הלוגיקה של המדיה, ניתן לומר שאנו חיים במדיה ולא עם מדיה. על כן, הבעלות שעליה דיברה סונטאג הפכה לאחדות, מעשה הצילום ומעשה הזמן אחד הם.
התערוכה מבקשת להרחיב את טענתה של סונטאג כי “פארודיה על מעשה הצילום” היא גם “פארודיה על מעשה הזמן”. הפארודיה כאן היא במובן של חיקוי/ציטוט האסתטיקה של הטכנולוגיה העכשווית כדי ליצור בה סדקים ולפרקה. פירוק זה מאפשר יצירת מרחב לפעולה ולחשיבה מחודשת על מערכת היחסים שבין המדיה לחיים ובין המדיה לזמן.גלריית חנינא, רח’ שביל-המפעל 3, תל-אביב. שעות פתיחה: ד’–ה’, 16:00–19:00, שבת, 11:00–14:00.

***
המודעות ב”רב ערב” מתפרסמות בתשלום. מעוניינים/ות לפרסם בניוזלטר?
צרו קשר: raverev@gmail.com‏

הפוסט רב ערב 13.7.2016 הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

Rite, animated gif, acrylic and spray on canvas with video, 550×413 pixel. Detail from The Avenger, 2013

רועי אפרת |gif 31 | פרויקט מיוחד ל”דימוי היומי”. אוצרת: יעל רביד

gif 31 הוא פרויקט מיוחד ל”דימוי היומי”, שבמהלכו אסף רועי אפרת פרטים מסקיצות, עבודות שלמות ומיצגים וערך אותם לקובצי גיפ המשלבים תיעוד, אנימציה, כוריאוגרפיה וציור. הפרטים מורכבים משבלונות שלוקטו מעיתוני דפוס וממאגרי מידע שונים וכן מן המרחב האינטרנטי, והם מתעדים סיטואציות שגרתיות של מצבים משפחתיים, מין ואלימות.

www.royefrat.com

הפוסט Rite הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

* גרסת בטא
** המדריך נוצר בשיתוף עם המדור “גלריה” בעיתון “הארץ“

• תערוכות נפתחות
• תערוכות נסגרות
• אירועים
• גלריות לאמנות
• חללי תצוגה
• מוזיאונים לאמנות

***

נפתחות

יום חמישי (14.6)

• גלריה אגריפס 12. ירושלים (אגריפס 12). האמן סשה גליצקי ותלמידיו יציגו בתערוכה “שכבות”, שתיפתח הערב.
• גלריה מונטיפיורי. תל-אביב (גורדון 36). ציורי נוף וטבע דומם בפורמטים קטנים יוצגו בתערוכה הראשונה של ירון כהן, “ביכורים”, שתיפתח הערב. (דימוי לכרוניקה: ירון כהן, דמויות בפארק הירקון, 2016)
• גלריה P8. תל-אביב (הפטיש 1). תערוכת היחיד של האמנית טובה פסח, “עת העתיד בבואך”, תיפתח הערב. אוצרת: נורית טל-טנא.
• גלריה טובה אוסמן. תל-אביב (בן-יהודה 100). התערוכה “אדום” של האמן נסים זלאיט תיפתח הערב. במקביל יציגו אלה אורגד ואריה ברקוביץ את מיצב החלון “אורבניזם”.
• רביעיית פלורנטין. תל-אביב (המעון 3). האמן הצעיר רועי פלנט יפתח הערב את התערוכה “טיזינג”, המתמקדת בשלוש זמרות שהוא מעריץ. אוצר: ד”ר גיא מורג-צפלביץ’.
• בית יד לבנים. חיפה (הירקון 48). האמן מילוא שור יפתח הערב את התערוכה “עבודות חדשות”.
• שנקר. רמת-גן (ז’בוטינסקי 8). בבית-הספר לאמנות רב-תחומית שנקר תיפתח הערב תערוכת הבוגרים החמישית.
• בצלאל. ירושלים (הר-הצופים). המחלקה לאמנות, יחד עם שאר המחלקות של האקדמיה בצלאל, תפתח הערב את תערוכת הבוגרים.
• מוסררה. ירושלים (הע”ח 9). תערוכות הבוגרים של בית-הספר מוסררה במחלקות צילום, ניו-מדיה ומוזיקה חדשה תיפתחנה הערב.
• מכללת אורנים. קריית-טבעון. תערוכת בוגרי המחזור הראשון במסלול אמן-מורה במכללת אורנים תיפתח הערב. אוצר: פריד אבו-שקרה.
• גלריה מינוס אחת. תל-אביב (שוקן 18). הערב תיפתח תערוכת בוגרות וסטודנטיות של בית-הספר לאמנות וחברה, המכללה האקדמית ספיר. אוצרת: מעין אמיר.
• תילתן. חיפה (העצמאות 65). “אם תרצו אין זו אגדה”, תערוכת הבוגרים של שלל המחלקות בתילתן, המכללה לעיצוב ולתקשורת חזותית, תיפתח הערב.
• מכון אבני. תל-אביב (אילת 8). הערב תיפתח תערוכות הבוגרים של שש המחלקות במכון אבני.

ירון כהן, “דמויות בפארק הירקון”, 2016. גלריה מונטיפיורי, תל-אביב (גורדון 36)

יום שישי (15.7)

• גלריית המדרשה. תל-אביב (הירקון 19). “לובי”, תערוכת הבוגרים של לימודי ההמשך באמנות של המכללה האקדמית בית ברל, תיפתח בצהריים. אוצרת: הילה כהן-שניידרמן.
• מוזיאון בית התפוצות. רמת-אביב (קלאוזנר). התערוכה “גיבורים – פורצי הדרך של העם היהודי” תיפתח בצהריים.

יום שבת (16.7)

• בית האמנים החדש. ראשון-לציון (גבעתי 17). עבודות מהעשור האחרון יוצגו בתערוכה “סוכן חשאי” של דן כרמלי, שתיפתח בערב. אוצר: שרון תובל.

***

נסגרות

• גבעון: מריק לכנר, “מי תהום”. עד 16.7.
• גורדון 2: נדב נאור, עבודות; יוסל ברגנר, עבודות. עד 21.7.
• דביר: יוסי ברגר, “מורה נבוכים: מלים משותפות”; “דילמה”. עד 16.7.
• Raw Art: להלי פרילינג, “סירנה”. עד 16.7.
• בית האמנים בנגב: ברוריה טיברגר, “לתפוס את הרגע”. עד 15.7.
• בית האמנים ע”ש יוסף זריצקי (תל-אביב): ורדה סולל-שמאי, “מסע הוורד”; “ירוק סלדון”; נעמה אופנהיים, “מודבק ברוק”; אליזבט בניאל, “דמדומים”; ישראלה הרגיל, “רורשאך כאן ועכשיו”; חנה אשורי, “כל חמודותי תוצגנה”; רות נועם, “באין סערה”; דובי רונן, “Wire Frame”. עד 16.7.
• בית האמנים ע”ש שאגאל (חיפה): התערוכה השנתית של אגודת הציירים והפסלים חיפה והצפון. עד 16.7.
• גלריה לאמנות ישראלית, טבעון: אתי אברג’ל, “ברוש לאור ירח”; באכסדרה: אברהם אונצ’ה קרבר, “פוטו קרבר”. עד 19.7.
• גלריית עין-הוד: “אגו”; אמיר גניסלב, “כתמים”; ד”ר בט ארז, “ביבר החיות”. עד 21.7.
• הגלריה העירונית הרצליה, בית האמנים: “מים”. עד 21.7.
• הגלריה ע”ש אפטר: “דבר אלי בפרחים”. עד 21.7.
• הלובי: דנה דרויש, “הפנים היו הפשטה”. עד 17.7.
• פלורנטין 45: “In Between”. עד 20.7.
• מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה: אליעזר זוננשיין, “פרחי בר וחרקים בארץ ישראל”. עד 16.7.
• מוזיאון תל-אביב לאמנות: דוד טרטקובר, “התערוכה”. עד 17.9; מרסל אודנבך, “פנים-חוץ”. עד 16.7.

***

אירועים

• באר-שבע: סיורי גלריות בעיר העתיקה. ו’, 15.7, 22.7, 8:30. הרשמה מראש בטל’ 08-6464980.
• בית האמנים ע”ש יוסף זריצקי (תל-אביב): אליזבט בניאל, “דמדומים”, ו’, 15.7, 11:30; שיח גלריה בתערוכה של רות נועם, “באין סערה”. שבת, 16.7, 12:00.
• הקיבוץ: שיח גלריה בתערוכה של יעל בלבן, “פט”. שבת, 16.7, 12:00.
• מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית: סיור מודרך בתערוכות. מדי שבת, 12:00.
• זהזהזה: שיחות מסביב למדורה במסגרת “חלל בחופשה”. והשבוע: מפגש עם חנה שפירא. א’, 17.7; עם ירמי הופמן. ג’, 19.7; ועדם ענבל גיל. ה’, 21.7. כל המפגשים ב-19:30.
• המרכז לאמנות עכשווית: דיון על אירוניה, אותנטיות ורגשות באמנות בהשראת תערוכתו של ראגנאר קיארטנסון, “ארכיטקטורה ומוסר”. ב’, 18.7, 19:00.
• מוזיאון ישראל: שיח גלריה בתערוכה “פיקאסו, מחוץ לקווים”. ג’, 19.7, 19:00; מפגש באנגלית בעקבות התערוכה “פרעה בכנען”. ד’, 20.7, 12:00.
• בית העיר: מפע תיאטרלי של מרכז ביזאר לטאבו במסגרת התערוכה של זאב אנגלמאייר, “הארץ המובתחת”. יש להזמין מראש בטל’ 03-7240311. ג’, 19.7, 20:30.
• המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית: סיור במסגרת פרויקט “מוזיאון ג’סי כהן השלם”. מפגש במרכז, האמוראים 4, חולון, טל’ 03-5568792. ד’, 20.7, 18:15.
• גלריה ליזה גרשוני: בעז לוונטל, “עבודות 2016-2011”. בן-אביגדור 20, קומה 3, תל-אביב. א’, ג’, 19:00-13:00, ב’, 12:00-10:00, ד’, 22:00-17:00, ו’, 15:00-10:00, שבת, 15:00-12:00. עד 18.7.
• שדרות דב הוז, חולון: תערוכת חוצות של גילת אורקין, “יצאת פיתה!”. דמויות ישראליות עשויות מפיתה. עד 31.8.

***

סטודנטים לאמנות ובוגרים מציגים

• שנקר: פרויקטי גמר של המחלקה לעיצוב תעשייתי, המחלקה לעיצוב טקסטיל, המחלקה לעיצוב תכשיטים, המחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה והתוכנית לתואר שני. אנה פרנק 12, רמת-גן; פרויקטי גמר של בי”ס לאמנות רב-תחומית. ז’בוטינסקי 8, רמת-גן; ופרויקטי גמר של המחלקה לתקשורת חזותית. ידע עם 8, רמת-גן. א’-ה’, 22:00-10:00, ו’, 13:00-10:00. סיורים מודרכים בתערוכות: ד’, 20.7, 27.7, 17:00. הרשמה באתר שנקר www.shenkar.ac.il. עד 31.7.
• מכללת אורנים: בוגרי מסלול אמן-מורה. אולם הספורט של המכללה, קריית-טבעון. א’-ג’, שבת, 18:00-10:00, ה’, 20:30-18:00, ו’, 14:00-10:00. עד 19.7.
• מנשר: תערוכת בוגרי מחלקות צילום, אמנות, תקשורת חזותית, אנימציה. דוד חכמי 18, תל-אביב. א’-ה’, 19:00-11:00, ו’-שבת, 14:00-11:00. פתיחה: ד’, 20.7, 19:30. עד 4.8.
• המדרשה: תערוכת בוגרי המדרשה לאמנות בית ברל. הירקון 19, תל-אביב. א’-ה’, 20:00-13:00, ו’, 14:00-10:00, שבת, 14:00-11:00. פתיחה: ו’, 15.7, 12:00. עד 30.8.
• בצלאל: תערוכות התואר הראשון, אמנויות המסך, אמנות, עיצוב קרמי, עיצוב תעשייתי, צורפות ועוד. קמפוס בצלאל, הר הצופים. המחלקה לארכיטקטורה מציגה בבניין בצלאל ההיסטורי, שמואל הנגיד 1, ירושלים מיום ו’, 15.7, 10:00. א’-ה’, 21:00-10:00, ו’, 15:00-10:00. עד 29.7.
• ויצו חיפה: תערוכת בוגרים. תקשורת חזותית, ארכיטקטורה, מדיה צילום וקולנוע ועיצוב אופנה. הגנים 21, חיפה, טל’ 04-8562555. א’-ה’, 20:00-12:00, ו’, 14:00-10:00, שבת, 22:00-10:00. עד 23.7.
• מכון טכנולוגי חולון: “For sail”. תערוכת בוגרים. הופיין 63, חולון. א’-ב’, ד’-ה’, 22:00-16:00, ג’, 22:00-10:00, ו’, 13:00-10:00. עד 27.7.
• מכללה אקדמית הדסה: “Overexposure”. בוגרי החוג לתקשורת צילומית. עד 19.7; “עיצוב תעשייתי מכליל”. תערוכת בוגרים. הנביאים 37, ירושלים. א’-ה’, 20:00-10:00, ו’, 13:00-10:00. עד 24.7.
• מוסררה: תערוכת בוגרים במחלקות צילום, ניו מדיה ומוזיקה חדשה. הע”ח 9, ירושלים. א’-ה’, 17:00-09:00. עד 29.7.
• מכון אבני: בוגרי אדריכלות ועיצוב פנים, עיצוב תעשייתי, תקשורת אינטראקטיבית ועוד. רח’ אילת, תל-אביב. א’-ה’, 20:00-10:00, ו’, 13:00-10:00. עד 24.7.
• מקום לאמנות: “10 ייצוגי צילום”. תערוכת בוגרי ויצו חיפה, המחלקה למדיה, צילום וקולנוע. שביל-המרץ 6, תל-אביב. ב’-ה’, 18:00-11:00, ו’-שבת, 14:00-10:30. עד 23.7.
• מוזיאון הכט: “תמיד יש מישהו בבית”. סטודנטים לתקשורת חזותית בויצו חיפה מציגים איורים בהשראת שירה. אוניברסיטת חיפה, טל’ 04-8240308. א’-ב’, ד’-ה’, 16:00-10:00, ג’, 19:00-10:00, שבת, 14:00-10:00. עד נובמבר 2016.
• הגלריה במכללת הדסה: “Overexposure”. בוגרי החוג לתקשורת צילומית. הנביאים 37, ירושלים, טל’ 02-6291950. א’-ה’, 18:00-10:00. עד 19.7.

***

גלריות לאמנות

• אגריפס 12

סשה גליצקי, “שכבות”. בהשתתפות תלמידיו של גליצקי. עד 8.8.

אגריפס 12, ירושלים, טל’ 077-5404897. ב’-ה’, 19:30-16:30, ו’-שבת, 14:00-11:00.

• אלון שגב

מאיה ז”ק, “כחשכה כאורה”. רישומים והדפסות. עד 29.7.

שדרות רוטשילד 6, תל-אביב, טל’ 03-6090769. ב’-ה’, 18:00-10:00, ו’, 13:00-10:00.

• אנגל

“עונת הרחצה”. קבוצתית; אורי ליפשיץ, קיר אמן. עד 1.9

בן-יהודה 100, תל-אביב, טל’ 03-5225637. א’-ה’, 20:00-10:00, ו’, 14:00-10:00.

• ברוורמן

קתרינה גנסלר, “Bauhaus Staircase — Dessau New York Tel Aviv”. עד 31.7.

השרון 12ב’, תל-אביב. טל’ 03-5666162. ג’-ה’, 19:00-11:00, ו’-שבת, 14:00-11:00.

• גבעון

מריק לכנר, “מי תהום”. עד 16.7.

גורדון 35, תל-אביב, טל’ 03-5225427. ב’-ה’, 18:00-11:00, ו’-שבת, 14:00-11:00.

• גבעון פורום לאמנות

“מי מרוצה וחי?”. קבוצתית. עד 31.7.

אלרואי 3 פינת שלוש 22, נווה-צדק, תל-אביב, טל’ 03-9490999. ו’-שבת, 15:00-11:00.

• ג’ולי מ.

תערוכת פופ-אפ. עד 31.7.

שוקן 27, קומה 3, תל-אביב. ב’-ה’, 19:00-11:00, ו’-שבת, 14:30-10:30.

• גורדון

שרון פוליאקין, “מחר-אתמול”. עד 23.7.

בן-יהודה 95, טל’ 03-5240323. ב’-ה’, 19:00-11:00, ו’, 14:00-10:00, שבת, 13:00-10:00.

• גורדון 2

נדב נאור, עבודות; יוסל ברגנר, עבודות. עד 21.7.

נתן החכם 4, תל-אביב, טל’ 03-5290011. ב’-ד’, 14:00-11:00, ה’, 19:00-11:00, ו’, 14:00-10:00, שבת, 13:00-10:00.

• גלריה חזי כהן

ציבי גבע, “אם אתה רוצה מקום נורא תגיד”. ציור. עד 27.8.

וולפסון 54, תל-אביב, טל’ 03-6398788. ב’-ה’, 19:00-10:30, ו’, 14:00-10:00, שבת, 14:00-11:00.

• גלריה ליאונרדו

חיים ביכובסקי, “צייר הקיבוץ”. עד 8.8.

בית-הקיבוצים, ליאונרדו דה-וינצ’י 13, קומה 2-, תל-אביב, טל’ 054-6747446. א’-ה’, 20:00-08:00, ו’, 13:00-08:00.

• גלריה צדיק

דלית פרוטר, “ילד. הורה. בוגר.”. ציור. עד 31.7.

שמעון הצדיק 16, יפו, טל’ 054-5956981. ב’-ה’, 17:00-11:00, ו’, 14:00-11:00. בתערוכה של פרוטר הגלריה פתוחה גם בשבת, 14:00-11:00.

• גלריה P8

טובה פסח, “עת העתיד בבואך”. מוקדש לאורי פסח. עד 6.8.

הפטיש 1, תל-אביב. ד’, 19:00-16:00, ה’, 20:00-16:00, ו’-שבת, 14:00-11:00.

• דביר

יוסי ברגר, “מורה נבוכים: מלים משותפות”; “דילמה”. קבוצתית. עד 16.7.

ראשית-חוכמה 14, תל-אביב. ג’-ה’, 18:00-11:00. ו’-שבת, 13:00-10:00.

• הקיבוץ

יעל בלבן, “פט”. רישום. עד 23.7.

דב הוז 25, תל-אביב, טל’ 03-5232533. ב’-ה’, 15:00-11:00, 18:00-16:00; ו’, 14:00-11:00. בתערוכה זו הגלריה פתוחה גם בשבת, 14:00-11:00 בנוכחות האמנית.

• זימאק

ערן שקין, “מסתכל עליך / מדבר אל עצמי”. ציור. עד 14.8.

ה’, באייר 68, תל-אביב, טל’ 03-6915060. א’-ה’, 20:00-09:30, ו’, 15:00-09:30.

• טובה אוסמן

נסים זלאיט, “מופשט”. עד 3.8.

בן-יהודה 100, תל-אביב, טל’ 03-5227687. ג’-ה’, 13:00-11:00, 19:00-17:00; ו’, 13:00-11:00.

• יאיר

תערוכה קבוצתית מאוסף הגלריה. פתיחה: ה’, 21.7 (ללא אירוע). עד 19.8.

אבן-גבירול 6, תל-אביב, טל’ 03-6956927. ב’-ה’, 16:00-11:00, ו’, 14:00-11:00.

• נגא

טליה קינן, “פשפש האש”. מיצב, וידיאו, ציור ואובייקטים. עד 5.8.

אחד העם 60, תל-אביב, טל’ 03-5660123. ב’-ה’, 18:00-11:00, ו’-שבת, 14:00-11:00.

• עינגע

מרב קמל, “מעלל”. עד 30.7.

בר-יוחאי 7, תל-אביב, טל’ 03-5181812. ג’-ה’, 18:00-11:00, ו’-שבת, 14:00-11:00.

• רוזנפלד

בועז ארד, “מאחורי כל זה הסתתר אושר גדול”. ציור; מלכי טסלר, “קולאז’ גוף”. וידיאו. עד 30.7.

שביל-המפעל 1, בניין 6, קומה 1, תל-אביב, טל’ 03-5229044. ג’-ה’, 19:00-12:00, ו’, 14:00-11:00, שבת, 13:00-11:00.

• רוטשילד אמנות

מאיר אפלפלד, “פסטלים”. ציור. ללא מועד סיום.

יהודה לוי 48, תל-אביב, טל’ 052-8729490. ב’-ה’, 18:30-11:00, ו’-שבת, 14:00-11:00.

• שלוש

“Untitled”. קבוצתית. עד 30.7.

מזא”ה 7, תל-אביב, טל’ 03-6200068. ב’-ה’, 19:00-11:00; ו’, 14:00-10:00; שבת, 14:00-11:00.

• Contemporary by Golconda

אבי איזנשטיין, “דיוקן עצמי”. ציור. ללא מועד סיום.

הרצל 117, תל-אביב, טל’ 03-6822777. ב’-ה’, 19:00-10:00, ו’, 14:00-10:00, שבת, 14:00-11:00.

• Raw Art

להלי פרילינג, “סירנה”. מיצב. עד 16.7.

שביל-המרץ 3, בניין 8, קומה 4, תל-אביב, טל’ 03-6832559. ג’-ה’, 18:00-12:00, ו’-שבת, 14:00-11:00.

***

חללי תצוגה

• אטליה שמי

“המגמה”. אמנים/מורים מנור כברי, קיץ 2016. עד 10.9.

כברי, טל’ 04-9952709. ב’-ה’, שבת, 15:00-11:00 או בתיאום מראש בטל’ 052-8840215.

• בית אוסף קופפרמן

“מחוץ למסגרת”. תערוכה קבוצתית; אירית בצרי, “לראות את מה שנשאר”. מיצב. עד נובמבר; משה קופפרמן, עבודות. תערוכת קבע.

קיבוץ לוחמי הגטאות, טל’ 054-4993851. ו’-שבת, 15:00-10:00 או בתיאום מראש.

• בית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית

רועי פביאן ואמיר ויזר, “החברה לשיקום המלאכה בתל-אביב-יפו”; נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן, סטודיו Reddish, “משכפלת, חפצים יוצרים חפצים”; “זהב”. תערוכה קבוצתית. עד 30.7.

העמל 17, תל-אביב, טל’ 03-5182257. ב’-ה’, 19:00-11:00, ו’-שבת, 14:00-11:00.

• בית האמנים בנגב

מיכאל ליפל, “ארבע פעמים עשרים”. עד 6.8; ברוריה טיברגר, “לתפוס את הרגע”. עד 15.7.

האבות 55, באר-שבע, טל’ 08-6273828. ב’-ה’, 13:30, 10:00, 19:00-16:00, ו’, 13:30-10:00, שבת, 14:00-11:00.

• בית האמנים ירושלים

שי הבר-טלר, “Purple Heart”. מיצב; מאיר סולומון, “האלמנט החמישי”. טכניקה מעורבת; “מקרה שנלר”. קבוצתית. עד 27.8.

שמואל הנגיד 12, ירושלים, טל’ 02-6253653. א’-ה’, 13:00-10:00, 19:00-16:00, ו’, 13:00-10:00, שבת, 14:00-11:00.

• בית האמנים ע”ש יוסף זריצקי (תל-אביב)

“הסיפור שלה”. קבוצתית; מרב צור, “Story&History”. מיצב; עמוס רוג’ר, “שתיקה”; גלי טימן, “It was a dark and stormy night”; רינת יצחקי, “שורשי אוויר”; מוטי סייר, “פריחה מחודשת”; “קריאות”. קבוצתית; טלי אשכול, “הזכוכית שבינינו”; שרה לוין, “Wings”. פתיחה: ה’, 21.7, 20:00. עד 13.8; ורדה סולל-שמאי, “מסע הוורד”. ציור; “ירוק סלדון”. קבוצתית; נעמה אופנהיים, “מודבק ברוק”; אליזבט בניאל, “דמדומים”; ישראלה הרגיל, “רורשאך כאן ועכשיו”; חנה אשורי, “כל חמודותיי תוצגנה”; רות נועם, “באין סערה”; דובי רונן, “Wire Frame”. יחסי קו-גריד. עד 16.7.

אלחריזי 9, תל-אביב, טל’ 03-5246685. ב’-ה’, 13:00-10:00, 19:00-17:00; ו’, 13:00-10:00; שבת, 14:00-11:00.

• בית האמנים ע”ש שאגאל (חיפה)

התערוכה השנתית של אגודת הציירים והפסלים חיפה והצפון. עד 16.7.

שדרות הציונות 24, חיפה. ב’-ג’, ה’, 16:00-10:00, ד’, 13:00-10:00, 19:00-16:00, ו’-שבת, 13:00-10:00.

• גלריה בנימין

“(לא) עוברות מסך / blockage”. קבוצתית. עד 30.7.

שביל-המרץ 5, בניין 7, תל-אביב. ד’-ה’, 19:00-16:00, ו’-שבת, 14:00-11:00.

• גלריה בסיס

מיכל טוביאס, “קיר נושא”. צילומי קירות וחללים. עד 29.7.

המדע 14, אזור התעשייה, הרצליה-פיתוח. ג’-ד’, 18:00-12:00, ה’, 20:00-12:00, ו’, 14:00-10:00 (סגור בערבי חג).

• גלריה דואק

יאיר גרבוז, “להיגיון יש יגון משלו”. עד 1.9.

מרכז הכנסים ע”ש אדנאואר, משכנות-שאננים, ימין-משה, ירושלים, טל’ 02-6292200. כל השבוע, 20:00-10:00.

• גלריה טרומפלדור

ניצה ברזניאק ויותם סיון, “נגד השכחה”. עד 21.9.

טרומפלדור 19, העיר העתיקה באר-שבע, טל’ 08-6247706. ד’-ה’, 17:00-10:00, ו’, 13:00-09:00.

• גלריה כברי

עדין בן-חורין, “קדשה”. ציור ווידיאו ארט. פתיחה: שבת, 16.7, 13:00. עד 20.8.

כברי, טל’ 04-9952537. ה’, 18:30-15:30, ו’, 14:00-11:00, שבת, 15:00-11:00.

• גלריה לאמנות ישראלית, טבעון

אתי אברג’ל, “ברוש לאור ירח”. מיצב פיסולי; באכסדרה: אברהם אונצ’ה קרבר, “פוטו קרבר”. צילום. עד 19.7.

מרכז ההנצחה, רחוב המגדל 2, קריית-טבעון, טל’ 04-9835506. א’-ה’, 13:00-08:00, 19:00-16:00, ו’, 11:30-08:30 (בתיאום מראש), שבת, 13:00-11:00.

• גלריה מחניים

אליעזר זוננשיין, “מניצוץ לאובססיה”. ללא מועד סיום.

מחניים, טל’ 052-6065026. א’-ג’, ה’-שבת, 14:00-10:00 או בתיאום מראש.

• גלריית החווה

“סינדרום סינדרלה: מסע בעקבות הסטילטו”. עד 31.8.

הנחושת פינת המלאכה, אזור התעשייה חולון, טל’ 03-5596590. ב’, 16:00-13:00, ו’-שבת, 14:00-10:00.

• גלריית לוחמי הגטאות

גלי כנעני, “שטיח”. בחינת חפץ וסמל. עד 30.7.

קיבוץ לוחמי הגטאות, טל’ 054-4993737. ו’, 14:00-19:00, שבת, 15:00-10:00 או בתיאום טלפוני.

• גלריית עין-הוד

“אגו”. קבוצתית; אמיר גניסלב, “כתמים”; ד”ר בט ארז, “ביבר החיות”. עד 21.7.

עין-הוד, טל’ 04-9842548. א’, ג’-ה’, 16:00-10:00, ו’, 14:00-10:00, שבת, 16:00-11:00.

• גם גלריה

יעל פנחס-לופיאן, “שערות”, רישום ווידיאו-ארט. עד 23.7.

מאפו 27, תל-אביב, טל’ 03-5229250. ב’, 19:00-17:00, ה’, 21:30-19:30, שבת, 14:00-12:00.

• דנה גלריה לאמנות

מיכל בראור, “רכוש נטוש”. על היחס בין רכוש לפליטות. עד 30.7.

קיבוץ יד-מרדכי. ד’, 15:00-10:00, ו’, 16:00-11:00.

• הגלריה במכללת אורנים

כרים אבו-שקרה ושמעון פינטו, “אותו מקום”. עד 23.8.

מכללת אורנים, קריית-טבעון, טל’ 04-9838751. א’-ה’, 17:00-08:00, ו’-שבת, 14:00-11:00.

• הגלריה החדשה, סדנאות האמנים איצטדיון טדי

“Girls Just Wanna Have Fun”. עד 4.8.

אגודת הספורט בית”ר 1, איצטדיון טדי, שער 22, ירושלים, טל’ 02-5834272. ב’, ה’, 19:30-16:30, ג’, ו’, 14:00-11:00 או בתיאום מראש.

• הגלריה העירונית הרצליה, בית האמנים

יהודית שבדרון, “היא שרה”. ציור. עד 30.9; “מים”. קבוצתית. עד 21.7.

בן-גוריון 7, הרצליה, טל’ 09-9589986. א’, ג’-ה’, 13:00-10:00, 19:00-13:00, ו’, 13:00-10:00.

• הגלריה העירונית לאמנות, רחובות

“כל מקום אפשרי”. מיצב צילומי, רישום ופיסול. עד 31.7.

יעקב 32, רחובות, טל’ 08-9390390. ב’, ד’-ה’, 13:00-09:00, א’, ג’, 19:00-17:00, ו’, 12:00-09:00.

• הגלריה לאמנות אום-אלפחם

“זהות האמן הפלסטיני”. עד 19.11.

אום-אלפחם, טל’ 04-6315257. א’-ה’, שבת, 16:00-09:00.

• הגלריה ע”ש אפטר

“דבר אלי בפרחים”. עד 21.7.

בן-גוריון 15, מעלות, טל’ 04-9977150. א’-ב’, ד’, 13:00-10:00, 19:00-16:00, ג’, ה’, 15:00-10:00, שבת, 13:00-11:00.

• החנות

עפרה בן-עמי, “אחת מתוך 13”. עד 17.8.

העלייה 31, טל’ 054-9794732. ב’-ג’, 21:00-18:00, ה’-שבת, 14:00-12:00 או בתיאום מראש. חלון הראווה נגיש כל השבוע,, 24 שעות ביממה.

• הלובי

דנה דרויש, “הפנים היו הפשטה”. עד 17.7.

ארלוזורוב 6, תל-אביב, טל’ 054-5482482. ו’-שבת, 14:00-11:00 או בתיאום מראש.

• המרכז לאמנות עכשווית

ראגנאר קיארטנסון, “ארכיטקטורה ומוסר”. וידיאו וציור. עד 6.8.

קלישר 5 פינת צדוק הכהן 2, תל-אביב, טל’ 03-5106111. ב’-ה’, 19:00-14:00, ו’-שבת, 14:00-10:00. כניסה: 10 שקלים.

• המשכן לאמנות בית מאירוב

“מחשבות על פופ אפ”. עד 31.8.

הרצפלד 31, חולון, טל’ 03-6516851. ג’-ה’, 20:00-17:00; ו’-שבת, 13:00-10:00.

• הקצה

חדווה אטלס בן-דוד, “ילדה טובה”. עד 6.8.

לוחמי-הגטאות 34, נהריה, טל’ 04-9926819. ב’, 19:00-16:30, ה’, 13:00-10:30, ו’, 15:00-12:00, שבת, 13:00-11:00.

• ויטרינה, המכון הטכנולוגי חולון

“תורת המחברים: מחווה לעמי דרך”. עיצוב. עד 6.9.

גולומב 52, בניין 6, חולון, טל’ 03-5026666‏. ב’-ה’, שבת, 20:00-10:00, ו’, 14:00-10:00.

• זהזהזה

“חלל בחופשה”. הגלריה הופכת לאתר קמפינג פעיל. עד 31.7.

מבנה 21, נמל תל-אביב, טל’ 03-5444261. ב’-ה’, 18:00-12:00, ו’, 15:00-10:00, שבת, 19:00-12:00.

• חנינא

“פארודיה על מעשה הזמן”. קבוצתית. עד 30.7.

שביל-המפעל 3, קומה 1, קריית-המלאכה, תל-אביב. ג’-ה’, 19:00-16:00, ו’-שבת, 14:00-11:00.

• מרכז אדמונד דה-רוטשילד

סנדי פלמן, “אסתטיקה מחוץ לחוק”. צילום; ג’ונתן מאי, “Desert Ink”. צילום. עד 22.7.

שדרות רוטשילד 104, תל-אביב. א’-ה’, 18:00-10:00, ו’, 13:00-10:00.

• מרכז באוהאוס תל-אביב

“בין הציבורי לפרטי, הסגנון הבינלאומי בתל-אביב”. עד 30.7.

דיזנגוף 99, תל-אביב, טל’ 03-5220249. א’-ה’, 19:30-10:00, ו’, 14:30-10:00, שבת, 19:30-12:00.

• מרכז גוטסמן לתחריט

“מבפנים ומבחוץ”. ללא מועד סיום.

קיבוץ כברי, טל’ 04-9952713. א’-ה’, 16:00-07:30 (מומלץ לתאם), שבת וחג, 15:00-10:30 או בתיאום מראש.

• מרכז נווה-שכטר

“עגנון בלורנץ”. קבוצתית. עד 11.8.

שלוש 42, נווה-צדק, תל-אביב, טל’ 03-5170358 (שלוחה 4). א’-ה’, 17:00-09:00.

• משכן האמנים הרצליה

דנה רז, יסמין דייוויס, הדס חסיד, “סף”. רישומים, וידיאו. פתיחה: ה’, 21.7, 20:00. עד 3.9.

יודפת 7, הרצליה, טל’ 09-9510601. ב’, ד’, 15:00-11:00, ג’, ה’, 18:30-15:30, שבת, 13:00-10:00.

• סדנת ההדפס ירושלים

לארי אברמסון, “בוטניקה”. הדפסי רשת, תצריבים וספרי אמן. עד 25.8.

שבטי ישראל 38, ירושלים, טל’ 02-6288614. א’-ה’, 15:00-08:00 או בתיאום מראש.

• פלורנטין 45

“In Between”. תערוכה קבוצתית הבוחנת יחסי חוץ ופנים. עד 20.7.

פלורנטין 45 פינת השוק, תל-אביב, טל’ 050-2763249. ב’-ה’, 13:00-11:00, 18:00-16:00, ו’-שבת, 13:00-11:00.

• פס.פורט

“טוסיק או תחת?”. קבוצתית. עד 11.8.

בית הלל 10, תל-אביב. א’-ה’, 19:30-09:30, ו’, 13:00-09:30.

• פריסקופ

נעמה בנזימן, “מי שעומדת מלפני מאחורי ומצדדי”. מיצב תלת ממדי. עד 6.8.

בן-יהודה 176, תל-אביב, טל’ 03-5226815. ב’-ה’, 20:00-17:00, שבת, 13:00-11:00.

• קו 16

עמית קבסה, “מופע סיום”. ציור והצבה. עד 29.7.

מרכז קהילתי נווה-אליעזר, שדרות ששת-הימים 6, תל-אביב, טל’ 03-7300360. ג’, 13:00-10:00, ד’-ה’, 20:00-17:00.

• Pass.Port

“סודותיה של איזיס”. בין בנייה להרס. ללא מועד סיום.

בית לל 10, קומה 3, תל-אביב. א’-ה’, 19:30-09:30, ו’, 13:00-09:30.

***

מוזיאונים לאמנות

• בית העיר

זאב אנגלמאייר, “הארץ המובתחת”. קומיקס וקריקטורה. ללא מועד סיום

ביאליק 27, תל-אביב, טל’ 03-7240311. ב’-ה’, 17:00-09:00, ו’-שבת, 14:00-10:00, כניסה: 20-10 שקל.

• בית טיכו

“זום 2016”. אמנים ישראלים צעירים. ללא מועד סיום.

הרב קוק 7, ירושלים. א’-ג’, ה’, 17:00-10:00, ד’, 22:00-10:00, ו’, 14:00-10:00.

• בית ראובן

ציורי ראובן מאוסף המוזיאון. תצוגת קבע; תצוגה ביוגרפית, סדנת האמן, סרט דוקומנטרי.

ביאליק 14, טל’ 03-5255961. ב’, ד’-ו’, 15:00-10:00; ג’, 20:00-10:00; שבת, 14:00-11:00. כניסה: 20-10 שקל, כניסה חופשית לילדים.

• המוזיאון הגיאולוגי

איתמר בגליקטר, “נוזל שחור”. מיצב בהשראת דליפת הנפט בשמורת עברונה. עד 31.8.

הפלמ”ח 12, רמת-השרון, טל’ 03-5497185. א’-ה’, 13:00-08:30, ד’, 18:00-16:00.

• המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס

פרידל שטרן, “עלי תאנה”; “בקיצור ישראלית”. 3 דורות של יוצרות קומיקס; תערוכת המיטב של התחרות ע”ש פרידל שטרן; איה גורדו-נוי, “איורים מפטפטים”. השפעת הקומיקס על קולאז’. עד 27.8;”פצעי בגרות”. קומיקס בעברית 1995-1975; “קריקטוריסט פובליציסט עברי”; “מה, למה, איפה ואיך”. תצוגות קבע.

ויצמן 61, חולון, טל’ 03-6521849. ב’, ד’, ו’, 13:00-10:00, ג’, ה’, 20:00-17:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 15 שקל.

• המוזיאון הפתוח בעומר

ארדין הלטר, עבודות. עד אוקטובר; משה מילנר, “זכרונות ממשלתיים”. צילום. עד מאי 2017.

עומר, טל’ 08-9908121/5. ב’-ה’, 16:00-09:00. כניסה: 20-10 שקל, כניסה חופשית לחיילים.

• המוזיאון הפתוח בתפן

עפרה צימבליסטה, “המופע הגדול”. פיסול. עד מרץ 2017.

תפן, טל’ 04-9109600. ב’-ה’, 16:00-09:00, שבת, 16:00-10:00. כניסה: 35-25 שקל.

• המוזיאון הפתוח לצילום

“חיפוש קרוב”. קרמיקה וצילום. עד ספטמבר.

גן התעשייה תל-חי, טל’ 04-6816702. ב’-ה’, 16:00-08:00; שבת וחג, 16:00-10:00. כניסה: 22-13 שקל, כניסה חופשית לחיילים.

• המוזיאון לאדריכלות ע”ש מוניו גיתאי וינרויב

“דיור ציבורי”. עד 21.8.

שדרות הנשיא 135, חיפה. ד’-ה’, 13:00-10:00, ו’-שבת, 14:00-11:00. כניסה: 20-10 שקל.

• המוזיאון לאמנות האסלאם

“אות מאיראן”. תערוכת כרזות של מעצבים גרפיים מאיראן מ-40 השנה האחרונות”. עד 19.11. תערוכות קבע: אמנות האסלאם, שעונים עתיקים.

הפלמ”ח 2, ירושלים, טל’ 02-5661291. ב’-ד’, 15:00-10:00, ה’, 19:00-10:00, ו’-שבת, 14:00-10:00. כניסה: 40 שקל למבוגר, 20 שקל לילד.

• המוזיאון לאמנות ישראלית רמת-גן

שלומית כרמלי, “תל-אביב-יפו בשחור לבן”. ללא מועד סיום; רפי קרסו, “החצר האחורית של הציבוריות”. ללא מועד סיום; דיה בלזר, “Untitled and Unknown”. עד 1.8; נטלי ארביב, “היופי שבסוף”. צילום. ללא מועד סיום; עבודות מאוסף המוזיאון, עבודות של אוזיאש הופשטטר וליאון אנגלסברג. ללא מועד סיום.

דרך אבא הלל סילבר 146, רמת-גן, טל’ 03-7521876. ב’, ד’, 16:00-10:00; ג’, ה’, 20:00-10:00; ו’, 13:00-09:00; שבת, 15:00-09:00. כניסה: 20 שקל.

• המוזיאון לתרבות פלשתים

“דרך כלה, מתנות נדוניה, אירוסין וחתונה”. עד אוקטובר.

השייטים 13, אשדוד, טל’ 08-8543092. א’, ג’-ה’, 16:00-09:00, ב’, 20:0-09:00, ו’-שבת, 13:30-10:30; כניסה: 30-25 שקל למבוגר.

• מובי מוזיאוני בת-ים

רענן חרל”פ ויוני גולד, “הילדים רוצים קומוניזם”. עד 21.1.

סטרומה 6, בת-ים, טל’ 03-6591140. ג’, ה’, 20:00-12:00, ו’-שבת, 16:00-10:00.

• מוז”א, מוזיאון ארץ ישראל

“טבע עולמי, טבע מקומי 3”. צילומי טבע. עד 3.9; רולנד פישר, “דיון ישראלי קבוצתי”. מיצב ווידיאו. עד 31.12; “מחווה נומיסמטי לאלברט איינשטיין”. מוצג מיוחד. עד 31 בדצמבר 2016; “דבש מלכים”. ארכיאולוגיה. עד 31.10.

חיים לבנון 2, רמת-אביב, תל-אביב, טל’ 03-6415244. א’-ד’, 16:00-10:00, ה’, 20:00-10:00, ו’, 14:00-10:00, שבת, 16:00-10:00. כניסה: 52-26 שקל, כניסה חופשית עד גיל 18 (כניסה לפלנטריום בתוספת תשלום).

• מוזיאון אילנה גור

“רוח המקום”. תערוכה קבוצתית. עד 28.7.

מזל דגים 4, יפו העתיקה, טל’ 03-6837676. א’-ה’, 16:00-10:00, ו’ וערבי חג, 14:00-10:00, שבת וחג, 18:00-10:00.

• מוזיאון אשדוד לאמנות

“במקום מקום”. וידיאו, צילום ומיצב. עד נובמבר.

דרך-ארץ 8, אשדוד, טל’ 08-8545180/1. א’, ג’, ד’-ה’, 16:00-10:00, ב’, 20:00-10:00, ו’-שבת, 13:30-10:30.

• מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן

נתן טל, “אסיף”. מגוון טכניקות; שלומית לביא, “אנשים אחים”. ציור. עד 30.7.

קיבוץ אשדות-יעקב מאוחד, טל’ 04-6757737. ב’-ה’, 15:00-10:00, ו’ וערבי חג, 13:00-10:00, שבת וחג, 14:00-10:00.

• מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה

“מבט על הקיבוץ”. עד 25.9; “הפשטה ואינסופי”. מאוסף המוזיאון. עד יוני; אליעזר זוננשיין, “פרחי בר וחרקים בארץ ישראל”. עד 16.7; “פופ ארט-ציור של צעצוע”. בעקבות אנדי וורהול. עד נובמבר; גן פסלים של יגאל תומרקין. תערוכת קבע; אוסף היודאיקה. תערוכת קבע.

קיבוץ ברעם, טל’ 04-6988295. א’-ה’, 16:00-10:00; ו’ וערבי חג, 14:00-10:00; שבת, 15:00-10:00. כניסה: 20-10 שקל.

• מוזיאון הנגב לאמנות

“אוטוביוגרפית: וידויים בקומיקס של נשים יהודיות”. תערוכה בינלאומית נודדת; “אשת חיל: גיבורות-על בקומיקס ישראלי”. זווית ישראלית לדמות “אשת חיל”. עד 3.9.

העצמאות 60, באר-שבע, טל’ 08-6993535. ב’-ג’, ה’, 16:00-10:00, ד’, 19:00-12:00, ו’-שבת, 14:00-10:00.

• מוזיאון העיצוב חולון

“ננדו במוזיאון העיצוב חולון”. סטודיו ננדו מציג עיצוב יפני עכשווי. עד 30.10.

פנחס אילון 8, חולון. טל’ 2151500–073. ב’, ד’, 16:00-10:00; ג’, ה’, 18:00-10:00; ו’, 14:00-10:00; שבת, 18:00-10:00. כניסה: 35 שקל.

• מוזיאון העיר חיפה

“ארץ, עיר, ילד, ילדה: ילדות בחיפה 1960-1930”. עד 31.3.

שדרות בן-גוריון 11, המושבה הגרמנית, חיפה, טל’ 04-9115888. א’-ד’, 16:00-10:00, ה’, 19:00-16:00, ו’, 13:0-10:00, שבת, 15:00-10:00.

• מוזיאון הרמן שטרוק

פנחס כהן-גן ודורון פישביין, “נוסחת הקיום האנושית”. בעקבות שאלת הרציונליות המדעית של האמנות; “אונורה דומייה: בין פתוס רומנטי לביקורת חברתית”. יצירות של הקריקטוריסט הפוליטי-חברתי. עד 5.8.

ארלוזורוב 23, חיפה, טל’ 04-6359962. א’-ד’, 16:00-10:00, ה’, 21:00-10:00, ו’, 13:00-10:00.

• מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

אורי ליפשיץ, “בשר ודם”. פסלים, תחריטים, צילומים, ציור ועוד; אבי נבו, “טרמולו”. מיצב; אורלי סבר, “Wall Run”. סביבות פיסוליות; אורלי מיברג, “מחברות פתוחות מס’ 2”. עד 3.9.

הבנים 4, הרצליה, טל’ 09-9551011. ב’, ד’, ו’-שבת, 14:00-10:00; ג’, ה’, 20:00-16:00. כניסה: 20 שקל.

• מוזיאון וילפריד

ראובן קופרמן, “על דרקונים, סמוראים ודים סאם”. עד 15.9; לילי והונגליי, “משחק צלליות”; רפי מינץ, “מיתולוגיה עכשיו”. עד 4.9.

קיבוץ הזורע, טל’ 04-9899566. ב’, ד’-ו’, 14:00-09:00, ג’, 18:00-12:00, שבת, 16:00-10:00.

• מוזיאון חיפה לאמנות

במרכז האמנויות: “מטרופוליס/החוויה העירונית”. לכל המשפחה. העיר כגוף מורכב. ללא מועד סיום.

שבתאי לוי 26, חיפה, טל’ 04-9115991. א’-ד’, 16:00-10:00, ה’, 21:00-10:00, ו’, 13:00-10:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 30-15 שקל; מרכז האמנויות: שבתאי לוי 24. ה’, 17:00-10:00, שבת, 14:00-10:00. כניסה: 20 שקל למבוגר, 25 שקל לילד כולל סדנה.

• מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית

קילט דואיטס, “קוספליי”. צילום; “קימונו”. גלימות קימונו. עד 1.1.

שדרות הנשיא 89, חיפה, טל’ 04-8383554. א’-ה’, 16:00-10:00, ו’, 13:00-10:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 30-15 שקל.

• מוזיאון ינקו-דאדא

אורן פישר, “שוק התקווה”. מיצב; בוריס לוריא, מייסד תנועת NO!Art בתערוכה במסגרת 100 שנה לתנועת הדאדא. עד 15.10.

כפר האמנים עין-הוד, טל’ 04-9842350. א’-ה’, 15:00-10:00, ו’ וערבי חג, 14:00-10:00, שבת וחג, 15:30-10:00. כניסה: 24-12 שקל.

• מוזיאון ישראל

פייר וויג, “מסכה אנושית”. עד 1.12; “בניין מקומי: אדריכלות מודרמנית בימי המנדט הבריטי”. עד 31.12; “פיקאסו: מחוץ לקווים”. עד 19.11; “בניין מקומי, אדריכלות מודרנית בימי המנדט”. עד דצמבר; עד פבל וולברג, צילומים. עד אפריל 2017; “חדר אמן: יצחק דנציגר”. עבודות נייר. ללא מועד סיום; “מרחק של יום”. עד 19.11; אפרת נתן, “סיד וזפת”. שחזור המיצב “עבודה על הגג”. עד 19.11; “יציאת מצרים השנייה”. ללא מועד סיום; “בצאת ישראל”. איורים בכתבי יד עבריים. ללא מועד סיום; “פרעה בכנען: הסיפור שלא סופר”. “חדש בצילום”. ללא מועד סיום; עד 25.10; “קסם הספינקס”. מצרים העתיקה באמנות אירופה. עד 1.12; פיטר יעקב מלץ, “יום בא ויום הולך”. עבודת קיר מפוסלת. ללא מועד סיום; “ויהי ננו, התנ”ך הזעיר בעולם”. עד 31.12; “חוטים וקשרים”. לכל המשפחה. עד מרץ 2017; “אמנות ישראלית”. תערוכת קבע.

שדרות רופין 11, ירושלים, טל’ 02-6708811. א’-ב’, ד’-ה’, 17:00-10:00, ג’, 21:00-10:00, ו’ וערב חג, 14:00-10:00, שבת, 17:00-10:00. כניסה: 54-27 שקל. כניסה חופשית לילדים ביולי בימים ג’-ד’, אחר הצהריים ובשבת.

• מוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח

“מאיזניק לירושלים: קרמיקה במפגש בין-תרבותי”. עד ספטמבר.

העצמאות 60, באר-שבע, טל’ 08-6993535. ב’, ג’, ה’, 16:00-10:00, ד’, 19:00-12:00, ו’-שבת, 14:00-10:00.

• מוזיאון מאנה כץ

“מוטיב חוזר”. כלי קודש ואמנות עכשווית. עד 24.9.

שדרות יפה-נוף 89, חיפה, טל’ 04-9119372. א’-ד’, 16:00-10:00, ה’, 19:00-10:00, ו’, 13:00-10:00, שבת, 16:00-10:00. כניסה: 30-15 שקל.

• מוזיאון נחום גוטמן לאמנות

יזהר כהן, “בראש של יזהר כהן”. איורים. ללא מועד סיום; “דבר לילדים, לגדל קורא חושב”. תערוכה לכל המשפחה. ללא מועד סיום.

רוקח 21, נווה-צדק, תל-אביב, טל’ 03-5161970. ב’-ה’, 16:00-10:00, ו’, 14:00-10:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 24-12 שקל (כניסה חופשית עד גיל 18).

• מוזיאון על התפר

“אפגניסטן אהובתי”. חיי הנשים בתקופת שלטון הטליבא+ ואחריו. עד 1.10.

חיל הנדסה 4, ירושלים, טל’ 02-6281278. א’-ב’, ד’-ה’, 17:00-10:00, ג’, 20:00-14:00, ו’, 14:00-10:00.

• מוזיאון פתח-תקווה לאמנות

“מדהים! מהמם! מופלא!”; רוני וייס, “ימי ביניים”. עד 20.8.

ארלוזורוב 30, פתח-תקווה, טל’ 03-9286300. ב’, ד’, ו’-שבת, 14:00-10:00; ג’, ה’, 20:00-16:00. כניסה: 20 שקל, בשבת, חינם.

• מוזיאון תל-אביב לאמנות

עפר רותם, תערוכת פרס שיף לאמנות פיגורטיבית ריאליסטית. עד 29.10; ניר עברון, “מסד”. וידיאו, פילם וצילום 2016-2009. עד 24.10; “האלכימיה של המלים”. עבודות של אמני דאדא ולטריזם לציון 100 שנה לתנועת הדאדא. עד 5.11; ו’, יוג’ין סמית, מבחר תצלומים. עד 29.10; דוד טרטקובר, “התערוכה”. כרזות. עד 17.9; אלי גור אריה, “מנועי צמיחה”. מיצב. עד 20.8; קבוצת זיק, “מסגד הביטחון, 2016”. מיצב. עד 5.11; מאיה ז”ק, “אור נגדי”. וידיאו, מיצב פיסולי, דימויים יצירי מחשב ורישומים. עד 20.8; יסקי ושות’, “אדריכלות ישראלית על-פי אברהם יסקי”. עד 27.8; אלמגרין ודראגסט, “מבנים נטולי כוח”. פסלים והצבה. עד 27.8; “דרומית לסהרה: אורבניזם מואץ באפריקה”. עד 27.8; מרסל אודנבך, “פנים-חוץ”. עד 16.7; “בשיחה 2”. מבחר יצירות עכשוויות. ללא מועד סיום; תצוגת אוסף סוזן ואנטון רולנד-רוזנברג. ללא מועד סיום; “אני והסלפי שלי”. לכל המשפחה. ללא מועד סיום.

שדרות שאול המלך 27, תל-אביב, טל’ 03-6077020. ב’, ד’, שבת, 18:00-10:00; ג’, ה’, 21:00-10:00; ו’, 14:00-10:00. כניסה: 50-25 שקל (כניסה חופשית עד גיל 18).

• משכן לאמנות עין-חרוד

“אופק חדש לאופקים חדשים”. עד 30.8; יצחק דנציגר, “מקום קדוש”. עד 30.8; הסטודיו לזכרו של דודו גבע. תערוכת קבע.

עין-חרוד מאוחד, טל’ 04-6485701. א’-ה’, 16:30-09:00, ו’ וערבי חג, 13:30-09:00, שבת וחג, 16:30-10:00. כניסה: 30-15 שקל.

• Amoca, המוזיאון הערבי לאמנות עכשווית

“Hiwar, חיוואר”. שיח חזותי ותוכני. ללא מועד סיום.

דוחא 100, סחנין, טל’ 04-8235789. א’-ה’, 16:00-10:00.

הפוסט המדריך, 14–20 ביולי 2017 הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

Grave #2, animated gif, acrylic and spray on canvas with video, 550×413 pixel. Detail from In The Corner, 2012

רועי אפרת |gif 31 | פרויקט מיוחד ל”דימוי היומי”. אוצרת: יעל רביד

gif 31 הוא פרויקט מיוחד ל”דימוי היומי”, שבמהלכו אסף רועי אפרת פרטים מסקיצות, עבודות שלמות ומיצגים וערך אותם לקובצי גיפ המשלבים תיעוד, אנימציה, כוריאוגרפיה וציור. הפרטים מורכבים משבלונות שלוקטו מעיתוני דפוס וממאגרי מידע שונים וכן מן המרחב האינטרנטי, והם מתעדים סיטואציות שגרתיות של מצבים משפחתיים, מין ואלימות.

www.royefrat.com

הפוסט Grave #2 הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

וילון שחור כבד מכסה את הכניסה לאולם התצוגה בביתן הלנה רובינשטיין בתל-אביב. שומרת בבגדים שחורים יושבת בפתחו כמעין ספינקס חתום פנים. מאחורי הפרגוד מזומן לצופה עולם מקביל, מואר בתאורה צהובה עמומה השוטפת את החלל כמסך ערפל דק. החשכה גוברת בו על האור.

פותח את התערוכה שולחן עתיק ועליו שני פסלים ותמונה קטנטנה במסגרת מוזהבת. אלה מתארים את פניו של ישו כפי שהתקבעו במטפחתה המפורסמת של ורוניקה, שניגבה את זיעתו בעודו צועד בדרך הייסורים שלו. ההצבה הזו מרמזת לבאות: התערוכה עוסקת במיתולוגיות ובזכרונות קולקטיביים; כשם שהדימוי המפוסל הוא רפליקה של סיפור שבו רפליקה של קדוש, גם בתערוכה תתגלם מערכת יחסים מורכבת בין דימוי למקור; כאן יזדמן לנו דיון על אמנות, אומנות ואספנות; ואולי מעל הכל, אווירת נכאים תטיל על הביקור בתערוכה צל כבד.

אידסה הנדלס, “דובב שפתי ישנים…” (פרט)

“דובב שפתי ישנים…”, התערוכה המוצגת בביתן הלנה רובינשטיין, היא הצבה מחודשת ותלוית חלל של עבודתה של אידסה הנדלס (1948, גרמניה), אוצרת, אספנית ואמנית קנדית ותיקה ועטורת שבחים. במקרה זה נראה כי שלושת פניה של העשייה של הנדלס חברו יחד והם שזורים יחד זה בזה לבלי הפרד.

המיצב מורכב ממאות פריטים וחפצים שהנדלס אספה לאורך השנים, ובעיקר בובות דמויות אדם מסוגים שונים (מודלים ששימשו לאמנים, בובות או מלחיות בצורת אדם). הדבר היחיד שמכניס את תצוגת האוסף לספירה האמנותית הוא האוצרות, ובפרט אופן ההצבה, שאמנם ניכרת בו מלאכת מחשבת, אך הוא גם מעורר ספקות ביחס לתוקפו האמנותי של המיצב.

בחלל המרכזי של הביתן, בקומה השנייה, מתגלם לבה של התערוכה: החלל ערוך כמו פנים של קתדרלה או כנסייה קטנה בעיירה שכוחת אל בדרום ארה”ב. על ספסלי עץ (מיותר לציין שאף הם פריטי אספנות) ישובות עשרות בובות דמויות אדם מעץ וממתכת. כיוון שמדובר בבובות ששימשו אמנים, ניתן להציבן בתנוחות שונות, והנדלס אכן עושה כך. הבובות מקובצות ב”משפחות”, וכולן מביטות נכוחה, אל עבר דמות אחרת בגודל טבעי הניצבת מולם – כומר מטיף, מנהיג מרד, מורה או נואם, שבראשו תקוע מפתח מסתובב המשמש לנעילת התנוחה הרצויה של הבובה. הדמות מעלה על הדעת נועל דעות, זכרונות, תשוקות, אנושיות.

אידסה הנדלס, “דובב שפתי ישנים…” (פרט)

וכאילו לא די באפלוליותה של “תמונה חיה״ (Tableau Vivant) זו, הנדלס הציבה סביבה את יצורי הכלאיים, בובות חסרות איברים, אימומים להכנת כובעים או פאות בגדלים משתנים, בובות מיניאטוריות, כסאות לבובות, כלוב ציפורים מגולף, ואפילו את אוסף כלי הבנג’ו העתיקים שלה. אלה מסודרים בתוך ארונות זכוכית כשל מוזיאונים היסטוריים, וכשבובה דמוית אדם וקטועת גפיים שוכבת בכזה ארון, היא נדמית ככלואה, כמו הפריק בקרקס נודד. מטרידות עוד יותר המראות המעוקמות התלויות על הקירות כולם. אם עד עכשיו היינו כצופים מן החוץ, כעת אנחנו הופכים לחלק מהדבר, מעוקמים, מעוותי גוף, דמותנו משתקפת במראה, שייכת פתאום למאורע המצמרר הזה.

בספרון הנלווה לתערוכה מקוטלגים מאות הפריטים באופן הגובל באובססיביות, הגוברת בגרסת הקטלוג באנגלית. שם מצורפת רשימה ארוכה בסגנון “ויקיפדיה”, הכוללת הקשרים תרבותיים שחקרה הנדלס וכרכה בעבודתה: החל משם התערוכה, שלקוח מסיפור ילדים ישן וגזעני, וכלה ברשימה בלתי נגמרת של ציונים ביוגרפיים על האומנים שיצרו את הבובות, על התפתחות כלי הבנג’ו, תנועת הארטס-אנד-קרפטס ואפילו היטלר והמצאתו את המונח “פולקסוואגן”. מיטיבי הלכת שיקראו את הרשימה התמוהה הזו לעומקה ימצאו בה גם את הביוגרפיה האישית של האמנית ושל אמה – מינקותה ועד סיפור גבורתה באושוויץ.

אידסה הנדלס, “דובב שפתי ישנים…” (פרט)

ואם בשואה עסקינן, הנה אנו חוזרים להערה שפתחנו בה – על העיסוק בזיכרון קולקטיבי, על אווירת נכאים וגו’. בקטלוג מציינת הנדלס כי היא ניסתה להמציא עולם מקביל שנוצר על-ידי אדם שנעלם מן המערכה. אין ספק כי התחושה המנוכרת הזו עוברת, כאילו נכנסנו לעולמו היצרי של סבא ג’פטו, שם, בחשכת הלילה, התעוררו הבובות והן מקיימות טקסים משלהן. אך ראו זה פלא, הטקסים אינם שונים כל-כך מאלה שלנו. גם אנחנו ה”אנושיים” מתקהלים סביב בעלי כוח. גם אנחנו, בחסותם, נוטים לקטלג, למדר ולפגוע בשונים שבינינו. גם בנו טמונה התשוקה למיתולוגיה שתתרץ זאת ולזרע האלימות שיקבל אישור בחסותה. ואולי אין זה מפתיע בעצם, שהרי סבא ג’פטו ברא את פינוקיו בצלמו, וכך גם אלוהים אותנו.

***

אידסה הנדלס, “דובב שפתי ישנים…”, אוצרת: סוזן לנדאו
ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת-זמננו
נעילה: 24.10.16

שני ורנר היא מדריכת אמנות ובעלת הבלוג Talking Art

הפוסט ממלכת העיוועים של סבא ג’פטו הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

Flaming God #1, animated gif, aquarelle with video, 550×413 pixel. Detail from Flaming God, URRA Residency Program Beunos Aires, 2016

רועי אפרת |gif 31 | פרויקט מיוחד ל”דימוי היומי”. אוצרת: יעל רביד

gif 31 הוא פרויקט מיוחד ל”דימוי היומי”, שבמהלכו אסף רועי אפרת פרטים מסקיצות, עבודות שלמות ומיצגים וערך אותם לקובצי גיפ המשלבים תיעוד, אנימציה, כוריאוגרפיה וציור. הפרטים מורכבים משבלונות שלוקטו מעיתוני דפוס וממאגרי מידע שונים וכן מן המרחב האינטרנטי, והם מתעדים סיטואציות שגרתיות של מצבים משפחתיים, מין ואלימות.

www.royefrat.com

הפוסט Flaming God #1 הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

הצלם מארק יאשאייב הוא זוכה פרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי צעיר, מוזיאון תל אביב לאמנות  2016. הפרס מוענק על ידי מוזיאון תל אביב לאמנות זו השנה השנייה. בשנת 2015 זכה בו הצלם רמי מימון.

פרס לורן ומיטשל פרסר, פתוח להגשת פרויקטים של אמנים ישראליים בני 40-25, בעלי תואר באמנות או בצילום. הפרס כולל מענק כספי בסכום של  5,000 $ ותערוכת יחיד לזוכה במוזיאון תל אביב לאמנות. התערוכה של מארק יאשאייב תיפתח בנובמבר 2016.

צוות  השופטים בועדת הפרס כלל את  המנכ״לית והאוצרת הראשית של המוזיאון סוזן לנדאו, ולטר מוזר, אוצר ראשי לצילום, מוזיאון אלברטינה, וינה, וכריסטופר פיליפס, אוצר במרכז הבינלאומי לצילום, ניו יורק, ארה”ב.

בנימוקי השופטים נכתב כי ״מארק יאשייב יוצר בתצלומי הענק שלו, סיפורים מרובדים באמצעות עיבוד צילומי של האובייקטים. הוא משתמש בדמיות ואובייקטים שונים המעומתים עם הקשרים מתולדות האמנות והצילום. עבודתו נעשית בשלבים ופעולת הצילום שלו כפולה וכוללת מיצב שהוא בונה בסטודיו, צילום, הדפסה, הצבה של ההדפסה חזרה בסטודיו וצילום נוסף של הסט המצולם, הפעם משוטח. בכך הוא מערער על מושגי יסוד של הצילום, כמו הזמן הצילומי, אור, חלל, דו ממד ותלת ממד״.

יאשאייב, יליד 1981, הוא בוגר המחלקה לצילום במרכז האקדמי ויצ”ו חיפה ובוגר תכנית התואר השני בבצלאל. הציג בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בגלריות בארץ ובעולם ועבודותיו נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים.

מארק יאשאייב, ללא כותרת, 2013

הפוסט מארק יאשאייב הוא זוכה פרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי צעיר לשנת 2016 הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

IED #2, animated gif, acrylic and spray on canvas paper with video, 60×35 cm (image) 550×413 pixel (gif). Study for Bor, 2015

רועי אפרת |gif 31 | פרויקט מיוחד ל”דימוי היומי”. אוצרת: יעל רביד

gif 31 הוא פרויקט מיוחד ל”דימוי היומי”, שבמהלכו אסף רועי אפרת פרטים מסקיצות, עבודות שלמות ומיצגים וערך אותם לקובצי גיפ המשלבים תיעוד, אנימציה, כוריאוגרפיה וציור. הפרטים מורכבים משבלונות שלוקטו מעיתוני דפוס וממאגרי מידע שונים וכן מן המרחב האינטרנטי, והם מתעדים סיטואציות שגרתיות של מצבים משפחתיים, מין ואלימות.

www.royefrat.com

הפוסט IED #2 הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

בימים אלה פועלת במוזיאון תל-אביב ועדת איתור לאוצר/ת ראשי/ת חדש/ה. הרכב הוועדה חסוי, וכמוהו גם פרוטוקולים של דיונים, קריטריונים לבחירה וכיו”ב. ממעט המידע שפורסם עד כה ידוע שהאוצר שייבחר יחליף את המנכ”לית והאוצרת הראשית סוזן לנדאו, שתישאר בתפקיד מנכ”לית המוזיאון בלבד. עבודת הוועדה נערכת בתקופת ציון חמש שנים למחאה החברתית, שהן גם חמש שנים למחאת האמנים. המינוי הצפוי, כמו גם אופן הבחירה, מזכירים את המניעים למחאה זו, שהיו בין השאר דרישה לשקיפות ציבורית ופיצול בין הניהול האמנותי לניהול הכללי של מוזיאון תל-אביב.

מחאת האמנים פרצה זמן קצר לאחר שהמנכ”ל והאוצר הראשי הוותיק פרופ’ מוטי עומר הלך לעולמו. עומר הותיר אחריו מוזיאון במשבר מתמשך של אי-אמון מצד קהילת האמנות המקומית. רוחות השינוי של הקיץ ההוא תרמו רבות להתפרצות המחאה, אולם ההתלקחות אירעה בעקבות פרסום ידיעה ולפיה ועדת החיפוש למנכ”ל חדש למוזיאון כוללת אספנים ועסקנים מסוגים שונים, ואף לא איש אמנות אחד. לכך נוסף כעס של שנים על הקו האמנותי השמרני של המוזיאון, על התנהלותו הגסה ועל מעורבות בוטה של בעלי הון ועמדה בניהול המקצועי של המוסד, על החלפת חלק ניכר מהמחקר המוזיאלי בתערוכות פרסים ואוספים פרטיים, על נסיונות לחיסול מחלקת החינוך של המוזיאון, על המשאבים האדירים שהושקעו בבניין המוגזם והמנופח של האגף החדש ועוד.

הפגנת אמנים ברחבת מוזיאון תל-אביב, אוגוסט 2011. צילום: דפנה טלמון

המוזיאון הגיב למחאה בפרנויה מתבצרת. בגיבויו של ראש העיר, נמנע המוזיאון מכל תגובה עניינית לטענות (ובכלל זה סירוב לדרישת איגוד האמנים לספק פרוטוקולים ומסמכים שונים בהתאם לחוק חופש המידע), והתייחס לאמנים המוחים כמי ש”רוצים להכניס למוזיאון אמנים לא ראויים” ו”לכבוש את העולם דרך מוזיאון תל-אביב” (ציטוטים מפרוטוקול ישיבת הנהלה). בתחילה אנשי המוזיאון עוד נשלחו לתקשורת כדי להגן על המוסד, אולם עם מינויו של יועץ תקשורת חיצוני, נכנסה המערכת לבונקר וחדלה להשיב לדברים, כאילו לא היתה מערכת ציבורית המחויבת בדין-וחשבון על פעילותה.

המחאה החלה בדיון/הפגנה ברחבת המוזיאון. כעבור כשעה וחצי חל הפיצול הראשון: כמחצית מהמפגינים החליטו להיכנס למוזיאון ולנהל את הדיון בין כתליו. האחרים נותרו בחוץ בטענה שכניסה בלי כרטיס היא אקט אלים. בשבועות הבאים התעוררו ויכוחים וחלו פיצולים נוספים (נחום טבת כינס מאחורי גבם של הפעילים פגישה חשאית של “אמנים בכירים”), ובכל זאת נשמרה רמה סבירה של שיחה משותפת. עצומה שכללה שורת דרישות הנוגעות להסדרה המקצועית והציבורית של הפעילות במוסד, הוגשה לראש העיר חתומה על-ידי למעלה מ-600 אנשי ונשות אמנות. העצומה פורסמה לצד רשימה של עשרות תערוכות שהמניעים להצגתן היו מפוקפקים ועוררו חשדות להכפפת הרמה המקצועית של המוזיאון לצורכי טיפוח קשריו עם בעלי הון. כמו כן נערך כנס בבניין התואר השני בבצלאל שעניינו עתידו של מוזיאון תל-אביב.

במקביל לעבודה מול העירייה והתקשורת נערכו יוזמות מחאה יצירתיות שונות ומשונות: החל מפרודיה על מכרזים עירוניים, עבור באירועי הקראת שירה ופרפורמנס בין כותלי המוזיאון (ששכר מאבטחים חמושים כדי להתמודד עם התופעה), וכלה בתרגילי סדר בכניסה לפתיחת תערוכת ענק בביתן הלנה רובינשטיין, בהנחיית חברות קבוצת האמנות תנועה-ציבורית. בין המוחים היו אמנים, אוצרים, חוקרים ומבקרים, צעירים ומבוגרים המשתייכים לקצוות שונים בשדה האמנות המקומי, זוכי פרסים (כמה מהם מטעם המוזיאון עצמו), אמנים שהציגו במוזיאון ואחרים שהציגו במקומות אחרים, אמנים בתחילת דרכם המקצועית לצד יוצרים שזכו להכרה מקומית ובינלאומית, ראשי מחלקות באקדמיות בעבר ובהווה ועוד.

על אף שראש העיר רון חולדאי ניפנף את האמנים בגסות והתעלם מדרישותיהם, בשנים הבאות טענו כמה אנשים המעורים בנעשה במוזיאון שרוחה של המחאה נושבת במסדרונות המוסד. בראיון עם האספן דורון סבג, שעמד במוקד הביקורת על המוזיאון, הסתבר שגם הוא תומך ברבות מן הדרישות. חצי שנה אחרי הקיץ ההוא מונתה סוזן לנדאו, שפרשה באותו זמן ממוזיאון ישראל, לתפקיד האוצרת הראשית והמנכ”לית של מוזיאון תל-אביב. מבחינות מסוימות מצבו של המוזיאון אכן השתפר תחת ניהולה של לנדאו, ועם זאת, למעט הדרישה לפצל בין תפקיד המנכ”ל לאוצר הראשי, שנענית רק עכשיו, אף אחד מסעיפי העצומה לא יושם.

***

כמה חודשים אחרי שלנדאו נכנסה לתפקידה כמנכ”לית ואוצרת ראשית של מוזיאון תל-אביב, הוזמנתי לפגישה במשרדה. עם כניסתי הציגה לנדאו את תוכניותיה לשנה-שנתיים הקרובות, סיפרה על אמנים שהיא עובדת איתם ותערוכות שייפתחו בעתיד. כעבור כ-20 דקות חשבתי שכל העניין נחמד מאוד, אבל כיוון שלא הגעתי לפגישת יחצנות, שאלתי את לנדאו במישרין מה דעתה על מחאת האמנים. על השולחן עמדה צלחת עוגיות, ועד היום אני מברך על כך שלא נגעתי בהן באותו רגע. למשמע תשובתה של לנדאו, “אני מאוד רוצה לעשות תערוכה לרועי רוזן”, נראה שהייתי פולט פירורים לעוסים למחצה על כל הסביבה. הבנתי שאין ממש עם מי לדבר, ובכל זאת ניסיתי לפתח שיחה ואמרתי שהמחאה לא עסקה ברועי רוזן, אלא בתפקוד של המוזיאון בתרבות קפיטליסטית, בצורת העבודה מול אספנים ובעלי עניין, ובאופן כללי בתשתית המקצועית והציבורית של המוזיאון. לנדאו ענתה שהיא מעוניינת לעשות תערוכה גם לתנועה-ציבורית.

חמש שנים אחרי פרוץ המחאה, שוב פועלת במוזיאון ועדה לאיתור אוצר ראשי. כאמור, בניגוד לפעם שעברה, הפעם שמות חברי הוועדה נותרו חסויים, מה שמרמז לפחות על לקח אחד שיושם. מצד שני, בשנה האחרונה אכן הוצגו במוזיאון תערוכות של תנועה-ציבורית ורועי רוזן, אז אולי בכל זאת יש עתיד.

הפוסט חיסיון רפואי הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

Locker #2, animated gif, acrylic and spray on canvas paper with video, 24×25 cm (image) 550×413 pixel (gif). Study for Prologue/Epilogue, 2015

רועי אפרת |gif 31 | פרויקט מיוחד ל”דימוי היומי”. אוצרת: יעל רביד

gif 31 הוא פרויקט מיוחד ל”דימוי היומי”, שבמהלכו אסף רועי אפרת פרטים מסקיצות, עבודות שלמות ומיצגים וערך אותם לקובצי גיפ המשלבים תיעוד, אנימציה, כוריאוגרפיה וציור. הפרטים מורכבים משבלונות שלוקטו מעיתוני דפוס וממאגרי מידע שונים וכן מן המרחב האינטרנטי, והם מתעדים סיטואציות שגרתיות של מצבים משפחתיים, מין ואלימות.

www.royefrat.com

הפוסט Locker #2 הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

Bromance, animated GIF, acrylic and spray on canvas paper with video, 24×25 cm (image) 550×413 pixel (GIF). Study for Prologue/Epilogue, 2015

רועי אפרת |gif 31 | פרויקט מיוחד ל”דימוי היומי”. אוצרת: יעל רביד

gif 31 הוא פרויקט מיוחד ל”דימוי היומי”, שבמהלכו אסף רועי אפרת פרטים מסקיצות, עבודות שלמות ומיצגים וערך אותם לקובצי גיפ המשלבים תיעוד, אנימציה, כוריאוגרפיה וציור. הפרטים מורכבים משבלונות שלוקטו מעיתוני דפוס וממאגרי מידע שונים וכן מן המרחב האינטרנטי, והם מתעדים סיטואציות שגרתיות של מצבים משפחתיים, מין ואלימות.

www.royefrat.com

הפוסט Bromance הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

בדצמבר 2015 נערך ערב “קולנוע טרנסגרסיבי ישראלי” במרכז לאמנות עכשווית בתל-אביב. איש מהצופים לא אמר מלה לנוכח סצנת אונס בסרט של ניק זד משנות ה-80. האונס הוצג כמעשה חסר משקל ואף משעשע. שתיקתו של הקהל נמשכה גם כשהוצגה עבודת הווידיאו המזעזעת לא פחות של אורי דרומר, שבמהלכה הוחדרה ידית של מפתח ברגים לאיבר מין נשי בבימוי פסיבי וסטרילי המנטרל את האלימות שבמעשה. יצירות אלימות אלה מצטרפות לתערוכות ואירועים אחרים שבהם נשים מוצגות כתת-אדם וכסמל סטטוס לגבריותו של האמן.

איך ייתכן שהכותרת “אמנות” מעניקה לגיטימציה לפנטזיות אונס ולייצוגים סקסיסטיים של גברים נורמטיביים ופריבילגיים בגיל העמידה? התשובות שקיבלתי עד כה מסתכמות בכך שבאמנות מותר הכול וש”הערך האמנותי” הוא שחשוב. שלא במפתיע, המשיבים אף ניסו לשכנע אותי שאני לא מבינה את העבודה הספציפית, וכנראה גם לא ממש מבינה באמנות בכלל.

“הערך האמנותי” המדובר פירושו בחינה של עבודת אמנות מזווית אסתטית בלבד. זו גישה אנטי-אמנותית, שמזלזלת באמנות ומנטרלת את כוחה. לטענת הסוציולוג פייר בורדייה, גישה זו, המנתקת בין האסתטיקה לתוכן, מקורה באורח חייו של מעמד סוציו-אקונומי גבוה. בורדייה קישר בין חיי נוחות ונחת לבין עיסוק באסתטיקה בלבד בטענה ששניהם מתבססים על אותו עיקרון (הביטוס)[1]. כיום ניתן גם לומר שמקורה של גישה זו, העוסקת באסתטיקה בלבד, הוא בבורות, אך זו עמדה נאיבית מעט.

מישהו בוודאי כבר חשב על השאלה מה לעזאזל מלמדים אמנים בבתי-הספר לאמנות. האם יש סיבה לכך שאין שום דגש על תוכן בבתי-ספר לאמנות? האם יש סיבה לכך שלא מלמדים אמנים את ההשתמעויות האתיות של תיאוריות ביקורתיות כגון פמיניזם, מרקסיזם ופוסט-קולוניאליזם? האם יש סיבה לכך שלא יורדים לעומקה של משמעות הדימוי? האם יש סיבה לכך שבאמנות אין כל דגש על מוסר או זכויות האדם ?האם יהירות התחום היא הסיבה לכך שאמנים יוצאים לעולם כשהם מנוערים מכל אחריות על התוכן המיוצג ביצירותיהם?

הגישה שמקדמת הפרדה בין אסתטיקה לתוכן חולשת כרגע על כל מוסדות האמנות – בתי-ספר, גלריות, חללי אמנות ציבוריים, מרצים ואמנים. זו גישה המולידה אמנים ואמנות הרחוקים מלהיות שוברי מוסכמות. יתר על כן, זו גישה שהיא כלי בידיהם של בעלי הכוח בחברה והיא משרתת אינטרסים כלכליים, נורמטיביים ודכאניים. אין צורך להרחיק לכת כדי להיווכח בכך. די להיזכר בכמה תערוכות ואירועים מהחודשים האחרונים.

גרילה גירלז, ״האם נשים צריכות להיות עירומות כדי להיכנס למוזיאון מטרופוליטן?״, 1989

אווירה של כיבושים מיניים אינפנטיליים: צורה וצבע כערך עליון

בספטמבר האחרון נפתחה תערוכתו של האמן טל ר’ בגלריה זומר לאמנות עכשווית בתל-אביב. שמה של התערוכה הוא “The Drawing Class”, שם המרמז לשיעורי הרישום של מודל עירום המושרשים בתולדות האמנות. ציוריו של טל ר’ מלאים בדמויות של נשים שדיגמנו עבורו. בכל ציור דמות אחת בלבד; כמה מהן עירומות למחצה, מוצבות בתנוחות מיניות. את הנשים שבציוריו פגש האמן בברים או בבתי-קפה. כל אחת מהנשים הזרות שצייר “סיקרנה” אותו, והוא ניגש ושאל אם תסכים לדגמן לו בביתה או בבית-מלון. לטענתו, וכפי שמצוין בטקסט התערוכה, הוא אינו מדגיש את דמות האשה המדגמנת עבורו, אלא הופך אותה לחלק אינטגרלי ממכלול, כלומר מצייר אותה כפי שהוא מצייר את שאר האובייקטים בחלל הציור. ציוריו מרשימים בצבעוניותם ובגודלם ומזכירים ציירים מודרניים באופן שאפילו מי שאינו מבין באמנות מסוגל לזהות (כפי שכתבה כבר גליה יהב).

הציוריות היא המוקד המודגש והמוצהר של טל ר’. התייחסותו לדמות האשה וכן לנושא “שיעורי הרישום” היא חלק מעיסוק נרחב יותר ב”תולדות האמנות” ובמסורת המודרנית בפרט. לכן למשל הוא מצייר את דמות האשה באותו האופן שבו הוא מצייר את שאר הפריטים בחדר. המוקד הוא הציור כציור ולא ייצוג האשה או ייצוגי נשים. משמעות הדבר היא שהאמן צייר נשים ובחר שלא להתייחס באופן מוצהר למשמעויות של אותם ייצוגים והשפעותיהם; בעיניו, כנראה, אופן הייצוג אינו רלבנטי למסר ולמשמעויות העולות מן העבודה. האם החלטתו שלא להתייחס למסרים החברתיים המועברים באמצעות ייצוגים משמעה שאין מסרים בייצוגיו? והאם האופן שבו הנשים מוצגות בציוריו באמת אינו רלבנטי לאמן?

תוכן העבודות והמסרים המגולמים בייצוגים לעומת הפן האסתטי שלהם חושפים מבט גברי קלאסי ובנאלי[2], המתמצת נשים לכדי אובייקטים מיניים לשימוש הגבר וכסמל סטטוס. ייצוגיו של טל ר’ מתמקדים בדמות נשית פגיעה וזמינה, באווירה מינית מאוד, המוצבת אל מול הצופה המוצב במקומו של האמן, כשלעתים ידו המציירת והסמכותית מציצה משולי הציור. ייצוגיו מממשים תפקידי מגדר המציגים את האשה ככנועה ופסיבית, מי שמהותה מסתכמת בשירותיה המיניים לגבר, לצייר, שזהותו הכוחנית בציור נוכחת באמצעות ידו המציירת. אלא שהוא, שלא כמוה, נותר מוסתר, כמי שמכתיב ומתבונן. ניתן לראות זאת בכל פרטי העבודה, החל מהנושא, דרך שמות העבודות וכלה בייצוגים של הדמויות.

הנושא, רישום מודל עירום, מגיע ממסורת אקדמית שבה סטודנטים גברים נהגו לרשום את גוף האשה העירום. באותה העת המודלית היתה האשה היחידה שהורשתה להיכנס לאקדמיות לאמנות. נשים לא יכלו להירשם כסטודנטיות כיוון שלא היו להן התכונות הנדרשות כדי להיות אמניות טובות. זו היתה המוסכמה. תפקידן המוצהר היה לשרת את צרכיהם של הגברים בכל מובן, כיוון שזהו מקומן הטבעי ואין הן מסוגלות להתמודד עם תפקידים או אפילו עם זכויות בסיסיות הדורשות חשיבה הגיונית, מנהיגות, החלטיות וכישרון. בקונטקסט כזה, שבו אי-שוויון חוקתי וממשי מתורץ על-ידי “טבע” האשה, קשה לראות את עירום המודל אל מול הגברים הלבושים כמעמד משולל יחסי כוחות. גופה העירום והדומם של האשה, שכל תנוחה מוכתבת לו, מסמן שהאשה וגופה הם רכוש.

שמות העבודות של טל ר’, שנבחרו על-פי האות הראשונה של שם האשה (לדוגמה A) או בשם פרובוקטיבי אחר (“Venice Bed”), משרים אווירה של כיבושים מיניים אינפנטיליים. התואר “אמנות” ששימש את האמן הוא תירוץ המשרת אגו גברי המתגאה בכיבושיו ומתעצם בזכותם. כל ציור מייצג אשה אחרת שהיתה מוכנה להתפשט עבורו, ובעזרת עמדתו כ”אמן” הוא מציג את כיבושיו לראווה. לא בכדי הציור הגדול, הצבעוני והמרשים ביותר – “Hollywood”  – הוא של אשה עירומה שהתחת שלה מתנוסס במרכז הציור כשהיא רכונה על ארבע. זהו גם הציור היקר ביותר, שלא נשכח שטל ר’ הוא אמן מצליח בארץ ובעולם ומוכר את עבודותיו במאות אלפי דולרים.

יוהן זופאני, האקדמאים של האקדמיה המלכותית, 1771-2. האוסף המלכותי, בריטניה

בן עשרה מאונן מול פורנו: זעזוע ואלימות כחוויה אסתטית

העבודות העילגות של טל ר’, המביישות את גלריה זומר הנחשבת, נועדו להתחבב על אספנים בורים ולהעצים את האגו הגברי של האמן. הן אינן עומדות לבדן בשדה האמנות בתל-אביב. האמן עדי נחשון ביטא באופן מפורש את משמעות האמנות עבורו בראיון ל”כלכליסט”: “אני עומד מאחורי הבחירה להציג בחורה כוסית, ולאו דווקא בצורה אמנותית”. הוא מחשיב את עצמו כסוג של אאוטסיידר חתרני שלא דופק חשבון ולא רוצה להיות פוליטיקלי-קורקט, אלא שהוא שכח שאין שום דבר חתרני בחפצון גוף האשה ובכמיהה האינפנטילית והמביישת שלו שאמנים יהיו כמו “רוקסטארים” שיש להם “מעריצות”.

“החופש האמנותי” וגישת ה”אסתטיקה מעל תוכן”, המעניקים לגיטימציה למסרים דכאניים של בעלי המעמד החזק, כלומר גברים לבנים והטרוסקסואלים, מגיעים לידי אלימות ממש בעבודותיו של אורי דרומר. איש אינו מערער או קורא תיגר על עבודותיו של דרומר, אמן בן 45+ שעבודתו נראית כפנטזיה של בן עשרה המאונן מול פורנו. באולם חשוך, לאחר סצנת אונס מזעזעת מתוך סרט של ניק זד, מגיע הוידיאו-ארט של דרומר. הסרטון אורך כמה דקות שבהן קלוז-אפ על גוף אשה כפות ברצועות עור; גוף דומם, אנונימי, פסיבי וחסר אפיון. מברג מפתחות נוגע שוב ושוב במה שנראה כבטן וירכיים של האשה האנונימית. גופה נושם אך אינו מגיב למגע המתכתי והחזרתי, שנדמה כי נועד לבדוק יצור זר, ספק אנושי.

מאוחר יותר, בקלוז-אפ נוסף של כמה דקות, הנמשך עד סוף הסרטון, נראית ידית המברג כשעליה קונדום והיא מוחדרת באטיות לאיבר מינה של האשה שוב ושוב. קשה לדמיין סצנה אלימה יותר מזו. עיקר האלימות מתגלה באווירה הסטרילית, בהפיכת אקט אלים מאין כמותו למעשה אסתטי וסתמי, ובשתיקה של הגוף, שאינו אנושי דיו כדי להגיב, לדבר או להתנגד. זו סצנת אונס גרועה מזו של ניק זד. האלימות פה אינה מתוארת כאקט מצחיק, כמו אצל זד. האלימות מוכחשת לחלוטין, אפופה אווירה ניטרלית ושתיקה של גוף חייזרי שכביכול מאשר את מה שקורה לו, כמו גם שתיקת הקהל באולם.

תחת הכותרת “קולנוע טרנסגרסיבי” אלימות הפכה לאמנות שאי-אפשר להגיב לה. אונס הפך למעשה אמנותי-אסתטי המתבסס על חוויה חושית של זעזוע המנותקת ממשמעות המעשה. המניפסט של “הקולנוע הטרנסגרסיבי” (שקראנו יחד לפני הקרנות הסרטים) משתמש בשפה סאדו-אינטלקטואלית ומצהיר על קולנוע “חתרני” ש”הולך כנגד כל המוסכמות והערכים הידועים לאדם”, וזאת כדי להגיע לקולנוע חופשי באמת בעולם שבו כולנו “עבדים”.[3] עבודתו של דרומר וכן סרטיו של זד אינם תוקפים “ערכים הידועים לאדם”, אלא מתמקדים בתקיפה מינית של נשים. תחת הצהרות אנטי-נורמטיביות כביכול מתבצע האקט הכי נורמטיבי, אלים ומדכא שיכול להיות ומגן על ערכי הפטריארכיה העומדת מאחורי עבודתו של דרומר והצהרותיו של זד. העובדה שדרומר הוא מורה ומרצה בבתי-ספר לאמנות בארץ ועוד מורשה להציג “מחקר” סקסיסטי מלא בנשים עירומות וברמה של ילד בתיכון בכנס המחשיב עצמו ביקורתי (“על אוצרות ואקטיביזם – כנס יחסי אמנות ושינוי חברתי” בסמינר הקיבוצים, יוני 2015) צריכה לבייש את המעסיקים שלו.

משמאל: קנו את התפוחים שלי (צילום ממגזין צרפתי פופולרי מסוף המאה ה-19). ימין: לינדה נוכלין, קנו את הבננות שלי, 1972

מי שולט בנראות ולמי יש כוח: אוטונומיה אמנותית ו”התחדשות” היסטורית

מקורה של התפיסה הכה נוחה ורווחת, הרואה באסתטיקה ערך הנעלה על התוכן ובאמנות כטריטוריה אוטונומית ונפרדת מהחיים, הוא במודרניזם. האמנים המודרניים, יחד עם תיאורטיקנים משפיעים ובהם קלמנט גרינברג ואלפרד בר, האמינו שמטרתו של כל מדיום אמנותי היא להגיע למצבו ה”טהור” באמצעות חקר תכונותיו הבלעדיות. לציור, למשל, יש צבע וצורה המונחים על משטח דו-ממדי; אלו תכונות הייחודיות לציור. ייצוגים, לעומת זאת, אינם ייחודיים לו. לכן אם ייצוג אכן קיים בציור, ההתייחסות אליו היא משנית כיוון שהוא פחות חשוב.

במאמרו החשוב “עולם האמנות” טוען ארתור דנטו כי המודרניזם הוא מעבר מראיית האמנות כחלון אל העולם לתפיסתה כמתכנסת בתוך עצמה.[4] הנרטיב של תולדות האמנות מאז ימי וסרי, לפי דנטו, הוא נרטיב של התקדמות, התפתחות והתחדשות היסטורית. אובססיית ה”התחדשות” של המודרניזם, שאנו עדיין מושפעים ממנה, מציגה “אסתטיקה מעל תוכן” ובכך הופכת את התוכן לחסר חשיבות וחסר השפעה. את מי משרתת מחשבה ממין זה? את מי משרתת האמונה שהאמנות מנותקת מהחיים ומהחברה? את בעלי הכוח, שאינם רק בעלי הממון כפי שטען בורדייה כשבחן את האוטונומיה באמנות, אלא גם גברים סטרייטים ופריבילגיים.

אי-אפשר להתעלם מהעובדה שהגישה המודרניסטית התעצבה בעיצומה של ההתפתחות הקפיטליסטית ואיתה שוק האמנות. אי-אפשר להתעלם מהעובדה שהגישה המודרניסטית הובלה בעיקר על-ידי אמנים גברים. פרט זה אינו שרירותי. העובדה שהיום נשים רבות הן חלק מעולם האמנות, לפחות בבתי-הספר לאמנות, היא בזכות מודעות מתפתחת לנושא ומתוך ביקורת כלפי דימויים שהביעו הוגים חשובים כמו ג’ון ברג’ר, לינדה נוכלין, גריזלדה פולוק ואחרים. ואולם, גם היום יש פערים סטטיסטיים גדולים בין אמנים גברים לאמניות נשים. הרוב המוחלט של אמנים המציגים במוזיאונים הגדולים והחשובים בעולם ומצליחים להתפרנס מעבודתם הם גברים.[5] הגישה המודרניסטית המובלת על-ידי גברים אינה מנותקת מהיותם גברים. ההבנה שהתפתחות והתקדמות היסטורית מביאות לאמנות הטובה ביותר, שהמודרניזם מרומם כסוג של אייקון תרבותי, מתעלמת מעובדות היסטוריות, מהסוציולוגיה של האמנות, מהיסטוריה של דיכויים מכל הסוגים הקשורים באופן אינטימי לתיאוריות אסתטיות ולעשייה אמנותית.

ניתוק האסתטיקה מן התוכן היה אולי “חדש” בזמנו, אולם הוא מראה מי שולט בנראות ולמי יש כוח. כמה נוח לחשוב שהחדש הוא הטוב ביותר במקום הנראה ביותר או השולט ביותר. האין זו גישה גברית כשלעצמה? גודל השרירים וחוזקם הם המכריעים? אלא שהגישה המודרנית אינה הטובה ביותר. היא גם אינה היחידה, והיא ודאי שאינה אובייקטיבית, כלומר נטולת אידיאולוגיות, מסרים וערכים. מנסחי החוקים יוצרים אותם בדמותם, לעתים בלא יודעין. הגישה המנתקת בין אסתטיקה לתוכן קשורה באופן הדוק למנסחיה – ואיתם בני המעמד הגבוה בכלל. העיסוק באסתטיקה בלבד נובע ממעמד פריבילגי הדומה לעמדת המעמד הסוציו-אקונומי הגבוה, שבו מלכתחילה אין התמודדות עם דיכוי חברתי או גזל זכויות. אין זה מפתיע שמעמד גבוה אחד מתקשר ומגבה מעמד אחר, וששניהם נשענים על אותו עיקרון בסיסי הנובע מתנאיי החיים הדומים של השניים. לכן גם, למשל, אין זה מקרי שהרוב המוחלט של העשירים ביותר הוא גברי.

האמנות אינה רק צבע וצורה. האמנות היא מה שנעשה עם הצבע והצורה והאופן שבו הוא מתקשר לעולם שמחוץ לקנבס. אין מקום לייצוגים של נשים שאינם נובעים ממודעות פמיניסטית, או במלים מדויקות יותר: אין מקום לייצוגים סקסיסטיים המסתתרים מאחורי קטגוריות כגון “אמנות”. על האמן להבין מה הוא עושה ולפעול מתוך מודעות חברתית. אם הוא בוחר לקדם סקסיזם, עליו לעשות זאת באופן מודע ומוצהר ולא נחבא מתחת לכותרת בטוחה. ההסתתרות מאחורי “אמנות” היא אלימה. היא מעבירה מסרים דכאניים ומזיקים באופן אידיאולוגי, ובו בזמן מכחישה שהיא עושה זאת.

תולדות האמנות אינן אי מנותק מהחיים ומהתרבות. להפך; האמנות היא תוצר תרבותי. הבחירה לנטרל אותה מהשפעה מגבה את ערכה כערך מסחרי בלבד ומשרתת את השוק שהיא חלק ממנו. יתרה מזאת: ניתוק התוכן מן האסתטיקה וה”חופש האמנותי” המתפרש כחוסר אחריות פוגעים גם באותם אמנים גברים העושים שימוש באמנות כדי לדכא נשים ולהעצים בכך את האגו הגברי שלהם, שכן היא טוענת במובלע שלאמנות, לייצוגים ולדימויים שלהם אין כוח. האם משתלם להם להתעלם מכוחה של האמנות כדי לטפח אגו גברי ועלוב? האם עמדה כוחנית ודכאנית שבו בזמן שוללת מהאמנות את כוחה ראויה לעבור בשתיקה שלנו כי באמנות “מותר הכל”? באמנות אכן מותר הכל, אבל חובה על אמנים לקחת אחריות על השלכות הדימויים והתוכן המיוצגים בעבודותיהם.

הערות:

[1] Bourdieu, Pierre. (1987). Distinction: A Social Critique of the Judgement of Taste. (Richard Nice, Trans.).  New York: Harvard University Press.

[2] ר’ מאמרה של לורה מאלווי, “עונג חזותי וקולנוע נרטיבי”:
Mulvey, Laura (1975). “Visual Pleasure and Narrative Cinema”, Screen 16 (3): 6-18.

[3] Zedd, Nick. (1985). “The Cinema of Transgression Manifesto”. 28 December 2015. http://feastofhateandfear.com/archives/zedd.html

[4] Danto, Arthur. (1964). The Artworld. The Journal of Philosophy 61 (19): 571-584.

[5] Reilly, Maura. (26 May, 2015) Taking the Measure of Sexism: Facts, Figures, and Fixes. Artnews. (6 June 2016). http://www.artnews.com/2015/05/26/taking-the-measure-of-sexism-facts-figures-and-fixes/

הפוסט אסתטיקה מעל תוכן: אידיאולוגיית האגו הגברי הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

הפוסט דרושה עובדת גלריה הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

Jewish Bath, animated gif, Foam board, video projection and preformance, 100x200x70 cm (object) 550×413 pixel (gif). Detail from Bor, 2015

רועי אפרת |gif 31 | פרויקט מיוחד ל”דימוי היומי”. אוצרת: יעל רביד

gif 31 הוא פרויקט מיוחד ל”דימוי היומי”, שבמהלכו אסף רועי אפרת פרטים מסקיצות, עבודות שלמות ומיצגים וערך אותם לקובצי גיפ המשלבים תיעוד, אנימציה, כוריאוגרפיה וציור. הפרטים מורכבים משבלונות שלוקטו מעיתוני דפוס וממאגרי מידע שונים וכן מן המרחב האינטרנטי, והם מתעדים סיטואציות שגרתיות של מצבים משפחתיים, מין ואלימות.

www.royefrat.com

הפוסט Jewish Bath הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

חיה רוקין, “יש לך אומץ, אין לך בושה”, צבע על בד, 2016

“Girls Just Wanna Have Fun“
פרפורמנס של חיה רוקין ושיח גלריה
הגלריה החדשה טדי, ירושלים
אוצרת: איילה לנדאו

חמישי, ,21.7.16 ב-19:30

תערוכת הקיץ בגלריה החדשה באצטדיון טדי בירושלים מזמנת מפגש בין עבודות של 21 אמניות היוצרות במגוון תחומים, שהוזמנו לקחת חלק ב”מסיבת בנות”. מכלול היצירות בתערוכה מעלה סוגיות שונות, ובהן יחסן של האמניות לנשיותן, יחסן לתפיסת תפקידן כנשים בחברה ועוד. זוהי הראשונה בסדרת תערוכות שיאצרו אמני סדנאות האמנים של הגלריה החדשה טדי.
אמניות: נסרין אבו-באכר, עינת אמיר, עדן בנט, צפיה דגני, רותי דה-פריס, תמר הירשפלד, דנה יואלי, הילה לביב, שגית מזמר, הילה טוני-נבוק, מרב סבירסקי, הדס סט, להלי פרילינג, יעל פרבר, יעל פרנק, מרב קמל, דפנה רון, יעל רוכמן, חיה רוקין, ליאור שחר, אסתר שניידר.

הגלריה החדשה טדי, אגודת ספורט ביתר 1, אצטדיון טדי, שער 22, ירושלים.
התערוכה פתוחה בימים ג’, ו’, 14:00–11:00; ב’, ה’, 16:30–19:30, ובתיאום מראש.

תערוכת בוגרים 2016, הפקולטה לאמנויות המדרשה, המכללה האקדמית בית ברל

תערוכת בוגרים 2016
הפקולטה לאמנויות המדרשה, המכללה האקדמית בית ברל
אוצרים: רמי מימון ודורון רבינא

פתיחה: רביעי, 20.7.16, ב-19:00
נעילה: רביעי, 3.8.16

בתערוכה יציגו 43 בוגרי תואר ראשון פרויקטים אישיים במדיה דיגיטלית, בווידיאו, בציור, בצילום ובפיסול, המסכמים תקופת לימוד בת ארבע שנים. התערוכה פורשת מנעד רחב של אופני עשייה ותפיסות אמנותיות שונות ומציגה מבעים שונים ועמדות מגוונות ביחס למציאות הישראלית והגלובלית. הפקולטה לאמנויות המדרשה מזמינה אתכם להיחשף למנעד הרחב והמרתק של השפות, הסביבות ותחומי העניין המרכיבים את תערוכת הבוגרים 2015, שמהם תיגזר ותתעצב הסביבה האמנותית והתרבותית בשנים הבאות.
המדרשה מציינת 70 שנה להיווסדה. במשך שבעה עשורים הפכה המדרשה מסמינר קטן להכשרת מורים לציור למוסד בעל השפעה מכרעת על שדה האמנות והתרבות בישראל. הפקולטה לאמנויות במדרשה היא מוסד מוביל בהכשרת אמנים בתחום האמנות החזותית והקולנוע. המדרשה משלבת לימודים גבוהים באמנות וקולנוע עם הכשרת אמנים – מורים בלימודי תואר ראשון (B.Ed.F.A). כמו כן היא מציעה תוכנית ייחודית לתואר שני בחינוך לאמנות (M.Ed) ומסלול ללימודי המשך לאמנים פעילים.

לפרטים נוספים

“שי עם סינר”, שמן על בד, 50X60 ס”מ, 2015.

“ילד. הורה. בוגר”, דלית פרוטר
צדיק, גלריה לאמנות האפשר, יפו

בסדרת ציורים פיגורטיביים מאתגרת דלית פרוטר את גבולות האגו האנושי בחוכמה, בהומור ובחמלה רבה. כדרכה, מציירת פרוטר את בני משפחתה כדי להביע את יחסה לבני-אדם, לתקשורת וליחסים בין-אישיים וליחסי הגומלין שבין הורה לילדיו. כמו הסינר, כך גם כפפות אגרוף, תחתוני בוקסר, נדנדה, מצנפת, שרשרת, כומתה, אקדח, שמלת רקדנית בטן וגם פיילה ישנה הופכים באחת לסיפור על ילדות חופשית ואימפולסיבית, התבגרות כואבת, מציאות פוליטית טעונה והורות אמביוולנטית הנעה בין סמכותיות לתמיכה. פרוטר מעניקה לדוגמניה את החירות לבחור את האביזרים שעימם יצוירו. רוב הדמויות מישירות מבט אל הצופה ולפיכך אל פרוטר עצמה. המבט, מלא אמון ותום או מתריס ופרוע, מעיד על מערכת יחסים אינטימית, לא מבוישת והרמונית בין האמנית למושאיה.

צדיק, גלריה לאמנות האפשר, רח’ שמעון הצדיק 16, יפו. שעות פתיחה: ב’-ה’, 11:00–17:00; שישי-שבת, 11:00–14:00.

“הליכה על קרח דק”, ערב מיצגים, גלריה בית הגפן, חיפה

ألمشي على جليد دقيق, הליכה על קרח דק, Walking On Thin Ice
ערב מיצגים בגלריה בית הגפן
אוצרת: פדוא נעאמנה

חמישי, 21.7.16, ב-20:00

סחר דאמוני, “ריקוד חופשי”; מיאדה עבוד, “התרוממות”; שהד זועבי, “מוזיקת סכנה”; מדאם טיוש, “לחתוך חתיכה”.
“ללכת על קרח דק” הוא שיתוף פעולה בין אמניות העוסקות בטאבו חברתיים של מגדר, גוף ואינטימיות בהקשרים חברתיים לפמיניזם ודת, שעדיין נחשבים בגדר קו אדום עבור נתח גדול מהחברה הפלסטינית השמרנית. כל אחת מהאמניות המשתתפות מספרות סיפור שונה דרך עבודותיהן, הנוגעות בביוגרפיה אישית, בסצנות חברתיות מוכרות, במיתולוגיות דתיות וברפלקציה לתוך תולדות האמנות, כאשר בו בזמן הן גם מתכתבות זו עם זו. הפרויקט נולד מתוך רצון להשמיע את קולן של אמניות שעל פי רוב חסר בפומבי ולהביא את הקריאה שלהן אל סדר היום הציבורי בכלל ובחיפה בפרט.

גלריה בית הגפן, מרכז תרבות ערבי-יהודי, רח’ הגפן 2, חיפה. שעות פתיחה: א’–ה’, 10:00–15:00, שבת, 10:00–14:00.

עדי אבלס, ללא כותרת, שמן על בד, 120X120 ס”מ

“אל תגעו לי בחרדה”
גלריה מרכזית, התחנה המרכזית, תל-אביב
אוצר: דורון פורמן

פתיחה: חמישי, 28.7.16, ב-20:00
נעילה: 1.9.16
במקום להשקיט ולהרגיע חרדה, האמן מבטא אותה, נותן לה קול. היצירה נותנת הקלה מהאש הבוערת, מהקושי והמצוקה. היא לא תמיד מנסה לומר משהו למישהו אחר, לא חייבת להיות רדיקלית או בועטת כדי לעשות את עבודתה, אבל היא חייבת להיות חופשייה.
גלריה מרכזית בתחנה המרכזית בתל-אביב היא מרחב חרדתי, פרוץ לשולי החברה ולאמיתות חברתיות לא נעימות שקל לנו להתעלם מהן, להשתיק את קיומן. דווקא מכאן הזמנו אמנים לתת מקום לביטוי של חרדה באמצעות אמנות.
משתתפים: עדי אבלס, לילך אברמסקי-ארזי, ניב בורנשטיין, שירה ג’ייקובס, עדי הופמן, ענבר הורקני, סיון כהן, אבנר לוינסון, מריק לכנר, ניר מצליח, דורון פורמן, אלי פטל, רותם רוזנבוים, רועי שועה.

תחנה מרכזית החדשה בתל-אביב, רח’ לוינסקי 108, קומה 5 (כניסה 44, מרחוב צמח דוד). ד’-ה’,20:00–17:00, ו’, 09:00–13:00.

ניר דבוראי, “רחוב טנוור, ברמן, גרמניה”.,2016  פרט. קולאז’, הדפסות כסף

כוכב הצפון ואורחים
גלריה עירונית כפר סבא
אוצרת: מאירה פרי-להמן
אוצרת שותפה: ליבי קסל

שיחי גלריה: שלישי, 26.7.16, 9.8.16, ב-19:00
נעילה: 30.8.16
הכניסה חופשית

אמני “כוכב הצפון”: פולי בלום, יוליה ברזינה, ניר דבוראי, איתי דוידיאן, עודד הירש, יניב זלוף, רועי כהן, רועי כהן, ודים נמירובסקי ויוס סטייבל, אורית סימן-טוב, דבורה ספז, ליבי קסל.
אמנים אורחים: ולרי בולוטין, אסנת פאר, חזי פנט, אבי רייס.
המשותף לכל הצלמים המציגים בתערוכה זו הוא גילם (הכרונולוגי ו/או המקצועי) הצעיר. היא מבוססת על תערוכה שאצרה הצלמת ליבי קסל בגלריה שער 3 בחיפה, שכללה קבוצת צלמים חיפאים, רובם בוגרי המחלקה לצילום במרכז האקדמי ויצו חיפה. בתערוכה הנוכחית נוספו להם כמה צלמים אורחים מתל-אביב ומכפר-סבא. בשנים האחרונות, עקב נגישות המצלמה לכל והריבוי האינסופי של דימויים צילומיים, סובל מדיום הצילום מירידת ערך מואצת. תפיסת “הרגע המכריע” או החיפוש אחר נושא מעניין אינם עוד הנושא המרכזי בדיון על הצילום כאמנות. כדי להפיק דימויים המכריזים על עצמם כאמנות, ממציאים העוסקים במדיום זה דרכי פעולה חדשות או, לחלופין, חוזרים לטכניקות מסורתיות. העבודות בתערוכה מושכות את תשומת לבו של הצופה למתואר בהן בדרכים שונות. חלקן עושות זאת באמצעות גודלן הפיזי, הבולט כשלט חוצות; אחרות באמצעות עיסוק בוטה וישיר בנושא המתואר; יש בהן המציגות דימויי אלימות מפתיעים ביופיים; ולעתים הן חושפות היבטים כגון חזרתיות בעבודת הצלם, המדגישים את פעולת הצילום עצמה.

גלריה עירונית כפר-סבא, בית התרבות ע”ש רייזל, רח’ גאולה 12, כפר-סבא. טל’ 09-7649303.

בני אפרת, “ריח בראשית, 2056”, 2008

מוזיאון חיפה לאמנות
אשכול תערוכות: “פוסט-פוסטמודרניזם ≠ אוטופיה”
אוצרת: סבטלנה ריינגולד

פתיחה: 23.7.16, ב-20:00
נעילה: 22.1.17
מוזיאון חיפה לאמנות שמח להציג אשכול תערוכות חדש, העוסק בחזון העתיד ובחזרה לרוח המודרניזם בעולם האמנות העכשווית. אשכול זה מבקש לבחון את תופעת ה”פוסט-פוסטמודרניזם” כזרם שצבר תאוצה בשנים האחרונות – גישה המבטאת את נסיון הדור להתגבר על הפוסטמודרניזם של שלהי המאה ה-20. אשכול התערוכות מחולק לשלושה פרקים עיקריים, שכל אחד מהם מתייחס לבניית המרחב האוטופי כמעוז של תקווה לשינוי פוליטי-חברתי ולקידומו באמנות העכשווית.
במרכזו של הפרק הראשון ניצבת העיר ירושלים. העבודות משקפות את האופנים שבהם העיסוק באידיאל האוטופי של העיר נקשר לשיח התרבותי העכשווי ולחזון עתידני.
הפרק השני עוקב אחרי הזיקה בין המודרניזם הישראלי בשנות ה-70, שהתאפיין בעיסוק באפשרות לתיקון סדרי עולם, ובין האמנות העכשווית. החזרה לעיסוק בתפקיד האמן כשמאן, כמרפא של דוויי החברה, נקשר לצורך המתחדש בתחושת קהילתיות בעולם המערבי ובשיח האמנותי.
הפרק השלישי בוחן את החזון העתידי של כינון אופני חיים חדשים באמנות הישראלית בת-זמננו: האידיליה האבודה של החזון הציוני, עולם המיתוסים של יוון הקלאסית, “סדרי העולם החדש” של הפוסט-קולוניאליזם, וכן האוטופיזם של העולם הטכנולוגי.

מוזיאון חיפה לאמנות, רח’ שבתאי לוי 26 , חיפה, 04-9115997.

רואים אמנות. מדברים אמנות. חוקרים אמנות, החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל-אביב

רואים אמנות. מדברים אמנות. חוקרים אמנות
החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל-אביב

תוכנית למצטיינים: תוכנית ייחודית בתולדות האמנות לקראת קריירה במקצועות האמנות כמו מחקר, ביקורת, אוצרות ועוד. עם אורחי התוכנית נמנים מנהלי מוזיאונים ואוצרים מהמוסדות המובילים בעולם: לובר, אופיצי וגטי. התוכנית כוללת סמינריונים יישומיים במוזיאונים וגלריות בארץ, שיעורים בכתיבת ביקורת אמנות, כיתות אמן, התנסות בחומרים ובטכניקות וסמינר יישומי בפריז במימון החוג. נושאים נוספים: מקבץ ייחודי באמנות ישראלית לקראת קריירה מחקרית; לימודי תיאוריה והיסטוריה של הצילום; אמנות גלובלית.
מסלול ישיר לתואר ראשון ושני בארבע שנים.
מלגות למצטיינים בכל התארים, כולל מלגות קיום בלימודי תואר שני.
למידע מלא באתר החוג.

“אמנות והסייברספייס”, אבי רוזן

“אמנות והסייברספייס”, אבי רוזן, הוצאת רסלינג

ספרו של אבי רוזן מציע מבט רענן ביחס לתרבות דיגיטלית והיצירה האמנותית, בכלל זה שיח האמנות וההיסטוריה שלה, גבולות האמנות ומקום האמן בעשייה בת-זמננו. הרקע האינטר-דיסציפלינרי המגוון של המחבר, הנע בין מחקר מדעי, יצירה ותיאוריה, נוכח בין דפי הספר ומאפשר פרספקטיבה רחבה ביחס לזיקה בין טכנולוגיה, אמנות וחברה במאה ה-20 ובראשית המאה ה-21.
קריאתו המרובדת של רוזן נסמכת על ההנחה שתופעת דחיסת מרחב-זמן בתרבות ותודעת הרצף לא החלו עם העידן הדיגיטלי, אלא ניתן למצוא את עקבותיהן במהפכה התעשייתית, ואף לפני כן. רוזן מתחקה אחר ביטויים לתחושת דחיסת מרחב-זמן וקורא אותם לאחור, לאור ניתוח עומק של מבנה ומשמעות הסייברספייס כמרחב שיתופי-סימולטני של ביזור.
אחת מטענותיו המרכזיות של הספר היא שבמאה ה-21 תופעת דחיסת מרחב-זמן מתעצמת באופן רדיקלי, ולמעשה מעבירה אותנו לתחום הוויה מתקדם המתווה יחסים חדשים שלא התקיימו עד כה בין אובייקט לסובייקט. בחלק הארי של הספר נידונה טענה זו ומאוששת מבעד לסקירה וניתוח מקיפים של אמנות הסייברספייס. חשיבותו של הספר נעוצה בניסיונו להציע מערך המשגה ומסגרת תיאורטית, לצד מערך הקשרים מרובד במיוחד לתחום עשייה ומחשבה שעדיין מצוי בהתהוות – בכל אלה ניכרת תרומתו החלוצית של הספר.

ד”ר אבי רוזן הוא אמן מדיה חדשה, בוגר בצלאל, בעל תואר שני בעיצוב תעשייתי מהטכניון ובעל תואר שלישי בתולדות אמנות, אוניברסיטת תל-אביב.

הפוסט “רב ערב”, 20.7.2016 הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

דברים שנאמרו בכנס בעקבות שערוריית צנזור עבודתו של תלמיד שנקר שבחר לצייר את השרה איילת שקד בעירום

אני רוצה לפתוח את דברי דווקא בהסתייגויות. בדיונים שהתקיימו בימים האחרונים בסוגיית הצנזורה שהפעילה נשיאת מכללת שנקר יולי תמיר על יצירה בתערוכת הסיום של בוגרי בית-הספר לאמנות בינתחומית במכללה (שגם אני מלמד בה), נטען שהדימוי בציורו המדובר של ים עמרני אינו דימוי סקסיסטי. אני לא מסכים עם הטענה. זה בהחלט דימוי סקסיסטי. הוא לוקח אשה, פוליטיקאית, נבחרת ציבור, מצייר אותה בעירום בלי רשותה, ומתייחס אליה כאל אובייקט מיני בלבד. זו משמעות ההחפצה, ואני לא רואה טעם להתעלם מכך או להיתלות, כפי שעשו רבים, בעובדה שעירום נשי הוא נושא שגור בתולדות האמנות.

אז כן, זה דימוי סקסיסטי. אני לא מוצא צידוק אמנותי לסקסיזם הזה, אבל גם לא חושב שהוא מבזה במיוחד. אפשר לחשוב על אינספור דוגמאות ישנות וחדשות בוטות בהרבה. האמן האמריקאי פול מקארתי הציג בעשור שעבר סדרת פסלים ריאליסטיים של נשיא ארה”ב לשעבר ג’ורג’ בוש בועל חזירים, ורק לאחרונה ניתן היה לצפות בדונלד טראמפ עירום בציורה של ילמה גור. יחסית לעבודות הללו, שקד של ים עמרני נראית כוונוס מרמת-גן. אבל גם בלי להיות מעודן, פוליטיקאים ואנשי שררה צריכים להיות מסוגלים לספוג יותר מן האדם הממוצע, והציבור, ובכללו ציבור האמנים, צריך להיות חופשי להביע את דעתו עליהם בלי לחשוש בלי הרף מתביעת השתקה.

Paul McCarthy, Train, Mechanical (2003-2009)
Steel, platinum silicone, fiberglass, rope, electrical and mechanical components
276.9 x 152.4 x 566.4 cm / 109 x 60 x 223 in

שנית, בימים האחרונים נטען שהצנזורה של הציור היתה טעות משום שבאמנות אין גבולות. גם עם זה אני לא מסכים. בכל חברה יש גבולות, וגם אם בעיני הציור המדובר לא חצה אותם, אני יכול לחשוב על דימויים או פעולות אמנותיות אחרות שאיתם כבר יהיה לי הרבה יותר קשה. אם במקום דיוקן עירום של שרת המשפטים היינו רואים אותה נאנסת, זה כבר היה פחות נוח, ואם העבודה היתה משווה בין הומוסקסואלים לבהמות זה היה עוד פחות נוח, ואם היו שוחטים בה חתולים בשם האמנות, זה היה עוד פחות ופחות נוח. חופש הביטוי והחופש האמנותי נתונים תמיד תחת סייגים, ובמקום להתכחש להם מוטב לנהל עליהם דיון.

אחרי שהצגתי את הסתייגויותי, אני רוצה לומר שההחלטה לצנזר את הציור המדובר היא החלטה שגויה ונמהרת. אני מתנגד לה מכמה סיבות, ומצטער שגם לאחר שהושגה הסכמה באשר להמשך הפעילות בבית-הספר, כיסוי פניה המצוירים של שקד נותר בעינו. ראשית, ההחלטה שגויה בשל האופן שבו נעשתה – כהנחתה מינהלית בניגוד לעמדת הסטודנט והצוות המקצועי של המחלקה. זו צורת עבודה שאינה מכבדת לא את החופש האקדמי, לא את החופש האמנותי ולא את הדיון הדמוקרטי. גם אם יש חשש לפגיעה משפטית – וכאמור, אני חושב שבמקרה הזה מדובר בתחום אפור מאוד – הפעלת הצנזורה, כפי שנעשתה, פוגעת במוסד, באופי הלימודים ובסטודנט עצמו, לא פחות מהנזק הכספי שעשוי היה להיגרם במקרה היפותטי של תביעה.

שנית, הצנזורה של הציור שגויה משום שהיא הופכת את בית-הספר לאמנות ממקום שקשוב לעולם למקום שמנותק ממנו. אנחנו חיים בחברה שמקיימת שיח אלים, בוטה ופוגעני, ומופרך לחשוב שאמנים שחיים במציאות כזו יפעלו באופן שונה בתכלית. כל כתבה על איילת שקד וכמעט כל אשת ציבור אחרת גוררת שובל טוקבקים פוגעני ואלים. כל מערכון ב”ארץ נהדרת” וכל קריקטורה יומית משתמשים בסטריאוטיפים פוגעניים פי כמה מציורו המעודן של ים עמרני. יתרה מכך, יולי תמיר הדגישה שוב ושוב שהצנזורה אינה קשורה לעמדותיה הפוליטיות של שקד, שאיתן היא אינה מסכימה, אולם אני חושב שכן ראוי לקחת בחשבון את עמדותיה הפוליטיות של שקד ואת שיטות עבודתה, משום ששקד עצמה לא היססה להפיץ בעבר תמונות של נפגעי טרור, שבוודאי לא נתנו לה את רשותם להפיץ את תצלומיהם כשהם מתבוססים בדמם. במצב שבו כל סטיריקן וכל טוקבקיסט מרשים לעצמם לגדף על ימין ועל שמאל, וכששרת המשפטים עצמה לוקחת חלק מרכזי בהתססת השיח הציבורי, לא ברור לי מדוע סטודנטים לאמנות מצופים להיות יותר קדושים מהאפיפיור.

ילמה גור, דונלד טראמפ עירום, 2016

נטען פה שוב ושוב שאין בשנקר שום בעיה עם עבודות פוליטיות וביקורתיות. זה חשוב, אבל זה לא העניין במקרה זה, משום שעבודתו של עמרני אינה ביקורתית והיא לא צונזרה בגלל ביקורתיות, אלא בגלל חשש מתביעה. קראתי את חוות הדעת המשפטית שניתנה לנשיאת המכללה ביום פתיחת התערוכה, ושמעתי את דברי עו”ד גלעד שר בתחילת הכנס. אני מבין את החששות, וברור לי שאי-אפשר לקיים מוסד בלי יועצים משפטיים, אנשי כספים והנהלה שתיקח אחריות על הנעשה, אולם אי-אפשר גם לקיים בית-ספר לאמנות בלי להבין ששאילת שאלות, לקיחת סיכונים, הפרזה, החצנה ומתיחת גבולות הם ערכים העומדים בלב העיסוק האמנותי.

אמנות, ואין זה משנה אם היא ביקורתית או פורמליסטית, עוסקת בכיבוש, בתקשורת המונים, בחיי הנפש או ביופי טהור, מבקשת להציע מבט על העולם. ככזו היא כמעט תמיד קצת אידיאליסטית, משום שהיא מעוניינת בהרחבת פרספקטיבות ובנקודות מבט שונות. בין אם היא קטנה ובין אם היא גדולה, פרובוקטיבית או נחבאת אל הכלים, עילגת או מנוסחת לעילא – אמנות מבקשת להציע חזון, ומי שינסה לנסח חזון כשיועץ משפטי ומנהל כספים בוחנים בשבע עיניים ומסייגים כל פסיק שהוא כותב, יישאר עם חזון שנראה בדיוק כמו המציאות הקיימת.

כאן אני מגיע לוועדת האתיקה ולקרן להגנה משפטית שעל הקמתן התבשרנו הבוקר. כפי שהסברתי בתחילת דברי, אני תומך בדיון אתי ובביקורת עצמית, אך תפקידה של הוועדה ייבחן בפעולותיה ולא בדיונים תיאורטיים. אם תתפקד כמנגנון שמסדיר את ההפרדה בין שיקול הדעת המקצועי של צוות המחלקה והסטודנטים לבין ההנהלה ותמנע הישנות של מקרי צנזורה שכאלה, אפשר יהיה לצאת נשכרים מהקמתה. אם, להבדיל, יתברר שמטרת הוועדה מסתכמת בהגנה על בית-הספר מפני תביעות משפטיות, תוך עיגון נהלים מצננים בכתב או בעל-פה, יאבד בית-הספר לאמנות, מקום שאמור לספק לתלמידיו ולצוות ההוראה שלו מרחב גמישות, שלעתים הוא גם מרחב טעות, את יכולתו לתפקד.

הילרי קלינטון בציור של שרה סול

הפוסט אם כך ואם כך – הכתם נשאר על הקיר הופיע ראשון בערב רב Erev Rav