* גרסת בטא
** המדריך נוצר בשיתוף עם המדור "גלריה" בעיתון "הארץ"

• תערוכות נפתחות
• תערוכות נסגרות
• אירועים
• גלריות לאמנות
• חללי תצוגה
• מוזיאונים לאמנות

***

נפתחות

יום חמישי (10.12)

• מרכז נווה-שכטר. תל-אביב (שלוש 42). שתי תערוכות ייפתחו הערב באוצרותה של שירה פרידמן: "תערוכת כסלו – שחור-לבן", תערוכה קבוצתית של אמנות ישראלית עכשווית, ותערוכת היחיד "אש שחורה על גבי אש לבנה" של האמן רפאל לומס, שיציג סדרה של תצלומים.
• גלריה אלפרד. תל-אביב (סמטת שלוש 5). לציון 10 שנות פעילות של הגלריה תיפתח הערב תערוכת מכירה רבת משתתפים בשם "אלפרד ושות' 2015".
• מרכז ענב לתרבות. תל-אביב (אבן-גבירול 71). האמן גד פרנק יפתח הערב את תערוכת היחיד "מכאן ומשם", שתכלול פסלים וציורים. אוצרת: מירי קרימולובסקי.
• גלריה הקיבוץ. תל-אביב (דב הוז 25). תוכניות אדריכליות מקוריות לבתי מגורים שמצאה טובה לוטן זרוקות באשפה משמשות אותה כנקודת מוצא לתערוכה "תוכניות למגורים", שתיפתח הערב. אוצרת: יעל קיני.
• גלריה רוטשילד. תל-אביב (יהודה הלוי 48). "מרחק הליכה", תערוכת היחיד של האמן אלכס קרמר, שתכלול נופים ודיוקנאות עצמיים של האמן ושל אנשים הקרובים לו, תיפתח הערב.
• גלריה רוזנפלד. תל-אביב (שביל-המפעל 1). פסלים, צילומים, עבודת סאונד ועבודת וידיאו יוצגו בתערוכה "Safe and Sound" של אלונה רודה, שתיפתח הערב.
• גלריה נ&נ אמן. תל-אביב (גורדון 21). הערב תיפתח תערוכתה של שולי בורנשטיין וולף, "העונה החמישית".

אלכס קרמר, "מרחק הליכה", תערוכת יחיד. גלריה רוטשילד, תל-אביב (יהודה הלוי 48)

יום שישי (11.12)

• פלורנטין 45. תל-אביב (פלורנטין 45). 23 אמנים יציגו עבודות רישום ומיצב בתערוכה "סלון רישום" שתיפתח בצהריים. אוצרת: גילת אלקסלסי.
• בית רוזנטליס. יפו (נמל יפו 8). בצהריים תיפתח תערוכת הציור "ציורים אחרונים 2006–2008" של האמן המנוח משה רוזנטליס.
• מוזיאון עוקשי. עכו העתיקה (אולמות האבירים). התערוכה "סיפור עם" של האמנית אירית קלכמן תיפתח בצהריים. אוצרת: רחל זמר.
• חלל סטודיו. תל-אביב (הנגב 5). בצהריים תיפתח תערוכה משותפת לאורי שטטנר ומיכל היימן למשך סוף-השבוע בלבד.
  

יום שבת (12.12)

• גלריית המשכן בית מאירוב. חולון (הרצפלד 31). אורלי מיברג, ג'יני ברסט, ורדי כהנא ואמנים נוספים ישתתפו בתערוכה הקבוצתית "חשופים – הרעב לפרסום ותהילה", שתיפתח בצהריים. אוצרת: ניצה פרי.
• מוזיאון חיפה לאמנות. חיפה (שבתאי לוי 26). מקבץ תערוכות ייפתח בערב: "חוויית הפופ והתשובה הישראלית", תערוכה קבוצתית העוקבת אחר חדירת ערכי הפופ האמריקאי לאמנות הישראלית. אוצרת: סבטלנה ריינגולד; התערוכה הקבוצתית "אופ-ארט", הבוחנת את מימד התעתוע ואי-הוודאות של מראה העיניים. אוצרות: אפרת קליין ונגה אליאש-זלמנוביץ'; וסדרת תערוכות יחיד של ג'ניפר בר-לב, סרג'יו סגרה, ערן שקין, אליעזר זוננשיין, גרי גולדשטיין, אילת כרמי, עידו שמי, דוד טרטקובר, גיא ינאי, פנינה רייכמן, אוסוולדו רומברג ופדריקו סולמי. אוצרת: הדס יוסיף-און.
• מרכז גוטסמן לתחריט. קיבוץ כברי. "חיתוכי עץ ופיסול בעץ", תערוכתו של עפר ללוש, המורכבת מתשעה הדפסי חיתוכי עץ גדולי ממדים וכמה פסלי עץ, תיפתח בצהריים.
• בית חיים שטורמן. עין-חרוד. התערוכה "פרשת דרכים" של טוביה ריבנר ומיה גורביץ תיפתח בצהריים. אוצר: גיא רז.

***

נסגרות

• דביר: יהודית לוין, ציורים חדשים. עד 12.12.
• זומר: "Take". בחדר הפרויקטים: שגיא אזולאי, ציורי אקריליק. עד 12.12.
• חנינא: "תא". עד 12.12.
• מקום לאמנות: דניאל צ'צ'יק ולואיזה שרודר, "עקבות"; יונתן אולמן, "Legacy". עד 12.12.
• פינברג פרוג'קטס: שי עיד אלוני, "מגנו של אכילס". עד 12.12.
• Raw Art: דנה בראון, "עבודות, 2015-2011". עד 12.12.
• גלריה לאמנות אום-אלפחם: "אמנות עכשווית מגרמניה". עד 13.2.
• גלריה מרים ניסנהולץ (בצלאל): "אורי ליפשיץ, זהות, כאב ושלטון". עד 17.12.
• גלריית עין-הוד: חנן מילנר, "סתיו 2015". יואב בן-דב, "דג לבן". עד 16.12.
• דנה גלריה לאמנות: יונתן גולדמן, "הגבול המערבי". עד 15.12.
• הגלריה במכללת אורנים: אורלי סבר, "שן שחורה". עד 15.12.
• המרכז האקדמי ויצו חיפה: כרמל אילן, "כי מה יודעת האות?". עד 13.12.
• המרכז לאמנות עכשווית: אוהד מרומי, "נופשון". עד 12.12.
• מנשר: אסף גאם כהן, "Merge Visisble". עד 17.12.
• סדנאות האמנים: "HOST"; רחל אורי ימפולר, ציורים. עד 12.12.
• מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן: דודו פלמה ושמעון פינטו, "לשם ייחוד צפון-דרום"; מנחם באר, "אדריכל בקיבוץ". עד 15.12.
• מוזיאון נחום גוטמן לאמנות: "חנוכייה לי יש". עד 16.12.

***

אירועים

• המוזיאון לאמנות האסלאם: סיור בלשני-היסטורי בטלביה. כולל סיור מוקדם במוזיאון. ו', 11.12, 25.12, 10:00.
• משכן לאמנות עין-חרוד: יום עיון בנושא "ג'וזף בויס ונס פך השמן". 30 שקל, כולל כניסה למוזיאון. ו', 11.12, 11:00.
• מוזיאון הנגב לאמנות: סיורים מודרכים במוזיאון. מדי שבת, 11:00.
• מקום לאמנות: אירוע נעילה של התערוכות דניאל צ'צ'יק ולואיזה שרודר, "עקבות"; יונתן אולמן, "Legacy". שבת, 12.12, 11:30.
• אלפרד: אירועים במסגרת התערוכה "אלפרד ושות'": "אלף מילה". ג'אם-סשן אינטלקטואלי על כלכלת מתנה מול כלכלת סחורה. שבת, 12.12, 12:00; הרצאה בנושא "מבוא לאספנות ברת השגה". ד', 16.12, 19:00.
• מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית: שיח גלריה וסיור מודרך. מדי שבת, 12:00.
• סדנאות האמנים: מפגש בתערוכה "HOST". שבת, 12.12, 12:00.
• שלוש: פאנל בעקבות התערוכה של גיא אביטל, "ח|ד|ר". שבת, 12.12, 12:00.
• המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית: כנס בנושא "השכונה כזירה גלובלית". הרצאות, סדנאות, פעולות, הופעות. כניסה חופשית בהרשמה מראש כאן. א'-ד', 16.12-13.12.
• מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית: מפגש שירה במסגרת התערוכה "שירת המקהלה". ב', 14.12, 19:00.
• מוזיאון ישראל: שיח גלריה בתערוכה "קיצור תולדות האנושות". ג', 15.12, 19:00; שיח גלריה בתערוכה של אן ריי, "משוואות אנושיות". ד', 16.12, 12:00.
• מוזיאון פתח-תקווה לאמנות: הרצאה ופרפורמנס במסגרת התערוכה "בִּיבְּלִיוֹלוֹגְיָה: הספר כגוף". ד', 16.12, 20:00.
• מחסן 2: אירית סגל-ישראלי, "נדידה". פיסול בברזל. מחסן 2, נמל יפו. כל השבוע 21:00-11:00. פתיחה: ו', 4.12, 12:00. עד 29.12.
• בית דרור: יעל וקשטיין, "משקעי שרב נובמבר 2015". קיבוץ עינת. ו'-שבת, 13:00-11:00 או בתיאום בטל' 052-4560132. עד 12.12.
• שדרות ח"ן, תל-אביב: ג'סיקה מיין, ג'וזף מונטגומרי, פטרישיה טרייב, "Becoming the Image". שדרות ח"ן 16, דירה 9, תל-אביב. ג'-ה', 17:30-12:00, ו'-שבת, 14:00-11:00. עד 15.12.
• דב הוז, חולון: "כאן נולדתי", תערוכות חוצות ברחוב דב הוז בחולון. מעצבי אופנה מעצבים לילדות. עד 31.12.

***

גלריות לאמנות

• אגריפס 12

לנה זידל, "כמעט גן עדן". ציור, פיסול. עד 26.12.

אגריפס 12, ירושלים, טל' 077-5404897. ב'-ה', 19:30-16:30, ו'-שבת, 14:00-11:00

• אינדי, גלריה שיתופית לצילום

קרן זלץ, "מריה השחורה". מיצב צילום ווידיאו. עד 19.12.

שביל-המרץ 5, בניין 7, קומה 3, תל-אביב. ג'-ה', 19:00-12:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• אלון שגב

מאיה גולד, "גחליליות". דימויים המצוירים כוויטראז'ים. עד 18.12.

שדרות רוטשילד 6, תל-אביב, טל' 03-6090769. ב'-ה', 18:00-10:00, ו', 13:00-10:00.

• אלפרד

"אלפרד ושות' 2015". תערוכת מכירה. עד 19.12.

סמטת שלוש 5, תל-אביב. ג'-ה', 21:00-17:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 15:00-11:00.

• גבעון

מאיה אטון, "חצי מלא". מיצב תלוי חלל. עד 9.1.

גורדון 35, תל-אביב, טל' 03-5225427. ב'-ה', 18:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• גלריה בנימין

"נקודת ציון". אמני הגלריה מציגים. עד 26.12.

שביל-המרץ 5, בניין 7, קומה 3, תל-אביב. ד'-ה', 19:00-16:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• גלריה ג'ינא לאמנות נאיבית

"גלויות מהעבר: אמנות נאיבית מאירופה". עד 15.1.

דיזנגוף 255, תל-אביב, טל' 03-5444150. ב'-ה', 21:00-12:00, ו' וערבי חג, 14:00-10:00.

• גלריה דן

דדה Dede, "נא לא להאכיל את החיות". על היחסים בין דימוי למקום. עד 1.1.

בן-יהודה 107, תל-אביב, טל' 073-7590936. א'-ה', 19:00-10:30, ו', 14:30-10:30.

• גלריה חזי כהן

דארן גואינז, "Command Shift 4"; אורי רדובן, "פרפרנליה". עד 19.12.

וולפסון 54, תל-אביב, טל' 03-6398788. ב'-ה', 19:00-10:30, ו', 14:00-10:00, שבת, 14:00-11:00.

• גלריה ליאונרדו

משה כגן, "בין הצייר לטבע". אקוורל, פסיפס וטושים. עד 4.1.

בית הקיבוצים, ליאונרדו דה-וינצ'י 13, קומה 2-, תל-אביב, טל' 054-6747446. א'-ה', 20:00-08:00, ו', 13:00-08:00.

• גלריית משונע

אנטון אברמוב, "עבודת בוידעם". רישומים מחוט ברזל על מגירות, מיצג ומיצבים. עד 19.12.

הרצל 112, תל-אביב, סיורים בטל' 050-6477827. ד'-ה', 22:00-18:00, ו'-שבת, 16:00-12:00.

• דביר

יהודית לוין, ציורים חדשים. עד 12.12.

ראשית-חוכמה 14, תל-אביב. ג'-ה', 18:00-11:00. ו'-שבת, 13:00-10:00.

• הקיבוץ

טובה לוטן, "תוכניות למגורים". שלוש עבודות במדיומים שונים. עד 9.1.

דב הוז 25, תל-אביב, טל' 03-5232533. ב'-ה', 15:00-11:00, 18:00-16:00; ו', 14:00-11:00. בתערוכה של לוטן הגלריה פתוחה גם בשבת.

• זומר

"Take". בעקבות רעיונות ה"רפרודוקציה" וה"רפליקה". בחדר הפרויקטים: שגיא אזולאי, ציורי אקריליק. עד 12.12.

שדרות רוטשילד 13, תל-אביב, טל' 03-5166400. ב'-ה', 18:00-10:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 13:00-11:00.

• זימאק

פיט ון דן בוג, "האלכימאי". עבודות בפורמטים גדולים. עד 25.12.

ה' באייר 68, תל-אביב, טל' 03-6915060. א'-ה', 20:00-09:30, ו', 15:00-09:30.

• חנינא

ענבר פרים, נעמי סלייני, "זמני". תערוכה זוגית. פתיחה: ה', 17.12, 20:00. עד 16.2; "תא". עבודות צילום ופיסול. עד 12.12.

שביל-המפעל 3, קומה 1, קריית-המלאכה, תל-אביב. ד'-ה', 18:00-15:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• טובה אוסמן

מקס פרידמן, "שוק בצלאל". ציור; בחלון: נחמה לבנדל, עבודת עם כריכות ספרים. עד 23.12.

בן-יהודה 100, תל-אביב, טל' 03-5227687. ג'-ה', 13:00-11:00, 19:00-17:00; ו', 13:00-11:00.

• יאיר

דרור אוסלנדר, "עבודות חדשות". עד 18.12.

אבן-גבירול 6, תל-אביב, טל' 03-6956927. ב'-ה', 19:00-12:00, ו', 14:00-11:00.

• ליטבק קונטמפוררי

"Dark Matter". תערוכה קבוצתית. עד 18.12.

שביל-המפעל 3, בניין 5, קומה 1, קריית-המלאכה, תל-אביב. ג'-ה', 18:00-10:00, ו', 14:00-11:00.

• מקום לאמנות

דניאל צ'צ'יק ולואיזה שרודר, "עקבות"; יונתן אולמן, "Legacy". עד 12.12.

שביל-המרץ 6, תל-אביב, טל' 03-6725124. ב'-ה', 18:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-10:30.

• נגא

חנן דה-לנגה, " כבר שחורים העצים, עוד כחולים השמים". ציור. עד 2.1.

אחד העם 60, תל-אביב, טל' 03-5660123. ב'-ה', 18:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• נ&נ אמן (נלי אמן)

שולי בורנשטיין-וולף, "העונה החמישית". ציור. עד 9.1.

גורדון 21, תל-אביב, טל' 03-5232003. ב'-ה', 14:00-11:00, 19:00-17:00; ו', 14:00-11:00, שבת, 13:00-11:00.

• עינגע

אנגלה קליין, "תמר ולווייתן". אובייקטים ועבודות קיר. עד 2.1.

בר-יוחאי 7, תל-אביב, טל' 03-5181812. ג'-ה', 18:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• פינברג פרוג'קטס

שי עיד אלוני, "מגנו של אכילס". עבודות תלת ממד. עד 12.12.

שביל-המפעל 3, בניין 5, קומה 2, טל' 077-3452115. ד'-ה', 18:00-12:00, ו'-שבת, 14:00-11:00 או בתיאום מראש.

• קו 16

"בויס בויס בויס, משנה מקום". צילום, וידיאו, מיצב. עד 30.12.

מרכז קהילתי נווה-אליעזר, שדרות ששת הימים 6, תל-אביב, טל' 03-7300360. ג', 13:00-10:00, ד'-ה', 20:00-17:00.

• רוזנפלד

אלונה רודה, "Safe and Sound". פיסול, צילום, עבדות סאונד וודיאו. עד 16.1.

שביל-המפעל 1, בניין 6, קומה 1, תל-אביב, טל' 03-5229044. ג'-ה', 19:00-12:00, ו', 14:00-11:00, שבת, 13:00-11:00.

• רוטשילד אמנות

אלכס קרמר, "מרחק הליכה". ציור. עד 16.1.

יהודה לוי 48, תל-אביב, טל' 052-8729490. ב'-ה', 16:30-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• שלוש

גיא אביטל, "ח|ד|ר". ציור וקולאז' עד 26.12.

מזא"ה 7, תל-אביב, טל' 03-6200068. ב'-ה', 19:00-11:00; ו', 14:00-10:00; שבת, 14:00-11:00.

• Contemporary by Golconda

"בויס, בויס, בויס". תערוכה קבוצתית העוסקת בהשפעה של יוזף בויס על האמנות הישראלית". עד 19.12.

הרצל 117, תל-אביב, טל' 03-6822777. ב'-ה', 19:00-10:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 14:00-11:00.

• Raw Art

בויאן, "לוכד הבלונים". ציור. פתיחה: ה', 17.12, 20:00. עד 23.1; דנה בראון, "עבודות, 2015-2011". ציור. עד 12.12.

שביל-המרץ 3, בניין 8, קומה 4, תל-אביב, טל' 03-6832559. ג'-ה', 18:00-12:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• Tempo Rubato

תומר אלוף ויוזף סטראו, "צבים + 8 ציורים + צהוב חום כחול". עד 2.1.

סגולה 9, תל-אביב, טל' 2150302־072. ג'-ה', 18:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

***

חללי תצוגה

• אטליה שמי

עידית לבבי גבאי, "הברות פתוחות". בחינת המפגש בין חוויית היחיד לקולקטיב. עד 20.2.

כברי, טל' 04-9952709. ב'-ה', שבת, 15:00-11:00 או בתיאום מראש בטל' 052-8840215.

• אטליה code2hope

עפר שרנקה-אלוני, "מרד גטו וורשה, הסיפור האנושי ולא הפוליטי". ספר, ציור וקולנוע. ללא מועד סיום.

בוסתנאי 22, נווה-צדק, תל-אביב, טל' 052-8576401​. א'-ו', 18:00-10:00, שבת, 11:00-18:00.

• ארטפורט

"שמים משוחררים: על המבט האזרחי מהאוויר". תערוכה קבוצתית. עד 15.1.

דרך בן-צבי 55, תל-אביב, טל' 03-5182599. ה', 20:00-12:00, ו'-שבת, 16:00-10:00, או בתיאום מראש.

• בית אוסף קופפרמן

"כיסויים". פיסול, ציור, צילום, וידיאו. עד דצמבר; משה קופפרמן, עבודות. תערוכת קבע.

קיבוץ לוחמי-הגטאות, טל' 04-9933792. ו'-שבת, 15:00-10:00.

• בית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית

"חיפוש קרוב". תערוכה שנתית של אגודת אמני הקרמיקה. עד 2.1.

העמל 17, תל-אביב, טל' 03-5182257. ב'-ה', 19:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• בית האמנים באר-שבע

חגי ויסמן, "שכונת אל". צילום. פתיחה: ב', 14.12. עד 30.12.

האבות 55, באר-שבע. ב'-ה', 17:00-10:00, ו', 13:30-10:00, שבת, 14:00-11:00.

• בית האמנים ירושלים

ינאי סגל, "טיילת". מיצב; פרל שניידר, ציור; חיים בן-שטרית, "בווארי אוריינטלי-האם אתה מכיר את האישה הזאת?". מיצב וידיאו; עמרי קרן-לפידות, "צבעונים". צילום. תערוכה בסדרת "נדבך 19". עד 26.12.

שמואל הנגיד 12, ירושלים, טל' 02-6253653. א'-ה', 13:00-10:00, 19:00-16:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 14:00-11:00.

• בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי (תל-אביב)

"Beuys, Beuys ,Beuys". הגוף בין ישיבה לשכיבה, בין עצמות לעוצמות. עד 19.12.

אלחריזי 9, תל-אביב, טל' 03-5246685. ב'-ה', 13:00-10:00, 19:00-17:00; ו', 13:00-10:00; שבת, 14:00-11:00.

• בית האמנים ע"ש שאגאל (חיפה)

רותי סגל, סאלח אלקרא, "אותו מקום". ציור; "רואים רעות". תלמידי רעות לאמנויות מציגים. עד 19.12.

שדרות הציונות 24, חיפה. ב'-ג', ה', 16:00-10:00, ד', 13:00-10:00, 19:00-16:00, ו'-שבת, 13:00-10:00.

• בית הגפן

"נקודת מגוז". נרטיבים מכוננים במזרח התיכון ובתת היבשת ההודית. פתיחה: ו', 11.12, 12:00. עד 27.2.

הגפן 2, חיפה, טל' 04-8525252. א'-ה', 15:00-10:00. ו'-שבת, 14:00-10:00.

• הגלריה העירונית הרצליה, בית האמנים

"גלוי ונסתר". עד 27.12.

בן-גוריון 7, הרצליה, טל' 09-9589986. א', ג'-ה', 13:00-10:00, 19:00-13:00, ו', 13:00-10:00.

• המשכן לאמנות בית מאירוב

"חשופים, הרעב לפרסום ותהילה". תערוכה שלישית בטרילוגיית "רעב". פתיחה: שבת, 12.12. עד 30.1.

הרצפלד 31, חולון, טל' 03-6516851. ג'-ה', 20:00-17:00; ו'-שבת, 13:00-10:00.

• גלריה 10

"על חבל דק". עד 31.1.

בית מיכל, הגר"א 10, רחובות. ב', ד', 12:00-09:00, ד', 22:00-17:00.

• גלריה דואק

שירלי סיגל, "מכוסה וחשוף". ציורים, רישומים, אבנים. עד 5.3.

מרכז הכנסים ע"ש אדנאואר, משכנות-שאננים, ימין-משה, ירושלים, טל' 02-6292200. כל השבוע 20:00-10:00.

• גלריה טל

שירלי סיגל, "מכוסה וחשוף". ציורים, רישומים, אבנים. עד 5.3.

חצב 74, כפר-ורדים, טל' 054-7542699. ג', 19:00-17:00, שבת וחג, 14:00-11:00 ובתיאום מראש.

• גלריה טרומפלדור

בלהה אהרוני, "ים טתיס". עד 3.1.

טרומפלדור 19, העיר העתיקה באר-שבע, טל' 08-6247706. ד'-ה', 17:00-10:00, ו', 13:00-09:00.

• גלריה כברי

"מחוץ למקום". מיצבים של אמנים יהודים וערבים במרחב המנהרה. עד 26.12.

כברי, טל' 04-9952537. ה', 19:00-16:00, ו', 14:00-11:00, שבת, 15:00-11:00.

• גלריה לאמנות אום-אלפחם

"אמנות עכשווית מגרמניה". התערוכה מוצגת גם במשכן לאמנות עין-חרוד. עד 13.2.

אום-אלפחם. א'-ה', שבת, 16:00-09:00.

• גלריה מרים ניסנהולץ (בצלאל)

"אורי ליפשיץ, זהות, כאב ושלטון". עבודות פיסול של ליפשיץ לצד עבודות של סטודנטים מהמחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית". עד 17.12. בחלון הראווה: "חזית #2". עד 2.1.

דרך סלמה 60, תל-אביב, טל' 03-6824082. ו'-שבת, 14:00-11:00 או בתיאום מראש. התערוכות בחלון הראווה פתוחות לקהל 24/7.

• גלריה סימן שאלה ? לקראפט ועיצוב

"קיפול, אוריגמיה ישראלית". עד 26.12.

קיבוץ עמיר, טל' 052-6954290. ג', 19:00-17:00, ו'-שבת, 13:00-10:00.

• גלריה STA

דניה ויינר ושירי טרקו, "Photo-Maki". ללא מועד סיום.

העלייה 25, תל-אביב, טל' 054-2397979. ג'-ה', 20:00-16:00, ו', 15:00-11:00.

• גלריית לוחמי הגטאות

הדר סייפן, "הסתופפות". צילום. עד 6.1.

קיבוץ לוחמי-הגטאות, טל' 054-4993737. ו', 14:00-09:00, שבת, 15:00-10:00 או בתיאום טלפוני.

• גלריית עין-הוד

חנן מילנר, "סתיו 2015". יואב בן-דב, "דג לבן". עד 16.12; "פוזיטיבבנגטיב". תערוכה קבוצתית. עד 1.1.

עין-הוד, טל' 04-9842548. א', ג'-ה', 16:00-10:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 16:00-11:00.

• גם גלריה

אביבה סונסינו, "תל-אביב ועוד בעיניים תמות". ציור נאיבי. עד 3.1.

מאפו 27, תל-אביב, טל' 03-5229250. ב', 20:00-17:00, ה', 21:30-19:30, שבת, 14:00-12:00.

• דנה גלריה לאמנות

יונתן גולדמן, "הגבול המערבי". צילום. עד 15.12.

קיבוץ יד-מרדכי. ד', 15:00-10:00, ו', 16:00-11:00.

• הגלריה במכללת אורנים

אורלי סבר, "שן שחורה". עד 15.12.

מכללת אורנים, קריית-טבעון, טל' 04-9838751. א'-ה', 15:00-08:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• הגלריה האוניברסיטאית ע"ש גניה שרייבר

אסף גרובר, עידו מיכאלי, אלהם רוקני, "1980: הסצנה הראשיתית". ללא מועד סיום.

אוניברסיטת תל-אביב, טל' 03-6408860. א'-ד', 19:00-11:00, ה', 21:00-11:00, ו', 14:00-10:00.

• הגלריה העירונית לאמנות, רחובות

"אותות". מיצב, ציור, רישום. עד 18.1.

יעקב 32, רחובות, טל' 08-9390390. א', ה', 13:00-09:00, 18:00-16:00, ב'-ד', 13:00-09:00, ו', 12:00-09:00.

• הגלריה לאמנות רמות-מנשה

פואד אגבריה, "בין הנסתר לגלוי". ציור. עד 16.1.

רמות-מנשה, טל' 052-3864955, 052-6261069. שבת, 13:00-11:00.

• הגלריה ע"ש אפטר

רונית פורת, כלל המגע". מיצב צילומי. עד 3.1.

בן-גוריון 15, מעלות-תרשיחא, טל' 04-9977150. א', ג'-ד', 14:00-10:00, 19:00-16:00, ב', ה', 15:00-10:00, שבת, 13:00-11:00.

• הגלריה ע"ש מורל דרפלר, ויצו חיפה

"בעקבות צלם 2013, סבב ג". סטודנטים בשנה ב' מהמחלקה לצילום ומדיה מציגים עבודות בעקבות בצלמים מרכזיים מהארץ ומהעולם. עד 17.6.

הגנים 21, המושבה הגרמנית, חיפה, טל' 04-8562540. א'-ה', 17:00-08:00.

• החנות

שירה ריימן, "Tara". מיצב פיסולי. עד 24.12.

העלייה 31, טל' 054-9794732. ב'-ג', 21:00-18:00, ה'-שבת, 14:00-12:00 או בתיאום מראש. חלון הראווה נגיש כל השבוע, 24 שעות ביממה.

• הירקון 19 (המדרשה)

"טעם טוב". ציור. עד 3.1.

הירקון 19, תל-אביב, טל' 03-6203129. א'-ה', 20:00-13:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 14:00-11:00.

• המרכז האקדמי ויצו חיפה

כרמל אילן, "כי מה יודעת האות?". עד 13.12.

הגנים 21, המושבה הגרמנית, חיפה, טל' 04-8562555. א'-ה', 18:00-10:00, ו', 13:00-10:00.

• המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית

דפנה שלום, "זהות וזיהוי". תיעוד שכונת ג'סי כהן ותושביה. עד 26.12.

האמוראים 4, חולון, טל' 03-5568792. ג'-ד', 20:00-16:00, ה', 14:00-10:00, ו'-שבת, 15:00-10:00.

• המרכז לאמנות עכשווית

אוהד מרומי, "נופשון". פרויקט פרפורמטיבי. תיאטרון, מחול, מוזיקה, מיצג. עד 12.12.

קלישר 5 פינת צדוק הכהן 2, תל-אביב, טל' 03-5106111. ב'-ה', 19:00-14:00, ו'-שבת, 14:00-10:00. כניסה: 10 שקלים.

• הקובייה

"סלון הקובייה 2015". תערוכה קבוצתית. עד 31.12.

יהושע יבין 13, עמק המצלבה, ירושלים. א'-ה', 15:00-10:00.

• הקצה

גרי גולדשטיין, "Mr. Big". ציור. עד 19.12.

לוחמי הגטאות 34, נהריה, טל' 04-9926819. ב', 19:00-16:30, ה', 16:30-13:00, ו', 15:00-12:00, שבת, 13:00-11:00.

• ויטרינה, המכון הטכנולוגי חולון

"הקראפט החדש". מקורות תהליך הייצור. עד 7.1.

גולומב 52, בניין 6, חולון, טל' 03-5026666‏. א'-ה', 17:00-10:00.

• כורש

שוש ישראלי, "פרומנזיה (לפני הזיכרון)". עד 23.1.

כורש 14, כניסה ד', ירושלים. א', 15:00-11:30, ב', 14:00-11:30, ג', 18:00-14:30, ה', 16:00-12:30, 21:00-17:30.

• מוסררה, הגלריה החברתית

"עד שהגענו להבנה עם האור". צילום ושירה. עד 24.12.

הע"ח 9, מוסררה, ירושלים. א'-ה', 17:00-10:00.

• מוסררה, הגלריה החדשה

"פלורה פלשתינה". תערוכה קבוצתית בהשראת הצומח בארץ ישראל. עד 24.12.

הע"ח 9, מוסררה, ירושלים. א'-ה', 17:00-10:00.

• מוסררה, הגלריה ע"ש דרפלר

רוסטם באירמוב, רחל ארז ושירה חֹרש, "עד שיחזור האור משנותיו". דיוקנאות ושירה. 24.12.

הע"ח 9, מוסררה, ירושלים. א'-ה', 17:00-10:00.

• מנשר

אסף גאם כהן, "Merge Visisble". צילום מעובד. עד 17.12.

דוד חכמי 18, תל-אביב, טל' 03-6887090. א'-ה', 19:00-11:00.

• מרכז גוטסמן לתחריט

עפר ללוש, חיתוכי עץ ופיסול בעץ. פתיחה: שבת, 12.12, 12:00. עד 13.3.

קיבוץ כברי, טל' 04-9952713. א'-ה', 16:00-07:30 (מומלץ לתאם), שבת וחג, 15:00-10:30 או בתיאום מראש.

• סדנאות האמנים

"HOST". ארבעה פרויקטים; רחל אורי ימפולר, ציורים. עד 12.12.

קלישר 5, תל-אביב, טל' 03-6830505. ג'-ה', 19:00-15:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• סדנאות האמנים, גלריה ת(א)עשייה

סלין באומגרטנר, "זמן עבר". מיצב רב תחומי. עד 1.1.

האומן 26, קומה 4, אזור תעשייה תלפיות, ירושלים, טל' 02-6797508. ב', 14:00-10:00, ה', 20:00-16:00, ו', 14:00-11:00 ובתיאום מראש.

• סדנת ההדפס ירושלים

משה גרשוני, "ימי חיינו". עד 31.12.

שבטי-ישראל 38, ירושלים, טל' 02-6288614. א'-ה', 15:00-08:00 או בתיאום מראש.

• פריסקופ

דניה צ'למינסקי, "פרויקט צמיחה". מיצב. עד 2.1.

בן-יהודה 176, תל-אביב, טל' 03-5226815. ב'-ה', 14:00-11:00, 20:00-17:00, ו'-שבת, 13:00-11:00.

• רשת תחנות לאמנות

"דור שלישי". עבודות של ציירים צעירים. עד 1.1.

הזית 4, רמלה. ג'-ד', 18:00-15:30, ו'-שבת, 14:00-11:00.

***

מוזיאונים לאמנות

• בית ביאליק

"הזר והמוכר". איור. ללא מועד סיום.

ביאליק 22, תל-אביב, טל' 03-5254538. ב'-ה', 17:00-09:00, ו'-שבת, 14:00-10:00, כניסה: 20 שקל.

• בית טיכו

נירה פרג, "הזכות לנקות". הצבת וידיאו. עד 2.1.

הרב קוק 7, ירושלים. א'-ג', ה', 17:00-10:00, ד', 22:00-10:00, ו', 14:00-10:00.

• בית התפוצות

אליהו אריק בוקובזה, "United Colors of Judaica". מבט על זהות יהודית מפוצלת. מיצב, ציור. עד ינואר; "2,500 שנות חיים יהודיים בגולה". תצוגת קבע.

אוניברסיטת תל-אביב, רמת-אביב, טל' 03-7457800. א'-ג', 16:00-10:00; ד'-ה', 19:00-10:00; ו', 13:00-09:00. כניסה: 40 שקל לתצוגת קבע, 15 שקל לתערוכות מתחלפות.

• בית ראובן

"בין נוף למופשט". מאוסף בנק דיסקונט. עד 1.3.

ביאליק 14, טל' 03-5255961. ב', ד'-ו', 15:00-10:00; ג', 20:00-10:00; שבת, 14:00-11:00. כניסה: 20-10 שקל, כניסה חופשית לילדים.

• ביתן הלנה רובינשטיין

"פורצלן מייסן"; "אירוסים, נרקיסים, פרפרים: כלי הזכוכית של אמיל גאלה". תצוגת קבע.

שדרות תרס"ט 6, תל-אביב, טל' 03-5287146. ב', ד', שבת, 16:00-10:00; ג', ה', 22:00-10:00; ו' וערבי חג, 14:00-10:00. כניסה: 10 שקלים.

• המוזיאון הימי הלאומי

"דגמי אוניות, דגמים מספרים". ללא מועד סיום.

דרך אלנבי 198, חיפה, טל' 04-8536622. א'-ה', שבת, 16:00-10:00, ו', 13:00-10:00.

• המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס

"נשות חיל וסופר גיבורים". סיפורים מהתנ"ך בקומיקס; "התנ"ך של זאב". סיפורי התנ"ך בעבודות של זאב (יעקב פרקש); "מבול של איורים: פירושים חזותיים לילדים של סיפור תיבת נח". ארבעה מאיירים מתמודדים עם הטקסט התנ"כי. עד ינואר. "פצעי בגרות". קומיקס בעברית 1995-1975; "קריקטוריסט פובליציסט עברי"; "מה, למה, איפה ואיך". תצוגות קבע.

ויצמן 61, חולון, טל' 03-6521849. ב', ד', ו', 13:00-10:00, ג', ה', 20:00-17:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 15 שקל.

• המוזיאון הפתוח בתפן

ארדין הלטר, "ציורים-הדפסים". עבודות ציור והדפס. עד 5.5.

תפן, טל' 04-9109600. ב'-ה', 16:00-09:00, שבת, 16:00-10:00. כניסה: 35-25 שקל.

• המוזיאון הפתוח לצילום

"כנפיים 2". חובבי צילום במפגש עם הטבע. עד 30.12; דוד עדיקא, "אור אחרון". עד יוני 2016.

גן התעשייה תל-חי, טל' 04-6816702. ב'-ה', 16:00-08:00; שבת וחג, 16:00-10:00. כניסה: 22-13 שקל, כניסה חופשית לחיילים.

• המוזיאון לאמנות האסלאם

"טראז". ריקמה מקומית. עד 20.2. תערוכות קבע: אמנות האסלאם, שעונים עתיקים.

הפלמ"ח 2, ירושלים, טל' 02-5661291. ב'-ד', 15:00-10:00, ה', 19:00-10:00, ו'-שבת, 14:00-10:00.

• המוזיאון לאמנות ישראלית רמת-גן

חן כהן, "בואי נסיים יפה". עד 28.12; "ציורי ילדות ובגרות של אמנים ישראלים". עד 25.1; "שישי ראשון, אחרי". עבודות של אמנים שהציגו בסדרה בשנים 2014-2013". ללא מועד סיום; רוני סומק, "שריטה במרפק השירה". ציור; עבודות מאוסף המוזיאון, עבודות של אוזיאש הופשטטר וליאון אנגלסברג. ללא מועד סיום.

דרך אבא הלל סילבר 146, רמת-גן, טל' 03-7521876. ב', ד', 16:00-10:00; ג', ה', 20:00-10:00; ו', 13:00-09:00; שבת, 15:00-09:00. כניסה: 20 שקל.

• מובי מוזיאוני בת-ים

"א' אייקון ב' זה בולד". בעקבות מושגי עיצוב גרפי. בשיתוף המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. פתיחה: א', 13.12, 20:00. עד 9.1.

סטרומה 6, בת-ים, טל' 03-6591140. ג', ה', 20:00-12:00, ו'-שבת, 16:00-10:00.

• מוזיאון אילנה גור

"תכשיט צרוף". עבודות של בוגרי אומנית, המכללה לצורפות של נעמת. עד 19.12.

מזל דגים 4, יפו העתיקה, טל' 03-6837676. א'-ו', 16:00-10:00, ערבי חג 14:00-10:00, שבת וחג, 18:00-10:00.

• מוזיאון ארץ ישראל

ענת עופרים, "יחפים". צילום. עד 10.1; "חומרי הזמן". תכשיט ישראלי 7. עד 28.2; "אלנבי ומוגרבי, היו זמנים בקולנוע". כרזות סרטים, 1959-1931. עד 28.2; "מדליות מלחמה". מדליות מלחמת העולם הראשונה מאוסף פרנקנהויז. עד 31.12; "הבנק של ולירו". עד 31.12.

חיים לבנון 2, רמת-אביב, תל-אביב, טל' 03-6415244. א'-ד', 16:00-10:00, ה', 20:00-10:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 16:00-10:00. כניסה: 52-26 שקל, כניסה חופשית עד גיל 18 (כניסה לפלנטריום בתוספת תשלום).

• מוזיאון ארצות-המקרא

משה צברי, "רטרוספקטיבה". יודאיקה. ללא מועד סיום; "על נהרות בבל". עד 15.5.

סטפן וייז 21, ירושלים, טל' 02-5611066. א'-ג', ה', 17:30-09:30, ד', 21:30-09:30, ו'-שבת, 14:00-10:00. כניסה: 40-20 שקל (כניסה חופשית לילדים בשבת ובימי ד', אחר הצהריים).

• מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן

דודו פלמה ושמעון פינטו, "לשם ייחוד צפון-דרום". ציור; מנחם באר, "אדריכל בקיבוץ". עד 15.12.

קיבוץ אשדות יעקב מאוחד, טל' 04-6757737. ב'-ה', 15:00-10:00, ו' וערבי חג, 13:00-10:00, שבת, 14:00-10:00.

• מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה

"הפשטה והאינסופי". מאוסף המוזיאון. עד 17.4; עדי נס, "כאן ועכשיו". עד 31.12; גן פסלים של יגאל תומרקין. תערוכת קבע; אוסף היודאיקה. תערוכת קבע.

קיבוץ ברעם, טל' 04-6988295. א'-ה', 16:00-10:00; ו' וערבי חג, 14:00-10:00; שבת, 15:00-10:00. כניסה: 20-10 שקל.

• מוזיאון הכט

תערוכות קבע: ציור צרפתי, אמנות יהודית (אמצע המאה ה-19 עד תחילת המאה ה-20), ארכיאולוגיה.

אוניברסיטת חיפה, שדרות אבא חושי 199, חיפה, טל' 04-8240308. א'-ב', ד'-ה', 16:00-10:00, ג', 19:00-10:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 14:00-10:00. כניסה חופשית.

• מוזיאון הנגב לאמנות

"אם אין קמח". ארבעה מיצבים של ארבע אמניות, מאיה גלר, מאיה ז"ק, רעיה ברוקנטל ויפעת בצלאל. עד 26.12.

העצמאות 60, באר-שבע, טל' 08-6993535. ב'-ג', ה', 16:00-10:00, ד', 20:00-12:00, ו'-שבת, 14:00-10:00.

• מוזיאון העיצוב חולון

חיימה חיון, "פאנטסטיקו". מיצבי עיצוב. עד 30.4.

פנחס אילון 8, חולון. טל' 2151500 ־073. ב', ד', 16:00-10:00; ג', ה', 18:00-10:00; ו', 14:00-10:00; שבת, 18:00-10:00. כניסה: 35 שקל.

• מוזיאון העיר חיפה

"אדריכלות ערבית: חיפה". דפוסים וצורות בנייה בסוף המאה ה-19. עד 14.5; "אנשי התחתית: חמודי ג'נאם". מקומות ואנשים שאינם נראים. צילום. עד 1.4.

שדרות בן-גוריון 11, המושבה הגרמנית, חיפה, טל' 04-9115888. א'-ד', 16:00-10:00, ה', 19:00-16:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 15:00-10:00.

• מוזיאון הרמן שטרוק

"בצלאל החדש: ההשפעה הגרמנית על האמנות הישראלית". ללא מועד סיום.

ארלוזורוב 23, חיפה, טל' 04-6359962. א'-ד', 16:00-10:00, ה', 19:00-10:00, ו', 13:00-10:00.

• מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

לאה ניקל, "דיוקן עצמה". ציור; רותי הלביץ כהן, "מסך הדמעות". מיצב בעקבות המחזה "רפסודת המדוזה" מאת יהושע סובול; "שירת המקהלה". תערוכה קבוצתית; "מבט פנימי II”. תערוכה קבוצתית. עד 26.12.

הבנים 4, הרצליה, טל' 09-9551011. ב', ד', ו'-שבת, 14:00-10:00; ג', ה', 20:00-16:00. כניסה: 20 שקל.

• מוזיאון חיפה לאמנות

"מאנדי וורהול ועד היום: התרבות, הצבע, הגוף". מקבץ תערוכות על היעדר האותנטיות בעידן הטכנולוגי. פתיחה: שבת, 12.12, 20:00. עד 1.5; במרכז האמנויות: "מטרופוליס/החוויה העירונית". לכל המשפחה. העיר כגוף מורכב. ללא מועד סיום.

שבתאי לוי 26, חיפה, טל' 04-9115991. א'-ד', 16:00-10:00, ה', 19:00-10:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 30-15 שקל; מרכז האמנויות: שבתאי לוי 24. א'-ד', 14:00-10:00, ה', 14:00-10:00, 19:00-17:00, ו', 13:00-10:00, שבת וחג, 14:00-10:00. שעות הפתיחה מיוחדות לספטמבר. כניסה: 20 שקל למבוגר, 25 שקל לילד כולל סדנה.

• מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית

"האראג'וקו סטייל". אופנת רחוב יפנית בצילומים של קילט דואיטס; "דמות האשה באמנות היפנית". עד 26.12.

שדרות הנשיא 89, חיפה, טל' 04-8383554. א'-ה', 16:00-10:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 30-15 שקל.

• מוזיאון ינקו-דאדא

נעה לשם-גרדוס, "באוויר הנקי מעשן". מיצב; גידי סמילנסקי ורותם ריטוב, "רפאים". מיצב; ליליאנה בורסאצ'ה, "מוקדש ללוגוס". מיצב. עד 15.2.

כפר האמנים עין-הוד, טל' 04-9842350. א'-ה', 15:00-10:00, ו' וערבי חג, 14:00-10:00, שבת וחג, 15:30-10:00. כניסה: 24-12 שקל.

• מוזיאון יפו העתיקה

"דולס ארט 2". בובות ופיסול פיגורטיבי. עד 30.1.

טיילת מפרץ שלמה 10, יפו. ה', שבת וחג, 18:00-10:00, ו', 14:00-10:00. סגור בערבי חג. כניסה: 35-17 שקל.

• מוזיאון ישראל

פיטר יעקב מלץ, "יום בא ויום הולך". עבודת קיר מפוסלת. ללא מועד סיום; "לילה יורד על ברלין". יצירות מופת מהגלריה הלאומית בברלין 1905-1945 עד 26.3; "דפוסים משתנים". מלאכת העיצוב של משה שפיצר, פרנציסקה ברוך והנרי פרידלנדר. עד ינואר; מאן ריי, "משוואות אנושיות". ציור, מודלים. עד 23.1; "גוף ראשון רבים (We the People)". כיצד נוצר הקולקטיב ומה הן השפעותיו. עד 19.3; "דירר וחברים, הדפסים מהרנסנס הגרמני". עד 30.1; "כל שנה וברכותיה: 100 שנות איגרות 'שנה טובה'". עד ינואר 2016; "לנווט בעקבות התנ"ך". מפות עתיקות. עד 16.1; "סלון צרפתי". ציורים מאוסף אלכסיס גרגורי. עד אפריל; "תערוכה בקופסה". 50 שנה לתערוכות באגף הנוער. עד 26.3; "יומולדת". לכל המשפחה. עד 26.3; "קיצור תולדות האנושות". מסע להיסטוריה של המין האנושי בהשראת ספרו של יובל נח הררי. עד 2.1; רלי אברהמי, "יומן". צילום. עד 12.4; "ויהי ננו, התנ"ך הזעיר בעולם". עד 31.12.16; "אמנות ישראלית". תערוכת קבע.

שדרות רופין 11, ירושלים, טל' 02-6708811. א'-ב', ד'-ה', 17:00-10:00, ג', 21:00-16:00, ו' וערבי חג, 14:00-10:00, שבת, 17:00-10:00. כניסה: 54-27 שקל.

• מוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח

"מאיזניק לירושלים: קרמיקה במפגש בין-תרבותי". עד ספטמבר 2016.

העצמאות 60, באר-שבע, טל' 08-6993535. ב', ג', ה', 16:00-10:00, ד', 19:00-12:00, ו'-שבת, 14:00-10:00.

• מוזיאון מאנה כץ, מוזיאון

"היהודי הנודד". עד 28.2.

שדרות יפה-נוף 89, חיפה, טל' 04-9119372. א'-ד', 16:00-10:00, ה', 19:00-10:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 16:00-10:00. כניסה: 30-15 שקל.

• מוזיאון משה שק

יצירות של משה שק. ללא מועד סיום.

קיבוץ בית-ניר. כל השבוע 17:00-11:00, יש לתאם מראש בטל' 054-6874701 או 08-6874368.

• מוזיאון נחום גוטמן לאמנות

"חנוכייה לי יש". חנוכיות ממגוון קהילות ישראל מאוסף דרורה ופנחס זכאי. עד 16.12; "דבר לילדים, לגדל קורא חושב". תערוכה לכל המשפחה. ללא מועד סיום.

רוקח 21, נווה-צדק, תל-אביב, טל' 03-5161970. ב'-ה', 16:00-10:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 24-12 שקל (כניסה חופשית עד גיל 18).

• מוזיאון פתח-תקווה לאמנות

"בִּיבְּלִיוֹלוֹגְיָה: הספר כגוף". תערוכה קבוצתית; עדן אורבך עפרת, "טרמינל". וידיאו. מחווה לארנולד בקלין. עד 19.3.

ארלוזורוב 30, פתח-תקווה, טל' 03-9286300. ב', ד', ו'-שבת, 14:00-10:00; ג', ה', 20:00-16:00. כניסה: 20 שקל, בשבת חינם.

• מוזיאון תל-אביב לאמנות

ורד קמינסקי, "אבנים מלאכותית". עד 16.1; נעמה ערד, "הר שולחן". מיצב. עד 27.2; רונאן וארוון בורולק, "17 מחיצות". עד 26.3; רמי מימון, "קריאה נוספת". צילום. עד 20.2; "ולטר בנימין/ארכיון גלות". מיצב. עד 3.2; עדו בר-אל, "בגטלה: ציורים 2015-1986". עד 20.2; עלמה יצחקי, "יהודה הימית". ציור. עד 31.1; שי צבי הורודי, "בית הבליעה". סרטונים ללא קול. עד 3.2; אתל גוטמן, "גידולי פרא, 2014". פיסול סביבתי. ללא מועד סיום; "המוזיאון מציג את עצמו 2". אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון. עד 23.1; "בשיחה". מבחר יצירות עכשוויות. ללא מועד סיום; תצוגת אוסף סוזן ואנטון רולנד-רוזנברג. ללא מועד סיום; "אני והסלפי שלי". תערוכה לכל המשפחה. ללא מועד סיום.

שדרות שאול המלך 27, תל-אביב, טל' 03-6077020. ב', ד', שבת, 18:00-10:00; ג', ה', 21:00-10:00; ו', 14:00-10:00. כניסה: 50-25 שקל (כניסה חופשית עד גיל 18).

• משכן לאמנות עין-חרוד

"ניו-יורק ניו-יורק/אמנות יהודית עכשווית"; "אמנות עכשווית מגרמניה". התערוכה מוצגת גם בגלריה אום-אלפחם; "מתווים לחצר נחום טבת ואולף הולצאפפל". עד 7.2; הסטודיו לזכרו של דודו גבע. תערוכת קבע.

עין-חרוד מאוחד, טל' 04-6485701. א'-ה', 16:30-09:00, ו' וערבי חג, 13:30-09:00, שבת וחג, 16:30-10:00. כניסה: 30-15 שקל.

• Amoca, המוזיאון הערבי לאמנות עכשווית

"Hiwar, חיוואר". שיח חזותי ותוכני. ללא מועד סיום.

דוחא 100, סחנין, טל' 04-8235789. א'-ה', 16:00-10:00.

הפוסט המדריך, 10–16 בדצמבר 2015 הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

״מין ומגדר בפסלי הזוגות של ג'אקומטי״, ספרה של חוקרת האמנות ד״ר רות מרקוס היוצא לאור בהוצאת רסלינג, עוסק בשנים 1935-1925 שבהן עזב הפסל אלברטו ג'אקומטי את המודל, פסק לפסל מתוך הסתכלות ישירה בטבע ועבר לפסל מהזיכרון ומהדמיון. ״מפנה זה״, נכתב בהודעה על פרסום הספר, ״נבע ממשבר שפקד אותו כאשר עמד מול המודל ולא הצליח להמחיש בחומר את אשר ראו עיניו. מתוך כך החל מסע חיפושים שנמשך כעשור שבו חיפש פתרון אמנותי, אך במקביל, ובקשר בל-ינותק בין שני התהליכים, היה זה גם מסע אל מעמקי נפשו שהושפע במידה רבה מקשריו עם הקבוצה הסוריאליסטית ומהרעיונות של פרויד.

תוך כדי מסע החיפושים ג'אקומטי עבר שלבים שונים של מעין אנליזה עצמית, כשבכל שלב חשף יותר ויותר את בעיותיו הנפשיות – חוסר יכולתו לקיים יחסי מין מספקים אלא עם זונות, יחסיו עם אהובותיו, יחסיו האדיפליים עם אמו ועם אביו וכו'. חשיפת מניעיו הנפשיים השפיעה הן על הצורה והן על התוכן של פסליו, ומסיבה זו יצר בעשור זה פסלי זוגות שביטאו מערכות של יחסי גומלין שונים בין שני המינים. כשהסתיים מסע החיפושים בתובנות אמנותיות ואישיות כאחת, הסתיימו קשריו עם הקבוצה הסוריאליסטית, הסתיים גם עיסוקו במין ומגדר והזוגות נעלמו.

ג'אקומטי יצר תוך כדי מודעות לתיאוריה הפסיכואנליטית אשר הפכה לחלק מתוכן יצירתו. בטקסטים שכתב ובראיונות שנתן הוא תמרן את הצופים והמבקרים על ידי אספקה של חומר אוטוביוגרפי עובדתי למכביר, אשר בחלקו היה פרי דמיונו. באופן הזה הוא העביר רובד נוסף של תכנים והעשיר את המשמעויות של יצירתו, משמעויות שאולי לא מוצו באמצעות הכלים החזותיים בלבד, ולכן המלל הוא חלק בלתי נפרד מתוכן יצירתו.

ד"ר רות מרקוס היא מרצה (בגמלאות) לתולדות האמנות באוניברסיטת תל-אביב ויו"ר העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל; מתמחה בתחומים שונים באמנות המודרנית והעכשווית ובאומנויות המופע. בכתביה היא מבטאת גישה מחקרית רב-תחומית שמנתחת אמנות דרך תהליכים תרבותיים. פרסמה ספרים ומאמרים בנושאים שונים, בכתבי עת אקדמיים, בספרים ובקטלוגים״.

הפוסט ספר חדש לחוקרת האמנות ד״ר רות מרקוס הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

מבוא: אומרים "מודרניזם" – אמרו "חלל"

לא בלתי סביר ואף ייתכן כי בעוד כעשרים, חמישים או מאה שנים יעבירו המורים שיעור על שתי מהפכות גדולות בתולדות האמנות: האחת היא המצאת הפרספקטיבה הרנסנסית של המאה ה-15, והשנייה היא המצאת החלל המודרני של המאה ה-20. האחרונה מגדירה את ה׳מודרניזם׳ בפתח המסה שלפניכם.

את החיבור "קתרטיקה" אבנה כעמדת תצפית שממנה יוכל הקורא–הצייר להביט על המאָה ה-20 כעל במת התרחשות העלילה, ולקריין בעצמו את המצאת החלל התולדות אמנותי במודרניזם באמצעות מאה שנים של עבודות אמנות, לצרכיו. אמחיש במספר מועט של דוגמאות. אך אתחייב בזאת, וזו סיבת הכתיבה, לנסות להבין את החלל הזה ככניסת (הליבידו של) האישה אל תולדות הייצוג.

הכניסה של האישה היא כמעט כפולה. ראשית, הכניסה הקולוסלית, זו שהצדק שלה הוא קודם כול טכני והאידאל שלה הוא השוויון, זו הכניסה של אישה המציגה. ושנית, הכניסה ה"ליבידינלית", זו כניסת תשוקותיה של האישה אל הסדר החברתי. מנקודה זאת אעיין ב״המצאת החלל״ בקתרטיקה. החלל יופיע על במת ההיסטוריה כטפטוף הליבידו של האישה אל הייצוג, הן זאת המציגה והן זאת המוצגת, החל בצורתו בגרוטסק ועד עומדו בשערי הסובלימציה. ברגע השיא של החיבור ייסוג חלל התצוגה לקראת קתרזיס של שינוי תודעתי; קתרזיס של חלל הייצוג.

מה ההבדל בין ההתייחסות לחלל התצוגה של המאה ה-20 לבין חלל של ציורי המערות או של ציורי הכנסיות, נשאלתי, הרי שתיהן נוגעות לחלל, מה מחדש החלל של המאה ה-20?

בתשובה לשאלה זאת טמונה סיבת שמו של החיבור. הרי עוד מימי קדם, אצל האבות המייסדים הייתה המערה משולה לחלל הרחם (ראו פרויד על לאונרדו). גם במסתורין הנוצרי מושווה חלל הכנסייה לא אחת להתגשמות האל בבשר רחמה של הבתולה האֵם (ראו איבר דאמיש על פיירו).[[1]] אכן, מאז ומעולם היה קיים החלל שבלב החיבור, על נגזרותיו וצורותיו הפזורות ברחבי ההיסטוריה, כמו גם העוצמות הטמונות בנשי והמרחפות בעולם. אך חלל זה, כמותן, לא נתן יד ל״מעשה הייצוג״ לפני המאה שעל בימת החיבור שלפנינו.

לטענתי, המניפסטציה לחלל זה מתרחשת בבלעדיות במאה ה-20. איש אינו יודע עדיין מה הן ההשלכות של כניסתו אל הנרטיב של תולדות האמנות. הסימון שלו כמקום יתחיל בשנות ה-90 של המאה ה-19. למען הדיוק ננקוב בשנת 1893, כאשר הציב פרויד לראשונה את הספה הקלינית; והוא יסתיים בשנות ה-90 של המאה ה-20, ננקוב בשנה 1993, עם צאת הספר הראשון של ברכה אטינגר ״מטריקס, חללה, לאפסוס״.[[2]] שתי נקודות זמן אלה אמנם אינן בבחינת קו הזינוק וקו הסיום של מסלול התקדמות המוט ב"מירוץ השליחים"; אולם נקבתי בשנים 1993-1893 כדי להבחין במסמני החלל משני צדדיו, כראָיה למעשה שלם בעל שיעור הולם. חלל האוונגרד של המאה ה-20 , ישלים את ייעודו כאשר יפשירו הגבולות המושגיים של מערת האבות המייסדים עם דרכו של הרחם להפצעה בתרבות.

1: חלל ופרספקטיבה

אלו הן שתי המהפכות בתולדות הייצוג: הפרספקטיבה הרנסנסית במאה ה-15 והמצאת החלל התולדות אמנותי במאה ה-20. כל אחת מהן ראויה לחקירה עיונית משלה. אלו שתי מהדורות של סובייקטיביוּת, וכל אחת מהן מפעילה אובייקטים שונים של מבט. האחד מזוהה עם סובייקט האב, והאחר עם סובייקט האֵם, כדלקמן: אם מסתכלים על ״חלל״ ועל ״ציור״ מתקופת הרנסנס, תשלח אותנו הפרספקטיבה הרנסנסית אל חלל המיוצג בציור. החלל הפומבי והמדומה מוצג בציור כמרחב הומוגני, רצוף ומדיד (פרופורציונליזציה של מרחב, מרחקים ויחסים). האלכסונים הנסוגים אל נקודת המגוז ממקמים את הצופה העומד מולה. נוצר מבט המייחד את המתבונן, ובכך מייצר כביכול סובייקט יחידאי; מכאן הומצא סובייקט בידי פרקטיקה של ייצוג. אם כן, הפרספקטיבה המציאה במידה מסוימת את המבט שמכונן את האב-סובייקט המודרני. מנקודת ראות היסטורית זאת ניתן לומר כי הפרספקטיבה הרנסנסית העבירה את הסמכות מהכנסייה ומשלטון הדת אל הסובייקט, והסיטה את מוקד העניין אל המרחב הפומבי והחילוני. הסטה זו משחררת ישויות מודרניות ואת "האבות המייסדים" ביניהן, כגון אבי המדע המודרני במאה ה-17, אבי הכלכלה המודרנית במאה ה-18, אבי הפסיכואנליזה בסוף המאה ה-19 וכדומה.

ואילו חלל ההדמיה שונה מאוד מהחלל ההיסטורי שנחתם ונמסר לנו אך לפני פרק זמן קצר. הבנת האמנות המודרנית של המאה ה-20 כהמצאת "החלל התולדות אמנותי" פותחת לקריאה מחודשת את אמנות האוונגרד, בכך שלא רק שהאמנים האלה "קרעו את הצורה" למסורת הפטריארכלית של הציור; אלא שהואיל והִבנו חלל, הואיל ויימצא כאב-טיפוס של אֵם בתרבות, האם לא הכינו מקום לאֵם-טיפוס דווקא? ובכן, האמנים הרדיקליים והאוונגרדיים נכנסים כעת לבמה כמי שמבקשים לפרוע את החוב שצברה הפרספקטיבה לחלל.

2. קריין

אאסוף כמה סימנים פשוטים לכך שאכן מדובר בהמצאה של חלל. אאייר בכמה נקודות את האישה – החלל והמופשט – במודרניזם, תוך מבט היתולי מרדד בעבודות האמנות מהתקופה.

ראו את נסיגת האלכסונים האדריכליים לעבר נקודת המגוז שממנה מתפרץ מופשט פנימה אל החלל הכפול של הציור: הרנסנסי – הדמיה של חלל (פומבי) והמודרני – הפעלה של ״חלל״ (בתוכי).

ביאור: כמו ציור מופשט שבא אחרי זוועת מלחמות העולם, כך גם הריקושטים של משבר הייצוג נולדו עוד קודם והבליחו כמופשטים בחזית הבד של הציור האימפרסיוניסטי. בציור של האימפרסיוניסטים מתחיל רישום חלל אשר חודר אל הנרטיב של תולדות האמנות. זו מניפסטציה ראשונה של הפשטה שמתגבשת לפרקים; עם השנים ומאז הזרם הזה, כסדר-יום מוצהר. ראו את פלישת המופשט אל חזית הציור, ״הגבול היה לסף, וחזית הופכת למפתן.״[[3]]

אם עד אותם ימים, אישה שימשה מודל בציורי עירום, מושא ביופי-גופה, כעת היא נפלשת בידי הבאים לקחת אובייקט אמנותי מנפשה.

ביאור: בתמונה של פיקאסו לפנינו מושטח החלל המזוהה בדרך כלל עם הפרספקטיבה. פירוק הדימוי לסימולטניות של נקודות מבט מתחיל לפתח חלל מסוג אחר. המקום האי-קוהרנטי של הדימוי מתחיל לקומם את המקום הנשי בסיפורנו. בין סדקי הדימוי עולה ווליום של חלל בציור; מקום ללא מקור ברור, ללא רפרנס. הדבר מאזכר את דברי פיקאסו כי על ציור לתפקד כמו היה בושם: לאפוף אותך מלפניך, מצדדיך, מסביב. ובחזית התמונה: במקום לצייר את מה שרואים (פאלוס), הם בוחרים בהדרגה לצייר את מה שלא רואים, שנמצא מעבר לנראה (מטריקס).[[4]]

האישה הניבטת דרך חור הצצה, מוטלת בקֵן של עלי שלכת וזרדים מתים. זו עבודה יוצאת דופן של דושאן, והוא עבד עליה במשך שני העשורים האחרונים לחייו. העבודה הוצגה לראשונה שנה לאחר מותו. בחייו עבד דושאן בסתר על המיצב הזה, לאחר שהצהיר כי פרש מעשייה אמנותית, והוא הסתירוֹ אף מקולגות. בדאגה של נבגדים, הם הרימו גבה: מה זו העבודה הזו? היא בגדר חריגה של ממש מהקו האמנותי שהנחיל דושאן לתלמידיו, ושהציב בעבודותיו שלו.

ביאור: נוכח ההבדל בין התכנים האפשריים שמציגה העבודה ובין התכנים שבמקביל הציג דושאן לעולם האמנות, ונוכח ההקבלה בזמן של משך עבודתו מתחת לפני השטח ומתוקף הצהרתו על כך שפרש מאמנות מעל פניהם, עולות השאלות: האם אנו עדים לאב-טיפוס של הצורה המתפתחת של הפוסט-מודרניזם? האם צץ בפנינו רמז ראשון לפרויקט "של אף אחד"? ואם הצהרתו של דושאן עומדת מול עבודתו, מה עומד מול הצהרותיהם הפוסט-מודרניות של שאר הפורשים – פוקו, בארת ואחרים – ״קץ ההיסטוריה״, ״מות הסובייקט״, ״מות האב״, ״מות הציור״, ״מות האינטלקטואל״, ״מות המחבר״ וכו'? ראו את האישה הניבטת מבעד לחור ההצצה: היא מרימה את היד ומחזיקה אור.

ביאור: בזמן שהקוסמונאוט יורי גגרין הקיף את כדור הארץ בחללית (1961), השתמש איב קליין בנשים כבמכחול בסדרת עבודות בשם "אנטרופומטריס" ("מדידת האדם"). הוא עצמו הגיע לאירוע לבוש חליפה כמודיע שמראש כלל לא התכוון להתלכלך, ואמר לנשים סביבו בעודן טובלות בכחול הקלייני: ״נשים! השחרור נמצא ממש מעבר לפינה, אל תעשו את זה! טוב, אם אתן מוכרחות…״. ואת פניהן יקדמו אז כתמים כחולים אמורפיים מופשטים-משהו, מרחפים בציור, דמויי אישה, שייווצרו מתוך מִמְשק גופן עם הבד. אבל, האם כבר אז ידע קליין שהחלל אשר לו תרמו כה רבות עבודותיו, לאמתו של דבר רתום ל״אישה״ בתנועה רחבה של ציור במודרניות?

אי אפשר לדבר על המצאת החלל במאה ה-20 באמצעות דיון בציר הציור בלבד, מבלי לדבר על הציור המופשט. הציור המופשט ממש הוא אולי הרגע הטהור של המצאת החלל בציור. אך בוודאי יהיה זה בלתי אפשרי לפסוח על המסלול שעשה הפיסול לעבר המצאת החלל התולדות אמנותי. מורשת הפיסול הייתה יכולה לספק את האמצעים להוכחה כי חלל הומצא במאה ה-20. אלה היו הפסלים שנתנו את הביטוי המובהק ל"חלל" בעוברם מפיסול-אובייקט, לחלל במיצבים פיסוליים. כדאי לעיין במוטיבציות של האמנים האוונגרדיים, ולחברן לכדי מהלך רדיקלי רחב זה של מודרניות.

למעט המקרים שהוצגו במבוא, עד שלהי המאה ה-19 כפה חלל התצוגה במוזאונים ובבתי מגורים אילוץ על תצוגת ציורים. בציור המודרני נוסף עוד ממד של הפעלת חלל, בחלל התצוגה ברשות הפסלים כמו גם ברשות הציירים. ולמרות זאת יש המסיימים את הנרטיב של המודרניזם במחצית הראשונה של המאה ה-20. בעוד שעל מחציתה השנייה נהוג לדבר כעל מורשת שממנה נמתח קו רציף אל האמנות העכשווית, עם העיסוק במרחב הפיזי של חלל התצוגה הנמשך עדיין במיצבים פיסוליים, הרי את הציור של המחצית הראשונה מרחיקים אל 200 שנות רומנטיקה, ובהן היה הצייר קושר את עצמו לתורן ספינה בים בכדי שיהיה ראוי לצייֵר את עֵין הסערה. החלוקה הזאת לקוחה, במידה רבה, ממבטו של דושאן על הציור של בני זמנו ושל קודמיו, אולם בימינו היא מסיגה לאחור את הציור, ולעומת זאת היא מקדמת את החלל. אם כן, חלוקת המאה למחציות גורמת לאנשי האקדמיה, התאוריה והשיח של זמננו להעיף מבט על הציור העכשווי כאילו היה עדיין קשור לאותו תורן של 200 שנות רומנטיקה. בניגוד לכל זאת, הייתי מבקשת לומר שאין זה כך. אני חושבת אפוא כי המחצית הראשונה של המאה, בפרקטיקה ובשיח במחצית השנייה, מעבירה את החלל אל החזית, עד כדי רוויה. אולי היה שלב שבו הרגישו הציירים שהציור מגביל את שאלת החיפוש שלהם, ולכן עברו לפעולה במדיומים אחרים בהם מצאו ביטוי טוב יותר לחלל. אך ציירים כסטטיסטים, מספרם גדל בתוך אוכלוסיית אמנים נתונה מאז שהסתיים בהצלחה סיפור המעשה בהמצאת החלל. וזאת מפני שלא היה לנו קודם את הדבר הזה שיש לנו אותו היום. ישנו חלל, ועדיין איננו מכירים את כוחו בנו או מהו, אבל הוא היה המעשה של אמני המאה ה-20. את הציור העכשווי הייתי קושרת לתהליכים שבהם החלל הזה של מאה השנים, זז מחזית התנועה הפורמליסטית של היווצרותו.

3. הסובייקט של האמנות המודרנית

זו הייתה צורה שונה מזו של קלמנט גרינברג להצגת האמנות המודרנית במאה ה-20. במאמרו ״ציור מודרניסטי״ (1963), טוען גרינברג כי הצלחת המודרניזם היא הצלחתה של הביקורת העצמית[[5]]. הוא ראה במודרניזם שימוש במתודות המאפיינות את הדיסציפלינה, כדי לבקר את הדיסציפלינה עצמה, לא כדי לערער על המסורת של אבות הציור, אלא כדי לחזק את הדיסציפלינה בתחום שבו היא במיטבה.

השתקפות עצמית המאפיינת את האמנות המודרנית, מאפיינת גם את הפסיכואנליזה, שעל פי לאקאן, היא הסימפטום לתנאים ההיסטוריים של היווצרותה.[[6]] זו האחרונה שופכת אור על קו הזינוק של אמני המאה ה-20.

כאמור, בשנת 1893 הציב פרויד לראשונה את הספה הקלינית. הודות לתהליך שהתרחש עליה פינה פרויד במרחב הסובייקט מקום לתחום חדש: ל״תת-מודע״. לא במהרה האמינו לו האינטלקטואלים בני תקופתו, הם העלו ספקות ואף דחו את טענותיו מכל וכול. כדי להתמודד עם החולקים עליו נאלץ פרויד להביא ראיה לקיומו של התחום החדש, ומחקרו על ״פליטות הפה״ נועד לשם כך. הוא החשיב זאת לראָיה שאכן ישנו בנפש עוד מקום של תפקוד.

במידה רבה מקום זה לא חויב קודם לכן להִתְנַסּוּת פומבית, ברמה החברתית, התרבותית והפוליטית. אולם כמו פרויד וממשיכיו, כך גם האמנים האוונגרדיים והרדיקליים גילו עניין במקום הזה, אשר על-פי המוסכמות שויך לתחום הפרט ונפשו בלבד.

במציאות הנסתרת מהעין והנמצאת מעבר להופעות החיצוניות, ה״סובייקט״ הוא המהווה זירה פוליטית לפרט. הסובייקט הוא כלי שבאמצעותו החברה אוחזת בנפשות שלה. אך אין הכלי הזה בבחינת פרויקט מוגמר, תלוי חברה ותלוי הגדרה, הוא נתון לדינמיקות של שימוש והיגוי בפרקטיקות של ייצוג למיניהן. האמנים האוונגרדיים והרדיקליים גילו עניין מעבדתי בתחום הגדרת הסובייקט; במשך מאה שנים נרשמו מוטיבציות מובהקות להחליף את תחום הסובייקט המחויב, את ״עומקי״ היפעלותו ושטחי מחייתו בעבודה: האימפרסיוניסטים, למשל, לא התעניינו בצבעו של האובייקט גרידא, ופערו מקום ברשתית העין לשם קליטת צבעים משלימים. בעבור דושאן, למשל, העבודה אינה בבחינת מגע ידו של האמן, אלא שהאמן הוא ה-mind, התודעה. במחצית השנייה של המאה ה-20, בעבודות של וורהול ובויס, אישיותו של האמן משמשת כמתקָן לפיסול מרחבי וכו׳. תקצר היריעה מלתאר כיצד עברו הנורמות של סובייקט הציור שינויים של שחרור והידוק על ידי דורות של ציירים מודרניסטיים. נורמות אלה נבחנו לא רק לשם הרחבת דרכי הביטוי, אלא גם מתוך כוונה להציגן באופן ברור יותר כנורמות. כאן אנחנו מדברים על קו ההתחלה ל״מאה ה-20״ עם הציור האימפרסיוניסטי, וככל הנראה על תזוזה של חלל בתחום סובייקט הציור כמו גם תזוזה של חלל בפני השטח של הציור.

אם הבנו שהפרספקטיבה של הרנסנס מבטאת תודעה של ייצוג, אשר ממנה התפתח ״סובייקט״ בפרקטיקות הייצוג למיניהן; ואם קיבלנו כי במערך הגבולות שמשרטטים כללי הייצוג, הסובייקט מוגן מפני חדירה (מקום נשי), או פלישה (מקום של זר, אחר, אויב) – אזי אפשר להניח כי במאה זו נפרצים גבולותיו עד היסוד, עד סִפֵּי-הסִפִּין, עם ההפשטה והעדר הדימוי. יהיו מי שיהיו: אבל מה למופשט ולסובייקט? מה להם ולציביליזציה?

גרינברג, באותו מאמר משנת 1963, כותב כי האבסטרקציה והנון-פיגורציה לא הוכיחו את עצמן כהכרחיות לתהליך הביקורת העצמית של הציור. אך אם נייסד בנקודה זו את הצגת הקשר בין המופשט ובין הסובייקט המודרני, ונבחין בחיבור ביניהם בממד של חלל בתחום הסובייקט, אולי נקבל בתוכנו (פנימיותנו) הנפלשים מעבר לאותה השתקפות עצמית, את הצורה העמוקה ביותר של הכניסה של האישה אל הייצוג, על-פי שני מפתחות לדוגמה בפרקים הבאים.

4. סוריאליזם, ומפתח ראשון ל״תור האישה״ והמודרניזם

בשנת 1924 כתב ברטון את המניפסט הסוריאליסטי הראשון. בפתח המניפסט פנה אל קורא היעד, וכך מגדיר אותו: ״האדם, מתקשה להבין את החפצים שלמד להשתמש בהם, ילידי אדישותו או מאמציו, כמעט תמיד מאמציו, שכן הסכים לעבוד […] והנה, ענווה גדולה היא עתה מנת חלקו: הוא יודע אילו נשים כבש, באילו הרפתקאות מגוחכות היה מעורב, גם עושרו וגם עוניו אינם עוד בעיניו, אלא כקליפת השום…״[[7]] הקורא אינו אישה. אבל בואו נראה מה היה המהלך האינטלקטואלי של ברטון. הוא מתעב את הגישה הריאליסטית, ״שכן היא עוינת כל התעלוּת אינטלקטואלית או נפשית, משום שהיא עשויה בינוניות, שנאה ושביעות רצון שטוחה. היא אוגרת כוח ללא הרף בעיתונות היומית, מביאה את הספרים הנלעגים, המחזות המעליבים, בשקדה להחניף לטעמו הנמוך ביותר של הקהל."[[8]] על רקע שלטון ומציאות שבהם משולל הפרט כל אמצעים לצאת במרד נגד רעל המוסכמות, פנה ברטון אל קול השיגעון, שבכוחו לפעול נגד הליניאריות של הזמן ונגד הקוהרנטיות של הסיפור. ברטון מתרחק מסובייקט מודע, אחיד ורציונלי, ומסתקרן מהאישה שפרויד השאיר בסימן שאלה במקום עמום ללא סמלים ומסמנים. הוא מתייחס אל התת-מודע שהציג פרויד כיבשת שיש לכבוש, כגילוי יבשת אמריקה, אך מתוך אחוות מטורפים היוצאים יחדיו אל המסע. ארבע שנים לאחר כתיבת המניפסט (1928) הוא מציג בספרו "נדז׳ה" (Nadja) כיצד מתפקדת האישה כמוּזה. הוא לוקח את דמותה אל הקצה האמורפי שלה, אל שיגעונה, אל הקצוות האסוציאטיביים והאינטואיטיביים שלה, ושם הוא מוצא השראה.

אם בעבר היו האמנים מחפצנים את האישה במבטם על גופה, הנה כעת רובד של עמקות בתפיסת החלל המתפתחת בכתבים הסוריאליסטיים נוצר בהחפצת ״העולם הפנימי״ של האישה. האקט המודרניסטי גָּבַר על נשים כלחץ באותם ימים. כאילו הייתה האישה אומרת: "נהניתי כשבאתם לצייר את גופי, ליטפתם אותו במכחולכם. עד כאן היה לי טוב, אבל לייצג את עולמי הפנימי, להראותו כביכול היה אוסף של אסוציאציות חופשיות וחיי סבילות של אוטומטיזם נפשי… סליחה, זאת לא אקבל.״ עולמי קוהרנטי, אף שלא תמיד כן הדבר בכניסה אל הסדר המובחן. לפחות פרויד היה אותנטי כשתיאר את הליבידו: כששאל "מה רוצה האישה", הוא השאיר סימן שאלה לבוא המועד.

כך אני מדמיינת את הלחץ של הציירוֹת בסביבה הברֶטונית של הסוריאליזם. בדבריו דחף ברטון את הנשים להציג את עצמן, מעבר למדומיין הזכרי, חלל ביתי במגרש שלהן, כאשר השיגעון מסתמן כמקום ההפוך מהסובלימציה, הפכים בפוטנציאל הנשי.[[9]] כאן התפצל פתיל ההיסטוריה בין הציירים ובין הציירות של תנועת הסוריאליזם.[[10]]

״בקושי מעזה היא להביע את עצמה [הרוח], ואם היא עושה זאת, הרי שאין היא חורגת מעבר לקביעה כי רעיון מסוים או אישה מסוימת הותירו בה רושם. איזה רושם – זאת לא יהיה בידה לומר, ובכך הרי היא מורה על שיעור הסובייקטיביות שלה, ותו לו. רעיון זה, אישה זו, מסעירים אותה, מרככים את חומרתה. לשעה קלה הם גורמים לה, לרוח, שתינתק מפזרונה ותיקבע ברקיע בדמות אותו גביש יפהפה שהיא עשויה להיות ושממנו קורצה[…] ומי יאמר לי , כי האופן שבו מופיע לפניה הרעיון שרגש אותה, ומה שמצאה לאהוב באותה אישה, איננו בדיוק הדבר שקושר אותה [הרוח] אל החלום, המרתק אותה בשלשלאות אל נתוני-יסוד שאיבדה באשמתה היא? ואלמלא כך, מה לא היה בכוחה לעשות? רוצה הייתי להעניק לה את המפתח לפרוזדור הזה." [[11]]

5. פמיניזם, ומפתח שני ל״תור האישה״ והמודרניזם

אימפרסיוניזם, קוביזם, סוריאליזם, אקספרסיוניזם, מינימליזם. ויש פמיניזם שמתפתח במקביל. ביחד מחפשים אפשרויות של דרך ראשית שממנה מתחיל רישום של ממד חדש בייצוג. עבודותיהם של הפסָּלים והציירים הצביעו על חלל. אולם בדרך ההצבעה נוצר הבדל מגדרי. הם, הציירים, מצביעים בכתב על ערך-מילוני-מְפַתֵּחַ, בתוך פתרון-סיכום-החלל. בשנות ה-70 כבר שכבו אמניות על הגדר. האישה שנכנסת עכשיו לזירה נכנסת ומתפשטת כבר בכניסה. איזו כניסה אל הייצוג הייתה זו עבור האישה? לא המפוארת, אך קודם לכן לא נודעו עקבותיה בתרבות הייצוג (נודעו אך לא נשמרו בתולדותיו). נסביר זאת בכך שרק במאה ה-20 נרשם המהלך ההיסטורי הראשון של אמניות. ועל כן אין להיעצר בתווית ה"ריפוי בעיסוק" המטילה אזור ללא מוצא, בעוד שאפשר לדבר על המעבר מגרוטסק לסובלימציה. האמניות פרצו את דמותן בגופן. יש שהפצע הפך לדימוי (גרוטסק), וייתכן שהן הגישו את הליבידו של האישה לפרקטיקות של ייצוג (סובלימציה).

מרינה אברמוביץ, ב"מקצב 0", עמדה על במה והזמינה את הקהל לעשות בה כרצונו. על הקיר שלט: "יש 72 חפצים על השולחן שאפשר להשתמש בהם עליי ככל העולה על רוחכם – אני אובייקט." במהלך שש שעות היא עמדה ללא תזוזה, בגדיה נקרעו מעליה, גופה נצבע וקושט ואקדח טעון היה מכוון אל ראשה. במיצב זה מטילה אברמוביץ' את האחריות לגופה על קהל הצופים, והם הופכים למשתתפים פעילים, ולמעשה למעין קהילה סגורה שלא איחרה לבוא ולחלל את גופה. זהו איננו גופה הפרטי של האמנית, שכן עכשיו הוא מתַפקד כמקום מפגש בין העצמי לאחר, ההופך לחלק מזהותה של קבוצה.[[12]]

זו כניסתה של האישה אל הייצוג. האישה הופכת לסובייקט בכניסתה הכפולה: ב״כניסה הקולוסלית״ כיניתי את האישה המציגה. לה הצדק הטכני, והיא נושאת את אידאל השוויון. בשם ״הכניסה הליבידינלית״ אכנה את הפונקציה של האישה, זו תשוקה ממין אחר שמנקבת את הסדר. ואיפה שהיא לא מצליחה לחדור היא שבה והופכת לגרוטסק.ראו, אין לה נשק ואין כל איום בגוף עירום. יש גם גוף מדמם בפמיניזם ההוא כבטקס חניכה. כך היו נשים מתפשטות במחאה כמבקשות להשמיע עמדה, בקֶרב הקהילה שבה הציבו את עצמן כאובייקט אמנותי להפעלת הגנה-ללא-התגוננות, או להשבת היופי שאבד (לממשי) בדימוי. אך האִם נגיע להסכמה על כך שגופן מייצג ידע מסוים?

נשות המערות, קוראות וקוראים נכבדים, אל תיקחו את הדברים שלי למגדל השן אם אין בהם ובפמיניזם הדוגל בשוויון המספרי את אותו עקרון פעולה. פמיניסטיות התומכות בשוויון אכן תומכות במשהו יותר קונקרטי בשיח הפמיניסטי. אך פמיניזם שמטרתו היא להשיג שוויון במספרים של אמנים מול אמניות, של אוצרים מול אוצרות ושל חתני פרסים מול כלותיהם עלול להחמיץ את המהלך ההיסטורי. יש להדגיש ולומר כי ייצוגי הנשיות המסמנים את האל-צורה, האסוציאטיביות, האינטואיטיביות והאמורפיות מצד אחד, ומצד שני ייצוגים של מלאכת יד, ההפרשות ודם הביציות שלא הופרו, שמחזירות את הגוף של האישה לשלטונה – הייצוגים האלה אינם מסייעים לנו לדמיין את בשורת החלל כממד חדש בייצוג. הדימוי (של האישה) אינו ממצה את הדיון בשאלה מה הוא נושא בציור, או בשאלת הסובייקטיביות של האישה. ההפכים – אֵם ותרבות – ניגשים אל נקודת הקתרזיס של המודרניזם.

אבקש להמשיך את דבריי בתוך הֶקשר השיח המקומי ובקרבה לנושאים שהועלו בשתי תערוכות, ״הנוכחות הנשית" שאצרה אלן גינתון ב-1990 במוזאון תל-אביב ו״מטא-סקס 94״ שאצרו תמי כץ-פרימן ותמר אלאור במשכן לאמנויות עין חרוד. בתחילת שנות ה-90 היו שתי תערוכות אלה בבחינת תערוכות פמיניסטיות קאנוניות.[[13]] ברשותן, אך גם תוך ניתוק מהן, אני מבקשת להעמיק את ההבדל בין שתי כניסות אל הפרקטיקות של הייצוג, כניסה של אישה וכניסה של הליבידו של האישה, תוך מציאת השיעור ל"חלל" התולדות אמנותי (שעדיין איננו יודעים את הטרנספורמציה שלו, תכונותיו, איכותו, מיקומו ומשמעו). בתערוכה המאוחרת מבין השתיים כץ-פרימן עוסקת בליבידו. אמנם הוא מוטבע כמעט לחלוטין בגרוטסק, אך באמצעותו מטה כץ-פרימן את כפות המאזניים, ומושכת מהקולוסלי אל הליבידינלי. על כן אמשיך את הדיון ממנה. לעומת השיח הקונקרטי של שאלת השוויון בין המינים,[[14]] הליבידו של האישה בייצוג, מקיים בתורו גם את הגרוטסקי אבל גם את הסובלימציה (של אותו ליבידו).

6. המעבר מגרוטסק לסובלימציה

ואמנם, יש רק דרך אפקטיבית אחת לצלוח את מצוקת הכתיבה על המעבר מגרוטסק לסובלימציה, והיא זו האקדמית. כתיבה זו תחליף את ההצפה נוכח האתגר העצום הכרוך בכתיבת הפרק. ובכל מקרה חיבור זה מסתיים בשנות ה-90, כך שאם נודעה ׳צורה חדשה של סובלימציה׳ מאז שנות ה-90, הרי שהיא אינה במסגרת השיח שהוקצב לחיבור זה. על כן את המעבר מגרוטסק לסובלימציה נדגים באמצעות המעבר מהרעיונות של קריסטבה (של שנות ה-80) לרעיונות של אטינגר (של שנות ה-90).

קרולי שנימן (עבודותיה מזוהות עם ״אמנות הבְזות״) עומדת על במת מיצג כשהיא עירומה, ומחלצת בין פשוקות רגליה מגילה מנייר וקוראת בה: ״חשבתי על הנרתיק בדרכים רבות – פיזית וקונספטואלית: כצורה של פיסול, רפרנט אדריכלי, מקורות ידע קדוש, אֶקסְטָזָה, מעבר לידה, טרנספורמציה. ראיתי אותו כתא שקוף ואת הנחש בתבנית המוצא: מפיח רוח חיים במעברו מהנראה לבלתי נראה, סליל סיבובי מכותר תעלומות יצרניות תשוקה, המאפיינות את הליבידו הנשי והגברי גם יחד. מקור זה של ידע פנימי יוסמל כאינדקס ראשוני… "

ביאור: רגעים לפני סובלימציה, רגעים לפני שהחלל המודרני יכונן שינוי בתודעת הציור – על הגדר: מכאן התוכן הולך לכיוון ״סובלימציה״ של ליבידו; ומכאן, הצורה ה״קפקאית״ של הליבידו שלה, שבוי בחסם ה״בזות״.

7. המערה והגרוטסק

נקדים את הדיון באזכור של מקורות הגרוטסק ושל מובן המילה. באיטלקית pittura grottesca פירושו "ציורי מערות". אנשי הרנסנס הם שטבעו את המונח כאשר נתגלו בחפירות ברומא העתיקה מערות ובהן ציורי קיר ענקיים, דמיוניים ומגוחכים בעיני אנשי התקופה.

נוהגים לתווך את השיח של הגרוטסק באמנות נשים משנות ה-70 וה-80 בתמה של הבזות (Abject) של קריסטבה. דויד שפרבר מסביר שלפי קריסטבה הבזוי הוא המוקצה, המורה על מה שהורחק מהגוף כהפרשה והפך ל"אחר" (לדוגמה: ההבדל בין שערות ראשי לשערות בכיור). הבניה זו של ה"לא-אני" כמוקצֶה מכוננת, לדבריה, את קווי התיחום של הגוף, שהם גם קווי המתאָר הראשוניים של הסובייקט. ״הבזות אצל קריסטבה היא תגובה רגשית מורכבת שכוללת לא רק גועל, אלא גם פחד ותשוקה ואת שבריריותה של הזהות העצמית אל נוכח האיום של הבזוי. כך גם הטיפול של "אמני הבזות" בלכלוך, זיהום, התפרקות של האורגניזם ופתיחה או פעירה של הגוף […] הדיון באמנות נשים שילב לא פעם את המימד הפמיניסטי שביסוד היצירות עם תמת הבזות. בעקבות קריסטבה, שראתה בבזות סוג של נשגב נשי, הוחרף הקשר שבין הבזות לאמנות פמיניסטית וזכה להד ברור בשיח הפרשני״[[15]]

״בבסיסו של הבזוי, הדחוי, המוקצה, עומד הגוף כמערכת של חוץ ופנים המנוהלת על ידי משטר איסורים: מה נקי ומה מלוכלך, מה תקין ומה בָזוי, מה מאושר ומה דחוי, מה נשאר בתוך המערכת ומה מופרש ומנודה מתוכה״, בדברים אלה מתייחסת כץ-פרימן בקטלוג ״מטא-סקס 94״ לקריסטבה. בהקשר זה היא מוסיפה שהלכלוך נתפס כהפרעה המאיימת למוסס את החציצה המרגיעה בין פנים הגוף (ההתרחשות התת-עורית, רקמות הבשר הרוטטות), לבין המעטפת החיצונית שלו (העור המכסה על הבשר כציפוי דק ושביר). תהליך זה של דחייה, הרחקה, סילוק או הסרה של הפסולת, מתקיים קודם כול ברמה הבסיסית של רקמות הגוף: דם, הפרשות, מוגלה, שתן, רוק, צואה, קיא, חלב-אם וכל שאר הנוזלים המבעבעים בגוף, שנזילותם מאיימת לטשטש את הגבולות המגדירים של הסובייקט. ״ואולם, מהרמה הבסיסית של רקמות הגוף מרחיבה קריסטבה את עקרון ההרחקה לרמות שונות של סדר חברתי. הלכלוך ייצג תמיד את השולי את מה שנמצא בשיפולי התרבות הדומיננטית. מכאן אפשר להרחיב את היריעה ולראות כיצד הורחקה הפסולת גם מהאסתטיקה. כיצד נתפסה מלאכת האמנות עצמה כצורה של ניקיון, עשיית סדר. מתוך הֶקשר זה נגזר מונח אבג׳קט-ארט (abject art). המונח מתייחס לאמנות״, וכאן מצטטת כץ-פרימן את בריטברג-סמל: ש״מטפלת בגוף שחדל להיות אובייקט של תשוקה ונעשה אובייקט בזוי המתגלה בהיבטיו השפלים, הירודים.״[[16]]

לפי בריטברג-סמל חדל הגוף לשמש אובייקט של תשוקה, והיה לאובייקט בזוי המתגלה בהיבטיו השפלים והירודים. ואילו בחיבור זה הצעתי לפלס מקום, למסלול אחר של אובייקט התשוקה. סופו אל מקום אחר מהמסתיים באובייקט בזוי. בהצעתי ביקשתי לתאר כיצד אובייקט התשוקה עבר במבטם של אמני המאה ה-20 ממודל עירום למודל נפשה של אישה. הראיתי גם כיצד נוצר הלחץ על האובייקט הקמאי להפוך לסובייקט; וביקשתי להראות כיצד מתעכב הליבידו של האובייקט הקמאי במערה שוֹכחת חלל, בגרוטסק ללא מוצא. עתה אפנה אל המעבר מגרוטסק לסובלימציה.

הצורה – המתפתחת באמנות מאז שנות ה-90, בהתמרה של חלל שקיבלנו מהאמנים הרדיקליים והאוונגרדיים, ובו הגרוטסק היה להן בית מכאוב – ניתנת לתִרבות באמצעות הסובלימציה של הרחם בתיאוריה המטריקסיאלית של אטינגר וארחיב על כך בהמשך. הגענו אל נקודת המעבר מהבזות של קריסטבה לסובלימציה של אטינגר, אבל זו גם אותה נקודה בזמן שאנחנו מבצעים מעבר מ"החלל המודרני" לחלל שאפשר שהוא שינה לעולם, ומהיסוד, את תנאי הפתיחה של הייצוג. בעזרת הסובלימציה הנשית יופשרו אפוא גבולותיה המושגיים של המערה הקדמונית של האבות המייסדים, יבוא הליבידו מאפילת המערה, ויפציע הרחם בתרבות.

8. החלל והסובלימציה

אין זה פשוט לומר שהרחם מפציע מבעד למערה בתוך התרבות. במשנתו של פרויד יש ליבידו אחד והוא אנרגיה שיש לאיל ידה להניע דחפים בעוצמות גבוהות. מושג זה של הליבידו עיכב את הסובלימציה של ליבידו האישה בתרבות, שכן עד למהלך של אטינגר קוטלגה הסובלימציה לאותה הקטגוריה הפאלית. אפילו התאוריה הליבידינלית של קריסטבה מבוססת על דחיית האובייקט הקמאי. למעשה, במשך מאה שנים הכירה הפסיכואנליזה רק בליבידו אחד ויחיד, ואת ההבדל המיני היא ראתה כגורם המכריע את הסיכוי לסובלימציה (שני המינים מיוחסים לליבידו הגבר, לאישה אין שם ממילא על מה לוותר, על כן לפתרון התסביך שלה עוצמות חלשות בתרבות). והנה, ברכה אטינגר מנסחת ליבידו נשי רחמי ואימהי, ועמו את ההבדל המיני מהיבט האישה. האובייקט הקמאי הופך לסובייקט בחוויית הקריאה בכתביה.

אטינגר מציעה ממד חדש בסובייקטיביות, מציגה מבט מסוג חדש שאינו נמצא בבעלותו של הסובייקט היחידאי ועם זאת אינו אבוד, ומצביעה על המנגנונים הנפשיים שמאפיינים את חלל גופי הנפשות הזה. היא מגלה ממד אחר של הסובייקט שמתאפיין במארג של חיבורי-גבול וריווחי-גבול בין אלמנטים בחלל-גבול נפשי משותף, ומציגה בכתיבתה את הרעיון של הסובלימציה של הרחם בתאוריה המטריקסיאלית. והדבר אקוטי, קונקרטי ואקטואלי, אם נכיר בכך שה״סובלימציה״ היא לא פחות מכוח נשיאת הנטל בתרבות.

ההבניה של החלל בתאוריה המטריקסיאלית מייצרת את החיבור ואת ההזחה בשדה של הסימבולי. המהלך של אטינגר מאפשר להבחין במשמעותם של חללים שהתהוו בתולדות האמנות. יתר על כן הפוטנציאל, של תאוריה מכוננת שינוי, השראה לצורה חדשה של סובלימציה.

התאוריה המטריקסיאלית התפתחה בשנות ה-90, שבמהלכן פרסמה אטינגר שלושה ספרים.[[17]] אם ייאות קורא החיבור לעיין בהם, הם יוסיפו את העומק האחרון בכתיבתי. אני מכוונת את היחס המשתמע מדבריה בין מופשט לסובייקט, אל המקום שבו שאל גרינברג: מה למופשט ולציביליזציה? כפי שפרק 3 מסתיים. לא לשווא היה מופעו של מופשט בתרבות, גם אם היה לרגע צורה טהורה. אין לבזבז אותו מחוץ לציביליזציה, אם אפשר למצואו מתפתח בתוך התרבות. בדיוק לכאן נביא את תשובתה של אטינגר המבצעת קשר בין מופשט וסובייקט, חלל ואם, מופשט וחלל, וסובייקטיביות של האישה במישור הנפשי-חברתי, ולתחושתי, תשובתה מספקת ראיה לנרטיב שהוצג בחיבור שלפניכם.

בספריה אטינגר עוקבת אחר המיניות של האישה ואחר האיבר הרגיש ביותר בגוף נפשה. באמצעות הרחם הגיעה אטינגר אל שורש הרישום של חלל בסובייקט. היא הגיעה אל החלל הקדום, שאותו הוסיפה לטרנס-היסטוריה הסטרוקטורליסטית של הסובייקט הפסיכואנליטי. זו תאוריה בעלת עוצמה כמעט בלתי סבירה, משום שהביאה את הרישום של הרחמי לצד הפאלוס בתרבות. ואכן, אטינגר הציבה את הרחם לצד הפאלוס במלאת מאה שנים מאז סימן השאלה של פרויד, ולאחר שלא הצליח הסדר הפאלי לבדו להטיב לתאר את החריגה ״הנשית״ מהסדר הסימבולי, את מסיגי גבולותיו, את ההפרעות, ואת האי-הלימה.

"–– חללים ביניהם –– חורים באריג הסימבולי הפאלי בחיפושם את מסלוליהם –– מטריקס מעבר לפאלוס –– לחללים בגרעין עמידות לשיח הפאלי –– –– פָתֹחַ תִּפְתַּח חלל בין הסימבול לפאלוס (במובן הפסיכואנליטי)."[[18]]

הנה כי כן, מאז הוצבה אותה ספה קלינית של פרויד, לאחר מאה שנות פסיכואנליזה בדיוק, צלחו הניסיונות להשיג לרחם מקום שאפשר להפעיל אותו כמבט. אני חושבת שיש לנו שם לראשונה אֵם-טיפוס. אטינגר מציבה כאמור את ה״מטריקס״ ("רחם" לפי ההוראה הלשונית העתיקה) כמקבילה תאורטית ל"פאלוס". את החלל היא מציבה במרחק שבין ״אני״ ו״לא אני״ הן בתוכי והן באחר באופן שמייצר גבולות של מפגש שאינו נופל לנרקיסיזם גמור (בדיוק מפני שהוצב שם חלל אשר לא ניתן יותר לצמצום בתרבות).

"לא עוד המדומיין האולטימטיבי של הפנימיות בלבד, אלא חלל."[[19]]

"מפגש בין האינטימי ביותר והאנונימי ביותר –– –– הפְנים הוא גבול החוץ, והחוץ הוא גבול הפנים –– חלל –– –– נשיות כאן זה ההבדל של קו-הגבול, והוא לא מַסנֵן האחר דרך האחד –– –– קו הגבול נהיה לסף –– –– מטריקס. יותר מאחד, אבל לא עד אינסוף; פחות מאחד, אבל לא למטה עד לכלום. זה הכמה-אחדים אשר מקפל אותם."[[20]]

"המטריקס לא יהווה סמל למְכָל פאסיבי סמוי מן העין שאינו ניתן לסיבור, שמוטבעות בו רק העקבות הבראשיתיות של התהליכים הראשוניים. המטריקס –– מתייחס לטרנספורמציות בחלל-גבול של המפגש כהפצעה-משותפת עם 'לא-אני' אלמוני, שאינו מוטמע ואינו נדחה על ידי האני –– המושג מוזרק אל המישור הסימבולי, שיורחב כדי להכיל תהליכים תת-סימבוליים של בין-זיקתיות."[[21]]

אטינגר מציינת בין ״אני״ ו״לא אני״ את חלל-חיבור-הגבול כמנגנון נפשי, לעומת הבזות (קריסטבה). היא רואה ברחם מקור לסימבוליזציה הרוחשת את התהליכים והתמורות של החלל, לעומת הרחם כְמה שמגורש מהסימבולי (קריסטבה). ואת ההיריון כבעל משמעות לסובייקט התרבות, לעומת ההיריון כהיעלמות פסיכוטית של הסובייקט (קריסטבה).

"––לחבירה בין אלמנטים החשים זה את זה כ'לא-אני' ומבלי להכיר זה את זה הם מפציעים וחולקים יחד חלל משותף שאין בו דחייה או היטמעות – –– במפגש המטריקסיאלי מתקיימת מעבריות בצביר אחדי-הכמה החוברים בהיבדלם – העיבור הזה מלווה באפקטים מטריקסאליים עמומים; לעתים הם אפילו מה שמייצרים אותו ולפעמים זה הוא — שמעורר אותם לחיים."[[22]]

אם כן, אטינגר טיפסה עם הרחם במעלה ההר עד שהגיעה לשיאו, ראתה את הפאלוס לצדו ומשם ירדה בחזרה במדרגות שבמורדן חיכו לה רובריקות ריקות, מהן יכלה לגזור ולטוות את החרדות ואת המנגנונים מכיוון ״הרחם״ בתרבות. ולפעמים, כמעט כמו בטבעיות, כמו אחרי שמפצחים קוד, הפיסות נופלות למקומותיהן, החרדות מוצאות את המשבצות שחיכו להתמלא, כמו גם תהליכים, שלתודעה הם חדשים, משתבצים כבטבלה מחזורית שהותירה מקומות פנויים לחיזוי ערכים שעתידים להתגלות. אטינגר טיפסה עד למושב הפאלוס בתרבות (חוק האב, חרדת הסירוס) והציבה חלל כמסמן במובן שאינו אפשרי לצמצום נוסף בתרבות והוא ככס האֵם.

– M/other –

הקושי בכניסה אל העידן החדש הוא גם גורם הריפוי של מפציעיו והוא ירידת מתח הנרקיסיזם בתרבות. האחד יכול לחוות זאת כגזלת היקר לו מכל…

9. פמיניזם, פוסט-מודרניזם, והנקודה הקתרטית

פרויד הציב בזמנו סימן שאלה במקום שבו לא הצליח לפרש את התשוקה של האשה. אף על פי כן הוא לא תמיד נמנע מלהרחיב בדיבור על האישה המדומיינת, שגדלה אצל ממשיכיו למימדי הפוסט-מודרניזם. בין הנרקיסיסט לבין האחר, ובשעה שניטש פולמוס בין הכותבים על קרדיטים ביניהם, מאבד דובר השיח הפוסט-מודרני את הקשר עם הנושא שאליו הוא פונה ומידה ניכרת של התנשאות בדבריו. הוא יעדיף גם קטסטרופה ובלבד שיפרוש. או שכבר פרש כפי שמודיעות הכותרות הבאות, ב״מות המחבר״, ״מות הסובייקט״, ״מות הציור״, ו״קץ ההיסטוריה״. כי בראות חדי החושים ורבי החששות את ה״אישה״ נכנסת אל הסדר ואל המשוואות, הם סגרו את הפתחים. כפרחי טיס שנשרו מהקורס ובזו התגובה התגייסו לחילות הנ״מ: ״אם אני לא טס, אף אחד לא יטוס.״

על-פי רוב מגיע הנרטיב של המודרניזם לקצו במלחמות העולם עם תחושה של אכזבה, אובדן תקווה ואובדן אמונה. סופו של ״נרטיב-העל״ מאז המחצית השנייה של המאה ה-20, על אף לבלוב החלל, חוסם את כניסת האֵם-טיפוס ומתעדף אובדנים אלה. האם הפוסט-מודרניזם הוא הפרויקט של אף אחד?

ברוח הפוסט-מודרניזם ובנימה אפולוגטית מבקשת תמי כץ-פרימן לא ליצור רושם מוטעה, כאילו בבסיס התערוכה שאצרה עומד מניפסט רדיקלי שבא לתקן עולם. ״ואף את דגל המהפכה כבר אין איש רוצה להניף.״[[23]] היא מציגה ב"מטא-סקס 94״ את הגבולות הנזילים של המגדר באמצעות הכלאות שונות של "זהות", "מיניות" ו"גוף". בהכלאות אלו נושבת רוח ההגות הפוסט-מודרנית, אשר דחתה את הצמדים הבינריים של ניגודים כגון: גבר/אישה, תרבות/טבע, מרכז/פריפריה וכו'. אך בלב הפוסט-מודרניזם חבויה נקודה קתרטית. אולם בקצה הרטורי של אותה ההגות אין מודים בנקודה הזאת. נדמה שבפיזור המרכז ובביטול הדיכוטומיות נרשם פטנט נוסף לחסימת האֵם בתרבות.

ואילו הצעתי לדבר על שני סוגים של מבט בהקשר שתי מהפכות בתולדות האמנות: האחד מזוהה עם סובייקט האב, והאחר – ייתכן שיהיה לימים מזוהה עם סובייקט האֵם. יכול להיות שגם ההוגים הנמנים בין שורת הפורשים לעיל, דווקא הראו ניסיון לפתח שם משהו. תאוריות פוסט-מודרניות נוגעות בדמותה רק כמעט, לפעמים חולפות על פניה בהתעלמות, ונדמה כי הן משוועות למשהו ממינו של דמות האֵם שתפציע בלב פיזור המרכז. ותהא (דמות האם) הנקודה הקתרטית של הפוסט-מודרניזם, הנקודה הקתרטית של הקוטב הליבידינלי של הפמיניזם. ההתבחנות של האם-טיפוס בתרבות הייצוג ותולדותיו היא הרגע הקתרטי של המעשה השלם של המודרניזם, לחלל המפציע מבעד כותלי המערה, בעקבות הסובלימציה של הרחם (בעלת שיעור הולם למעשה).

***

בשנת 1958 רוקן איב קליין את חלל התצוגה של הגלריה. בתערוכה של ״ציורים שקופים בלתי נראים״, הציג קליין רק את החלל שבו הם כביכול מוצגים. לערב הפתיחה הוא ביים הליך כניסה ובו השתרכו כ-3,000 איש בתור ארוך בדרכם להיכנס אל חלל ריק. האם אין אלה בדיוק בגדיו החדשים של המלך? בנוסח הזה ממש מבטא קהל רחב את אכזבתו מאמנות פוסט-מודרנית. מהאכזבה ומהניכור צומח ה"פוסט-אנושי" במדומיין של הוגים, ובסדר יום של אמנים הממשיכים את החלל של המחצית השנייה של המאה ה20 בתנועה של שקיעה (דקדנס); במצב של ריחוק מההוויה של סובייקט וויתור לשדות כוח. אני יוצאת מחלל התצוגה הקוהרנטי אל המחוזות הפריפריאליים של הציור, אבל לא בלי חלל הייצוג, תוצאות המהפכה של האמנים הרדיקליים והאוונגרדיים, אשר הגישו, קליין ואחרים, בתודה את החלל התולדות אמנותי של המאה ה-20 להרחבת התודעה.

***

הביקורת הפוסט-מודרניסטית והביקורת הפמיניסטית יכולות להחטיא את הסובלימציה של הרחם. הפוסט-מודרניזם כמוהו כעוף שאינו דורס ולא מאיים, חג במעגלים הולכים מתקצרים ואינו מוכן לצלול אל גופה, אל החלל, ייצוג פוטנטי ראשון.[[24]] גם אל היקר ל״קתרטיקה״ נמנע חיבורי אליו לעוט, אותו להשיט, במעגלי המונחים של השיח הפוסט-מודרני והפמיניסטי, אך במשאלת צוואתו להזניק את המסמן להתפתחות באבולוציית הייצוג, ואת האובייקט האמנותי למניפסטציות מחדשות שונות. עשיתי שימוש גדול במונחים, ״מודרניזם״ (= המצאת החלל התולדות אמנותי) ו״פוסט-מודרניזם״ (= העוף שאינו מוכן לצלול).

10. ״מות המחבר״, הולדת המְחַבֵּרת והמחובר

זה מאה שנים חשו ציירים בקושי לפנות לנושא בציור. ייתכן כי החל משנות ה-90 של המאה ה-19 נוצר בציירים פער בלתי עביר בין הנושא ובין הדימוי שמייצג אותו. והם יצאו במסע כאחוות המטורפים אל הפרויקט הפורמליסטי השני בגודלו בתולדות האמנות, שמסתיים בשנות ה-90 של המאה ה-20. מה יעשה ה״חלל״ ל״ייצוג״? ״האם ממד החלל יעשה לנושא הציור באמנות הפלסטית את מה שהחלל האטינגריאני יעשה לסובייקט האנליטי?״[[25]] החל בשנות ה-90 של המאה ה-20 עידן חדש מפציע. ובו אולי המשמעות לנושא בתכונה, הכי נדירה באדם, והכי פחות מיסטית (!) באישה – היכולת לשאת.

בכתביה על חלל חיבורי-גבול מטריקסיאליים ניבאה אטינגר את האובייקט האסתטי של האינטרנט (חיווי נוסף בשנות ה-90), שכן באמצעות פלטפורמות חברתיות אנחנו מפרמטים את הסובייקט לרשת, וזו תנופה אל רמות של חיבור שאנחנו מחפשים במחובר שבמקוון. זו פרקטיקה שבאמצעותה משתמשיה מגדירים את הסובייקט החדש. ויכול להיות שזו התשתית הארכימדית של חיבור דרכה אנחנו נכנסים לעידן חדש של תודעה. משתנים באמצעות סובייקט-החיבור, שהאם-טיפוס היא לו תשתית. דוגמה שתבהיר את רעיון קיומו של האובייקט האסתטי המסוים לצד הפלטפורמה המאפשרת אותו, היא הסרט ״מטריקס״ שיצא לאקרנים בשנת 1999 והמתאר מפגש של כמה סובייקטים בחלל-חיבור כממד אחר בתוך הפוליטי. המטריקס הגלוי שבסרט הוא רשת של סך האמצעים המגדירים ומנוונים בתוכה את הסובייקט, שהשתלטה על הממשות האנושית והחליפה אותה. כלומר, מצב של קישוריות ללא גבול המייתרת את האנושי. אלא שבסרט חבוי עוד מטריקס, הנוצר במפגש של טבור עורפיהם של כמה אחדים. זהו מפגש של כמה סובייקטים בחלל-חיבור-גבול המטריקסיאלי של אטינגר, החומק מהמטריקס הבודריארי, ובו לממשי של החיבור בין בני אנוש בהפצעת-יחד רוחנית-נפשית-סמלית יש כוח מרי.

בחיבור עשוי במה ועמדת תצפית, מגדל שן ומערה, צפינו בשתי כניסות ראשיות של האישה אל תולדות האמנות במאה ה-20: הקולוסלית והליבידינלית. את הליבידו העברנו בגרוטסק, ובסובלימציה. הגענו אל הסובלימציה לליבידו של האישה בפרקטיקות של ייצוג ברגע הקתרטי של המודרניזם – רגע של שינוי תודעתי, שמסמן שינוי תפיסה של חלל, אחרי מאה שנים שהיה נתון בידי התנועה הפורמליסטית של היווצרותו, בין הספה של פרויד לבין הספר הראשון בתאוריה המטריקסיאלית. כבטיוטה של יד נעלמה, והילכה בו אישה סובלימטיבית, כתנודה בגבולות. מהו "חלל" אשר שינה לעולם ומהיסוד את תנאי הייצוג?[[26]]

המחברת מבקשת להודות לתמי כץ פרימן ולנופר קדר על עזרתן בזמן הכתיבה, לליאור ווטרמן וגלעד רטמן על ההשראה לכתיבת החיבור, ולברכה אטינגר, שלכבוד התאוריה שלה הוקדש החיבור הזה.

_________________________________

הערות:

[1] הקשר בין מערה ורחם בדברי פרויד על לאונרדו כמופיע אצל איבר דאמיש, וכן הקשר בין המסתורין הנוצרי ורחם בדברי דאמיש על פיירו דה לה פרנצ'סקה, בזיכרון ילדות על ידי פיירו דה לה פרנצ׳סקה. איבר דאמיש (2008) תרגום, הערות ואחרית דבר לאה דובב, הקיבוץ המאוחד.

[2] Bracha Lichtenberg Ettinger (1993). Matrix . Halal(a) — Lapsus. Notes on Painting, 1985-1992. Translated by Joseph Simas. Museum Of Modern Art, Oxford.

[3] Matrix . Halala, Ibid, p. 86.

[4] מטריקס, המקבילה התאורטית לפאלוס, "רחם", בשפה עתיקה, מושג מפתח בתאוריה של אטינגר.

[5] קלמנט גרינברג, "ציור מודרניסטי", תרגום: ברסט דגנית, נעמי עדה ולבנה דורון. המדרשה 3 (מאי 2000). עמ' 19-18.

[6] ז׳אק לאקאן (2008). ניצחון הדת / נאום לקתולים. מצרפתית: ברכה ל. אטינגר. רסלינג.

[7] אנדרה ברטון [1924] (1988). "המניפסטים של הסוריאליזם", בתוך טעמים, מבחר כתבי מופת באסתטיקה. ספריית פועלים, הקיבוץ המאוחד.

[8] אנדרה ברטון [1924] (1988). "המניפסטים של הסוריאליזם", בתוך טעמים, מבחר כתבי מופת באסתטיקה. ספריית פועלים, הקיבוץ המאוחד.

[9] עניין זה הוזכר ב״חיבור פרידה מהילדה החולה״ שכתבתי ב-2014. זהו חיבור על ילדה שהופכת לאישה בתרבות לא דרך תיאום שהיא עושה עם דימוי האישה, אלא דרך הסובלימציה של מטמוני גופה ומצאה לרחמה סובלימציה בסימולטניות של הציורים בחלל ובסדרה של ציורים. במסגרת הספרותית של החיבור הכותבת נפרדת מהילדה החולה, שאותה פגשה בדמעות בתוכה מול הדפס ״הילדה החולה״ של מונק. ההזדהות עמה לוקחת את הילדה החולה אל מסע ממחוזות פרוידיאניים של הנפש אל הפסיכואנליזה החדשה דרך פרויקט ״מחזור החיים״ של מונק שהחל בציור ״הצעקה״; ומשם אל האפשרות לפסוע בעקבות אטינגר בנתיבים שהיו של פרויד מאת ברטון, כברטונה. טייק על סוריאליזם אבל אחרי הפסיכואנליזה של שנות ה-90, שבאמצעותה ניתן לשחזר את המוטיבציות של הצייר בפרויקט ״מחזור החיים״.

[10] להרחבת השיח על הציירות הסוריאליסטיות ראו: איילת סלוצקי (2013), "סוריאליזם משלהן". ערב-רב, http://erev-rav.com/archives/22319

[11]אנדרה ברטון [1924] 1992. "מתוך המניפסט הראשון של הסוריאליזם", תרגום: אירית עקרבי, בתוך: דאדא וסוריאליזם בצרפת (רות עמוסי ואיריס ירון – עורכות). הקיבוץ המאוחד, עמ' 224-222. וראו בעיקר על מצב הערוּת בעמ' 223.

[12] מיטל רז (2012). "גופי הוא מקדשי: אמנות המיצג והמרטיריום הנוצרי", מתוך האתר: יקום תרבות.

[13]לרקע נוסף על שתי התערוכות, ולהשוואה ביניהן ביחס לשאלת הפמיניזם באמנות ישראלית, ראו: שרי גולן סריג, "מטא נוכחות: פמיניזם ומגדר באמנות הישראלית – שני מקרי מבחן אוצרותיים", המדרשה 10 (2007).

[14] להבנת עמדת השוויון בין המינים (עמדה שלטת בשיח הפמיניסטי) על היבטיו השונים של שיח זה ראו: רות מרקוס, ״הדרת נשים מאמנות – מדוע נשים מודרות מההיסטוריה של האמנות הישראלית?״ ערב רב, אוגוסט 2015. במאמר מדברת מרקוס על אמניות שמסרבות להיקרא פמיניסטיות, ואומרת: ״הן מאמינות בשוויון זכויות, בזכותן לבחור, בזכותן לשכר שווה, בזכותן על גופן ועל כספן – אך משום מה הן אינן מבינות שזהו הפמיניזם. גם היום יש אמניות שמסרבות להיות מזוהות כפמיניסטיות.״

[15] דוד שפרבר. "הבזות: נידה, טומאה וטוהרה באמנות יהודית–פמיניסטית", הפרוטוקולים של היסטוריה ותיאוריה, 22. בצלאל, (אוקטובר 2011). במאמר זה שפרבר מתייחס לג'וליה קריסטבה (2000), כוחות האימה: מסה על הבזות. תרגום: נועם ברוך, רסלינג.

[16]תמי כץ-פרימן, "מטא-סקס 94״: זהות, גוף ומיניות", מטא-סקס 94: זהות גוף ומיניות (קטלוג התערוכה). משכן לאמנות עין חרוד, מוזיאון בת-ים. עמ׳ 21. דבריה של שרה בריטברג-סמל נכתבו ב״גיליון המלוכלך״, סטודיו, מרץ 1994.

[17]   a. Bracha L. Ettinger, Matrix . Halal(a) — Lapsus. Notes on Painting, 1985-1992. (1993) Museum Of Modern Art, Oxford,

1. Bracha L. Ettinger, The Matrixial Gaze (1994). Feminist Arts & Histories Network, Dept. of Fine Art, Leeds University,
2. Bracha L. Ettinger, The Matrixial Borderspace (2006) (Essays from 1994–1999). University of Minnesota Press.

הספר השלישי, החללגבול המטריקסיאלי, יצא לאור לראשונה ב1999 בצרפתית. הוא עומד לצאת לאור בהוצאת רסלינג בתרגומה של דבורה זילברשטיין בשיתוף עם אטינגר.

[18] מטריקס. חללה – לאפסוס. הערות על ציור, 1985-1992, ברכה ליכטנברג אטינגר, הוצאת MOMA , מרץ 1993. עמ׳ 51.

[19] המבט המטריקסיאלי. 1994, הודפס מחדש כפרק ראשון בספר The Matrixial Borderspace, University of Minnesota Press, 2006, עמ׳ 64.

[20] מטריקס. חללה – לאפסוס, שם, עמ׳,77,86 46,51,57,65,68.

[21] המבט המטריקסיאלי, מתוך The Matrixial Borderspace, שם, עמ׳ 64.

[22] המבט המטריקסיאלי, שם, עמ׳ 63.

[23] תמי כץ-פרימן, "מטא-סקס 94: זהות, גוף ומיניות", מטא-סקס 94: זהות גוף ומיניות (קטלוג התערוכה), משכן לאמנות עין חרוד, מוזאון בת-ים. עמ׳ 8

[24] ייצוג פוטנטי ראשון לרחם כמסמן. לפני החלל האטינגריאני היו לרחם ייצוגים שאינם ברי כיוון ותנועה כגון "מוות", "מערה", “קבר".

[25] עניין זה הוזכר בחיבור ״אורקסטרא של מלאכים שמשחקת לי בלב״, שאלות אלה ניסו לקבל מענה בחיבורים שכתבתי אודות שינויי תפיסה של חלל בציור הבודד ובסדרה של ציורים כזרם בציור הפיגורטיבי העכשווי. ואילו כאן, בחיבור זה, השאלות נשארות פתוחות. על מנת להעביר רעיון בבהירותו. השתמשתי בהטייה שלו בזמן ׳עבר פשוט׳. על כן החיבור מסתיים הפעם בשנות ה-90 ואינו מחוייב למניפסטציה של אובייקט אמנותי אליו מושכת התנועה בתרבות.

[26] חיבור זה מבוסס על תוכני הרצאה ״טסט-תאוריה״ שהעבירה הכותבת למספר קולגות ב-10 ביולי 2015, בביתם של אסתר שניידר וליאור ווטרמן.

הפוסט קתרטיקה הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

שחר סריג, רישום דיגיטלי

שחר סריג ושמעון פינטו, פרוייקט מיוחד לדימוי היומי, אוצרת: יעל רביד.

הפוסט ללא כותרת הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

שמעון פינטו, מתווה סקיצה, פנקס דיגיטלי, ציור סמארטפון במגע האצבע על גבי מסך

שחר סריג ושמעון פינטו, פרוייקט מיוחד לדימוי היומי, אוצרת: יעל רביד.

הפוסט ללא כותרת הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

שחר סריג, רישום דיגיטלי.

שחר סריג ושמעון פינטו, פרוייקט מיוחד לדימוי היומי, אוצרת: יעל רביד.

הפוסט ללא כותרת הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

שמעון פינטו, מתווה סקיצה, פנקס דיגיטלי, ציור סמארטפון במגע האצבע על גבי מסך.

שחר סריג ושמעון פינטו, פרוייקט מיוחד לדימוי היומי, אוצרת: יעל רביד.

הפוסט ללא כותרת הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

שחר סריג, רישום דיגיטלי.

שחר סריג ושמעון פינטו, פרוייקט מיוחד לדימוי היומי, אוצרת: יעל רביד.

הפוסט ללא כותרת הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

ראו אור שני ספרים חדשים מאת חוקר האמנות רון ברטוש.

גלריה לאמנות כ"ץ: סיפורה של הגלריה הראשונה בתל אביב
בשנת 1928 חנך משה כ"ץ את סגלגל – בית מלאכה למסגרות ואטליֶה להצגת אמנות וממכר רפרודוקציות שפעל ברחוב נחלת בנימין בתל אביב כשש שנים. בשנת 1934 ייסד כ"ץ ברחוב דיזנגוף את גלריה לאמנות כ"ץ – הגלריה הראשונה בתל אביב, בכורה לגלריות הארצישראליות. בגלריה החלוצית נערכו מאות תערוכות לאינספור אמנים ואמניות, והיא היתה למרכז אמנותי ותרבותי רב-חשיבות. בשנת 1969, לאחר פעילות של שלושה עשורים וחצי, עברה הגלריה למקום גדול יותר ברחוב פרישמן, והמשיכה בשם החדש גלריה עידן עד לסגירתה בשנת 1974. הספר הנוכחי בא לפרוע את חלקו בחוב התמידי שקיים בין ההיסטוריוגרפיה של האמנות לבין האמנות עצמה (על יצירותיה, אמניה, מחבריה ומוסדותיה) ולספר את סיפורה של הגלריה הראשונה בתל אביב ושל מייסדה בכמה פרקים: הפרק הראשון מאת רון ברטוֹש מתמקד בתולדותיה של גלריה לאמנות כ"ץ ובקורותיו של מייסדה משה כ"ץ; הפרק השני מאת ד"ר גדעון עפרת מספק רקע והקשר לפעילותה של גלריה לאמנות כ"ץ ומגולל את ההשתלשלות ההיסטורית של הגלריות המקומיות הראשונות ושל תחילת המסחר באמנות בארץ-ישראל; הפרק השלישי הוא מפתח לתערוכות שהוצגו בגלריה לאמנות כ"ץ לאורך עשרות שנות קיומה; הפרק האחרון מציג מבחר יצירות מאוסף הגלריה לשעבר.

כריכת הספר

שלדון שונברג בישראל, 1956-1948
שלדון שונברג (2012-1926) היה צייר יהודי אמריקני, ולפרקים גם ישראלי. הוא למד אמנות בארצות הברית, והתמחה בציור פרסקו באיטליה ובמקסיקו. שונברג ידע להכיר בחשיבותה ההיסטורית של השעה ובמשמעויותיהן של התחייה הלאומית-מדינית וההתעוררות היהודית-ישראלית, ועלה לארץ ישראל זמן קצר לפני הכרזת העצמאות. הוא התגורר ויצר בישראל במשך שלוש תקופות בין השנים 1956-1948, במהלכן הציג תערוכות, יצר ציורי קיר במבנים ציבוריים, לימד את אמנות ציור הקיר, קיים קשרים עם שדה התרבות המקומי, ואף זכה שציורו החשוב ירכש לאוסף הכנסת (מאז נעלמו עקבות הציור). היו אלה שנות ההתגבשות של תודעתו האמנותית על תכניה ועל סגנונה – שנים שבהן הצטלב מסלול חייו האישי והאמנותי של שונברג עם נתיבו של העם היהודי בצומת דרכים היסטורי. הספר שלפנינו פורש לראשונה את פרק חייו ויצירתו של שלדון שונברג בישראל.

כריכת הספר

שני הספרים רואים אור בהוצאת המחלקה לאמנויות של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב והוצאת ברוש. לכבוד הופעתם תיערכנה שתי תערוכות – האחת מאוסף גלריה לאמנות כ"ץ והשניה מיצירותיו של שונברג, בגלריית טרומפלדור – הגלריה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בבאר-שבע.

הפוסט ספרים חדשים לחוקר האמנות רון ברטוֹש הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

יהושע (שוקי) בורקובסקי הוא זוכה פרס על מפעל חיים באמנות ע"ש מרדכי איש שלום לשנת 2016, ולנה זידל היא זוכת הפרס ליצירה אמנותית ע"ש שושנה איש שלום לאותה שנה. טקס הענקת הפרסים יתקיים ביום רביעי, כ"ה בטבת תשע"ו, 6.1.2016 בשעה 17:00 בבית האמנים, ירושלים.

בנימוק הבחירה בבורקובסקי כתבו חברי ועדת הפרס ד״ר אמיתי מנדלסון ממוזיאון ישראל, האמן ויו״ר אגודת אמני ירושלים מרסלו לאובר ונציגת המשפחה צילה איש שלום, כי ״יצירתו של יהושע (שוקי) בורקובסקי נעה בין המופשט לפיגורטיבי. היא קשורה בטבורה לצורה מיתית, ארכיטיפית או לסמל הקשור לעתים קרובות בדת או במיתוס. המדיום שלו הוא הציור ודרכו עולות השאלות הגדולות של ההתגלות דרך החומר, באופן שהוא מצד אחד בעל זיקה לתולדות הציור ומקורותיו, ומצד שני עדכני וחדשני בגישתו. ציוריו המדיטטיביים והמינימליסטיים עוסקים בשאלות יסוד הקשורות למתח שבין הדימוי לסמל, בין הנגלה לנסתר".

יהושע (שוקי) בורקובסקי: נברשת: השתקפות, 1997-8, שמן על בד, 65X70 ס"מ

בנימוקי הבחירה בזידל כתבו השופטים רונית שורק ממוזיאון ישראל, האמנית מאיה ישראל ונציגת המשפחה לילך רזאל כי ״דמות הזאב עומדת במוקד עבודות הרישום של לנה זידל בשני העשורים האחרונים. הזאבים האקספרסיביים שהיא מתארת משוטטים בחוצות ירושלים בסדרת הרישומים "כל המקומות קדושים", כתזכורות מוחשיות לכוחות ולתהליכים נסתרים הרוחשים בעיר. בפני ועדת הפרס הוצג פסל בדמות זאב עשוי זרדים המפתיע בחומריותו ובעוצמתו. זידל העתיקה את טקסטורת הפסטל היבש בו היא משתמשת ביצירתה על נייר, אל תלת ממד הנארג בצפיפות ויוצר "רישום" בחלל, הממשיך את רישומיה מרובי הקווים. השימוש בזרדים, חומר פשוט לכאורה, ואופן אריגתם מזכירים מלאכות יד עממיות. אך הדימוי הסוריאליסטי שבנתה מורכב מרבדי משמעויות תרבותיות ופוליטיות שונות. השילוב האבסורדי הנוצר ברישומיה של זידל, ה"שותלת" את זאביה בנוף האורבני של ירושלים, מאפשר הרהור חוזר על תפקידה של האמנות כממחישה של מציאות אבסורדית ואף מתריעה מפניה. באופן פרדוקסלי, דווקא ההתעמקות במראות השוליים של העיר ממחישה את אהבתה של זידל אל המתואר; אל ירושלים שגם הקדושה שבה הפכה לחולין, ואולי להפך, כפי שעולה משם סדרת הרישומים. על שום יכולתה של האמנית להרחיב את גבולות הרישום לתלת ממד ולנסחו מחדש בפיסול מצאנו אותה ראויה לזכות בפרס שושנה איש שלום״.

לנה זידל, נשר האבן, 2014. אקריליק ופחם על נייר, 105/300 ס״מ

הפוסט יהושע בורקובסקי ולנה זידל הם זוכי פרסי איש שלום הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

שמעון פינטו, מתווה סקיצה, פנקס דיגיטלי, ציור סמארטפון במגע האצבע על גבי מסך.

שחר סריג ושמעון פינטו, פרוייקט מיוחד לדימוי היומי, אוצרת: יעל רביד.

הפוסט ללא כותרת הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

• מפגשים עם אמנים בתערוכה "שירת המקהלה": מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
• "גבעת הילדים, מחוות": תערוכת יחיד של תמי סואץ. מקום-לאמנות, קריית-המלאכה
• "Funny But It's True", אלי קופלביץ, הגלריה של המרכז האקדמי ויצו חיפה
• "מאנדי וורהול ועד היום: התרבות, הצבע, הגוף", מוזיאון חיפה לאמנות
• מפגש עם האמנית מאיה ז"ק בתערוכה "ביבליולוגיה: הספר כגוף". מוזיאון פתח-תקווה לאמנות
• "שמלתה של אמי", מאירה שמש. גלריה עירונית כפר-סבא
• קול קורא להגשת מועמדות לפרס אן וארי רוזנבלט לאמנות חזותית
• "התכנסויות": סדרת אירועים במסגרת התערוכה "ביבליולוגיה: הספר כגוף". מוזיאון פתח-תקווה לאמנות
• פסטיבל "קולה של המלה" 15 | "בשידור חי" | תיאטרון ירושלים

לואיג'י קופולה, מתוך עבודת הווידיאו שלו בתערוכה "שירת המקהלה", מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

מפגשים עם אמנים בתערוכה "שירת המקהלה"
מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
שבת, 19.12.15, החל מ-11:00

11:00, תווים למקהלה פוליטית עתידית, לואיג'י קופולה
האמן הבלגי-איטלקי לואיג'י קופולה, שעבודתו "על מטמורפוזה חברתית" מוצגת בתערוכה "שירת המקהלה", יארח משתתפים מ"סדנת מחקר למקהלה פוליטית" להתערבות פרפורמטיבית בלתי צפויה במוזיאון. במהלך חודש דצמבר מתארח קופולה בתוכנית הרזידנסי של ארטפורט. במהלך שהותו עורך האמן סדנה למקהלה פוליטית, שמשמשת כלי למחקר של הקשרים פוליטיים ומוזיקליים מקומיים.
12:00, שיח עם האמנית טלי קרן על עבודתה "ירושלים החדשה"
12:30 סיור בתערוכות בהדרכת נעמה בן-יוסף

מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, רח' הבנים 4, הרצליה, טל' 09-9551011

תמי סואץ, ללא כותרת, 2009, צילום דיגיטלי

"גבעת הילדים, מחוות": תערוכת יחיד של תמי סואץ
מקום-לאמנות, קריית-המלאכה

אוצרת: אירית לוין
פתיחה: חמישי, 24.12.15

התערוכה עוסקת במחוות לקייטנה של הפנימייה המיתולוגית גבעת-הילדים, שהוקמה על-ידי הורי האמנית בשנת 1961 באבן-יהודה. במהלך העשור האחרון עוסקת תמי סואץ בצילום המקום ומתעדת את עקבות הזמן: תהליכי בליה של חפצים, צעצועים ומשחקים שנותרו שם. עבודותיה מציעות מבט רב-שכבתי: כמה מן התצלומים מציגים פיסות פרגמנטריות מהמתחם של גבעת-הילדים כפי שהן היום, ובאחרים האמנית מתערבת בתפאורה. גוף העבודות הוא קפסולה של מקום וזמן שבה האמנית אוגרת ומתווכת את זכרונותיה באופן אסוציאטיבי.

התערוכה, שתתפרש על פני שלושת חללי הגלריה, תשלב בין עבודותיה של סואץ לחומרים דוקומנטריים ותצלומים היסטוריים.

גלריה מקום-לאמנות, קריית-המלאכה, רח' שביל-המרץ 6, תל-אביב.

אלי קופלביץ, הגלריה של המרכז האקדמי ויצו חיפה

Funny But It's True"", אלי קופלביץ
הגלריה של המרכז האקדמי ויצו חיפה

אוצרת: ענת גטניו
פתיחה ושיח גלריה: 21.12.15, ב-15:30
נעילה: 18.1.16

תערוכת היחיד של האמן אלי קופלביץ מציגה עשרות ציורים בדיו צבעוני על נייר מהשנתיים האחרונות. העבודות צוירו באינטנסיביות האופיינית לאמן ו"שוגרו" כמעט מדי יום למרחב האינטרנטי של הרשת החברתית. ב"פוסטים" שהעלה האמן הופיעו הציורים מותאמים לפורמט הפייסבוק, כמעין יומן ויזואלי, ואליהם צורפו לעתים שורות אסוציאטיביות וחידתיות. תערוכה רחבת היקף זו משחזרת את הריבוי והדחיפות שבפעולת האמן. לאמנותו של קופלביץ קול ייחודי ועצמאי, רחוק מכל אופנה או מגמה אמנותית. הוא מתגורר ויוצר בצפון הארץ, הרחק מן הזירה האמנותית, ומתבונן עליה מבחוץ, באורח אירוני וביקורתי, תוך שהוא מצטט בעבודותיו יצירות קנוניות מתולדות האמנות המודרנית והישראלית, או מתייחס למוקדי הכוח וקובעי הקאנון של עולם האמנות.

לגלריית העבודות

הגלריה של המרכז האקדמי ויצו חיפה. ראשון עד חמישי, 10.00–18.00, שישי, 10.00–13.00.

רוי ליכטנשטיין, Wall Hanging, 1965-1964, לבד, אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים

"מאנדי וורהול ועד היום: התרבות, הצבע, הגוף"
מוזיאון חיפה לאמנות 

אשכול התערוכות החדש, "מאנדי וורהול ועד היום: התרבות, הצבע, הגוף", מציג שתי תערוכות קבוצתיות – פופ-ארט ואופ-ארט – וסדרת תערוכות יחיד של אמנים ישראלים עכשוויים. התערוכה "חווית הפופ והתשובה הישראלית", שאצרה סבטלנה ריינגולד, עוקבת אחר חדירת ערכי הפופ האמריקאי לשדה האמנות הישראלי החל משנות ה-60. בין האמנים בתערוכה: אנדי וורהול, ג'יימס רוזנקוויסט ורוברט ראושנברג, הנרי שלזניאק, יגאל תומרקין, מיכאל ארגוב, רפי לביא, אורי ליפשיץ ואביבה אורי. תערוכת האופ-ארט, שאוצרות אפרת קליין ונגה אליאש-זלמנוביץ', מציגה את נסיונותיה של האמנות המודרנית לבחון את האופן שבו הצופה קולט דימויים דרך יצירות של לאסלו מוהולי-נאג', יוזף אלברס, ויקטור וסרלי, בריג'ט ריילי ואמנים אחרים מתנועת האוֹפּ-ארט, שחקרה את מימד התעתוע ואי-הוודאות של מראה העיניים וזכתה לפופולריות והצלחה מסחרית רבה בשנות ה-60.

סדרת תערוכות יחיד שאוצרת סבטלנה ריינגולד מציגה עבודות עכשוויות בהשראת אמנות הפופ: ג'ניפר בר-לב, סרג'יו סגרה, ערן שקין, אליעזר זוננשיין, גרי גולדשטיין, אילת כרמי, עידו שמי, דויד טרטקובר, גיא ינאי, פנינה רייכמן, אוסוולדו רומברג ותערוכת יחיד של האמן האמריקאי פדריקו סולמי, שאוצרת הדס יוסיף-און.

מוזיאון חיפה לאמנות, ראשון עד רביעי, 10:00–16:00, חמישי, 10:00–19:00, שישי, 10:00–13:00, שבת, 10:00–15:00.

מאיה ז"ק ו-Stuben21 (ניקול הורן ופטר דניאל), "אופקים שבורים – שטיבלאך", 2015, מיצב. צילום: אלעד שריג

מפגש עם האמנית מאיה ז"ק בתערוכה "ביבליולוגיה: הספר כגוף"
מוזיאון פתח-תקווה לאמנות

שבת, 19.12.15, ב-12:00

התערוכה "ביבליולוגיה: הספר כגוף" ממחיזה את הקשרים, הזיקות ויחסי הגומלין הכורכים יחד את הספר והגוף האנושי ומתחקה אחר המימד הפיזי והגופני של ספרים. היא עוסקת בספר על קדושתו כמו גם על חילולו וחילונו, על שימורו והיעלמותו. אוצרי התערוכה, דרורית גור-אריה ורפאל סיגל, יצרו מרחב נזיל המשלב בין עבודות אמנות עכשוויות לפריטים ואובייקטים עם ערך היסטורי-תרבותי. מיצב הענק "אופקים שבורים – שטיבלאך", של האמנית מאיה ז"ק, בשיתוף הסטודיו הווינאי Stuben21 (ניקול הורן ופטר דניאל), שנוצר במיוחד לתערוכה, משלב בית-מדרש עכשווי וספרייה הכוללת ספרים מדיסציפלינות שונות ועומדת לרשות קהל המבקרים לעיון, לימוד וקריאה. ז"ק מחברת בין שני קצוות: מחד, את מושג ההיימאט כפי שהוא מופיע בהקשר הגרמני והאוסטרי על הערכים הגלומים בו: בית, שורשים, השתייכות והיות יחד, ומאידך – את השטיבלאך היהודי, הקשור בהוויית הגלות, הזרות, העקירה והנדודים.

מוזיאון פתח-תקווה לאמנות, רח' ארלוזורוב 30, פתח-תקווה.

ללא כותרת, 1991, שמן על בד, צילום: רן ארדה

"שמלתה של אמי", מאירה שמש
גלריה עירונית כפר-סבא

אוצרת: מאירה פרי-להמן
נעילה: 31.12.15
שיח גלריה: 8.12, 22.12, ב-19:00. הכניסה חופשית

מאירה שמש, בוגרת קלישר, פעלה בסצינת האמנות הישראלית במשך עשר שנים בלבד, בשנים 1986–1996, ונפטרה בבית-חולים בבלגיה לאחר שלא נמצא לה לב מתאים להשתלה. 11 שנה חלפו מאז הוצגה תערוכתה הרטרוספקטיבית במשכן לאמנות עין-חרוד. תערוכה זו נותנת ביטוי לשאיפה שלא לתת לאמנותה לשקוע בשכחה. הצופה ביצירותיה אינו יכול שלא לקלוט את ביטויי שמחת החיים שלה. שמחה מוגזמת כמעט, שמודעותה למותה הקרב הקצינה. עבודותיה מציעות בחינה ביקורתית של נושאים הנמצאים במרכז השיח האמנותי זה שנים – נשיות, התיילדות, מזרחיות, משפחתיות – ולצדן אירוניה והומור, יחד עם רצון מתמיד לקשט ולייפות, כמו גם ללכת בדרכה שלה ולהתריס. דרך זו מתבטאת בבחירת חומרים בלתי שגרתיים, כגלולות רפואיות למשל, הנחת הצבעים בידיה ובאצבעותיה, שימוש ייחודי בחומרי ציור והעדפה לצבע, צורה ותנועה על פני פרטי פנים או גוף. כפי שאמרה בראיון עימה, "אין חיים בלי נקודות הצבע".
* עזבון מאירה שמש, באדיבות משכן לאמנות ע"ש חיים אתר, עין-חרוד.

גלריה עירונית כפר-סבא, רח' גאולה 12, כפר-סבא. טל' 09-7649303.

קול קורא להגשת מועמדות לפרס אן וארי רוזנבלט לאמנות חזותית

קול קורא להגשת מועמדות לפרס אן וארי רוזנבלט לאמנות חזותית

אן וארי רוזנבלט ובית האמנים תל-אביב גאים להכריז על פרס חדש שיוענק לאמן פלסטי פעיל, החי בישראל, במטרה לקדם ולעודד יצירה ישראלית. הפרס פונה לאמנים פלסטיים שחלפו לפחות 8 שנים מסיום לימודיהם באקדמיות השונות, ובמהלכן הציגו לפחות 10 תערוכות יחיד ו/או קבוצתיות בחללים נבחרים, ועבודותיהם תועדו והופיעו בקטלוגים או אמצעי פרסום אחרים. האמן הנבחר יקבל פרס כספי בסך 15,000 שקל, ותערוכת יחיד ביוני 2016, בחלל הגלריה העליון בבית האמנים תל-אביב, באוצרות אורלי הופמן. במסגרת הזכייה ותערוכת היחיד, ימומנו לאמן שירותי יחסי-ציבור וצילום מקצועי לתיעוד התערוכה.

חברי ועד הפרס: גליה בר-אור, מנהלת ואוצרת משכן לאמנות עין-חרוד; רותי דירקטור, אוצרת אמנות עכשווית, מוזיאון תל-אביב לאמנות; אריה ברקוביץ', מנהל ואוצר ראשי, בית האמנים תל-אביב; אורלי הופמן, יוזמת הפרויקט ואוצרת תערוכות הפרס; אן וארי רוזנבלט, תורמי הפרס.

לפרטים על הליך הגשת המועמדות
קול קורא זה מנוסח בלשון זכר, אך מיועד באופן שווה לאמנים משני המינים.
מועד אחרון להגשה: 25.12.15.
כתובת מייל להגשת מועמדות
לבירורים: בית האמנים תל-אביב, איריס נדל, 03-6246685.

מראה הצבה, מתוך התערוכה "ביבליולוגיה: הספר כגוף", מוזיאון פתח-תקווה. צילום: אלעד שריג

"התכנסויות": סדרת אירועים במסגרת התערוכה "ביבליולוגיה: הספר כגוף"
מוזיאון פתח-תקווה לאמנות

רביעי, 23.12.15, ב-20:00

מוזיאון פתח-תקווה לאמנות מקיים סדרת אירועי ספרות, מוזיקה, שירה, פרפורמנס ומחול במסגרת התערוכה "ביביליולוגיה: הספר כגוף". התערוכה, שאצרו דרורית גור-אריה ורפאל סיגל, מבקשת לפענח את קסמו של הקשר בין הספר לגוף האנושי ומתחקה אחר המימד הפיזי והגופני שקיים בספרים, תוך התייחסות להיבטים של טקסט, שפה ופעולת הקריאה. האירוע השני בסדרה יעסוק ביחסי הגומלין בין גוף למקורות היהודיים.
בתוכנית: "יש אדם נעשה ספר": הסופר והעיתונאי דב אלבוים ישוחח על גוף וספר במקורות היהודיים; אמנית הקול ענת פיק במופע דיבור-שירה שנוצר במיוחד לתערוכה, ובמסגרתו תקריא ממקורות שונים, בשפות שונות ומתקופות שונות.
40 שקל. הכרטיס כולל כניסה לתערוכות המוזיאון (מספר המקומות מוגבל).
לרכישת כרטיסים: 03-9286304/26 ובמייל.

מוזיאון פתח-תקווה לאמנות, רח' ארלוזורוב 30, פתח-תקווה.

נעם סנדל, מתוך הפסטיבל "קולה של המלה 15" , תיאטרון ירושלים

פסטיבל "קולה של המלה" 15
"בשידור חי"        
15-17.12 | תיאטרון ירושלים | "האולפן" | 21:00

ניהול אמנותי: גיא בירן, נטע מייזלס ומיכל הרדה

זוהי שנתו ה-15 של "קולה של המלה", פסטיבל הדגל של הזירה הבין-תחומית, החוקר את החיבורים בין אמנות המלה לאמנות המופע. כאשר פרצה הטלוויזיה לבית המודרני, היא הביאה עימה את הדיון הציבורי היישר אל תוככי הסלון המשפחתי. לראשונה בהיסטוריה נחשף הציבור לאירועי השעה ולדיבור החי של ההתרחשות הפוליטית והתרבותית.
שנים לאחר מכן – האקטואלי, "מה שקורה" ו"מה שנאמר" אינם קורים ונאמרים עוד במקום רחוק. הם נוכחים בכף ידנו ונגישים בכל רגע. כאשר אנו מביטים במרחשת התקשורת המרצדת על גבי המסכים המקיפים אותנו, קשה לחמוק מן התחושה שהדיון הציבורי בישראל נמצא היום במצב של אובדן דרך. ההתלהמות, ההכפשה והסיסמאות הפכו לאבני דרך של כלכלת המלה המשודרת. אופי שיח זה חדר לאחרונה גם למרחב המקיף את זירת היצירה הישראלית, והחרפת הטונים בכל הקשור לשאלות אודות תרבות הביאו אותנו השנה לעלות לשידור ולבחון את היחסים המורכבים בין המלה והדיבור לבין המצלמה והמסך. היוצרים המשתתפים בפסטיבל יצאו לחקור: כיצד מטעינה המצלמה את חלל השיחה? מה זוכה להיכנס למסך ומה נשאר בחוץ? מה קורה לדיון ולתקשורת הבין-אישית כאשר הם ממוסגרים בזירת הפריים?
לרכישת כרטיסים: כאן. מחיר: 70 שקל.

* זוג כרטיסים לפסטיבל יחולק לקורא "רב ערב" הראשון שישלח מייל.

***
המודעות ב"רב ערב" מתפרסמות בתשלום. מעוניינים/ות לפרסם בניוזלטר?
צרו קשר: raverev@gmail.com‏

הפוסט רב ערב 15.1.2015 הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

שחר סריג, רישום דיגיטלי.

שחר סריג ושמעון פינטו, פרוייקט מיוחד לדימוי היומי, אוצרת: יעל רביד.

הפוסט ללא כותרת הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

הרבה לפני שבנקסי הפך לסוג של קלישאת סינדרלה שמוכרת את תוצרתה בזהב טהור, נפוץ שמו בקרב אנרכיסטים שיודעים שהם כאלה כאמן גרפיטי חתרני שמצייר את קינות האנרכיסטים על העולם המושחת הזה. בעולמות האקטיביזם והאמנות לכל הפחות, למרות האנונימיות שהוא בוחר להתעטף בה, בנקסי זוכה כבר שנים לשם ומעמד מזהירים כ"אמן הגרפיטי של המחאה".

מחאה, בדומה לאמנות, מבקשת לבטא את דברו של היחיד. היחיד שהממסד לא רואה. גם למחאה ערך חברתי בלתי ברור. לעתים היא מחוללת דברים במציאות, לעתים היא רק זעקה שמחברת בין יחידים בעלי עניין דומה ומעוררת דיון כלשהו. אבל המחאה מבקשת להגיד דברים ברורים, להניב תהליכים מסוימים, ואילו אמנות מבקשת רק להתבונן, לצייר, לשאול שאלות. למחאה יש נקודה בסוף משפט. לאמנות סימני שאלה. האם ניתן להתיך את שני השדות ולהניב דבר חדש ובעל משמעות? האם ניתן לכרוך את האמירה הברורה לשינוי עם תחושת חוסר נחת מופשטת? האם מחאה עטופה בהילה של אמנות והון חומרי יכולה לזעוק זעקה? בנקסי, האיש שהיה לתופעה, הצליח לייצר בקיץ האחרון אירוע שחרג מהגטאות הסגורים של שדות האמנות והאקטיביזם, עם כמה הצעות לתשובות לשאלות הטורדניות האלו.

מקור התצלום: ויקיפדיה

וויקיפדיה

עיירת נופש בריטית זה מושג מדכדך למדי במקום שבו השמש לא מפזרת מחומה בנדיבות. העיירה ווסטון סופר מאר, שבה בחר בנקסי להעמיד את פארק השעשועים שלו, סמוכה לבריסטול, עיר הולדתו של האיש שעשה כברת דרך גדולה מימיו כאמן רחוב ליצרן דימויים שעבודותיו נמכרות בעשרות אלפי פאונדים; מימיו כילד בן מעמד הפועלים שמבקר עם הוריו בעיירה הקרובה – למבוגר בעל כוח, ממון ומעמד. אלה אפשרו לו לסחוף 4,000 מבקרים ביום במשך שישה שבועות לתערוכת קונספט רבת משתתפים בשם "דיסמאלנד", שזכתה לסיקור חסר תקדים בבלוגים ובדפי עיתונות שאינם רגילים לדיווחי אמנות, מאחרון אתרי האמנות ברשת ל"דיילי מייל", הצהובון הבריטי הנפוץ. התערוכה התקיימה בחלל של בריכת שחייה פתוחה בשם טרופיקנה, שהיתה הגדולה ביותר באירופה עם בנייתה ב-1937 ועד לסגירתה בשנת 2000, כמו מטפורה לחלומות האבודים של היבשת שידעה הרבה מסעות מעבר לימים רבים.

האירוניה המתוקה-מרירה של הבריכה הסגורה עם השם שטוף השמש הלמה כמעט בשלמות את הקונספט, ששמו, "דיסמאלנד", מרמז בבירור על קריצה לפארק המשחקים הסכריני "דיסנילנד". פארק דכדוכים שלם הוצע למבקרים, עם סאונד של מוזיקת הוואי סהרורית מרחף מעל, מתקני שעשועים קיימים וחדשים, דוכני ירידים ואטרקציות לכל המשפחה עם טוויסט חמצמץ, פסלים מאת בנקסי בעיקר, אולם קולנוע פתוח עם מרתון סרטוני וידיאו-ארט וחלל תצוגה מרכזי שכולל עבודות של רוב 58 האמנים שנאצרו על-ידי בנקסי.

בחלל המרכזי מקבל את פני הצופים מופע של מלאך המוות נוהג במעין מתקן מוטורי. איכשהו, זה מצליח לשעשע. בשאר יש תצוגה קלאסית של ציורים ומיצבים, ובהם ציורי ההתנתקות של נטע הררי-נבון לצד יצירות של אמנים פלסטינים, במעין איזון קדוש. במרכז החלל כדור ים צבעוני מרחף באוויר, מוחזק באמצעות אוויר חם מלמטה, מתחתיו עדת סכינים מטילת אימה מונפת כשחודה מופנה לשמים, מאיימת לנפץ בכל רגע את האידיליה המדומיינת.

מקור התצלום: ויקיפדיה

היצירה של דמיאן הירסט, האמן העשיר בעולם עם סיפור הסינדרלה מייד אין בריסטול, יפה לעין וגם אומרת משהו נכון ותקף תמיד על השבריריות הבלתי נסבלת של הקיום האנושי. יצירה אחרת שמעניקה איזה רגע של שיחה, אולי התענגות על האסתטיקה לשמה, מציעה עיר שלמה לאחר אסון בפרטי פרטים מיניאטוריים. את היצירה הזו יצר ילד רע אחר בשם ג'ימי קוטי מהרכב הפופ KLF, שידוע בעיקר כמי ששרף מיליון פאונד בפעולת אמנות מתוקשרת היטב בניינטיז השמחים.

במתקן אחר, הטירה של סינדרלה, שאליה נכנסים לאחר תור קליל, מציג בנקסי פסל מפורש מאוד של נסיכה בכרכרה מנופצת, כשמסביבה צלמי פפרצי מבזיקים ללא הרף. מי שרוצה יכול להצטלם בכניסה למתקן ולקבל את תמונתו לצד האירוע תמורת חמישה פאונד בלבד, כמחיר כרטיס לתערוכה כולה. כמו הנסיכה דיאנה שניסתה לפרוץ את גבולות המלוכה השמרנית במסלול התרסקות ידוע מראש, כך גם יצירות עם נרטיב ברור כל-כך עתידות להניב מבול ביקורת שלילית כלפי בנקסי האמן, אבל כמו שהלז ציין בראיון בהקשר לתערוכה שלו שהתקיימה במוזיאון בריסטול ב-2009, ייתכן שהתורים היו החלק המעניין ביותר בתערוכה וייתכן שזו כשלעצמה אמירה ראויה. ייתכן.

שעה ומחצה. תשעים דקות נמשכה ההמתנה ביום ממוצע אחד בכניסה לקרון אוטובוס בפארק הדיסטופי של בנקסי. עננים אנגליים משחקים תופסת עם שמש חמקמקה, מזג האוויר משתנה מאביב בהיר לסתיו קודר וחוזר חלילה, אבל התור בשלו, לא ממצמץ או מתפשט לצדדים, מתקדם במתינות, סדר ומשמעת, כורך לגוף אחד קבוצת אנשים אקראיים. בתום התור ממתינה לצופה תצוגה מקיפה, בסרטוני וידיאו ובתרשימי זרימה, של אמצעי הפיקוח בני זמננו, משעון עבודה ממוחשב לגדרות הפרדה בין מדינות. מול האנמיות של החוויה הפסיבית כל-כך, השכלתנית כל-כך, של עיון בטקסטים אינפורמטיביים בנושאים ביורוקרטיים, ההמתנה הממושכת בתור נראתה מגוחכת ומקוממת ממש. אולי קצת כאוס, קצת סקרנות אנושית שחורגת מחיקוי עיוור של מנהגי המקום, קצת זעם מבעבע שמניב לפעולה, להתערבות בסדר הישר, היו מאזנים בין אורך המסע לתכליתו. אבל תערוכת אמנות היא אירוע מנומס, ואנשים מנומסים אינם זועמים, גם אם התערוכה מספרת להם כמה נורא העולם שהם חיים בו ואף מדגימה זאת בסכמות ובפוסטרים מעוצבים.

מקור התצלום: ויקיפדיה

"יש לכם מרקרים?", שאל המאבטח החמוד בכניסה הראשית, נוהג בפמיליאריות מפתיעה ונוטל מקופסת המסטיקים שבתיקי, מניב חיוכים הדדיים. כמה צעדים משם זועפת סדרנית עם אוזני מיקי מאוס מפלסטיק בכניסה למתקן בידוק דמוי קרטון בדרך הנכספת לפתח הפארק ממש. "אנחנו שניים", הציג המלווה החינני שלצדי את הכרטיסים לבחורה שהשיבה "אני יודעת לספור" בגסות מפתיעה, ללא צל של חיוך או רמז למהתלה, בהתאם לקונספט המריר של התערוכה, מניבה גיחוכים של תדהמה קלה. כעבור כמה דקות וכמה סדרנים שנראה כאילו ניטל מהם הטעם לחייהם, ההפתעה נזנחת לטובת בילוי בתוככי קונספט ברור ומוגדר. אבל האם ניתן לחתור נגד קיטש ממסך רגשות בתמונת מראה מהונדסת, מתוכננת עד אחרון הפרטים? מתוכננת עד כדי כך שאמן פלסטיני בשם שאדי אל-זקזוק, שתמונותיו הוצגו בתערוכה, גורש כשנשכב לצד ציוריו שכיסה בסדינים לבנים וכתובות מאולתרות בטוש כמחאה על השתתפות אמנים ישראלים, מפני שהמעשה היה "לא יפה", במובן האסתטי הצר בלבד. מתוכננת עד כדי כך שהמאבטח בכניסה נתבע לשאול את המבקרים בתערוכה של אמן שקנה את שמו משרטוט ציורים על קירות ציבוריים בלי לטרוח לבקש רשות אם הם אוחזים בידם כלי משחית בדמות צבע.

הרבה כוונות טובות יש לבנקסי, ללא ספק. הסדרנים בתערוכה נלקחו מבין הפונים למודעה על עבודת ניצבים בסרט, מזור זמני למצוקת פרנסה של כמה עשרות שאינם נמנים עם אצולת עסקני האמנות, והעיירה שמשרתת בעיקר את צורכי הבילוי של בני המעמד הנמוך הרוויחה רווחי שיא של עשרים מיליון פאונד מרווחי התיירות המשגשגת במפתיע. גם כרטיסי הכניסה לתערוכה היו נוחים לכל כיס, חמישה פאונד בלבד, וביום הראשון יכלו תושבי המקום להיכנס בחינם. ברמה הקונספטואלית המיידית, הושג ניצחון ארעי על הקפיטליזם המרושע, אבל מבט מדוקדק יותר חושף שמול השגשוג הכלכלי הזמני עמדו הוצאות כלכליות לא מבוטלות של עשרות אלפי פוקדי הקרנבל של בנקסי, שנאלצו להסתייע בתחבורה יקרה במיוחד ולעתים אף לבלות לילה בבית-הארחה. כרטיסי הכניסה היו זולים, אבל תבעו ציד פעיל של הכרטיסים שנמכרו רק דרך האתר בכמה דקות. גם הפארק עצמו הציע שפע פיתויים כלכליים זעירים, בדוכני ירידים היתוליים, דוכני אוכל ושתייה וכמובן חנות המרצ'נדייז שבקצה התערוכה, בחדר שלא ניתן לחמוק ממנו, ממש כמו מנגנוני השיווק הזדוניים ביותר של רשתות השיווק.

מנגנון קפיטליסטי מרושע נוסף שממנו מנסה בנקסי להתחמק זה שנים, בהצלחה לא מועטה, הוא מנגנון היח"צ והתקשורת הרעבתנית. מדי זמן, בדומה לזהותו של ג'ק המרטש, להבדיל, מתפשטת איזו שמועה באשר למרסס השווה המיליונים, אבל זהותו עדיין לא נחשפה ברבים, אחרי עשור של הצלחה מסחרית יוצאת דופן. הקמת הפארק האנטי-אוטופי לוותה גם היא בחשאיות הדוקה כשלתושבי העיירה נאמר שהעבודות באתר הבריכה הנטוש הן עבור צילומי מותחן בשם "גריי פוקס", ורק קומץ זעיר הובא בסוד העניינים. כחלק מאמצעי ההגנה על זהותו האמיתית של האמן בעל שם העט, נערכו בדיקות מדוקדקת של זהות העיתונאים שהגיעו לסיקור המקדים. הצניעות המופלגת כביכול בעידן של הערצת המונים משולחת רסן הפכה לעיסוק דרמטי ממש בזהותו של אדם אחד.

מול סכינים חותכות בבשר כתיבה על אמנות נראית כמו מותרות של ממש. אמנות היא מעשה של אמונה בבלתי ממשי, ביחסי הגומלין השקופים בין חומר לרוח, בתקשורת שבניואנסים, ואילו הבשר כל-כך מדמם והשפה כל-כך אילמת. גם יחסי אנוש מנוכרים, מרדף עקר אחרי מוצרי צריכה ועבודה תחת אורות ניאון בשעות עבדות הם סכינים בנפש וגם להם גוון של כאב. הפארק העצוב של בנקסי משקף יפה את אווירת הנכאים של עידן הקפיטליזם המאוחר, אבל כמו שמיטיב לבטא זאת מבקר ה"גרדיאן" הבריטי, אחד בשם ג'ונתן ג'ונס: "'דיסמאלנד' אמורה להיות פצצה של מציאות, אבל זו רק תופעה תקשורתית, משהו שנראה הרבה יותר בתמונות מאשר התחושה במציאות. 'להיות כאן' זו דרך לגעת בקסם של בנקסי – לכן כולם מצטלמים, אבל כחוויה ממשית התחושה היא של אירוע רזה ושחוק, וגם, אם להודות על האמת, די משעמם".

מקור התצלום: ויקיפדיה

ג׳ונס מצביע יפה על הכשל המרכזי בתערוכה של בנקסי: בנקסי עצמו. האירוע עצמו התכונן סביב הפרסום של מר בנקסי, זה ששומר על זהותו חסויה כמעשה של התנגדות, אבל זוכה לפרסום עממי בשל הצלחתו החריגה וההון שבצדה. המנוע שהניע את ההמונים לטלטל את גופם הדווי ליישוב בקצה היקום הוא הצלחתו הכלכלית של גבר לבן ממעמד הפועלים האנגלי. כשמדובר באירוע שכל מהותו זעקה נגד תאגיד קיטש שמוכר חלומות מסיחי דעת, האבסורד נגלה מאליו. המשך האבסורד הוא באורח המחשבה של אותו בנקסי: בנקסי יודע להגיד רק את הלא. את השלילה. מתוך מחשבת האין, הסדרנים נאלצים להיות מדוכדכים בכפייה, הקהל הוא שבוי פסיבי של אמירות וחוויות ללא אפשרות להבעה עצמאית, ובתור בכניסה שואלים אותך אם הבאת מיכל ספריי או מרקר, שמא תשחית את הקיים.

בראיון שנערך עימו בעקבות התערוכה ציין בנקסי שאמנות רחוב "משרתת בבטחה יוצרים לבנים ממעמד הביניים, רובם גברים, כמו בכל תנועת אמנות אחרת", בחר לזלזל בחתרנות המסוימת שיש באמנות שאינה ממוסדת ומתוגמלת לרוב, כשפניו אל עבר תערוכת הנושא החתרנית שיצר. חסרונן של נשים באמנות רחוב מובן מאליו. הרחוב אינו שטח המחיה הטבעי לנשים. הרחוב עבורן הוא שדה קרב. בשאר שדות האמנות הבורגנית חסרונן של נשים הוא רק פרי הדהוד מרוחק לימים שבהם נשים הודרו בפועל משדות האמנות והבמות במרחב הציבורי. הדהוד שבנפש ולא בממשות. בנפש הקולקטיבית והאישית.

בנקסי מציע הוויה של נפש גברית. הוויה שבה אדם אחד מעז להגיד שהוא כוכב ולהטריח עשרות אלפי אנשים לפארק שיצר במו ידיו, עם עזרה קלה מאחרים. הוויה שיודעת לחשוב בינארית, לדעת מה שגוי, מקולקל, לא תקין, אבל לא יודעת להציע נחמה, השלמה, יצירה שחורגת מהקיים.

אמנות מדכדכת ללא אופק, תקווה או חלום היא פריבילגיה של חזקים. ההמונים לא יטריחו את עצמם לאירוע שלא מציע שמחה או נחמה עם קצת ניצוץ וברק. המחאה הבורגנית כושלת בדיוק במקום שבו עולם האמנות מתמסר לבידוד מרצון, בשפת הפירוק המופשטת, באיפוק הלבן. במובן הזה העולם המדכדך שברא בנקסי בעיירת נופש עזובה מבטא בדיוק רב את אוזלת ידו של האדם הלבן ביצירת עולם חדש נפלא.

נראה שהעולם ממתין לפורעי סדר אמיתיים כדוגמת אותו מאבטח עם המסטיקים, שיודעים להעלות חיוך מפתיע ולא גיחוך מתוזמן, לפורעי סדר צנועים שיקימו תערוכה קבוצתית באמת, כמו שההוויה הנשית יודעת להציע.

התערוכה ״דיסמאלנד״ הוצגה בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2015

הפוסט פארק הדכדוכים הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

עבודתה של מרב סלומון, "הצביעו מה?" זכתה במדליית זהב בקטגורית איור מוסדי, במסגרת התחרות השנתית של איגוד המאירים האמריקאי. הכרזה תציג בתערוכת Illustrators 58 שתיפתח בניו יורק בתחילת ינואר 2016.

Illustrators 58 הינה תערוכת הדגל של איגוד המאיירים האמריקאי, המציגה מידי שנה מעל 400 עבודות מצטיינות, הנבחרות על ידי צוות שופטים שמורכב ממעצבים, מאיירים וארטדיירקטורים מובילים בתחומם. התחרות הבינלאומית שמקדימה את התערוכה, מתקיימת מידי שנה ומתהדרת באלפי פניות מכל העולם. צוות השופטים מעניק שלוש מדליות זהב ושלוש מדליות כסף לזוכים בכל אחת משלוש הקטגוריות: איור מוסדי, איור בפרסום ואיור עצמאי.

מרב סלומון – הצביעו נא

"הצביעו מה?" – הכרזה הזוכה של סלומון, עוצבה בהזמנתו של בית הפונטים אלף אלף אלף, והוצגה בתערוכה "אלפבית של בחירות" שהתקיימה במרץ 2015, לרגל יום הבחירות לכנסת ה-20. התערוכה הציגה 22 כרזות של 22 משתתפים שקיבלו כרזה ישנה של מפלגת עבר שאינה קיימת, ושהאות שלה מתכתבת עם שמם הפרטי. כל יוצר התבקש לעצב או לאייר כרזה חדשה בהשראת הכרזה הישנה. "הצביעו מה?" התייחסה לכרזה שעיצב יוחנן סימון לרשימה "חזית השמאל" בשנות ה-40 של המאה הקודמת.

מרב סלומון, בת 48, מאיירת פעילה, היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, ובשש השנים האחרונות מכהנת כראשת תחום האיור במחלקה. סלומון זוכת פרס העיצוב מטעם משרד התרבות והספורט לשנת 2013. בין עבודותיה: סיפור מאויר למבוגרים בשם "כוויות קור" (הוצאתBuchergilde Guttenberg גרמניה) שזכה בפרס הספר המאויר הטוב לשנת 2012, מטעם איגוד המאיירים הבריטי, ספר "הברכה" (בהוצאת בוקימן) וספר בישול מאויר בשני צבעים "1,000 מתכונים" (מאת רות קינן בהוצאת עם עובד).

הפוסט פרס למאיירת מרב סלומון הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

* גרסת בטא
** המדריך נוצר בשיתוף עם המדור "גלריה" בעיתון "הארץ"

• תערוכות נפתחות
• תערוכות נסגרות
• אירועים
• גלריות לאמנות
• חללי תצוגה
• מוזיאונים לאמנות

***

נפתחות
יום חמישי (17.12)

• גלריה צדיק. יפו (שמעון הצדיק 16). אוסף עבודות מתוך הגיליון השלישי של "גרנטה", כתב-עת לספרות ואמנות, יוצג בתערוכה הקבוצתית "קרוב לבית", שתיפתח הערב. אוצרת: חנה קומן.
• גלריה זומר. תל-אביב (רוטשילד 13). הערב תיפתחנה שתי תערוכות: האמן הקרואטי דייוויד מלקוביץ' יציג את התערוכה "In Low Resolution", והאמן ערן נוה יציג בחדר הפרויקטים את התערוכה "עכברושים מכרסמים את הירח".
• גלריה רוזנבך. ירושלים (דוד המלך 16). פרשנויות עכשוויות לערכי האסתטיקה המודרניסטית יוצגו בתערוכה הקבוצתית "מודרניזם תשע"ו", שתיפתח הערב. בין המציגים: גיא אביטל, דנה יואלי, גליה פסטרנק ועוד. אוצרת: נוגה דוידסון.
• גלריה ברבור. ירושלים (שיריזלי 6). הערב תיפתח תערוכתן של נעמי טנהאוזר ואדוה דרורי "סינדירלה", השואבת השראה מאמנית הצילום האמריקאית סינדי שרמן. אוצר: פסח סלבוסקי.
• חנינא. תל-אביב (שביל-המפעל 3). התערוכה הזוגית של ענבר פריים ונעמי סלייני, "זמני", תיפתח הערב. אוצרת: טלי קיים.
• גלריה אינדי. תל-אביב (שביל-המרץ 5). האירוע "7×7", בהשתתפות שבעה צלמים שידברו על עבודותיהם למשך 7 דקות, יתקיים הערב. אוצר: עדי ברנדה.
• גלריה תירוש. הרצליה (חבצלת-השרון 36). תערוכת הפיסול "חובת דיווח" של אריה בן-טוב, סגן ראש אמ"ן לשעבר, תיפתח הערב. אוצרות: נטע הבר ומירב רהט.
• הגן הבוטני. מכללת אורנים. "הקיר", פלטפורמה חדשה תחת השמים הפתוחים, תיחנך בצהריים עם עבודה של יונתן אופק.
• בית המורה. תל-אביב (שטראוס 5). הערב תיפתח התערוכה "הייתי בהודו" של האמנית קרן נעים. אוצרים: משה עמר ושרה כהן-בונן.

"מלון פאלאס ירושלים 2008", אורית סימן-טוב, מתוך תערוכת הצילומים בגלריה צדיק, תל-אביב

יום שישי (18.12)

• מכון המים, הגלריה העירונית. גבעתיים (השומר 7). בתערוכה "ולאיש אין בהם חפץ", שתיפתח בצהריים, יוצגו עבודות העוסקות בקו התפר שבין עיצוב, אומנות ואמנות. אוצרת: ריקי מנור.

יום שבת (19.12)

• גלריה דביר. תל-אביב (ראשית-חוכמה 14). "Eye Eye", תערוכתו של ג'ונתן מונק, המורכבת משלושה פרויקטים חדשים לצד עבודות ישנות יותר, תיפתח בצהריים.
• מוזיאון ינקו דאדא. עין-הוד. במסגרת חילופי אמנים עין-הוד–דיסלדורף יפתח בשבת בצהריים ג'וזף שולץ, אמן אורח מגרמניה, את התערוכה "Poststructure" ובה סרטון אנימציה המורכב מתמונות סטילס שצילם בשנת 2010 בזמן שהותו בארה"ב.
• גלריה מרכז ההנצחה לאמנות ישראלית. קריית-טבעון. בערב תיפתח התערוכה הקבוצתית "מראה דרך", בהשתתפות אלי שמיר ומבחר מתלמידיו, ובהם מתן בן-כנען, פאטמה שנאן-דרע, שלומי ללוש ועוד. אוצרת: מיכל שכנאי-יעקבי.
• גלריית עין-הוד. עין-הוד. התערוכה "Re Cover" של האמנית נחמה לבנדל תיפתח בצהריים.

***

נסגרות

• אינדי, גלריה שיתופית לצילום: קרן זלץ, "מריה השחורה". עד 19.12.
• אלון שגב: מאיה גולד, "גחליליות". עד 18.12.
• אלפרד: "אלפרד ושות' 2015". עד 19.12.
• גלריה חזי כהן: דארן גואינז, "Command Shift 4"; אורי רדובן, "פרפרנליה". עד 19.12.
• גלריית משונע: אנטון אברמוב, "עבודת בוידעם". עד 19.12.
• טובה אוסמן: מקס פרידמן, "שוק בצלאל"; בחלון: נחמה לבנדל, עבודת עם כריכות ספרים. עד 23.12.
• יאיר: דרור אוסלנדר, "עבודות חדשות". עד 19.12.
• ליטבק קונטמפוררי: "Dark Matter". עד 18.12.
• Contemporary by Golconda: "בויס, בויס, בויס". עד 19.12.
• Raw Art: בויאן, "לוכד הבלונים". עד 23.1.
• בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי (תל-אביב): "Beuys, Beuys ,Beuys". עד 19.12.
• בית האמנים ע"ש שאגאל (חיפה): רותי סגל, סאלח אלקרא, "אותו מקום"; "רואים רעות". עד 19.12.
• גלריה מרים ניסנהולץ (בצלאל): "אורי ליפשיץ, זהות, כאב ושלטון". עד 19.12.
• החנות: שירה ריימן, "Tara". עד 24.12.
• הקצה: גרי גולדשטיין, "Mr. Big". עד 19.12.
• מוסררה, הגלריה החברתית: "עד שהגענו להבנה עם האור". עד 24.12.
• מוסררה, הגלריה החדשה: "פלורה פלשתינה". עד 24.12.
• מוסררה, הגלריה ע"ש דרפלר: רוסטם באירמוב, רחל ארז ושירה חֹרש, "עד שיחזור האור משנותיו". 24.12.
• מוזיאון אילנה גור: "תכשיט צרוף". עד 19.12.

***

אירועים

• מקום לאמנות: תערוכת מכירה למען ספריית גן לוינסקי. ו'-שבת, 19.12-18.12, 18:00-11:00.
• מוזיאון הנגב לאמנות: סיורים מודרכים במוזיאון. מדי שבת, 11:00.
• המוזיאון הפתוח בתפן: מפגש אמן בתערוכה של ארדין הלטר, "ציורים-הדפסים". שבת, 19.12, 12:00.
• מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית: שיח גלריה וסיור מודרך. מדי שבת, 12:00.
• מוזיאון פתח-תקווה לאמנות: אירועים במסגרת התערוכה "בִּיבְּלִיוֹלוֹגְיָה: הספר כגוף": מפגש עם מאיה ז"ק. שבת, 19.12, 12:00; מפגש עם דב אלבוים על גוף וספר במקורות היהודיים. ד', 23.12, 20:00.
• Raw Art: שיח גלריה בתערוכה של בויאן, "לוכד הבלונים". שבת, 19.12, 12:00.
• מוזיאון ישראל: מפגש על אמנות מנוונת בעקבות "לילה יורד על ברלין". ב', 21.12, 18:00; מפגש בתערוכה של רלי אברהמי, "יומן". ג', 22.12, 19:00; מפגש בתערוכה "קיצור תולדות האנושות". ד', 23.12, 12:00; חמשושלים במוזיאון, הדרכות וכניסה חינם. ה', 24.10, 1:00-21:00.
• המרכז האקדמי ויצו חיפה: שיח גלריה במסגרת פתיחת התערוכה של אלי קופלביץ, "Funny but It’s True". ב', 21.12, 15:30.
• המחלקה לתקשורת חזותית בצלאל: מפגש במסגרת שבוע העיצוב הטורקי. אודיטוריום 222, קומה 8, קמפוס הר הצופים ירושלים. ג', 22.12, 13:00-10:00.
• הגלריה העירונית גבעתיים, מכון המים: "ולאיש אין בהם חפץ". בין עיצוב לאמנות. אובייקטים פיסוליים, פיסול ועוד. פתיחה: ו', 18.12. השומר 7, גבעתיים. ג', ד, ו', 14:00-11:00. עד 1.1.
• מחסן 2: אירית סגל-ישראלי, "נדידה". פיסול בברזל. מחסן 2, נמל יפו. כל השבוע 21:00-11:00. פתיחה: ו', 4.12, 12:00. עד 29.12.
• דב הוז, חולון: "כאן נולדתי", תערוכות חוצות ברחוב דב הוז בחולון. מעצבי אופנה מעצבים לילדות. עד 31.12.

***

גלריות לאמנות

• אגריפס 12

לנה זידל, "כמעט גן עדן". ציור, פיסול. עד 26.12.

אגריפס 12, ירושלים, טל' 077-5404897. ב'-ה', 19:30-16:30, ו'-שבת, 14:00-11:00

• אינדי, גלריה שיתופית לצילום

קרן זלץ, "מריה השחורה". מיצב צילום ווידיאו. עד 19.12.

שביל-המרץ 5, בניין 7, קומה 3, תל-אביב. ג'-ה', 19:00-12:00, ו-שבת, 14:00-11:00.

• אלון שגב

טל מצליח, עבודות חדשות. פתיחה: ה', 24.12, 20:00. עד 5.2; מאיה גולד, "גחליליות". עד 18.12.

שדרות רוטשילד 6, תל-אביב, טל' 03-6090769. ב'-ה', 18:00-10:00, ו', 13:00-10:00.

• אלפרד

"אלפרד ושות' 2015". תערוכת מכירה. עד 19.12.

סמטת שלוש 5, תל-אביב. ג'-ה', 21:00-17:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 15:00-11:00.

• ברוורמן

יהושע נוישטיין, "עניין עדין". עד 28.1.

השרון 12ב', תל-אביב. טל' 03-5666162. ג'-ה', 19:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• ברנרד

אברהם קאן, " ג'ונגל עירוני". פתיחה: ה', 24.12, 19:00. עד 27.1.

בן-יהודה 170, תל-אביב, טל' 03-5270547. ב'-ה', 13:00-10:00, 19:00-16:00; ו', 13:00-10:00.

• גבעון

מאיה אטון, "חצי מלא". מיצב תלוי חלל. עד 9.1.

גורדון 35, תל-אביב, טל' 03-5225427. ב'-ה', 18:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• גלריה בנימין

"נקודת ציון". אמני הגלריה מציגים. עד 26.12.

שביל-המרץ 5, בניין 7, קומה 3, תל-אביב. ד'-ה', 19:00-16:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• גלריה ג'ינא לאמנות נאיבית

"גלויות מהעבר: אמנות נאיבית מאירופה". עד 15.1.

דיזנגוף 255, תל-אביב, טל' 03-5444150. ב'-ה', 21:00-12:00, ו' וערבי חג, 14:00-10:00.

• גלריה דן

דדה Dede, "נא לא להאכיל את החיות". עד 1.1.

בן-יהודה 107, תל-אביב, טל' 073-7590936. א'-ה', 19:00-10:30, ו', 14:30-10:30.

• גלריה חזי כהן

דארן גואינז, "Command Shift 4"; אורי רדובן, "פרפרנליה". עד 19.12.

וולפסון 54, תל-אביב, טל' 03-6398788. ב'-ה', 19:00-10:30, ו', 14:00-10:00, שבת, 14:00-11:00.

• גלריה ליאונרדו

משה כגן, "בין הצייר לטבע". אקוורל, פסיפס וטושים. עד 4.1.

בית הקיבוצים, ליאונרדו דה-וינצ'י 13, קומה 2-, תל-אביב, טל' 054-6747446. א'-ה', 20:00-08:00, ו', 13:00-08:00.

• גלריה צדיק

"קרוב לבית". עד 2.1.

שמעון הצדיק 16, יפו, טל' 054-5956981. ב'-ה', 17:00-10:00, ו', 14:00-10:00.

• גלריה רוזנבך

"מודרניזם תשע"ו". תערוכה קבוצתית. עד 29.1.

דוד המלך 16 פינת הס, ירושלים. א׳-ה׳ 19:00-11:00, ו׳ 13:00-10:00.

• גלריית משונע

אנטון אברמוב, "עבודת בוידעם". מיצג ומיצבים. עד 19.12.

הרצל 112, תל-אביב, סיורים בטל' 050-6477827. ד'-ה', 22:00-18:00, ו'-שבת, 16:00-12:00.

• דביר

ג'ונתן מונק, "Eye Eye". פתיחה: שבת, 19.12, 10:00. עד 30.1.

ראשית-חוכמה 14, תל-אביב. ג'-ה', 18:00-11:00. ו'-שבת, 13:00-10:00.

• הקיבוץ

טובה לוטן, "תוכניות למגורים". עד 9.1.

דב הוז 25, תל-אביב, טל' 03-5232533. ב'-ה', 15:00-11:00, 18:00-16:00; ו', 14:00-11:00. בתערוכה של לוטן הגלריה פתוחה גם בשבת.

• זימאק

פיט ון דן בוג, "האלכימאי". עבודות בפורמטים גדולים. עד 25.12.

ה', באייר 68, תל-אביב, טל' 03-6915060. א'-ה', 20:00-09:30, ו', 15:00-09:30.

• חנינא

ענבר פרים, נעמי סלייני, "זמני". תערוכה זוגית. עד 16.2.

שביל-המפעל 3, קומה 1, קריית-המלאכה, תל-אביב. ד'-ה', 18:00-15:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• טובה אוסמן

מקס פרידמן, "שוק בצלאל". ציור; בחלון: נחמה לבנדל, עבודת עם כריכות ספרים. עד 23.12.

בן-יהודה 100, תל-אביב, טל' 03-5227687. ג'-ה', 13:00-11:00, 19:00-17:00; ו', 13:00-11:00.

• יאיר

דרור אוסלנדר, "עבודות חדשות". עד 19.12.

אבן-גבירול 6, תל-אביב, טל' 03-6956927. ב'-ה', 19:00-12:00, ו', 14:00-11:00, שבת, 19.12, 14:00-11:00 (חד-פעמי).

• ליטבק קונטמפוררי

"Dark Matter". תערוכה קבוצתית. עד 18.12.

שביל-המפעל 3, בניין 5, קומה 1, קריית-המלאכה, תל-אביב. ג'-ה', 18:00-10:00, ו', 14:00-11:00.

• מקום לאמנות

תמי סואץ, "גבעת הילדים/מחוות". פתיחה: ה', 24.12, 20:00. עד 9.1.

שביל-המרץ 6, תל-אביב, טל' 03-6725124. ב'-ה', 18:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-10:30.

• נגא

חנן דה-לנגה, " כבר שחורים העצים, עוד כחולים השמים". ציור. עד 2.1.

אחד-העם 60, תל-אביב, טל' 03-5660123. ב'-ה', 18:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• נ&נ אמן (נלי אמן)

שולי בורנשטיין-וולף, "העונה החמישית". ציור. עד 9.1.

גורדון 21, תל-אביב, טל' 03-5232003. ב'-ה', 14:00-11:00, 19:00-17:00; ו', 14:00-11:00, שבת, 13:00-11:00.

• עינגע

אנגלה קליין, "תמר ולווייתן". אובייקטים ועבודות קיר. עד 2.1.

בר-יוחאי 7, תל-אביב, טל' 03-5181812. ג'-ה', 18:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• פינברג פרוג'קטס

מאיה ישראל, "סימני מים". ציור. עד 30.1.

שביל-המפעל 3, בניין 5, קומה 2, טל' 077-3452115. ד'-ה', 18:00-12:00, ו'-שבת, 14:00-11:00 או בתיאום מראש.

• קו 16

"בויס בויס בויס, משנה מקום". צילום, וידיאו, מיצב. עד 30.12.

מרכז קהילתי נוה אליעזר, שדרות ששת הימים 6, תל-אביב, טל' 03-7300360. ג', 13:00-10:00, ד'-ה', 20:00-17:00.

• רוזנפלד

אלונה רודה, "Safe and Sound". פיסול, צילום, עבדות סאונד וודיאו. עד 16.1.

שביל-המפעל 1, בניין 6, קומה 1, תל-אביב, טל' 03-5229044. ג'-ה', 19:00-12:00, ו', 14:00-11:00, שבת, 13:00-11:00.

• רוטשילד אמנות

אלכס קרמר, "מרחק הליכה". ציור. עד 16.1.

יהודה לוי 48, תל-אביב, טל' 052-8729490. ב'-ה', 18:30-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• שלוש

גיא אביטל, "ח|ד|ר". ציור וקולאז' עד 26.12.

מזא"ה 7, תל-אביב, טל' 03-6200068. ב'-ה', 19:00-11:00; ו', 14:00-10:00; שבת, 14:00-11:00.

• Contemporary by Golconda

"בויס, בויס, בויס". תערוכה קבוצתית העוסקת בהשפעה של יוזף בויס על האמנות הישראלית". עד 19.12.

הרצל 117, תל-אביב, טל' 03-6822777. ב'-ה', 19:00-10:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 14:00-11:00.

• Raw Art

בויאן, "לוכד הבלונים". ציור. עד 23.1.

שביל-המרץ 3, בניין 8, קומה 4, תל-אביב, טל' 03-6832559. ג'-ה', 18:00-12:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• Tempo Rubato

תומר אלוף ויוזף סטראו, "צבים + 8 ציורים + צהוב חום כחול". עד 2.1.

סגולה 9, תל-אביב, טל' 2150302־072. ג'-ה', 18:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

***

חללי תצוגה

• אטליה שמי

עידית לבבי גבאי, "הברות פתוחות". בחינת המפגש בין חוויית היחיד לקולקטיב. עד 20.2.

כברי, טל' 04-9952709. ב'-ה', שבת, 15:00-11:00 או בתיאום מראש בטל' 052-8840215.

• אטליה code2hope

עפר שרנקה אלוני, "מרד גטו ורשה, הסיפור האנושי ולא הפוליטי". ספר, ציור וקולנוע. ללא מועד סיום.

בוסתנאי 22, נווה-צדק, תל-אביב, טל' 052-8576401​. א'-ו', 18:00-10:00, שבת, 11:00-18:00.

• ארטפורט

"שמים משוחררים: על המבט האזרחי מהאוויר". תערוכה קבוצתית. עד 15.1.

דרך בן-צבי 55, תל-אביב, טל' 03-5182599. ה', 20:00-12:00, ו'-שבת, 16:00-10:00, או בתיאום מראש.

• בית אוסף קופפרמן

"כיסויים". פיסול, ציור, צילום, וידיאו. עד דצמבר; משה קופפרמן, עבודות. תערוכת קבע.

קיבוץ לוחמי-הגטאות, טל' 04-9933792. ו'-שבת, 15:00-10:00.

• בית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית

"חיפוש קרוב". תערוכה שנתית של אגודת אמני הקרמיקה. עד 2.1.

העמל 17, תל-אביב, טל' 03-5182257. ב'-ה', 19:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• בית האמנים באר-שבע

חגי ויסמן, "שכונת אל". צילום. עד 30.12.

האבות 55, באר-שבע. ב'-ה', 17:00-10:00, ו', 13:30-10:00, שבת, 14:00-11:00.

• בית האמנים ירושלים

ינאי סגל, "טיילת". מיצב; פרל שניידר, ציור; חיים בן-שטרית, "בווארי אוריינטלי- האם אתה מכיר את האישה הזאת?". מיצב וידיאו; עמרי קרן לפידות, "צבעונים". צילום. תערוכה בסדרת "נדבך 19". עד 26.12.

שמואל הנגיד 12, ירושלים, טל' 02-6253653. א'-ה', 13:00-10:00, 19:00-16:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 14:00-11:00.

• בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי (תל-אביב)

"Beuys, Beuys ,Beuys". הגוף בין ישיבה לשכיבה, בין עצמות לעוצמות. עד 19.12.

אלחריזי 9, תל-אביב, טל' 03-5246685. ב'-ה', 13:00-10:00, 19:00-17:00; ו', 13:00-10:00; שבת, 14:00-11:00.

• בית האמנים ע"ש שאגאל (חיפה)

רותי סגל, סאלח אלקרא, "אותו מקום". ציור; "רואים רעות". תלמידי רעות לאמנויות מציגים. עד 19.12.

שדרות הציונות 24, חיפה. ב'-ג', ה', 16:00-10:00, ד', 13:00-10:00, 19:00-16:00, ו'-שבת, 13:00-10:00.

• בית הגפן

"נקודת מגוז". נרטיבים מכוננים במזרח התיכון ובתת היבשת ההודית. עד 27.2.

הגפן 2, חיפה, טל' 04-8525252. א'-ה', 15:00-10:00. ו'-שבת, 14:00-10:00.

• הגלריה במכללת הדסה

בועז כץ, "נשף פרום". עד 21.1.

הנביאים 37, ירושלים, טל' 02-6291950. א'-ה', 19:00-10:00.

• הגלריה העירונית הרצליה, בית האמנים

"גלוי ונסתר". עד 27.12.

בן-גוריון 7, הרצליה, טל' 09-9589986. א', ג'-ה', 13:00-10:00, 19:00-13:00, ו', 13:00-10:00.

• הלובי

"כולנו בביבים אבל חלקנו מתבוננים בכוכבים". רישום. עד 28.1.

ארלוזורוב 6, תל-אביב, טל' 052-8330675. ו'-שבת, 14:00-11:00 או בתיאום מראש.

• המשכן לאמנות בית מאירוב

"חשופים, הרעב לפרסום ותהילה". תערוכה שלישית בטרילוגיית "רעב". עד 30.1.

הרצפלד 31, חולון, טל' 03-6516851. ג'-ה', 20:00-17:00; ו'-שבת, 13:00-10:00.

• גלריה 10

"על חבל דק". עד 31.1.

בית מיכל, הגר"א 10, רחובות. ב', ד', 12:00-09:00, ד', 22:00-17:00.

• גלריה דואק

שירלי סיגל, "מכוסה וחשוף". ציורים, רישומים, אבנים. עד 5.3.

מרכז הכנסים ע"ש אדנאואר, משכנות-שאננים, ימין-משה, ירושלים, טל' 02-6292200. כל השבוע 20:00-10:00.

• גלריה טל

שירלי סיגל, "מכוסה וחשוף". ציורים, רישומים, אבנים. עד 5.3.

חצב 74, כפר ורדים, טל' 054-7542699. ג', 19:00-17:00, שבת וחג, 14:00-11:00 ובתיאום מראש.

• גלריה טרומפלדור

בלהה אהרוני, "ים טתיס". עד 3.1.

טרומפלדור 19, העיר העתיקה באר-שבע, טל' 08-6247706. ד'-ה', 17:00-10:00, ו', 13:00-09:00.

• גלריה כברי

"מחוץ למקום". מיצבים של אמנים יהודים וערבים במרחב המנהרה. עד 26.12.

כברי, טל' 04-9952537. ה', 19:00-16:00, ו', 14:00-11:00, שבת, 15:00-11:00.

• גלריה לאמנות אום-אלפחם

"אמנות עכשווית מגרמניה". התערוכה מוצגת גם במשכן לאמנות עין-חרוד. עד 13.2.

אום-אלפחם. א'-ה', שבת, 16:00-09:00.

• גלריה לאמנות ישראלית, טבעון

"מראה דרך". עבודות של אלי שמיר ותלמידיו. פתיחה: שבת, 19.12, 19:00. עד 2.2.

מרכז ההנצחה, רחוב המגדל 2, קריית-טבעון, טל' 04-9835506. א'-ה', 13:00-08:00, 19:00-16:00, ו', 11:30-09:00, שבת, 13:00-11:00.

• גלריה מרים ניסנהולץ (בצלאל)

"אורי ליפשיץ, זהות, כאב ושלטון". עבודות פיסול של ליפשיץ לצד עבודות של סטודנטים מהמחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית. עד 19.12. בחלון הראווה: "חזית #2". עד 2.1.

דרך סלמה 60, תל-אביב, טל' 03-6824082. ו'-שבת, 14:00-11:00 או בתיאום מראש. התערוכות בחלון הראווה פתוחות לקהל 24/7.

• גלריה משרד בתל-אביב

בוריס לייפר, "ענף זאוס". ציור. פתיחה: ה', 24.12, 20:00. עד 24.1.

זמנהוף 6, תל-אביב, טל' 03-5254191. ב'-ה', 18:00-11:00; ו', 14:00-11:00.

• גלריה סימן שאלה ? לקראפט ועיצוב

"קיפול, אוריגמיה ישראלית". עד 26.12.

קיבוץ עמיר, טל' 052-6954290. ג', 19:00-17:00, ו'-שבת, 13:00-10:00.

• גלריית החווה

"סניקרס". בעקבות תרבות הסניקרס. פתיחה: שבת, 19.12. עד 12.3.

הנחושת פינת המלאכה, אזור התעשייה חולון, טל' 03-5596590. ב', 16:00-13:00, ו'-שבת, 14:00-10:00.

• גלריית לוחמי-הגטאות

הדר סייפן, "הסתופפות". צילום. עד 6.1.

קיבוץ לוחמי-הגטאות, טל' 054-4993737. ו', 14:00-09:00, שבת, 15:00-10:00 או בתיאום טלפוני.

• גלריית עין-הוד

נחמה לבנדל, "Re Cover". פתיחה: שבת, 19.12, 12:00. עד 6.1; "פוזיטיבבנגטיב". תערוכה קבוצתית. עד 1.1.

עין-הוד, טל' 04-9842548. א', ג'-ה', 16:00-10:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 16:00-11:00.

• גם גלריה

אביבה סונסינו, "תל-אביב ועוד בעיניים תמות". ציור נאיבי. עד 3.1.

מאפו 27, תל-אביב, טל' 03-5229250. ב', 20:00-17:00, ה', 21:30-19:30, שבת, 14:00-12:00.

• הגלריה האוניברסיטאית ע"ש גניה שרייבר

אסף גרובר, עידו מיכאלי, אלהם רוקני, "1980: הסצינה הראשיתית". ללא מועד סיום.

אוניברסיטת תל-אביב, טל' 03-6408860. א'-ד', 19:00-11:00, ה', 21:00-11:00, ו', 14:00-10:00.

• הגלריה העירונית לאמנות, רחובות

"אותות". מיצב, ציור, רישום. עד 18.1.

יעקב 32, רחובות, טל' 08-9390390. א', ה', 13:00-09:00, 18:00-16:00, ב'-ד', 13:00-09:00, ו', 12:00-09:00.

• הגלריה לאמנות רמות-מנשה

פואד אגבריה, "בין הנסתר לגלוי". ציור. עד 16.1.

רמות מנשה, טל' 052-3864955, 052-6261069. שבת, 13:00-11:00.

• הגלריה ע"ש אפטר

רונית פורת, כלל המגע". מיצב צילומי. עד 3.1.

בן-גוריון 15, מעלות-תרשיחא, טל' 04-9977150. א', ג'-ד', 14:00-10:00, 19:00-16:00, ב', ה', 15:00-10:00, שבת, 13:00-11:00.

• הגלריה ע"ש מורל דרפלר, ויצו חיפה

"בעקבות צלם 2013, סבב ג". סטודנטים בשנה ב', מהמחלקה לצילום ומדיה מציגים עבודות בעקבות בצלמים מרכזיים מהארץ ומהעולם. עד 17.6.

הגנים 21, המושבה הגרמנית, חיפה, טל' 04-8562540. א'-ה', 17:00-08:00.

• החנות

שירה ריימן, "TARA". מיצב פיסולי. עד 24.12.

העלייה 31, טל' 054-9794732. ב'-ג', 21:00-18:00, ה'-שבת, 14:00-12:00 או בתיאום מראש. חלון הראווה נגיש כל השבוע, 24 שעות ביממה.

• הירקון 19 (המדרשה)

"טעם טוב". ציור. עד 3.1.

הירקון 19, תל-אביב, טל' 03-6203129. א'-ה', 20:00-13:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 14:00-11:00.

• המרכז האקדמי ויצו חיפה

אלי קופלביץ, "Funny but It’s True". פתיחה: ב', 21.12, 15:30. עד 18.1.

הגנים 21, המושבה הגרמנית, חיפה, טל' 04-8562555. א'-ה', 18:00-10:00, ו', 13:00-10:00.

• המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית

דפנה שלום, "זהות וזיהוי". תיעוד שכונת ג'סי כהן ותושביה. עד 26.12.

האמוראים 4, חולון, טל' 03-5568792. ג'-ד', 20:00-16:00, ה', 14:00-10:00, ו'-שבת, 15:00-10:00.

• הקוביה

"סלון הקוביה 2015". תערוכה קבוצתית. עד 31.12.

יהושע יבין 13, עמק המצלבה, ירושלים. א'-ה', 15:00-10:00.

• הקצה

גרי גולדשטיין, "Mr. Big". ציור. עד 19.12.

לוחמי-הגטאות 34, נהריה, טל' 04-9926819. ב', 19:00-16:30, ה', 16:30-13:00, ו', 15:00-12:00, שבת, 13:00-11:00.

• ויטרינה, המכון הטכנולוגי חולון

"הקראפט החדש". מקורות תהליך הייצור. עד 7.1.

גולומב 52, בניין 6, חולון, טל' 03-5026666‏. א'-ה', 17:00-10:00.

• זהזהזה

"9 אחרי 4". תערוכה של שורץ בסנוסוף אדריכלים, אדריכל גבי שורץ. עד 23.1.

מבנה 21, נמל תל-אביב, טל' 03-5444261. ב'-ה', 18:00-12:00, ו', 15:00-10:00, שבת, 19:00-12:00.

• כורש

שוש ישראלי, "פרומנזיה (לפני הזיכרון)". עד 23.1.

כורש 14, כניסה ד', ירושלים. א', 15:00-11:30, ב', 14:00-11:30, ג', 18:00-14:30, ה', 16:00-12:30, 21:00-17:30.

• מוסררה, הגלריה החברתית

"עד שהגענו להבנה עם האור". צילום ושירה. עד 24.12.

הע"ח 9, מוסררה, ירושלים. א'-ה', 17:00-10:00.

• מוסררה, הגלריה החדשה

"פלורה פלשתינה". תערוכה קבוצתית בהשראת הצומח בארץ ישראל. עד 24.12.

הע"ח 9, מוסררה, ירושלים. א'-ה', 17:00-10:00.

• מוסררה, הגלריה ע"ש דרפלר

רוסטם באירמוב, רחל ארז ושירה חֹרש, "עד שיחזור האור משנותיו". דיוקנאות ושירה. 24.12.

הע"ח 9, מוסררה, ירושלים. א'-ה', 17:00-10:00.

• מרכז גוטסמן לתחריט

עפר ללוש, חיתוכי עץ ופיסול בעץ. עד 13.3.

קיבוץ כברי, טל' 04-9952713. א'-ה', 16:00-07:30 (מומלץ לתאם), שבת וחג, 15:00-10:30 או בתיאום מראש.

• סדנאות האמנים, גלריה ת(א)עשייה

סלין באומגרטנר, "זמן עבר". מיצב רב תחומי. עד 1.1.

האומן 26, קומה 4, אזור תעשייה תלפיות, ירושלים, טל' 02-6797508. ב', 14:00-10:00, ה', 20:00-16:00, ו', 14:00-11:00 ובתיאום מראש.

• סדנת ההדפס ירושלים

משה גרשוני, "ימי חיינו". עד 31.12.

שבטי-ישראל 38, ירושלים, טל' 02-6288614. א'-ה', 15:00-08:00 או בתיאום מראש.

• עמליה ארבל

אייל טבת דוידזון, " נטושים בערב חג המולד". ציור. פתיחה: ה', 24.12, 19:30. עד 14.1.

בן-יהודה 100, תל-אביב, טל' 03-5444399. ב'-ה', 19:00-11:00, ו', 13:00-11:00.

• פלורנטין 45

"סלון רישום". רישום ואינסטליישן סייט ספסיפיק. עד 9.2.

פלורנטין 45 פינת השוק, תל-אביב, טל' 050-2763249. ב'-ג', ו'- שבת, 13:00-11:00, ד'-ה', 13:00-11:00, 18:00-16:00.

• פריסקופ

דניה צ'למינסקי, "פרויקט צמיחה". מיצב. עד 2.1.

בן-יהודה 176, תל-אביב, טל' 03-5226815. ב'-ה', 14:00-11:00, 20:00-17:00, ו'-שבת, 13:00-11:00.

• רשת תחנות לאמנות

"דור שלישי". עבודות של ציירים צעירים. עד 1.1.

הזית 4, רמלה. ג'-ד', 18:00-15:30, ו'-שבת, 14:00-11:00.

***

מוזיאונים לאמנות

• בית ביאליק

"הזר והמוכר". איור. ללא מועד סיום.

ביאליק 22, תל-אביב, טל' 03-5254538. ב'-ה', 17:00-09:00, ו'-שבת, 14:00-10:00, כניסה: 20 שקל.

• בית העיר

"מתקן 27", תערוכת פרפורמנס של תיאטרון קליפה, אמנים מציגים מיצב, מיצג ואמנות פלסטית. פתיחה: ג', 22.12, 20:30. עד 8.3.

ביאליק 27, תל-אביב, טל' 03-7240311. ב'-ה', 17:00-09:00, ו'-שבת, 14:00-10:00, כניסה: 20 שקל. מופעי פרפורמנס בימי ג' בלבד, 21:40-20:30. 70 שקל לפרפורמנס של תיאטרון קליפה בהזמנה מראש.

• בית טיכו

נירה פרג, "הזכות לנקות". הצבת וידיאו. עד 2.1.

הרב קוק 7, ירושלים. א'-ג', ה', 17:00-10:00, ד', 22:00-10:00, ו', 14:00-10:00.

• בית התפוצות

אליהו אריק בוקובזה, "United Colors of Judaica". מבט על זהות יהודית מפוצלת. מיצב, ציור. עד ינואר; "2,500 שנות חיים יהודיים בגולה". תצוגת קבע.

אוניברסיטת תל-אביב, רמת-אביב, טל' 03-7457800. א'-ג', 16:00-10:00; ד'-ה', 19:00-10:00; ו', 13:00-09:00. כניסה: 40 שקל לתצוגת קבע, 15 שקל לתערוכות מתחלפות.

• בית ראובן

"בין נוף למופשט". מאוסף בנק דיסקונט. עד 1.3.

ביאליק 14, טל' 03-5255961. ב', ד'-ו', 15:00-10:00; ג', 20:00-10:00; שבת, 14:00-11:00. כניסה: 20-10 שקל, כניסה חופשית לילדים.

• ביתן הלנה רובינשטיין

"פורצלן מייסן"; "אירוסים, נרקיסים, פרפרים: כלי הזכוכית של אמיל גאלה". תצוגת קבע.

שדרות תרס"ט 6, תל-אביב, טל' 03-5287146. ב', ד', שבת, 16:00-10:00; ג', ה', 22:00-10:00; ו' וערבי חג, 14:00-10:00. כניסה: 10 שקלים.

• המוזיאון הימי הלאומי

"דגמי אוניות, דגמים מספרים". ללא מועד סיום.

דרך אלנבי 198, חיפה, טל' 04-8536622. א'-ה', שבת, 16:00-10:00, ו', 13:00-10:00.

• המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס

"נשות חיל וסופר גיבורים". סיפורים מהתנ"ך בקומיקס; "התנ"ך של זאב". סיפורי התנ"ך בעבודות של זאב (יעקב פרקש); "מבול של איורים: פירושים חזותיים לילדים של סיפור תיבת נח". ארבעה מאיירים מתמודדים עם הטקסט התנ"כי. עד ינואר. "פצעי בגרות". קומיקס בעברית 1995-1975; "קריקטוריסט פובליציסט עברי"; "מה, למה, איפה ואיך". תצוגות קבע.

ויצמן 61, חולון, טל' 03-6521849. ב', ד', ו', 13:00-10:00, ג', ה', 20:00-17:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 15 שקל.

• המוזיאון הפתוח בעומר

ז'אן דוד, "עבודות על ניר". עד 30.4.

עומר, טל' 08-9908121/5. ב'-ה', 16:00-09:00כניסה: 20-10 שקל, כניסה חופשית לחיילים.

• המוזיאון הפתוח בתפן

ארדין הלטר, "ציורים-הדפסים". עבודות ציור והדפס. עד 5.5.

תפן, טל' 04-9109600. ב'-ה', 16:00-09:00, שבת, 16:00-10:00. כניסה: 35-25 שקל.

• המוזיאון הפתוח לצילום

"כנפיים 2". חובבי צילום במפגש עם הטבע. עד 30.12; דוד עדיקא, "אור אחרון". עד יוני 2016.

גן התעשייה תל חי, טל' 04-6816702. ב'-ה', 16:00-08:00; שבת וחג, 16:00-10:00. כניסה: 22-13 שקל, כניסה חופשית לחיילים.

• המוזיאון לאמנות האסלאם

"טראז". רקמה מקומית. עד 20.2. תערוכות קבע: אמנות האסלאם, שעונים עתיקים.

הפלמ"ח 2, ירושלים, טל' 02-5661291. ב'-ד', 15:00-10:00, ה', 19:00-10:00, ו'-שבת, 14:00-10:00.

• המוזיאון לאמנות ישראלית רמת-גן

חן כהן, "בואי נסיים יפה". עד 28.12; "ציורי ילדות ובגרות של אמנים ישראלים". עד 25.1; "שישי ראשון, אחרי". עבודות של אמנים שהציגו בסדרה בשנים 2014-2013". ללא מועד סיום; רוני סומק, "שריטה במרפק השירה". ציור; עבודות מאוסף המוזיאון, עבודות של אוזיאש הופשטטר וליאון אנגלסברג. ללא מועד סיום.

דרך אבא הלל סילבר 146, רמת-גן, טל' 7521876. ב', ד', 16:00-10:00; ג', ה', 20:00-10:00; ו', 13:00-09:00; שבת, 15:00-09:00. כניסה: 20 שקל.

• מובי מוזיאוני בת-ים

"א' אייקון ב', זה בולד". בעקבות מושגי עיצוב גרפי. בשיתוף המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. עד 9.1.

סטרומה 6, בת-ים, טל' 03-6591140. ג', ה', 20:00-12:00, ו'-שבת, 16:00-10:00.

• מוזיאון אילנה גור

"תכשיט צרוף". עבודות של בוגרי אומנית, המכללה לצורפות של נעמת. עד 19.12.

מזל דגים 4, יפו העתיקה, טל' 03-6837676. א'-ו', 16:00-10:00, ערבי חג, 14:00-10:00, שבת וחג, 18:00-10:00.

• מוזיאון ארץ ישראל

ענת עופרים, "יחפים". צילום. עד 10.1; "חומרי הזמן". תכשיט ישראלי 7. עד 28.2; "אלנבי ומוגרבי, היו זמנים בקולנוע". כרזות סרטים, 1959-1931. עד 28.2; "מדליות מלחמה". מדליות מלחמת העולם הראשונה מאוסף פרנקנהויז. עד 31.12; "הבנק של ולירו". עד 31.12.

חיים לבנון 2, רמת-אביב, תל-אביב, טל' 03-6415244. א'-ד', 16:00-10:00, ה', 20:00-10:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 16:00-10:00. כניסה: 52-26 שקל, כניסה חופשית עד גיל 18 (כניסה לפלנטריום בתוספת תשלום).

• מוזיאון ארצות המקרא

משה צברי, "רטרוספקטיבה". יודאיקה. ללא מועד סיום; "על נהרות בבל". עד 15.5.

סטפן וייז 21, ירושלים, טל' 02-5611066. א'-ג', ה', 17:30-09:30, ד', 21:30-09:30, ו'-שבת, 14:00-10:00. כניסה: 40-20 שקל (כניסה חופשית לילדים בשבת ובימי ד', אחר הצהריים).

• מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה

"הפשטה והאינסופי". מאוסף המוזיאון. עד 17.4; עדי נס, "כאן ועכשיו". עד 31.12; גן פסלים של יגאל תומרקין. תערוכת קבע; אוסף היודאיקה. תערוכת קבע.

קיבוץ ברעם, טל' 04-6988295. א'-ה', 16:00-10:00; ו' וערבי חג, 14:00-10:00; שבת, 15:00-10:00. כניסה: 20-10 שקל.

• מוזיאון הכט

תערוכות קבע: ציור צרפתי, אמנות יהודית (אמצע המאה ה-19 עד תחילת המאה ה-20), ארכיאולוגיה.

אוניברסיטת חיפה, שדרות אבא חושי 199, חיפה, טל' 04-8240308. א'-ב', ד'-ה', 16:00-10:00, ג', 19:00-10:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 14:00-10:00. כניסה חופשית.

• מוזיאון הנגב לאמנות

"אם אין קמח". ארבעה מיצבים של ארבע אמניות, מאיה גלר, מאיה ז"ק, רעיה ברוקנטל ויפעת בצלאל. עד 26.12.

העצמאות 60, באר-שבע, טל' 08-6993535. ב'-ג', ה', 16:00-10:00, ד', 20:00-12:00, ו'-שבת, 14:00-10:00.

• מוזיאון העיצוב חולון

חיימה חיון, "פאנטסטיקו". מיצבי עיצוב. עד 30.4.

פנחס אילון 8, חולון. טל' 2151500 ־073. ב', ד', 16:00-10:00; ג', ה', 18:00-10:00; ו', 14:00-10:00; שבת, 18:00-10:00. כניסה: 35 שקל.

• מוזיאון העיר חיפה

"אדריכלות ערבית: חיפה". דפוסים וצורות בנייה בסוף המאה ה-19. עד 14.5; "אנשי התחתית: חמודי ג'נאם". מקומות ואנשים שאינם נראים. צילום. עד 1.4.

שדרות בן-גוריון 11, המושבה הגרמנית, חיפה, טל' 04-9115888. א'-ד', 16:00-10:00, ה', 19:00-16:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 15:00-10:00.

• מוזיאון הרמן שטרוק

"בצלאל החדש: ההשפעה הגרמנית על האמנות הישראלית". ללא מועד סיום.

ארלוזורוב 23, חיפה, טל' 04-6359962. א'-ד', 16:00-10:00, ה', 19:00-10:00, ו', 13:00-10:00.

• מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

לאה ניקל, "דיוקן עצמה". ציור; רותי הלביץ כהן, "מסך הדמעות". מיצב בעקבות המחזה "רפסודת המדוזה" מאת יהושע סובול; "שירת המקהלה". תערוכה קבוצתית; "מבט פנימי II”. תערוכה קבוצתית. עד 26.12.

הבנים 4, הרצליה, טל' 09-9551011. ב', ד', ו'-שבת, 14:00-10:00; ג', ה', 20:00-16:00. כניסה: 20 שקל.

• מוזיאון חיפה לאמנות

"מאנדי וורהול ועד היום: התרבות, הצבע, הגוף". מקבץ תערוכות על היעדר האותנטיות בעידן הטכנולוגי. עד 1.5; במרכז האמנויות: "מטרופוליס/החוויה העירונית". לכל המשפחה. העיר כגוף מורכב. ללא מועד סיום.

שבתאי לוי 26, חיפה, טל' 04-9115991. א'-ד', 16:00-10:00, ה', 19:00-10:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 30-15 שקל; מרכז האמנויות: שבתאי לוי 24. א'-ד', 14:00-10:00, ה', 14:00-10:00, 19:00-17:00, ו', 13:00-10:00, שבת וחג, 14:00-10:00. שעות הפתיחה מיוחדות לספטמבר. כניסה: 20 שקל למבוגר, 25 שקל לילד כולל סדנה.

• מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית

"האראג'וקו סטייל". אופנת רחוב יפנית בצילומים של קילט דואיטס; "דמות האשה באמנות היפנית". עד 26.12.

שדרות הנשיא 89, חיפה, טל' 04-8383554. א'-ה', 16:00-10:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 30-15 שקל.

• מוזיאון ינקו-דאדא

ג'וזף שולץ, "Poststructure". סרטון אנימציה המורכב מתמונות סטילס. פתיחה: שבת, 19.12, 12:00. עד 26.12; נעה לשם-גרדוס, "באוויר הנקי מעשן". מיצב; גידי סמילנסקי ורותם ריטוב, "רפאים". מיצב; ליליאנה בורסאצ'ה, "מוקדש ללוגוס". מיצב. עד 15.2.

כפר האמנים עין-הוד, טל' 04-9842350. א'-ה', 15:00-10:00, ו' וערבי חג, 14:00-10:00, שבת וחג, 15:30-10:00. כניסה: 24-12 שקל.

• מוזיאון יפו העתיקה

"דולס ארט 2". בובות ופיסול פיגורטיבי. עד 30.1.

טיילת מפרץ שלמה 10, יפו. ה', שבת וחג, 18:00-10:00, ו', 14:00-10:00. סגור בערבי חג. כניסה: 35-17 שקל.

• מוזיאון ישראל

"הדריאנוס: שובו של הקיסר". פיסול. פתיחה: ג', 22.12. עד 30.6; פיטר יעקב מלץ, "יום בא ויום הולך". עבודת קיר מפוסלת. ללא מועד סיום; "לילה יורד על ברלין". יצירות מופת מהגלריה הלאומית בברלין 1905-1945 עד 26.3; "דפוסים משתנים". מלאכת העיצוב של משה שפיצר, פרנציסקה ברוך והנרי פרידלנדר. עד ינואר; מאן ריי, "משוואות אנושיות". ציור, מודלים. עד 23.1; "גוף ראשון רבים (We the People)". עד 19.3; "דירר וחברים, הדפסים מהרנסנס הגרמני". עד 30.1; "כל שנה וברכותיה: 100 שנות איגרות 'שנה טובה'". עד ינואר 2016; "לנווט בעקבות התנ"ך". מפות עתיקות. עד 16.1; "סלון צרפתי". עד אפריל; "תערוכה בקופסה". עד 26.3; "יומולדת". לכל המשפחה. עד 26.3; "קיצור תולדות האנושות". עד 2.1; רלי אברהמי, "יומן". צילום. עד 12.4; "ויהי ננו, התנ"ך הזעיר בעולם". עד 31.12.16; "אמנות ישראלית". תערוכת קבע.

שדרות רופין 11, ירושלים, טל' 02-6708811. א'-ב', ד'-ה', 17:00-10:00, ג', 21:00-16:00, ו' וערבי חג, 14:00-10:00, שבת, 17:00-10:00. כניסה: 54-27 שקל.

• מוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח

"מאיזניק לירושלים: קרמיקה במפגש בין-תרבותי". עד ספטמבר 2016.

העצמאות 60, באר-שבע, טל' 08-6993535. ב', ג', ה', 16:00-10:00, ד', 19:00-12:00, ו'-שבת, 14:00-10:00.

• מוזיאון מאנה כץ, מוזיאון

"היהודי הנודד". עד 28.2.

שדרות יפה-נוף 89, חיפה, טל' 04-9119372. א'-ד', 16:00-10:00, ה', 19:00-10:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 16:00-10:00. כניסה: 30-15 שקל.

• מוזיאון משה שק

יצירות של משה שק. ללא מועד סיום.

קיבוץ בית-ניר. כל השבוע 17:00-11:00, יש לתאם מראש בטל' 054-6874701 או 08-6874368.

• מוזיאון נחום גוטמן לאמנות

"דבר לילדים, לגדל קורא חושב". תערוכה לכל המשפחה. ללא מועד סיום.

רוקח 21, נווה-צדק, תל-אביב, טל' 03-5161970. ב'-ה', 16:00-10:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 24-12 שקל (כניסה חופשית עד גיל 18).

• מוזיאון פתח-תקווה לאמנות

"בִּיבְּלִיוֹלוֹגְיָה: הספר כגוף"; עדן אורבך-עפרת, "טרמינל". וידיאו. מחווה לארנולד בקלין. עד 19.3.

ארלוזורוב 30, פתח-תקווה, טל' 03-9286300. ב', ד', ו'-שבת, 14:00-10:00; ג', ה', 20:00-16:00. כניסה: 20 שקל, בשבת חינם.

• מוזיאון תל-אביב לאמנות

ורד קמינסקי, "אבנים מלאכותית". עד 16.1; נעמה ערד, "הר שולחן". מיצב. עד 27.2; רונאן וארוון בורולק, "17 מחיצות". עד 26.3; רמי מימון, "קריאה נוספת". צילום. עד 20.2; "ולטר בנימין/ארכיון גלות". מיצב. עד 3.2; עדו בר-אל, "בגטלה: ציורים 2015-1986". עד 20.2; עלמה יצחקי, "יהודה הימית". ציור. עד 31.1; שי צבי הורודי, "בית הבליעה". סרטונים ללא קול. עד 3.2; אתל גוטמן, "גידולי פרא, 2014". פיסול סביבתי. ללא מועד סיום; "המוזיאון מציג את עצמו 2". אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון. עד 23.1; "בשיחה". מבחר יצירות עכשוויות. ללא מועד סיום; תצוגת אוסף סוזן ואנטון רולנד-רוזנברג. ללא מועד סיום; "אני והסלפי שלי". תערוכה לכל המשפחה. ללא מועד סיום.

שדרות שאול המלך 27, תל-אביב, טל' 03-6077020. ב', ד', שבת, 18:00-10:00; ג', ה', 21:00-10:00; ו', 14:00-10:00. כניסה: 50-25 שקל (כניסה חופשית עד גיל 18).

• משכן לאמנות עין-חרוד

"ניו-יורק ניו-יורק/אמנות יהודית עכשווית"; "אמנות עכשווית מגרמניה". "מתווים לחצר נחום טבת ואולף הולצאפפל". עד 7.2; הסטודיו לזכרו של דודו גבע. תערוכת קבע.

עין-חרוד מאוחד, טל' 04-6485701. א'-ה', 16:30-09:00, ו' וערבי חג, 13:30-09:00, שבת וחג, 16:30-10:00. כניסה: 30-15 שקל.

• Amoca, המוזיאון הערבי לאמנות עכשווית

"Hiwar, חיוואר". שיח חזותי ותוכני. ללא מועד סיום.

דוחא 100, סחנין, טל' 04-8235789. א'-ה', 16:00-10:00.

הפוסט המדריך, 12–23 בינואר 2015 הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

שמעון פינטו, מתווה סקיצה, פנקס דיגיטלי, ציור סמארטפון במגע האצבע על גבי מסך.

שחר סריג ושמעון פינטו, פרוייקט מיוחד לדימוי היומי, אוצרת: יעל רביד.

הפוסט ללא כותרת הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

דרך ארוכה עשה עולם האמנות, ובמיוחד זה האורתודוקסי, בתחום האמנות היהודית במאה האחרונה. מציורי ז'אנר השטעטל ועד לאמנות מודרנית מופשטת; מאמנות שמתארת את העולם היהודי החיצוני ובאה לקשט אותו, לא רק בבחינת הידור מצווה ותשמישי מצווה, אלא גם בתחומים הקשורים לתרבות הפנאי המודרנית שהולידה מרחבי יצירה חדשים – ועד לאמנות שמבקרת ומבקשת לשנות את עולם היהדות מבפנים.

ובכל זאת, מה עושה תערוכת אמנות עכשווית בלב ההפנינג הגדול של החסידות בבנייני-האומה, המכונה "כנס י"ט כסלו" או "חג הגאולה" או "ראש השנה לחסידות", חג שחוגגים בחסידות חב"ד לזכר שחרור מייסד החסידות, רבי שניאור זלמן מלאדי, מהכלא הרוסי ב-29 בנובמבר 1798?

ניצותות: מראה כללי של התערוכה, עם עבודות של דנה לוי, אלירן ג׳אן ואמיר יציב

את שורשי התערוכה יש לחפש עמוק במשנתו של הרבי מלובביץ'. גישתו של הרבי מלובביץ' פרצה בשנות ה-60 וביקשה לפעול בכל המישורים, לא רק באלה הגיאוגרפיים, קרי באמצעות שליחיו בכל מקום בעולם, אלא גם במישורים הקומוניקטיביים: פרסומות, צעדות, צילומים, מזכרות, אדריכלות ובקיצור – הכל. הרבי ביקש שלא להניח חלקה בעולם שהיא ללא כוונה, ללא משמעות, ללא רוחניות; "לאסוף ניצוצות" מכל השדות האפשריים. תפיסה זו שודרגה באופן משמעותי בתערוכת האמנות שהוצגה השנה בכנס בבנייני-האומה ונשאה את השם "ניצוצות".

הרבי מלובביץ' הוא נדבך חשוב בשינוי שעוברת האמנות היהודית בשנים האחרונות. די אם נזכיר את העובדה שבשנת 1963 העניק הרבי מלגת אמנות שנתית לאמן ברוך נחשון כדי שיוכל ללמוד אמנות מודרנית בניו-יורק. היה זה צעד חריג מצד אדמו"ר של חסידות כלשהי בעולם או מוסד אורתודוקסי יהודי כלשהו באותה תקופה.

ספרה של מאיה בלקירסקי-כץ מאוניברסיטת טורו קולג' בניו-יורק, שיצא בשנת 2010, "האמנות החזותית של חב"ד", הרחיב את היריעה. הספר הראה כיצד חב"ד הפכה לתנועה הנראית ביותר בעולם היהודי העכשווי היום, והוכיח כי ניתן לרדת לעומקם של ה"דברים" – אמנות פופולרית ואמצעים ויזואליים בשירות החסידות – ודרכם לספק תובנה על מבנה החשיבה והתפיסה הסוציאליסטית של חב"ד. בלקירסקי-כץ אף הראתה כי התנועה יצקה תכנים רעיוניים ורוחניים בעולם החזותי במודע ובמכוון.

הספר מנתח את מעורבותו האישית של הרבי מלובביץ' ואת הקפדתו בכל תג בסמלים ובדימויים שנבחרו כדי לייצג כל אחד מה"מבצעים" שיזם, ובהם צעדות ל"ג בעומר, "טנקים של מצוות" ועוד. הספר מקצה פרק שלם, משמעותי ודומיננטי, להפיכתה של מנורת החנוכה המיוחדת של חב"ד לסמל אוניברסלי. כך נוצר השילוב המנצח בין מצוות פרסום הנס היהודית לבין תפיסת הפרסום המודרנית והעכשווית של העולם המערבי.

הרבי מלובביץ' ידע למנף את הייחודיות של התקשורת המודרנית על ענפיה ולרתום את הסוס הפרוע הזה לשירותיו בצורה פנומנלית. זאת, בעוד שאחרים באורתודוקסיה היהודית נקטו גישה הפוכה, ורק עתה הם מאמצים בדיעבד ובלי להודות בכך את ההבנה שאפשר למנף את הטכנולוגיה כדי להפיץ ולהעצים יהדות. הרבי הצליח למנף את המרד של "תרבות הנגד" בשנות ה-60, שהעיר יהודים רבים מתרדמתם, ולהכניס את הדת היהודית אל "שוק הדתות הכללי" של אמריקה באמצעות אמצעי התקשורת המודרניים. כך הצליחה תנועת חב"ד להעמיד את מנורת החנוכה בארצות-הברית כסממן המרכזי הבא בתור אחרי עץ האשוח של חג הכריסטמס הנוצרי, ובזאת נוכחים כל באי הבית-הלבן בתקופה זו של השנה.

עבודה של אלירן ג׳אן, מתוך התערוכה

אלא שלא היה זה המניע היחיד. הרבי מלובביץ' פעל בתקופה שההתבוללות בארה"ב היתה בשיאה, והחסידויות שאחרי השואה נדמו כשרידים מינוריים של קהילה מתה. לרב מלובביץ' היתה היכולת להפוך את הדת לסממן נראה באופן ויזואלי – ללוגו, לאייקון אפילו. היתה לו היכולת להיות עמוּד האור או הלפיד (וכדברי הרבי, "הלעמפרס", דהיינו הפנסאים) של יהודים שחיפשו את דרכם באותה תקופה. רבים מהם מצאו אותה בתנועת חב"ד, שהשכילה להיות בין הארגונים הראשונים שבנו מוסדות תואמים לאותם "מחפשים" ומשוטטים יהודים שעברו מדת לדת ומכת לכת. היום הם שייכים כולם לתנועה הגדולה של "החזרה בתשובה".

מכאן קצרה הדרך לאמנים רבים החוזרים בתשובה ומצטרפים לחב"ד (מתחב"דים, בלשון החסידים) לקרב את עולם האמנות אל התפיסה החסידית. דוגמה ידועה לכך היא, כאמור, ברוך נחשון. אחרי השתלמות בת שנה בניו-יורק ולאחר שהרבי הנחה אותו באופן מובהק כי "שליחותו" היא בתיקון שורשי האמנות, בחר נחשון להמשיך בדרך שהתווה לו הרבי, ויצר תמהיל המשלב את התיאולוגיה החב"דניקית המשיחית עם משיחיות ארץ-ישראלית קונקרטית בנוסח גוש-אמונים. לא ארחיב כאן על אופיו של תמהיל זה, רק אומר כי היה זה צעד אחד מני רבים שנעשו תוך בחירה מודעת. הרבי מלובביץ' ביקש לקדם דרכם את האמנות בקדושה ולתת מענה ויזואלי בעידן המדיה לבני חסידותו ולרבים שעוד יסתופפו בצלה. ב-1969 חרג הרבי מסדר יומו המוקפד והקדיש 40 דקות לתערוכה של ברוך נחשון בקראון הייטס, שכללה גם הערות קונקרטיות לאופן ההתייחסות לציורים ולמוצג בהם.

פרט מעבודת וידאו של אמיר יציב

מאז חלפו 50 שנה, ולחסידות חב"ד הצטרפו אמנים רבים, ובהם דב לדרברג ויעל אבי-יונה, מיכאל מושניק ועוד. רובם ידועים בעיקר בקרב אנשי החסידות ויצרו למענם שפה ייחודית ופנימית. הם הציגו תערוכות רבות במוסדות של תנועת חב"ד, בעיקר בארצות שבהן היתה החסידות דומיננטית מאוד. כיום תנועת חב"ד צוברת תאוצה גדולה גם בישראל, והשנה הוצגה בה לראשונה תערוכת אמנות בקנה-מידה עצום.

מצוידת בכל המידע שתיארתי לעיל (גילוי נאות: מדובר בעבודת מחקר שכתבתי לאוניברסיטה העברית על ברוך נחשון), הגעתי לתערוכה בבנייני-האומה עם השערה מוצקה על אופיין של היצירות שאראה ועל הנושאים שיעלו מתוכן. בניגוד גמור לכל השערותי, עדיה פורת-קליגלר, אוצרת עצמאית, הציגה תערוכה חפה מכל התייחסות לתפיסה הוויזואלית הייחודית של חב"ד ונעדרת כל סממן ויזואלי שלה. כך, במודע, התערוכה איתגרה את באיה, אלו שהצטופפו בשבוע החגיגות המובהק של החסידות. התערוכה לימדה כי יש מרחב יצירה גדול בין אמני חב"ד לבין האמנות היהודית העכשווית, והיא איתגרה את האמנים הקלאסיים של התנועה מבחינה מקצועית וקונספטואלית.

התערוכה היא אוסף מוקפד ומיומן של עבודות איכותיות שנוצרו בהקשרים שונים ולוקטו תוך ציות לכללים מוקפדים של ההלכה. יחד עם זאת, כבר במבט ראשון ניתן להבין בוודאות כי מרבית האמנים בתערוכה אינם משתייכים לחסידות חב"ד וספק אם לכמה מהם יש אפילו מושג במה מדובר – לא רק מבחינה תיאולוגית, אלא אפילו מבחינה סוציולוגית-אתנוגרפית.

על כך יעידו שלטים גדולים המסבירים את העבודות בשתי שפות ומציעים "קריאה יהודית-רוחנית לעבודות אמנות עכשווית". חלקו העליון של ההסבר, ב"שפת האמנות", מציע פרשנות אמנותית קלאסית התואמת לרב את כוונתו של האמן. חלקו התחתון מדבר בשפת החסידות ומעניק הסבר תיאולוגי המבקש לחבר בין העבודות לבין מושגים בתורת החסידות – חיבור שהוא לעתים וירטואוזי ולעתים מאולץ. עם זאת, העבודות מעולות, מאתגרות את החשיבה ומאפשרות להרחיב את פריזמת ה"בצה" החסידית ולכבוש שטחים חדשים של פרשנות ושל התבוננות. אלה היו תורמים רבות לשיח המגזרי לו היה מתאפשר כזה, במקום אולי כמה מהפאנלים שהתקיימו בכנס הגדול.

עבודה של יהודית ברמץ-באר

בפאנל שערך יחיאל הררי באותו הזמן, שוחחה פרופ' חביבה פדיה על קשרים בין הפסיכולוגיה הכללית לבין זו החסידית. פדיה הראתה כיצד תורתו של פרויד, הרואה בנפש האדם כעשויה מכמה דרגות (האיד, האגו והסופר-אגו), היא למעשה אינטרפרטציה המתאפשרת בעקבות תפיסת הנפש הדואלית מיסודו של רב שניאור זלמן מלאדי, המדבר על הנפש הבהמית והנפש האלוקית. מבחן התוצאה מלמד כי תורתו של פרויד זיהתה דכדוך שהביא, בין היתר, לנהירה הגדולה חזרה אל חיקה של חסידות חב"ד, הידועה בשמחה החיובית והדחיפה קדימה של רש"ז.

מהלך מתודולוגי דומה חל גם ביצירות בתערוכה. ניתן לומר שיש כאן דיאלוג מרתק בין האמנות הכללית לבין התפיסה החסידית. יצירתו של אמיר יציב למשל, "אמונה של יונה", היא סרטון וידיאו שצולם במצלמה זעירה שהאמן הצמיד לגב יונה שיצאה בדרכה מירושלים אל ביתה. מטס מרהיב זה, שיש בו אקט מדיטטיבי הכרוך בקצב הכנפיים ובעיוותים של המצלמה כתוצאה מכך, אכן מעלה שאלות של אמונה בדבר חזרתו של האדם אל צור מחצבתו. התרגום באנגלית מגלה את כוונתו הגלויה של האמן – "האמונה הטפלה של היונה" ("Superstition In The Pigeon"), רמז למתח בין מנגנונים חייתיים של בעלי-חיים לבין מקום רגיש כמו ירושלים, על גבולותיה וחומותיה הנסתרים מעיני היונה. סוגיה זו מקצינה כשמדובר בבני-אדם. האם יש מצפן שיבה הביתה? ולמי? הפרשנות החסידית ליצירה דילגה בקלות בין כמה פסוקים על יונה, שכינה וירושלים של מעלה לעתיד לבוא, והתעלמה לחלוטין מהמורכבויות שהאמן רמז להן.

עבודה של טל יזרעאל

תצלומיה של טל יזרעאל מ"סדרת 613" מבודדים במבט הרואי את גרגירי הרימון והופכים אותם כמעט לפרסומת לתכשיטים. טכניקת צילום חדשנית זו חושפת את "אישיותו" של כל גרגר, ועושה לפרי הרימון "ניתוח אופי". הממשק החסידי מקשר את זכויותיו של הרימון במסורת היהודית ליצירה. אלא שיש כאן הזדמנות נפלאה לדבר על הדרש בדבר יופיו של רבי יוחנן, האומר: "הרוצה לראות יופיו של רבי יוחנן, יביא כוס של כסף צרוף וימלאנו גרעינים של רימון אדום, ויעטר זר של ורד אדום על פיו, ויניחנה בין חמה לצל – אותו זוהר מעין יופיו של רבי יוחנן הוא" (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, פ"ד, א'). זאת, כדי להבין ולו במקצת את ההקשר הוויזואלי שחז"ל בחרו לתאר בו יופי זה על רקע בידודו של כל גרגר בתצלום והקרנתו באלומת אור ייחודית, באופן דומה למדרש, המזכיר את אלומת האור. יזרעאל אף חושפת את גרעינו של הדימוי בשם הנוסף "Aging", שעניינו תמורות הזמן והשפעתו על הגוף האנושי.

תערוכה זו מציפה באופן חריף את גבולותיהם הנזילים של הפרשנות והקונטקסט שבו היא נכתבת או מועלית. זוהי שאלה מורכבת, הנעה בין כוונת האמן בשעת היצירה לבין המגמתיות של "הקריאה החסידית" וה"שדות" במובן שהציע בורדייה (המזמינים, קהל היעד, האמנים וההקשר שבו התערוכה מוצגת). יצירות עוברות בהינף יד מצד פוליטי אחד של המפה לצדה האחר; יצירה פרובוקטיבית הופכת לאידיאולוגית ומראה כיצד ניתן להפוך "חושך" ל"אור" באמצעות הפריזמה שדרכה ניגשים ליצירה, וזאת בזכות נקיונן של העבודות מטקסט מוצהר ומסימבוליקה ישירה (למעט העבודה על התניא של יניב קוריס, ששמה "שנויה", או פסוקים ב"באר" של יהודית ברמץ). הניסיון לדבר בשפה האוניברסלית המצפינה תכנים יהודיים מזכיר את דרכו של ברנט ניומן בשנות ה-50 באמריקה, עם תכנים קבליים מצד אחד והאדרת המבט החקרני והשכלתני הניטרלי לכאורה מצד אחר; מבט המבקש לאצור בתוכו פרשנויות רבות ולגעת בכל אדם. באופן פרדוקסלי, דווקא עובדה זו איפשרה ניסיון פרשני "לגייר" את היצירות.

מי שיחפש בתערוכה יידישקייט או יבקש לחסות תחת כנפיו הרחבות של הרבי מלובביץ' – לא ימצא את מבוקשו. חרף הטקסטים העוסקים בתכנים חסידיים, דומה שהתערוכה נוטרלה מזהותה, משל היו נוטלים מהחסידות את הסיפורים ואת הניגונים ומותירים רק את מוסר ההשכל. "ניצוצות" היא תערוכה איכותית שאינה מביישת את ההגדרה הפתוחה של אמנות יהודית עכשווית, בדומה לזו שעסקו בה רק חודשיים קודם לכן בביאנלה של ירושלים, אולם יחד עם זאת היא מודרת מחסידות ומחסידים ומסימבוליקה יהודית קלאסית. ושוב עולה השאלה המהותית: האם תיתכן אמנות יהודית פנימית ורוחנית שאינה מתכחשת לעצמה.

הפוסט ניצוצות או קליפות הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

שחר סריג, רישום דיגיטלי

שחר סריג ושמעון פינטו, פרוייקט מיוחד לדימוי היומי, אוצרת: יעל רביד.

הפוסט ללא כותרת הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

שמעון פינטו, מתווה סקיצה, פנקס דיגיטלי, ציור סמארטפון במגע האצבע על גבי מסך.

שחר סריג ושמעון פינטו, פרוייקט מיוחד לדימוי היומי, אוצרת: יעל רביד.

הפוסט ללא כותרת הופיע ראשון בערב רב Erev Rav