בעשורים האחרונים מתפתחת ברחבי העולם תנועה מגוונת של ניאו-חסידות; מרבי נחמן לאושו, מקרליבך לחב"ד ולזרמי ניו-אייג' יהודיים ולא-יהודיים. כל אחד מן הזרמים שהוזכרו שונה מהאחרים, אך לכולם משותפות ההשראה ההיסטורית שיצרו התפתחותה המפתיעה של יהדות מזרח אירופה וצורות הפולחן, הקהילה והקשר עם האל שכוננה.

קשה להפריז בעוצמת השפעתה של החסידות על התפתחותה של יהדות זמננו. בשלהי המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18, אחרי עוד גל גזירות והתעמרות, לנוכח איומי ההשכלה והחילון מכאן והשבתאות מכאן, נזקקו יהודי מזרח אירופה למענה שקהילת הלומדים הקטנה והמסוגרת התקשתה לספק. המאמינים, אנשים פשוטים ברובם, חיפשו קשר מסוג חדש עם האל והמסורת; קשר אישי יותר, שיהיה בלתי אמצעי ולא מופשט ומוכתב מראש; רוחני ופסיכולוגיסטי יותר מאשר הלכתי וחמור סבר. רבי ישראל בן-שרה, הידוע בשם הבעל-שם-טוב (הבעש"ט), יצר את ראשיתו של הקשר הזה. סיפוריו, כמו גם סיפורים חסידיים אחרים שקובצו בספר "ביום שנולד הבעש"ט נשרף הגיהנום", שיצא עתה בעריכת המשורר בנימין שבילי, היו אחת הדרכים לכונן את הקשר המחודש, לשמרו ולפתחו.

שבילי רואה בתנועת החסידות את ראשיתו של האקזיסטנציאליזם היהודי, המעמיד את היחיד ואת אמונתו במרכז החוויה הדתית. את טענתו הוא מדגים באמצעות הסיפור שממנו נלקחה כותרת הספר, על שריפת הגיהנום ביום לידתו של הבעש"ט. על-פי הסיפור הקצרצר, הפתרון שמצאו "האדריכלים של מעלה" לשריפה לא היה גיהנום חדש, אלא דווקא גן-עדן חדש. את הגיהנום העבירו אל גן-העדן הישן. הגיהנום, טוען שבילי בעקבות הסיפור, אינו התופת שדימוייה עולים מיד בראשו של הקורא, אלא מקום שפרח בעבר אך התיישן עם השנים והפך למאובן ומשעמם. את היציאה מגיהנום השעמום, אם כן, יש לבצע באמצעות שחרור. לא שחרור מן הדת, אלא מקבעונותיה: ויתור על צייתנות סגפנית לטובת אמונה חווייתית גועשת במסגרת דתית שאינה חוששת מן התשוקה והשמחה, אך גם לא מן הצער והסבל. שני הצדדים מרכיבים את נפש האדם ומעצבים את חייו. על כן, חוויה דתית עמוקה ומלאה צריכה להכיל ולהתמודד עם שניהם.

כריכת הספר

בעקבות הבעש"ט קמו מנהיגים רבים, וביניהם המגיד ממזריץ', החוזה מלובלין, רבי נחמן מברסלב, רבי ישראל מרוז'ין ורבנים אחרים שגיבשו סביבם קבוצות תלמידים ויצרו חסידויות משלהם. עם השנים התפתחו סיפורים שחיברו בעצמם וסיפורים שחוברו על אודותיהם, קיבלו חיים והפכו לחלק מאתוס ספרותי-עברי מוקדם, עשיר ורב דמיון והשראה, המתאר עולם ייצרי, מתוחכם, מקורי ובעל חזון, "קרנבל שהחל לפתע בלב האורתודוקסיה היהודית המתפוררת במזרח אירופה", כמלותיו של שבילי. קרנבל שאינו חושש להתבונן בעצמו בהומור ובאירוניה, ורואה בהם חלק בלתי נפרד מנפתולי האמונה והלימוד. קרנבל שניתן לקיימו בבית-הכנסת, בבית, בחיק הטבע ואף בבית-המרזח. כך, באחד הסיפורים שומע רבי שמחה בונם פירוש מקורי למשפט "ויכרתו שניהם ברית" מספר "בראשית" דווקא מזוג סבלים היושבים בבית-מרזח בוורשה, שותים משקה חריף ומשוחחים.

הספר מחלק את הסיפורים לנושאים: אלוהים, לידה, חתונה, חגים, שיגעון, צדיקים ועוד, אולם חלק מהיופי בסיפורים נובע מהאפשרות לפרשם בדרכים רבות. כך, הגם שכמה מהם נכתבו כמשלים עם מוסר השכל ברור, יש בהם יסוד אירוני ורב-משמעי שמאפשר להבינם גם באמצעות היפוכו של המסר הישיר. כזה הוא למשל הסיפור על הבעש"ט שהראה לתלמידו רבי דוד מאוסטרהא את השמים החדשים שברא בעת עישון המקטרת שלו, וגרם לתלמיד להתעלף מאימה. האם נושא הסיפור הוא כוחו הייחודי של הבעש"ט כמיסטיקן? כן. אולם בה בעת זהו סיפור על אופיין של אשליות וסכנותיהן. כמשל זן החותר תחת גיבורו, הסיפור על הבעש"ט ומקטרתו מהלל את סגולותיו של הרב ומזהיר מפניהן בעת ובעונה אחת. הוא מפאר את כוחו של הדמיון היוצר, אך מבהיר גם את הלך הרוח הנדרש לסוגי ה"זרימה" השונים עם אותו דמיון. בכלל, אפשר לחשוב על כמה מהסיפורים בקובץ כדוגמאות למחשבה ועשייה אמנותיות ולגישות שונות למושגים כיצירה, דמיון, התמסרות ואמונה.

סיפור שמדגים את הנושא בצורה יפה במיוחד מתאר מסע משותף של רבי נחמן מברסלב ובעל המופת רבי יצחק לייב מטפליק. הראשון מבקש לטבול במקווה, השני מצייר על הקרקע עיגול באמצעות מטהו ומאפשר לו לטבול כאילו היה זה מקווה של ממש. אולם כשמגיע תורו של רבי יצחק לייב לטבול, אומר לו רבי נחמן: "אתה לא". הרי אין מקווה של ממש במקום. הקסם הוא אשליה. קוסם יכול ליצור אשליה של מקווה, אבל לא את חוויית הטבילה בו. כדי לחוות את המעגל כמקווה צריך להיות מיסטיקן ולא קוסם, ולכן רבי נחמן יכול לטבול בו, ובעל המופת לא.

אחד המהלכים שנבעו מן החסידות היה עליית חסידים לארץ ישראל במחצית השנייה של המאה ה-18. גם על כך מספרים הסיפורים, וגם פה הם עושים זאת בהומור. כזה הוא למשל סיפורם של זוג קשישים שהוזמנו להתלוות למשיח כשיבוא, וענו שלא יוכלו להשאיר את ביתם מאחור. כשנענו שעלייה היא פתרון לצרות שהגויים מסיבים להם, הציעו שהמשיח ייקח עימו את הגויים לארץ ישראל, כך שהם יוכלו לחיות בשקט בביתם.

חרף התנגדות קשה שכללה חרמות ונידויים, הקסם שנסכה ההגות החסידית, רוח השחרור והחיבור הרגשי שהציעה משכו מאמינים רבים, וקהילות חסידיות הלכו ופרחו בכל רחבי מזרח אירופה (למעט ליטא, שנותרה מובלעת של מתנגדים). עם השנים נדמה שדווקא החצרות החסידיות הרשמיות הפכו למסגרות נוקשות, ואילו רוח החסידות עצמה מסתובבת ומותירה את חותמה על זרמי יהדות ציוניים ולא-ציוניים, אורתודוקסיים ולא-אורתודוקסיים, סרוגים, רוחניקים וכאלו שמתחמקים מהגדרות. פה טמונה גם התשובה לשאלה מה לקורא חשדן וקטן אמונה בן-זמננו כמו הח"מ ולסיפורים דתיים שחוברו בזמן ובמקום כל-כך שונים וקובצו בספר. בדומה לסיפורי עם רבים, גם הסיפורים החסידיים עוסקים בשאלות ותשובות היפות לכל מקום ולכל שעה. כזה הוא למשל הסיפור על החלבן שעשה תשובה והחליט להפסיק למהול את החלב במים, אולם גילה לתדהמתו כי מרגע שחדל למהול, חדלו הלקוחות לקנות אצלו בטענה שהחלב אינו טוב. על כך ענה רבו ש"כנראה שקוע העולם כל-כך בשקר, עד שאינו מסוגל לטעום טעם האמת". צרכנות ומעשים טובים, אמת, שקר והרגלים ישנים, תסכול, אבסורד והומור עצמי באים לידי ביטוי בפסקה אחת.

"ביום שנולד הבעש"ט נשרף הגיהנום", עורך: בנימין שבילי. הוצאת 62, 302 עמודים. 69 שקל

הפוסט שחרור מגיהנום השעמום הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

בוקה גרינפלד, צירוף 11, 2015

בוקה גרינפלד, "חישה שלא מרחוק", פרויקט מיוחד ל"דימוי היומי"  אוצרת: יעל רביד

תהליך העבודה של בוקה גרינפלד מתחיל לרוב בצילום; סקיצה מהירה של מקומות פיזיים ו/או מבנים וקטעי נוף פתוח. במהלך העבודה בסטודיו היא מחברת בין החומרים השונים שאספה בשיטוטיה ומרכיבה עבודות המתלכדות לציור או לאובייקט פיסולי.

נוכחותן של העבודות בסטודיו היא נקודת פתיחה למעבר בין עבודה פיזית להרכבת צירופים דיגיטליים לסדרה שנוצרה ל"דימוי היומי". כשהתצלומים עולים למסך המחשב הם מעובדים: חומרים, טקסטורות וצבעים מתחברים לקומפוזיציה בתנועה.

על אף שהדימויים הקיימים נחתכים ומודבקים ומשתבשים, נוצרת תמונה של מרחב פתוח.

התצלום, האוסף לתוכו מדיומים שונים, מאפשר חיבור של עולם קרוב יותר וחושף תהליך עבודה דומה המועתק מהסטודיו אל המסך.

בוקה גרינפלד בפייסבוק

הפוסט צירוף 11 הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

פעולת ההתמצאות בזמן ומרחב היא ליבת יצירתה של אורית אדר-בכר. הסביבות שהיא יוצרת זקוקות לדמיונו של הצופה ולמאגר הדימויים המשוקע בזיכרון הקולקטיבי כדי להעמיד את רשת הקשרים הארכיטיפיים המחיה אותן. עבודותיה עוסקות בקיום העולה דווקא ממצבי ריקנות, והן מציגות שלל המצאות ואשליות הנוצרות ממשחקי אור וחומרים יומיומיים דוגמת עקבות אדם בסביבות אפוקליפטיות. דמיונו של הצופה ומאגר הדימויים הקולקטיבי של אסון ואימה משלימים את תמונת המציאות ונעשים לחלק בלתי נפרד מן הסביבה המיוצרת.

אני זוכר היטב את הפעם הראשונה שצפיתי בעבודה שלה – ואולי נכון יותר לומר, השתתפתי בה. במסגרת התערוכה "ילדות למופת" בביתן הלנה רובינשטיין בתל-אביב, בשנת 1993, הציפה אדר-בכר את המפלס התחתון במים. את עומק המים לא היה ניתן לאמוד, אך האשליה היתה שמדובר במטרים רבים (למעשה עומקם היה כעשרה סנטימטרים; את האפקט השיגה באמצעות כיסוי הקרקעית בלינוליאום שחור, כך שפני המים היו מעין מראה שחורה). השתקפותה של התקרה במים היתה הדבר הראשון שנגלה בפני בהדרגה בעודי יורד במדרגות. עם כל צעד הלכה תחושת ההתמצאות שלי והתערערה. אפקט המראה של פני המים הכפיל ושילש את החלל. הדיסוננס החריף בין הסביבה השלווה והשקטה לבין האימה שעוררה ההפרה החמורה של תפיסת החלל ושל יכולת ההתמצאות הבסיסית חשף בפני באופן חד את הפער בין מה שאני רואה לבין מה שאני יודע.

אורית אדר-בכר, פרט מתוך "רמיד", 2015, וידיאו, 8 דקות. צילום: עדי רייס

הרושם העז שהותירה בי העבודה עומד איתן למרות מרחק השנים. כל עוד הוצגה התערוכה, מצאתי את עצמי שב פעם אחר פעם לביתן הלנה רובינשטיין ויורד ב-11 המדרגות אל רציף העץ שנמתח על שפת המים של החלל המוצף. נהגתי לחכות עד שאהיה לבד בחלל ואז לרכון אל המים, שתמיד נראו כה עמוקים, ולשלוח אצבע לתוכם כדי לגלות בכל פעם מחדש את יריעות הגומי השחורות שכיסו את הרצפה. אדוות קלות שברו לרגע את האשליה ואת בבואתי שלי; עברתי אל מעבר למראה. הפעולה הזו הפכה למעין טקס שביצעתי שוב ושוב, ביקור אחרי ביקור: טקס ההפרה של השקר המוסכם ביני כצופה/משתתף לבין אדר-בכר. אלא שגם הידיעה שמדובר בכמה סנטימטרים של מים מעולם לא הצליחה למנוע מהאשליה להשתלט שוב ברגע שהרמתי את מבטי. הדבר היחיד שנותר לי בסיומו של כל טקס קטן כזה היה אצבע רטובה.

ערעור כזה של תפיסת החלל הופיע בעוצמה גם במיניאטורות שיצרה אדר-בכר לאורך השנים: אובייקטים פיסוליים מגושמים, שבהם קבעה חרירי הצצה המזמינים את הצופה להביט פנימה. מי שנענה להזמנה מצא כי החלל שבו הוא נמצא נמחק באבחה אחת והוחלף בחלל שקרי, מניפולטיבי ומלאכותי. אדר-בכר הפליאה להשתמש ביחסים בין גובה הקירות לעומק החלל כדי ליצור עולמות עשויים דיקט אך משכנעים להפליא, שגורמים לצופה לשכוח את מיקומו הממשי ולהיעלם בעומקים המומצאים: חלל מעשה ידי אדם ובו רק עדויות עקיפות לקיום אנושי, גוף מציאות שחסר את הגוף החי. לעולם יש משהו מאחורי הקיר, מעבר לדלת, תמיד קרוב ותמיד בלתי מושג. החללים הנטושים האלה, נמוכי התקרה והתת-קרקעיים כביכול, הזמינו את הצופה פנימה ורמזו על אסון שעתיד להתרחש (או שמא כבר התרחש). ההתייצבות אל מול החלל הבדוי עוררה זיכרון כמו-היסטורי אך נטול הקשר מוגדר; דמיונו של הצופה נדחק להשלים את תמונת האימה כמו מאליו, ובכך נעשה גם הוא לאחד מחומרי העבודה.

בשלב מאוחר יותר – לנוכח מגבלות העין האנושית ומגבלות זמן הצפייה במיניאטורות – שילבה אדר-בכר מצלמת וידיאו בפנים העבודות, שהפכו לסט צילומים מורכב. הבחירה בתנועות מצלמה ובזוויות הצילום איפשרה למבט לחבור אל התנועה ולזמן לחבור אל המרחב. הדינמיות של המצלמה, שהיתה בתנועה מתמדת, הכניסה קצב וחיים כניגוד לריקנות הסטטית של החללים ולהעדר הנוכח של האדם בתוכם. הפער בין החלל לתנועה יצר מתח כמעט בלתי נסבל.

אורית אדר-בכר, פרט מתוך "רמיד", 2015, וידיאו, 8 דקות. צילום: עדי רייס

יסוד נוסף שקיבל מקום מרכזי בעבודות עם המעבר לווידיאו הוא הסאונד. הבחירה בסאונד דחוס או השימוש בו לצורך הדגשה יתרה של פרגמנטים מסוימים בתוך הסצינה הרחיבו את מנעד אפשרויות האימה לחוש נוסף. בעבודת הווידיאו "Gateways" מ-2012, לדוגמה, היה זה בין השאר קולה של מערכת כריזה שקול מעוות בקע ממנה וניסה למסור הודעת חירום שוב ושוב.

***

אי-היכולת להתמקד בזמן, במרחב או בפעולות המתרחשות בזמן אמת היא ממאפייניו המובהקים של התקף חרדה. דיסאוריינטציה. תחושת חרדה כזו היא המובילה אותנו בעולמות שיוצרת אדר-בכר: חרדה המתעוררת לנוכח הקדימות שמקבלים רצפי האלמנטים במרחב על פני ארגונם ברצף הזמן הכרונולוגי, באופן שמפרק את הקשר הסובייקטיבי של סיבה ותוצאה כמו בשניות ההתעוררות הראשונות במקום לא מוכר. העיניים פקוחות, הגוף כבר ער, אבל לתודעה נדרש עוד רגע כדי להתעשת, להתמקם. חרדה כזו היא המצב הראשוני של ההכרה. זהו מצב של ציפייה, ואנו ממתינים לראות אם בכוחנו להתמזג בידוע ובבלתי ידוע. האובייקט המיידי של חרדה כזו הוא הלא-כלום, הפוטנציאל המוחלט, החופש.

האלמנטים השונים שנאספו לאורך השנים בגוף העבודות של אדר-בכר חוזרים ביתר שאת בתערוכת היחיד הנוכחית שלה, "רמיד", המוצגת בגלריה הקיבוץ בת״א. במרכז התערוכה עבודת וידיאו בשם זה, המכניסה אותנו לעולם שאלמנטים דוקומנטריים ובדיוניים שזורים בו זה בזה. ההיגיון של מרחב "רמיד" זהה להיגיון של חללי המיניאטורות: זהו מבנה ארכיטקטוני של 36 ממגורות תבואה גדולות המסודרות ברשת. מתחת לכל ממגורה ניצבים עמודים המסודרים במעגל ויוצרים מעין קאפלה עם היגיון פנימי – אך במקום שתקרת הקאפלה תהיה כיפה, כנהוג, היא פטמה ענקית (כיפה הפוכה). התוצאה היא חלל-מבוך החוזר על עצמו; אוסף של 36 קאפלות, שבמרכז כל אחת מהן פטמת ברזל ענקית ומאיימת, ייצוג של נשיות כוחנית וגסה המזינה משאיות כזאבה ענקית המזינה את העיר. אחת-אחת, כגורים ממושמעים ודוממים, מתייצבות המשאיות מתחת לפטמות הנפתחות ופולטות פרץ אלים של תבואה, כמו מזינות את המשאיות בכוח. זהו חלל מווסת ומבוקר, בעל מקצב סדור של עמודים בבנייה כמו-קלאסית ואיכות פולחנית המזמין פעולות חוזרות ונשנות.

כמה דמויות נוטלות חלק בפעולות הפולחן ב"רמיד". ראשונים הם נהגי המשאיות – גברים שכל תפקידם הוא להציב את הגורים/משאיות מתחת לפטמות הברזל ולהוביל אותם הלאה משם לאחר ההאבסה. הם אדישים לחלוטין למבנה ולדמויות האחרות הפועלות סביבם, וחומקים החוצה ברגע שמסתיים תפקידם.

מולם ניצבות הנשים, שתפקידן לטאטא שוב ושוב את החלל העצום. הן עושות את מלאכתן בטבעיות, כמו מתעלמות מן העובדה שמרחביו העצומים של המבוך ונפח הלכלוך המתהווה בו עולים פי כמה על יכולות הטאטוא שלהן. מפעם לפעם נזרק לעברן כדור משחק, רמז לעולם משחקי הילדוּת, והן דוחות אותו במיאוס; בעולם הזה אין מקום לאמהוּת מנחמת, רק לפעולות היומיום החוזרות ונשנות. בחיי הממש שלנו אנו נוטים לטעון פעולות כאלה במשמעות שתאפשר לנו לשרוד ולהתמיד בהן גם אם למעשה הן חסרות תוחלת או ריקות מתוכן. את פעולת הטאטוא, לדוגמה, ניתן לטעון במשמעויות של סימון טריטוריה ושל טיפוח "הקן המשפחתי", אלא שבעולם שיוצרת אדר-בכר, הפעולה המחזורית של הנשים/האמהות/עובדות-הניקיון חסרת סנטימנטים. זוהי פעולה עניינית, שאין לה כל תכלית למעט הפעולה עצמה. בין הגברים לנשים אין שום דיאלוג או קשר. הם מתקיימים אלה לצד אלה בלי לראות ובלי להכיר, בלי כל אפשרות לדיאלוג או לידיעה.

אורית אדר-בכר, פרט מתוך "רמיד", 2015, וידיאו, 8 דקות. צילום: עדי רייס

לשתי הקבוצות הללו נוספת דמות אחת שתפקידה אינו מוגדר באופן מוחלט: לוכד היונים, ילד-גבר הסובב תמהוני במבוך ארכיטקטורת השפע הכוחני של פטמות הענק. הוא לוכד יונים ומכניס אותן לכלוב, אך נכנס לכלוב יחד איתן. הוא ספק-מטפל וספק-מתעלל, ומקיים איתן מערכת יחסים מורכבת ורגשית – מעין בּוּר תמים, חסר אם ואב, החורג מגבולות הייצוג המגדרי הארכיטיפי החמור שמציע עולמה של העבודה.

על כל אלה נוספות היונים – תושבות הקבע בעולם של "רמיד", הניזונות מהתבואה המתפזרת על הקרקע. המבט ביונים אינו רומנטי. הן אינן סמל לתמימות או רוח הקודש, לחופש או תקווה. דפוס ההתנהגות של היונים במרחב נוקשה ואחיד, ונולד מתוך צורך בלתי נשלט – הן מתפקדות כדחף טהור. לקראת סופה של העבודה הן הופכות לדבוקה אחת. כבר לא אוסף של פרטים, אלא אורגניזם חי יחיד, מאוחד, שקולותיו המשותפים אינם גרגור עדין, אלא קול צורם ומעיק. משק הכנפיים הקולקטיבי הופך לשאון בלתי נסבל ודחוס, לזעקה.

אפקט הסף של המראה, המוכר מעבודות קודמות של אדר-בכר, חוזר ב"זמנים חסומים", מיצב וידיאו דו-ערוצי שצולם באתר "רמיד" ומוצג בחלל קטן ששני מסכים זהים הוצבו בו זה מול זה. מסך אחד מציג זריחה והאחר שקיעה. ההבדלים בין הדימויים (שהם תמונת מראה זה של זה) מינוריים. חלל הכניסה הצר והנמוך מציב אותנו בתווך שבין שני המסכים. המסכים משפיעים זה על זה, ואנו נמצאים על הקו הדק של משטח ההשתקפות. כאשר מסך אחד מקרין זריחה, הולך המסך שמולו ומתבהר; עם החלפת הצדדים, כאשר מקרין המסך ממול את השקיעה, הוא משפיע השפעה דומה על המסך שהציג קודם לכן את הזריחה. זהו אזור סף בין תודעה להכרה, משטח האוצר קסם ותכונות יוצאות מגדר הרגיל, מקום שדימויי חלום יכולים להופיע בו באופן ספונטני.

מחזורי הזריחה והשקיעה מואצים, כך שכל אחד מהם נמשך ארבע דקות בלבד, אך הדמויות החולפות על המסך מדי פעם (היונה, המנקה) אינן מואצות. העולם של "זמנים חסומים" הוא העולם של "רמיד", אך בלא הפעילות הבלתי פוסקת. הוא אינו מציג רצף של פעולות אנושיות/ממוכנות, אלא את המחזוריות של הזמן המכופף, המכווץ והמואץ של זריחה ושקיעה בלתי פוסקות, כמו סיוט מתמשך.

זהו אינו סיוט מלודרמטי. כוחו בשקט, בכך שמחזורי היום המהירים אינם משפיעים על היונים, המנקה או החתול החוצים את המסך מעת לעת. הקטסטרופה הנוכחת בעבודותיה של אדר-בכר לעולם תנוע לעברנו באטיות בלתי נמנעת וכמעט בלתי נסבלת. העבודות האלה מתקיימות ברגע שהפגיעה כבר נוכחת בו, אף שהטראומה הפיזית עדיין מתמהמהת. הרגע שהזמן החולף במהירות נחווה בו בהילוך כה אטי, שאדם יכול להרגיש את דופק לבו.

ברחבי המבוך שנוצר בגלריה, על הפתחים הצרים והנמוכים שלוחצים על הגוף הנע ומעצימים את המודעות שלנו אליו, פזורים כמה אובייקטים פיסוליים שקופים: לוחות פרספקס מחוררים, שונים בגודלם, שצינורות שקופים נמתחים ביניהם. בין הלוחות והצינורות כלוא חול המסרב להיכנע לכוח המשיכה. הם נראים כמו חוות נמלים (נמלולים) שהשתבשו – עולם שקוף, נשלט, נתון למבט החוקר. האובייקטים נראים כתנועה שקפאה. החול שאמור היה להתפזר על הרצפה נשאר באוויר, בין הלוחות השקופים, הצינורות והחורים. האובייקטים מורכבים מכמה אלמנטים שאינם מתאחדים, אלא פועלים זה לצד זה. על אף שהחומריות שלהם ברורה, הם כאילו מתנגדים לתכונות הבסיס שלהם בגלל קרבתם זה לזה.

"רמיד", כמו פרויקטים קודמים של אדר-בכר, מערער את יחסי הגוף/חלל של המבקרים-המשתתפים בו, ודורש מהם מעורבות של ממש. חלל המרתף הוותיק של גלריית הקיבוץ הוכפף כולו לצרכיו. הסאונד הדחוס והדומיננטי של שתי עבודות הווידיאו מציף את החלל ומקיף אותנו ואת האובייקטים הפיסוליים. יחסי המידות של המרתף, על תקרתו הנמוכה, זהים לאלה של חללי המיניאטורות, ונפתחים לעומק. אלא שבניגוד למיניאטורות, הגלריה דורשת מאיתנו לנוע בתוכה הלכה למעשה. המרחב, שחולק לחללים מובחנים, מזמין אותנו להצטרף לתנועה היחידה שמאפשרים העולמות שיוצרת אדר-בכר – תנועה חזרתית ומחזורית. התנועה הזאת היא ציווי שאין להפר אותו, כי פעולת החיים היא התנועה, החיפוש ורק החיפוש. בעולם הזה, התנכרות לציווי התנועה פירושה קפיאה שאין ממנה חזרה. ואכן, אין באמת לאן לחזור: העבר מעולם לא היה הווה.

החיים הם תהליך מתמשך שבו מנסה הסובייקט לאשרר את מקומו בחלל, להסיק אותו ממערכת היחסים עם הסדר הסימבולי סביבו, להסתגל. אלא שלעולם לא תהיה לנו הבנה מלאה ויציבה של מיקומנו. האופציה היחידה היא חיפוש מתמשך, המונע מכוחה של חרדה. בדיקה חוזרת ונשנית: היכן אנו עכשיו?

אורית אדר-בכר, "רמיד"
גלריה הקיבוץ, מאי 2015
אוצרת: יעל קייני

הפוסט היכן אנו עכשיו? הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

בוקה גרינפלד, צירוף 12, 2015

בוקה גרינפלד, "חישה שלא מרחוק", פרויקט מיוחד ל"דימוי היומי" אוצרת: יעל רביד

תהליך העבודה של בוקה גרינפלד מתחיל לרוב בצילום; סקיצה מהירה של מקומות פיזיים ו/או מבנים וקטעי נוף פתוח. במהלך העבודה בסטודיו היא מחברת בין החומרים השונים שאספה בשיטוטיה ומרכיבה עבודות המתלכדות לציור או לאובייקט פיסולי.

נוכחותן של העבודות בסטודיו היא נקודת פתיחה למעבר בין עבודה פיזית להרכבת צירופים דיגיטליים לסדרה שנוצרה ל"דימוי היומי". כשהתצלומים עולים למסך המחשב הם מעובדים: חומרים, טקסטורות וצבעים מתחברים לקומפוזיציה בתנועה.

על אף שהדימויים הקיימים נחתכים ומודבקים ומשתבשים, נוצרת תמונה של מרחב פתוח.

התצלום, האוסף לתוכו מדיומים שונים, מאפשר חיבור של עולם קרוב יותר וחושף תהליך עבודה דומה המועתק מהסטודיו אל המסך.

בוקה גרינפלד בפייסבוק

הפוסט צירוף 12 הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

מנשה קדישמן, פסל, צייר, אמן הדפס, רשם, ודמות ציבורית מיוחדת במינה הלך לעולמו ב-8 במאי 2015 בגיל 82. נהוג לציין את היותו ישראלי ומקומי מאד באמנותו ואת הקשר העמוק שלו לארץ ומצד שני את הקריירה הבין–לאומית החשובה שלו – יצירותיו פזורות על פני מוזאונים וגני פסלים באירופה, בארה"ב ובמזרח אסיה.

כדאי להתעכב גם על תופעה נדירה הקשורה במעמדו כאמן: קדישמן זכה להערכה עמוקה מהקהילה המקצועית – אוצרים, מבקרים, מנהלי מוזאונים וכמובן אמנים – רבים גם שמרו איתו על קשרים לאורך כל השנים. הוא היה גם מקובל ואהוד בשורות הממסד הפוליטי והכלכלי – היה מיודד עם נשיאים, ראשי ערים, קציני צבא בכירים, אספנים ובעלי הון. היו לו חברים שחקנים ומשוררים, ולא פחות מכל אלה הוא היה פופולרי בציבור הרחב, בעיקר, כמובן, בזכות ציורי הכבשים שהפכו לסימן היכר של יצירתו מאז שנות השמונים.

מנשה קדישמן בפתיחת תערוכתו במוזיאון הנגב לאמנות. צילום: דיאגו מיטלברג

היה זה ההיקף העצום והמגוון של יצירתו לאורך 60 שנה שאיפשר לקהל כה נרחב ומגוון להכיר ולהוקיר אותו; אך היה גם משהו באישיותו הכובשת, החמה והנדיבה – שלא חסרו בה גם רגעי חרון ומריבות עם ידידים ואוהבים – שחיבר את הקצוות הללו. קדישמן הילך כשווה בין שווים עם פרופסורים ועם מוכרי אוכל בדוכני השוק. הוא היה מעין מגנט שמושך אליו אנשים ובביתו נפגשו אורחיו הרבים מכל שדרות החברה זה עם זה. קשה לי לחשוב על אמן אחר, ישראלי ולא ישראלי, שזכה לכל כך הרבה הערכה ואהבה מחוגים חברתיים כה שונים זה מזה.

הכרתי את מנשה קדישמן כסטודנטית לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב בשנות השבעים. באתי לסטודיו שלו ברחוב ארלוזורוב בתל אביב כי כתבתי עבודה על הפיסול שלו. זה היה לפני מהפך הכבשים שבא בעקבות הביאנלה בונציה. ב-1992 קדישמן הציג תערוכה בלונדון ובה הוצגו פסלי "לידה" וגם כמה כבשים חיות. פרסמתי אז ב"דבר" מאמר על תערוכה זו וקדישמן מאד אהב אותו, כפי שחזר והזכיר שנים רבות אחר כך. 

ב-2011, אצרתי במוזיאון הנגב לאמנות בבאר שבע תערוכה של פיסול והדפס מיצירותיו. הכוונה היתה לחשוף בתערוכה זו עבודות חשובות מן העבר, שאולי מוכרות פחות למי שמכיר את קדישמן אך ורק כצייר כבשים. לשמחתי ניתנה לי הזדמנות לחשוף גם עבודות שלא הוצגו בכלל, בהן "כביסה שקופה" – פסל זכוכית משנות השבעים, "ידיים" מ-1987, פסל פלדה גדול שהוצג על הדשא ברחבת המוזיאון, ו"זוג איילים" מ-1959, שאמנם הוצגו ברטרוספקטיבה במוזיאון תל אביב אך לא פורסמו וכמעט אינם מוכרים. במוזיאון הנגב לאמנות הם הוצגו בסמוך להדפסים מתחילת שנות ה-80 המראים את האמן הרועה, שנוצרו בעקבות הביאנלה בוונציה, ומול כמה ציורי כבשים קטנים מתחילת שנות ה-90 שלא הוצגו קודם – וכך קיבל הנושא הפופולרי הקשר נוסף.

הטקסט המובא כאן הוכן עבור מדריך התערוכה ועוקב אחר מבנה התערוכה במוזאון הנגב לאמנות. לבקשת מערכת ערב רב הוא מתפרסם שנית.

דליה מנור, 2015

מנשה קדישמן מן הטבע אל האמנות

יצירתו של מנשה קדישמן משתרעת על פני למעלה מחמישים שנה והיא עשירה ומגוונת בנושאים ובטכניקות. בולטים בה מספר צירים בהם מתמקדת תערוכה זו: עניין מיוחד בטבע, בעיקר בעלי חיים ועצים; פיתוח והצלבה של רעיונות באמצעים אמנותיים שונים: במיוחד הזיקה בין פיסול להדפס ובין רישום לפיסול. בחלק מהמקרים ההדפסים נעשו בצמוד לפיסול וכפיתוח שלו, ובמקרים אחרים כתיעוד מאוחר יותר. מוטיבים בעלי עוצמה רגשית המעסיקים את האמן בעשורים האחרונים, במיוחד סביב נושא המוות והלידה מופיעים אף הם בתערוכה.

מנשה קדישמן – כבשה, 1987-91. אקריליק על בד. צילום באדיבות מוזיאון הנגב לאמנות

קדישמן נולד ב-1932 בלב תל אביב. בנעוריו למד שלוש שנים במכון אבני לאמנות והתמקד בפיסול בהדרכת משה שטרנשוס. במסגרת שירותו הצבאי בשנים 1950-1953 שירת בנח"ל בקיבוץ מעין ברוך שבאצבע הגליל, סמוך לגבול עם סוריה ולבנון. כאן עבד כרועה צאן, נסיון שהשפיע כעבור שנים על עבודתו ועל הפרשנות של אמנותו. ב-1954 למד במשך שנה עם הפסל רודי להמן, המוכר בפיסול המתומצת של בעלי חיים וכאמן הדפסים. הקרבה בין הפיסול לבין ההדפס שמאפיינת את קדישמן אולי נולדה בשלב זה של הכשרתו. ב-1959 נסע קדישמן להמשך לימודיו בלונדון, שהיתה אז מרכז חשוב לפיסול. חשיבות מיוחדת יש ללימודיו אצל הפסל הבריטי המשפיע, אנתוני קארו, אשר יצירתו עברה מפנה חשוב בתחילת שנות השישים לכיוון פיסול מופשט מפלדה.

בעבודתו של קדישמן חל במהלך שנות השישים תהליך של צמצום והפשטה; מעבר מפיסול בברונזה ובאבן לפסלי פלדה וזכוכית, ומנושאים של מיתוס ופולחן לסוגיות פיסוליות: ניגודיות בין מאסה וחלל, יציבות ותנועה, ריחוף וכוח הכבידה. הפסל "פלחים" מאפיין את סדרת הפסלים, רובם גדולי ממדים, שקדישמן הציב באותן שנים בארץ ובעולם. הפסלים "מתח" במוזיאון ישראל ו"התרוממות" בכיכר הבימה בתל אביב הן דוגמאות מובהקות למגמה זו בעבודתו.

מנשה קדישמן – יער צהוב 3, 1970. הדפס רשת. צילום: אברהם חי

עצים ויער

קדישמן זכה להצלחה ולהכרה בינלאומית וב-1967 זכה בפרס הראשון בפיסול בביאנלה לצעירים בפאריס. ב-1969 רכש המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק פסל גדול מסדרת ה"פלחים". באותה שנה החל קדישמן לפנות לנתיב חדש של יצירה אמנותית במרחב. בסימפוזיון הבינלאומי לפיסול שהתקיים במונטווידאו, אורוגוואי, הוא יצר את "יער": תצוגה סביבתית של לוחות מתכת צהובים תלויים לפי סדר מקרי על גזעי עצים בפארק. ההתערבות בנוף נתון המחישה את הניגוד בין יסודות הטבע, אדמה ועצים, לבין תוצר האדם; בין צבעי הירוק והאפור של היער לבין הצהוב הבוהק; בין הצורות האורגניות לבין הזוויתיות של הלוחות התעשייתיים, ובעיקר קראה תיגר על הגבולות המפרידים בין הפעולה האמנותית לבין מה שמזוהה כטבעי, לא–אמנות.

מנשה קדישמן – בדים, 1971. הדפס רשת. צילום: אברהם חי

אמנות אדמה, המתרחשת בתוך הנוף, ואמנות מושגית, הבוחנת מחדש את הגדרות האמנות, היו אז הזרמים הבולטים באוונגרד הבינלאומי שקיבלו ייצוג בתערוכות חשובות. ה"יער" של קדישמן היה ביטוי מקורי למגמות אלה והוא זכה לתהודה גוברת כאשר הוצג שנית ב-1970בניו יורק. אז נתלו הלוחות הצהובים בסנטרל פארק וצבעם עונה לצבע הצהוב של המוניות הצהובות המפורסמות של העיר. ההדפסים מסדרת "יער צהוב" מבוססים על תיעוד של הפרויקט בשני המקומות הללו.

בשנת 1972 יצר קדישמן גרסה נוספת ל"יער" בתערוכתו בקרפלד, גרמניה, כאשר בנוסף ללוחות המתכת הצהובים תלה גם לוחות זכוכית. באותה שנה, בירושלים, צעד קדישמן צעד נוסף לקראת זיווג האמנות והטבע, זאת במסגרת תערוכה קבוצתית במוזיאון ישראל, "מהנוף אל ההפשטה ומההפשטה אל הטבע". בעוד שרוב המוצגים בתערוכה היו ציורים ורישומים של נוף, נוצרה עבודתו של קדישמן בתוך הנוף עצמו: הוא צייר (צבע) עץ אלון העומד סמוך למוזיאון והפך אותו ל"עץ צהוב". ב-1975 המשיך בקו זה וצבע את האדמה עצמה בצורת ריבוע, "כתם צהוב בעמק המצלבה". החיבור שהציע קדישמן בין האדם לבין העץ, ובין הציור לבין האוביקט המצויר, לא התקבל באהדה בקרב שומרי החומות "מטעם" הטבע, על אף שהאמן הקפיד להשתמש בצבע אורגני כדי לא לפגוע בעץ. קדישמן המשיך ליצור "עצים צבועים במוזיאון ישראל" בצבעים שונים, אך רק על גבי ההדפסים.

מנשה קדישמן – עץ צהוב, 1973. הדפס רשת. צילום: אברהם חי

מוטיב העץ המשיך להעסיק את קדישמן וב-1975 הציג ברחבת הכניסה למוזיאון ישראל את "יער כביסה": מיצב העשוי מיריעות בד גדולות ותלויות על חבלים כשבמרכזן חתוכות צלליות של עצים, והמבקרים עברו דרך הפתחים הללו. היתה זו גרסה "רכה" לעצים בתשליל, סדרה בת שמונה לוחות פלדה גדולים שצורת עץ נחתכה מתוכם. עצים בתשליל שהציג בביאנלה בוונציה שימשו מאוחר יותר בסיס לסדרת ההדפסים "ארבע העונות".

אדמה וזכוכית

בפיסול המוקדם של קדישמן היה לזכוכית תפקיד בחיבור בין יחידות מתכת כבדות, וביצירת האשליה של ריחוף גופי המתכת, כנגד חוקי הטבע. בד בבד החל קדישמן להשתמש בזכוכית גם כחומר העומד בפני עצמו, מוכנס לבור, מוצב לאורך קירות הגלריה, ועוד. השקיפות של זכוכית החלון המאפשרת לעולם שבחוץ לחדור פנימה, עשויה להפוך לאטומה כאשר שברי זכוכית חוסמים את הפתח, כפי שהציג קדישמן בתערוכתו בקרפלד ("דלת זכוכית שבורה"). באותה תערוכה גם הציג שברי זכוכית על גבי תצלום של "אדמה בקועה". התצלום הונח על הרצפה, כמו אובייקט או פסל; מהלך לא שגור המעורר הרהור על מקומו ומעמדו של הדימוי באמנות. המקור הצילומי לעבודות אלה ודומות להן, שיצר עוד בלונדון,הוא תצלומי אגם החולה המיובש מאת פטר מירום. קדישמן קיבל אותם, לבקשתו, מן הצלם, אשר נודע במיוחד באלבום שתיעד את חייו ומותו של האגם. מראות של אדמה יבשה לאחר שטפון בערבה, או מראה מדבר סיני, וזכרונות מעבודתו בייבוש החולה בשנות החמישים היו הרקע לבחירתו של קדישמן בדימוי הזה.

מנשה קדישמן – אדמה בקועה וזכוכית צבעונית שבורה, 1983. הדפס רשת. צילום: אברהם חי

לאדמה הייתה באותה עת נוכחות בולטת באמנות סביבתית ומושגית; חומר שסימן יותר מכל את הרצון להתרחק מן האמנות הממוסחרת של התרבות האורבנית ולפנות שוב אל חומרי הבסיס של הטבע ושל האמנות. בישראל קיבל השימוש באדמה גם משמעויות פוליטיות. בעבודתו של קדישמן גילמה האדמה הבקועה סוג של געגוע לאדמת המולדת ואולי אף לאידיאלים הציוניים שעליהם גדל. בהדפס "אדמה בקועה" (1972-73) יצר קדישמן איחוד מוחשי בין הדימוי לבין החומר המשמש לתיאורו. היה זה מהלך מקביל, בהיפוך, לצביעת האדמה בצבע.

נופים אורבניים

בין הדפים של "מדריך טלפון" של ערים שונות בהן ביקר "גילה" קדישמן תצורות נוף אשר מסתתרות בינות לטורי השמות והמספרים. רשת קואורדינאטות של אורך ורוחב, סדר וחוקיות, שהם הבסיס החיוני למידע שבמדריך, כולאים גם צירופים אקראיים של אנשים ויוצרים קווים מתעקלים בשוליים הלא מהוקצעים של כל טור. את הקווים הללו דימה לראות כקווי נוף, או לחלופין כקווי גראף המתעד את פעילות הלב.

לאמצעי התקשורת היה תפקיד משמעותי באמנות המושגית, הן כנושא והן כמדיום: אמנות באמצעות הדואר, או עבודות שונות הקשורות במכשיר הטלפון היו אופייניות בתקופה. סדרת עבודותיו של קדישמן היו תרומה מקורית למגמה זו, כשהוא משתמש במדריך הטלפון הן כמצע לרישום, הן כמופע גרפי מודפס והן כעיון במושג הסדר המבוסס על צירופים שרירותיים.

הארכיטקטורה העירונית הייתה לעתים גירוי להדפסים שיש בהם שנינות והומור. בתחילת שנות השבעים היה מגדל שלום בתל אביב – אז המגדל הגבוה במזרח התיכון – מקור לדימויים מופשטים של נקודות וקווים. בשנות האלפיים היו גגות תל אביב נושא לסדרת תצריבים. אלה מלטפים במבט את המראה התל אביבי של פעם, עם דודי השמש, האנטנות והכביסה המתבדרת ברוח. מעניין שההדפסים שעוסקים בתל אביב הם ברובם חסרי צבע, מצטמצמים לקווים ולנקודות בשחור לבן.

מנשה קדישמן – ארבע העונות – סתיו. 1982-3. הדפס רשת. צילום: אברהם חי

כביסה

עבודות המאופיינות בתלייה מלמעלה קיבלו אצל קדישמן את הכינוי "כביסה". כך היה "יער הכביסה" שהוזכר קודם, וכך גם "כביסה שקופה" העשויה מחלקי זכוכית תלויים על מסגרת עץ. עבודה מוקדמת זו, אשר לא הוצגה עד היום, משלבת את העיסוק של האמן בזכוכית כחומר אמנותי, על שקיפותו ושבירותו, עם העיסוק בכוח המשיכה ובתלייה כגורם פיסולי. להבדיל מלוחות המתכת והזכוכית התלויים על עצים, פיסות הזכוכית התלויות כאן עומדות בפני עצמן כמקבץ, שהוא פשוט ושקוף, כמעט חסר ממשות. מנגד, "כביסת ברזל" עשויה שלושה לוחות ברזל קטנים תלויים על גבי מתקן ברזל, אחד מפסלי הברזל הקטנים שקדישמן יוצר במקביל לפסלים הציבוריים הגדולים. פיסות הברזל תלויות ברפיון, כיאה לכביסה. על גבי הלוחות חריצים המציירים בקו אחד פרט של נוף: גבעה, עץ, ציפורים. כמו פסלים אחרים של קדישמן, פסלי הכביסה חזיתיים, כמעט שטוחים וקרובים באופיים לרישום ולהדפס.

מנשה קדישמן – ידיים, 1987. פסל ברזל. צילום באדיבות מוזיאון הנגב לאמנות

——

לידה

הפסל "לידה", המוצג במבואת הקומה העליונה, שייך לקבוצת פסלים בנושא זה שיצר קדישמן מאז ראשית שנות התשעים. בפסלים אלה היולדת עומדת והתינוק נפלט מגופה ונופל כלפי מטה. ברגע הפרידה מאוחדים האם והתינוק בזעקה של כאב. נושא הלידה אינו שכיח באמנות, בפרט לא בקרב אמנים גברים. התמקדותו של קדישמן ברגע הכאב של תחילת החיים התפתח מנושאים אחרים שעניינם סבל ומוות, ובמיוחד הנושא התנכי עקידת יצחק שבמרכזו הקרבת הבן, נושא שהאמן החל לעסוק בו בהקשר למלחמת לבנון הראשונה. כמו בפסליו הפיגורטיביים האחרים, למשל "ארץ מולדת" המוצג בחצר המוזיאון, הדמות נראית כצללית בפרופיל; היא גזורה מלוח הפלדה ושערה הארוך משמש משען לפסל.

כבשים

לאחר שבמהלך שנות השבעים טיפל קדישמן בנוף על דרך הצמצום של הפער בין הטבע לבין האמנות, הבחירה שלו להציג עדר כבשים כיצירת אמנות הייתה צעד נוסף ורדיקלי בכיוון זה. ב-1978, כנציג ישראל בתערוכה הבינלאומית הביאנלה בוונציה,הוא הכניס כבשים חיות לתוך הביתן הישראלי, צבע כל אחת בכתם כחול וכך הפך את העדר למעין ציור מהלך. הוא עצמו שהה במקום, רעה והראה את הכבשים במשך חודשי הביאנלה. הצלם יעקב אגור תיעד את האמן עם הכבשים. על בסיס התצלומים יצר קדישמן לאחר הביאנלה סדרה של הדפסים המציגים "כבשים במכלאה". בהדרגה החל להעשיר את הדימויים על ידי תוספת קווי מתאר וצבעים. מכאן עבר לציור, כשהוא מפריד את הכבשים ומתמקד ב"ראש", מעין דיוקן אינדיבידואלי של כל כבש. ציורים קטנים מתחילת שנות השמונים, המוצגים כאן לראשונה, הם דוגמאות מוקדמות לציורים בנושא הכבשים שמעסיקים את האמן עד היום. מאות ציורי כבשים שהוצגו יחד בעבודה "העדר" מתועדים בסרט ווידיאו המוצג בקומה העליונה.

מנשה קדישמן – זוג איילים, 1959. צילום באדיבות מוזיאון הנגב לאמנות

מוטיב הכבשים הוביל את האמן לפתח את נושא עקידת יצחק, שבו יש לאיל תפקיד מרכזי. שני פסלים מוקדמים משנות החמישים, המוצגים כאן, מצביעים על העניין המוקדם שהיה לקדישמן בבעל חיים זה: "ראש איל", שבמקור היה מגולף באבן ואחר כך נוצק בברונזה ו"זוג איילים" המורכב ממגוון חומרים מצויים. ההתעניינות המוקדמת בנושא הייתה קשורה להיבטים מיתולוגיים וקדמונים של דימוי האיל, ומכאן גם הסגנון שמזכיר פיסול ארכאי מן המזרח הקדום, סגנון שהיה רווח בארץ בשנות החמישים. זוג האיילים מעיד על גישה חופשית יותר של משחק בחומרים מזדמנים וזולים ברוח המגמות החדשות באמנות האירופית של הזמן.

שלכת

הגרסה הראשונה של עבודה זו הוצגה ב-1997 בגלריה ג'ולי מ. בתל אביב. מאות הראשים החתוכים, פעורי הפה, אלה שהיו מוכרים עד אז כחלק מפסלי "עקידת יצחק" ו"לידה", פוזרו על רצפת הגלריה ועוררו הפתעה והתרגשות. ארבע שנים אחר כך הפך המיצב, עם 10,000 יחידות, לעבודת מרכזית בפתיחת המוזיאון היהודי בברלין, שם הוא מוצב בתצוגת קבע. גרסה מצומצמת של המיצב הותאמה לחלל מוזיאון הנגב לאמנות.

מנשה קדישמן – שלכת, 1995/2011. תצלום: דיאגו מיטלברג

הכותרת שנתן האמן למיצב, "שלכת", מאפשרת משמעות פתוחה לעבודה. בצד התחושה הקודרת אותה מעוררים הראשים, הנדמים למתים, אפשר לראות בהם עלי שלכת; סימן לתהליך טבעי של מוות שאחריו תבוא התחדשות ופריחה. האפשרות הניתנת לצופים להתבונן במיצב לא רק מן הצד אלא גם תוך כדי צעידה על גבי פיסות הברזל מזמינה חוויה נוספת שמעבר למילים.

הפוסט מהטבע אל ההפשטה ובחזרה הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

• "כל האולם במה": מגזין "ערב רב" בסדרת מפגשים על היחסים בין אמנות חזותית לאמנויות המופע, בית הנסן, ירושלים
• ר"ה קוויטמן, "פרק 29: חקק”, מוזיאון תל-אביב לאמנות
• "שוק אפור: שקרים ועבירות”, גלריית המדרשה, הירקון 19, תל-אביב
• לימודים מתקדמים במוזיקה אקספרימנטלית ואמנות הסאונד, מוסררה
• "בחזרה לחומר החדש", אוהד מטלון, אסף שחם, ינאי טויסטר, ויצו חיפה
• המעבדה למחקר חזותי של עמותת זוכרות מזמינה: "בתים מֵעֵבֶר למקף”, יאפא
• שיח גלריה בתערוכה "דיאלוג בלובי”: תערוכת אריגי קילים עתיקים מאוסף מארק ברקוביץ' בדיאלוג עם אמנות ישראלית עכשווית, פרישמן 46, תל-אביב
• "Made in ג'רוזלם", פסטיבל יצירה ירושלמית, בית אבי חי
• שישי בוקר בבית בנימיני: סדרת מפגשים, הרצאה והדגמה
• קוסמת הצבעים יוצאת לאור: האמנית רונית קריסטל בתערוכת יחיד ראשונה, בית רובינשטיין, תל-אביב
• "קרמשניט", תערוכה זוגית, ערן ענבר וענת מעוז, גלריה משונע 

She She Pop. צילום: Doro Tuch

"כל האולם במה": מגזין "ערב רב" בסדרת מפגשים על היחסים בין אמנות חזותית לאמנויות המופע
בית הנסן, ירושלים

שישי, 15.5.15, ב-14:00
מפגש ראשון: "בין מיצג להצגה" – על תיאטרון, וידיאו, אמנות פלסטית, פרפורמנס ועבודות המשלבות מדיות ושפות שונות.

משתתפים:

• איציק ג'ולי, יוצר תיאטרון ומחול, מנהל אמנותי של פסטיבל ישראל;
• ליאור וטרמן, אמן;
• מנחה: דנה שלו, "ערב רב".

בשנים האחרונות מתרחשים שינויים ביחס שבין אמנויות פרפורמטיביות לאמנות פלסטית. ההתפתחויות באות לידי ביטוי בתיאוריה ובפרקטיקה, בחדירת המיצג ואמנות הגוף משולי האוונגרד האמנותי אל לב המיינסטרים, בשיתופי פעולה של גלריות ומוזיאונים עם יוצרי מחול ותיאטרון, בהזמנת אמני מיצג ידועים להציג על בימות פופולריות, ובמרחבים ציבוריים ההופכים לאתרי אמנות חיה. כך מיטשטשים הגבולות בין אמנות פלסטית, תיאטרון ומחול, בין מרכז לשוליים, ובין פעולות הנושאות מטען היסטורי-רדיקלי לפעולות המזוהות עם המרכז.

בסדרת מפגשים של המגזין "ערב רב" בבית הנסן נבחן מה השתנה בתחומי היצירה המדוברים. ננסה לברר מדוע שיתופי הפעולה החדשים נוצרים דווקא עכשיו, במה הם שונים משיתופי פעולה היסטוריים, אילו אתגרים מציבות היצירות החדשות בפני האמנים/ות והצופים/ות, ומה נשאר מאחור בדרך אל התהילה.

כל מפגש יכלול שתי הרצאות קצרות ודיון, וילווה בהקרנת קטעי וידיאו.
הכניסה חופשית.

בשעות 10:00–14:00 יוקרן בקולנוע של בית הנסן "Divine Comedy", גיהנום-פרוגטוריו-גן-עדן, מאת רומיאו קסטלוצ'י על-פי "הקומדיה האלוהית" לדנטה(ב-5.6.15 תיערך הקרנה נוספת).

"פרק 29: חקק", באדיבות האמנית וגלריה מיגל אברה, ניו-יורק

ר"ה קוויטמן, "פרק 29: חקק"
מוזיאון תל-אביב לאמנות

פתיחה: שלישי, 19.5.15, ב-20:00
אולם מרכוס ב' מיזנה, האגף ע"ש מרק ריץ' וגבריאלה ריץ', הבניין הראשי
נעילה: 15.9.15

תערוכה ראשונה בישראל לאמנית ר"ה קוויטמן (R.H. Quaytman). רבקה קוויטמן היא אמנית ניו-יורקית (נולדה ב-1961), המייחדת לכל פרויקט "פרק" – קבוצת ציורים על לוחות עץ שמקיימים ביניהם יחסי גומלין. השאלות המעסיקות את קוויטמן נוגעות לעשייה העכשווית בציור ולמדיומים אחרים כמו צילום והדפס. ציורי "פרק 29: חקק" נוצרו בעקבות ביקורי האמנית בישראל, והם מוצבים בגלריה שהיא עיצבה במיוחד לתערוכה – סדרה של 26 ציורים מהחודשים האחרונים. העניין שלה בוולטר בנימין ובציורו של פול קלה "אנגלוס נובוס" ("מלאך חדש") מ-1920, שבאוסף מוזיאון ישראל, הניב ביקורים בספרייה של גרשום שלום בירושלים ועיון בהתכתבות המסועפת בין שלום לבנימין בנוגע לתמונה. נסיעותיה למדבר והתעניינותה בטיפוגרפיה העברית ובצד המיסטי של אותיות האל"ף-בי"ת בקבלה – כל אלה התכנסו לפרק 29 שכותרתו "חקק".

מפגש עם האמנית והאוצר יתקיים בערב הפתיחה בשעה 18:30, באולם ההרצאות ע"ש מירי שטרית, הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר. הכניסה חופשית.

אוצר אורח: מארק גודפרי. אוצרת אחראית: רותי דירקטור.

"שוק אפור: שקרים ועבירות"

"שוק אפור: שקרים ועבירות"
גלריית המדרשה, הירקון 19, תל-אביב

שני, 18.5.15, בשעות 15:00–23:00

האירוע "שוק אפור: שקרים ועבירות" מתבסס על הפרויקט "שוקשחור "(Blackmarket)  של האמנית חנה הורציג. הפרויקט מתקיים באופן קבוע במקומות שונים בעולם מאז 2005, והוא משמש חדר תצוגה ובו בזמן מרחב של ייצור והפצה של ידע ואי-ידע. "שוק אפור", בדומה לתקדימו, שואף לייצר אלטרנטיבה למנגנון של ייצור והעברת ידע באמצעות מומחים המקבלים הכשרה ו"הכשר" מהאקדמיה. בבסיסו עומדת ההנחה שכל אחד מאתנו צורך ידע, יוצר ידע ובעל ידע, והידע מועבר בחינם.

האירוע יכלול מפגשים שונים – שיחות אישיות, מפגש קבוצתי סביב שולחן קלפים, תא וידוי, חדר הקרנות, שיחות עם סטודנטים מהעולם באמצעות סקייפ ועוד ועוד. בין הנושאים: "תערוכה-זיוף", "הרצח המושלם", "שקרבגוף ראשון", "שקרים ועבירות קטנות", "נוף משקר".

באירוע ישתתפו מרצי ואמני המדרשה לאמנות: בועז ארד, אבי לובין, מירי סלע, אפרת ביברמן, חיים דעואל-לוסקי, רועי רוזן , רותי סלע ועוד.

את האירוע תלווה פתיחת התערוכה קבוצתית "שקרים ועבירות".

פרטים נוספים באתר ובפייסבוק.
גלריית המדרשה, הירקון 19, תל-אביב. ראשון עד חמישי, 13:00–20:00, שישי, 10:00–14:00, שבת, 11:00–14:00. טל' 03-6203129.

יום פתוח במוסררה

לימודים מתקדמים במוזיקה אקספרימנטלית ואמנות הסאונד
מוסררה, בית-ספר לצילום, ניו-מדיה, מוזיקה חדשה, תקשורת חזותית ופוטותרפיה ע"ש נגר

נפתחה ההרשמה למחזור השני
יום פתוח: 20.5.15, ב-19:00

התוכנית מתמקדת בפיתוח והקניית מנעד רחב של כלים ליוצרים הרואים בתחום זה את מרכז העשייה האמנותית שלהם. תוכנית הלימודים משלבת קומפוזיציה ואמנות סאונד, ביצוע מודרני ותיאוריה ביקורתית, והיא מיועדת למוזיקאים, מלחינים, אמני סאונד וכן יוצרים מתחומי האמנות הפלסטית, מדיה דיגיטלית ואחרים, החוקרים את הקצוות הרדיקלים של הצליל העכשווי.

תוכנית הלימודים נפרשת על פני שנתיים ומשלבת בין לימודי קומפוזיציה, ביצוע ותיאוריה ביקורתית, כמו גם התייחסות לחלל מן הזווית של האמנות הפלסטית. התוכנית מציעה גם קורסים וסדנאות באופרה ותיאטרון-מוזיקה, יחסי צליל-דימוי-טקסט, אמנות רדיו, תיווי מודרני, טכניקות אינסטרומנטליות מורחבות, מוזיקה דיגיטלית ועוד.

בצוות המרצים אמני הסאונד והמוזיקאים הנסיוניים הבולטים בארץ. בראש התוכנית עומדת המלחינה קיקי קרן-הוס ולצדה המלחינים עמוס אלקנה ויוני ניב, המוזיקאי והצ'לן דן וינשטיין ועוד.

פרטים נוספים בפייסבוק.

ינאי טוסטר, Tri-Channeled Composition #1

"בחזרה לחומר החדש", אוהד מטלון, אסף שחם, ינאי טויסטר
הגלריה ע"ש מורל דרפלר במרכז האקדמי ויצו חיפה

פתיחה: 14.5.15
נעילה: 12.6.15
אוצרת: חנה שביב

אוהד מטלון, אסף שחם וינאי טוסטר הם אמנים העוסקים בטיפול בתוך תנאי המדיום הצילומי. עיסוקם הוא בחומרי היסוד של הצילום: הזמן, החלל והאור. שלושתם בוחרים להתרחק מן המציאות הרגילה שקולטת המצלמה ולעסוק בצילום שאינו תר אחרי העולם, אלא פוקח עין על אופן ההתהוות שלו, משל היה הצילום הבד הריק של הציור. זהו צילום ללא מצלמה במקרה של אוהד ואסף; האור בעבודותיהם מתקבל ממקור מלאכותי. ינאי משתמש בפילטרים המרכיבים את האור הצילומי – אדום, ירוק וכחול – כדי לפרק אותו למרכיביו הנפרדים, ומברר באמצעותם מהי תפיסת העין הרגילה שלנו. כך, למרות השימוש באמצעים אלקטרוניים עכשוויים, שטווח הטעות שלהם קטן והקשרם לטכנולוגיה ומדע מובהק, מתגלות לצופה עבודות העוסקות בחיפוש רוחני גבוה הבנוי על ערכם של האור, החושך והצבע במשמעותם הצורנית והערכית הישירה.

לצפייה בעבודות

הגלריה ע"ש מורל דרפלר במרכז האקדמי ויצו חיפה, רח' הגנים 21, המושבה הגרמנית, חיפה. טל' 04-8562555, ראשון עד חמישי, 10:00–17:00.

מנאר זועבי, מתוך התערוכה "נאום המעלית", מיצג (בשיתוף עדו בראל), 2013, אוניברסיטת חיפה

המעבדה למחקר חזותי של עמותת זוכרות מזמינה: "בתים מֵעֵבֶר למקף"
יאפא

תערוכות – בתים פתוחים – סיורים
14-15-16 במאי 2015 

ב-15 במאי 2015 יציינו ברחבי העולם 67 שנים לנכבה הפלסטינית. באותו סופ"ש יתקיים בתל-אביב–יפו הפרויקט "בתים מבפנים", ועמותת זוכרות תקיים את הפרויקט "בתים מֵעֵבֶר למקף" ביפו/יאפא לציון יום הנכבה. הפרויקט מבקש לתעד וליצור מודעות לזיכרון ולהיסטוריה המחוקים של העיר יאפא, המודרנית בערי פלסטין, שהפכה ליפו שמֵעֵבֶר למקף, מקף המחבר לכאורה ומפריד בינה לבין תל-אביב, מקף המכיל בתוכו מרכיבים אלימים וסותרים כמו מחיקה והסוואה, המשכיות וגדיעה, ירושה וניכוס. חורבנה של העיר יאפא ומחיקתה שימשו נקודת מוצא לאמניות ולאמנים שלקחו חלק בפרויקט, ואלה יציגו במקומות שונים, מקומות שהיו פה, ושאת שרידיהם אנחנו פוגשים לרוב, וייתנו למקומות חיים ומשמעות אחרת מזו שרובנו מכירים.

שעות פתיחת התערוכות: חמישי, 14.5.15, בשעות 19:00–21:00; שישי, 15.5.15, בשעות 14:00–16:00; שבת, 16.5.15, בשעות 19:00–21:00. הצפייה בתערוכות בבתים תתאפשר רק בשעות אלה.

יום עיון על התערוכה: שישי, 15.5.15, בשעות 10:45–14:00.
שלושה סיורים יתקיימו במהלך הסופ"ש. לפרטים נוספים לחץ כאן.

"דיאלוג בלובי", מראה הצבה בחלל, צילום: אלעד שריג

שיח גלריה בתערוכה "דיאלוג בלובי"
תערוכת אריגי קילים עתיקים מאוסף מארק ברקוביץ' בדיאלוג עם אמנות ישראלית עכשווית
פרישמן 46, תל-אביב

שישי, 15.5.15, ב-11:00
נעילה: 31.5.15 

מציגים: גיא אביטל, ציבי גבע, סיגלית לנדאו, ורד נחמני, משה קופפרמן ויגאל תומרקין. האירוע בהשתתפות האוצרת מירי בן-משה והאמנית ורד-נחמני.

המשתתפים בשיח ידונו בחיבור שבין אמנות לאריגי הקילים, המתאפיינים בגיאומטריות חזקה, דיגמיותPattern) ) שימוש נועז בצבע, הפרדה ברורה בין קווי המתאר, השטחה והגדרה ברורה של מישורים. זוהי שפה אסתטית עם קשר עמוק למסורות וטקסים שבטיים קדומים. לתערוכה נבחרו יצירות עם אלמנטים מודרניסטיים ושבטיים: הדפסי הרשת של משה קופפרמן; פסלים של סיגלית לנדאו המזכירים טוטמים קדומים; הפסל "טוטם וטוטם הפוך" של יגאל תומרקין; ורד נחמני מוסיפה למארג את המפגש שלה עם סבך צמחייה המשתרג כגריד ב"מטע אפרסמונים"; "הקוץ" של ציבי גבע מטפס על הקיר בקווי מתאר חדים, קשים ופראיים ובצבעים בלתי מבויתים; והציור של גיא אביטל "Up the Hill" מורכב מצורות ומקצבים המזכירים דיגמיות.

שעות פעילות: ראשון עד חמישי, 10:00–22:00, שישי, 10:00–14:00.

Made in ג'רוזלם

"Made in ג'רוזלם", פסטיבל יצירה ירושלמית
בית אבי חי

19–20–21 במאי 2015

בשבוע שחל בו יום ירושלים יתקיימו בבית אבי חי שלושה ימי פסטיבל של יצירה ירושלמית צעירה ומקורית הנוגעת במגוון תחומי היצירה והאמנות – שירה, ספרות, מוזיקה, קולנוע, סטנד-אפ, תיאטרון, אמנות פלסטית ועוד.

בין האירועים:
שלישי, 19.5.15, ב-20:00: "שירה צעירה: ירושלים של אמצע", עם המשוררים שחר מריו מרדכי, בַּכֹּל סרלואי, יונתן ברג, תהל פרוש, אריאל זינדר, הילה להב, יאיר אסולין ונוית בראל. הכניסה ללא תשלום, על בסיס מקום פנוי.
חמישי 21.5.15, ב-21:00: "מוזיקה: מארש דונדורמה ואורחים חוגגים את ירושלים". עם שי צברי, ויקטוריה חנה, מארק אליהו והאחיות לוז. מנחה: יואב קוטנר. ניהול אמנותי: מונוקרייב. מחיר: 60 שקל. סטודנטים: 40 שקל.

אמנון ישראלי

שישי בוקר בבית בנימיני: סדרת מפגשים, הרצאה והדגמה

שישי, 15.5.15, ב-10:30
מפגש שישי: ירושלים ובעלי מלאכה
מורשת תנועת ה-Arts and Crafts בירושלים

ירושלים לדורותיה הועצמה בסיוע המלאכות המסורתיות כמתווכות רוח אל חומר. כיצד אידיאת תנועת ה- arts and craftsמוטבעת בירושלים? כיצד מציע מעמד ה-makers של אנשי המלאכה המסורתית את תחיית האורבניות החדשה?

מרצה: עמוס סטמפל, אומן ואמן רב-תחומי, חוקר תרבות, במאי ותסריטאי.

איש מלאכה: אמנון ישראלי, קדר, יוצר כלים שימושיים ודקורטיביים על האבניים. מתמחה בעיטור כלים בטכניקות מסורתיות שונות ובעל ניסיון רב בתחום, הן בתעשיית הקרמיקה הישראלית שהתקיימה עד שנות ה-90 והן כקדר סטודיו. ישראלי ידגים מגוון טכניקות עיטור וישוחח על עברו השזור בתולדות התעשייה הקרמית בארץ.

פרטים נוספים באתר בית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית  או בדף הפייסבוק.
רח' העמל 17, תל-אביב, טל'03-5182257 .

רונית קריסטל

קוסמת הצבעים יוצאת לאור: האמנית רונית קריסטל בתערוכת יחיד ראשונה
בית רובינשטיין, תל-אביב

פתיחה: חמישי, 14.5.15, ב-20:00
נעילה: 26.5.15
אוצרת: לורי פשניצה

רונית קריסטל האוטודידקטית הגיעה לציור בעקבות משבר גירושים קשה שגרם לה להתפטר והושיב אותה בבית מול המחשב. קריסטל, 50, היתה במשך שנים המלבישה הראשית של ערוץ 2 ומאפרת בכירה בו. מרגע שהתחילה לצייר הפכו ציוריה לתופעת רשת ויראלית, עם עשרות שיתופים בארץ ובעולם. העבודות הגדולות נוצרו במחשב בתוכנה ייחודית שהיא סוד מקצועי של קריסטל, ולאחר מכן עברו גימור מיוחד והודפסו על פרספקס או על נייר באופן המבטיח שהצבעים יזהרו מהציור באותו האופן שבו הם זוהרים מהמחשב.

בית רובינשטיין, רח' לינקולן 20, תל-אביב. ראשון עד חמישי, 07:00–20:00, שישי, 07.00–15:00. פרטים נוספים כאן.

ערן ענבר, צילום: קרן זלץ

"קרמשניט", תערוכה זוגית, ערן ענבר וענת מעוז

גלריה משונע 
פריוויו: רביעי, 13.5.15, בשעות 16:00–18:00
פתיחה: חמישי, 14.5.15, ב-20:00
B SIDES שלישי, 19.5.15, ב-19:00
נעילה: 13.6.15
אוצר: יהונתן ה. משעל 
ענת מעוז וערן ענבר מציגים עבודות מהשנה האחרונה. השניים שותפים לאהבה לחפצים ודימויים ישנים ומעניקים להם מקום ופרשנות עכשוויים. האובייקטים הישנים שמשמשים לענבר חומרי גלם ונמצאו רובם ברחוב עדיין מחזיקים את המטען הרגשי והסימנים של בעליהם הקודמים. כמו יצורי מעבדה, ענבר מוציא מהם כוח חיות חדש בדמות אובייקטים אמנותיים. הציורים העדינים של מעוז הם איסוף שאריות מהזיכרון והסביבה הביתית הקרובה שלה, שמתחברים למכלול צבעוני ומלא כוח.

השניים מקימים במשונע, שהיתה בעבר חנות רהיטים, חלל ביתי בסגנון הישן, עם נימוסי שולחן שלא יקוימו, ויטרינת תצוגה לחפצים עם פונקציות עמומות, ורפרודוקציה של ואן-גוך שבה מצוירים פרחים חדשים וצבעוניים.

פרטים נוספים באירוע בפייסבוק.
גלריה משונע, רח' הרצל 112, תל-אביב.

***
המודעות ב"רב ערב" מתפרסמות בתשלום. מעוניינים/ות לפרסם בניוזלטר?
צרו קשר: raverev@gmail.com‏

הפוסט רב ערב 12.5.2015 הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

בוקה גרינפלד, צירוף 13, 2015

בוקה גרינפלד, "חישה שלא מרחוק", פרויקט מיוחד ל"דימוי היומי" אוצרת: יעל רביד

תהליך העבודה של בוקה גרינפלד מתחיל לרוב בצילום; סקיצה מהירה של מקומות פיזיים ו/או מבנים וקטעי נוף פתוח. במהלך העבודה בסטודיו היא מחברת בין החומרים השונים שאספה בשיטוטיה ומרכיבה עבודות המתלכדות לציור או לאובייקט פיסולי.

נוכחותן של העבודות בסטודיו היא נקודת פתיחה למעבר בין עבודה פיזית להרכבת צירופים דיגיטליים לסדרה שנוצרה ל"דימוי היומי". כשהתצלומים עולים למסך המחשב הם מעובדים: חומרים, טקסטורות וצבעים מתחברים לקומפוזיציה בתנועה.

על אף שהדימויים הקיימים נחתכים ומודבקים ומשתבשים, נוצרת תמונה של מרחב פתוח.

התצלום, האוסף לתוכו מדיומים שונים, מאפשר חיבור של עולם קרוב יותר וחושף תהליך עבודה דומה המועתק מהסטודיו אל המסך.

בוקה גרינפלד בפייסבוק

הפוסט צירוף 13 הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

מיה גורביץ, אבולוציה של שיר, 2014

מיה גורביץ, טשטש עקבותיך, 2015. פרויקט מיוחד לדימוי היומי, אוצרת: יעל רביד.

סדרה המבוססת על שירו של טוביה ריבנר. השיר משמש נקודת מוצא לדיון בשאלת האבולוציה של יצירת אמנות, ביצירה ובתיקון שלה, כמו גם בשאלות על השפעת הזמן ופוטנציאל ההשתנות של פעולה הנרשמת בחומר. "אלה הרישומים מראים את תהליך היצירה:"

הפוסט אבולוציה של שיר הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

מיה גורביץ, אבולוציה של שיר, 2014

מיה גורביץ, טשטש עקבותיך, 2015. פרויקט מיוחד לדימוי היומי, אוצרת: יעל רביד.

סדרה המבוססת על שירו של טוביה ריבנר. השיר משמש נקודת מוצא לדיון בשאלת האבולוציה של יצירת אמנות, ביצירה ובתיקון שלה, כמו גם בשאלות על השפעת הזמן ופוטנציאל ההשתנות של פעולה הנרשמת בחומר. "אלה הרישומים מראים את תהליך היצירה:"

הפוסט אבולוציה של שיר הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

מיה גורביץ. ללא כותרת, 2015

מיה גורביץ, טשטש עקבותיך, 2015. פרויקט מיוחד לדימוי היומי, אוצרת: יעל רביד.

סדרה המבוססת על שירו של טוביה ריבנר. השיר משמש נקודת מוצא לדיון בשאלת האבולוציה של יצירת אמנות, ביצירה ובתיקון שלה, כמו גם בשאלות על השפעת הזמן ופוטנציאל ההשתנות של פעולה הנרשמת בחומר. "אלה הרישומים מראים את תהליך היצירה:"

הפוסט ללא כותרת הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

קשה לתאר בפשטות את אופיו של ביתן הקיץ החדש מול בניין גלריה סרפנטיין שבגני קנזינגטון בלונדון, שתוכנן על-ידי צמד האדריכלים הספרדים סילגאסקאנו (ג'וזה סילגאס ולוסיה קאנו). הדרך הטובה ביותר, כך נראה, היא לדמות אותו לשני זחלי פרפר צבעוניים שהתיישבו על הדשא.

מקורו של הרעיון להקמת ביתני הקיץ בחצר הגלריה במסורת ארוכת שנים של אחוזות בריטיות, שבעליהן נהגו להקים בחצרן אוהל צבעוני (מרקיזה) למסיבו

One of the three main entrances, view from inside. selgas_cano_pavilion_ completed_ naaro – 2 Serpentine pavilion 2015, designed by selgascano (25 June – 18 October ) Photograph ( C ) NAARO

ת ולאירועים מיוחדים בחודשי הקיץ. בעבר נהגה גם גלריה סרפנטיין להקים מדי שנה אוהל ססגוני ורחב ידיים, שבו נערכו מפגשים בין האמנים המציגים בגלריה לקהל המוזמנים וכן מסיבות התרמה. זאת, בשל שטחה המצומצם של הגלריה והרצון שלא לפגוע בעבודות האמנות המוצגות בה.

בשנת 2000 העלתה מנהלת הגלריה, ג'וליה פייטון-ג'ונס, את הרעיון לפנות מדי שנה לארכיטקט שטרם בנה בבריטניה ולהזמין אותו לבנות את ביתן הקיץ בגן שבחזית הגלריה. הראשונה שנענתה להזמנה היתה זאהה חדיד, ואחריה הוזמנו מתכננים מובילים רבים אחרים, ביניהם פרנק גרי ודניאל ליבסקינד, טויו איטו וסטודיו סאנא, רם קולהאס וז'אן נובל. בשנים האחרונות בוחר צוות הסרפנטיין, שכולל גם את הנס אולריך אובריסט, מתכננים שאינם מוכרים אפילו לאנשי מקצוע, והסקרנות הולכת וגוברת.

גישתו של צמד האדריכלים סילגאסקאנו לתכנון דורשת, לפי עדות השניים, בנייה בזיקה לטבע בכלל ולסביבה בפרט. אשר על כן ניסו השניים להעניק למבקרים הזדמנות לחוות את האדריכלות דרך אלמנטים פשוטים כמו סטרוקטורה, אור, השתקפויות וצללים, מעברים מפתיעים וצבע וחומרים בלתי צפויים.

למבנה צורת צלב אלכסוני (X). שלושה מקצות הצלב הם כניסות מרכזיות, והקצה הרביעי מתרומם מעל למפלס הרצפה ומשמש במה לאירועים, המעוטרת בחלון גדול עגול הפונה לגן. בקצה זה יש כניסה צרה המיועדת בעיקר לצורכי הופעות. במרכז המבנה יש חלל פתוח המשמש להתכנסות וגם כבית-קפה. כל כניסה מאפשרת טיול שונה, שמתבטא בצבע אור, צורה בלתי רגילה והפתעות שונות שנוצרו בעזרת מערכת יריעות כפולה של פאנלים אטומים ושקופים למחצה, העשויים מבסיס פלסטי של פלואור (ETFE) ובהרכבי צבע שונים.

A drawing by the structural engineers AECOM, Pavilion Floor plan,

תרומת המהנדסים היא ללא ספק אחד ההישגים החשובים והמעניינים במבנה. ואולם, המבקרים אינם יכולים לראות את רוב מסגרות הסטרוקטורה העקומות, העשויות מצינורות פלדה דקים, מאחר שהן מכוסות במעטפת פאנלים פלסטיים צבעוניים. הסטרוקטורה חשופה רק במקומות שבהם היא ארוגה בסרטים פלסטיים צבעוניים. למעט שני עמודי פלדה דקים בשולי החלל המרכזי, פנים המבנה בכללותו חופשי מאלמנטים תומכים. מי שעקב אחר תהליך הקמתו של המבנה היה יכול להתרשם ממורכבותן של מסגרות הפלדה, שחוברו לרצפת הבטון לפני השלב האחרון, שבו כוסה השלד במעטפת.

כיום המבקר יכול להתרשם מיופיו של השלד בקטע שמתרומם מעל לבמת האירועים, הכולל את החלון המעניין הנשקף לגן. דרך נוספת להתרשם מיופייה ומורכבותה של הסטרוקטורה היא להתבונן ברישום האקסונומטרי של הסטרוקטורה והרצפה. טום ובסטר, שהיה אחראי על החלק ההנדסי מטעם חברת AECOM, אמר: "היינו צריכים להביא את כושר ההמצאה ההנדסית שלנו עד הקצה כדי לקבל את התנועה וקלות המבנה באמצעים כה מינימליים".

Night view of the pavilion.
cf 118621
Serpentine pavilion 2015, designed by selgascano (25 June – 18 October )
Photograph ( C ) John Offenbach

כאמור, לחלל המרכזי אפשר להיכנס מכמה פתחים מכיוונים שונים, והוא יארח את כל תוכניות הקיץ של הגלריה, ביניהן הרצאות והופעות שונות. הביתן עצמו משמש במשך היום בית-קפה למבקרים הרבים בגני קנזינגטון, ורק לקראת ההרצאות או ההופעות משתנה מערך הכסאות לשורות-שורות הפונות לעבר קצה החלל המרכזי, שם מתרוממת הרצפה מעט ומשמשת במה שעין-חלון קבועה בה.

בימי גשם, וכאלה יש לא מעט בקיץ האנגלי, מתגלה חולשה אדריכלית-טכנית של המבנה, כמעט בלתי נסלחת: דרך הפאנלים במרכז הגג הנמוך משולי המבנה חודרים מים המטפטפים לחלל המרכזי. ואולם, בימים ששמש קיצית זורחת בגן, משתלבים הלוחות והסרטים הפלסטיים למעין קליידוסקופ רבגוני וססגוני, ואווירת הקרנבל הצבעוני שורה על הכל.

"Serpentine Pavilion 2015", מול בניין גלריית הסרפנטיין בגני קנזינגטון שבלונדון. תכנון: הצמד Selgascano. נעילה: 18 באוקטובר 2015

הפוסט זחלי הפרפר המרהיבים של סילגאסקאנו הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

הפוסט קול קורא ליוצרים/ות ירושלמים/ות הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

קול קורא לפעולה אמנותית בגלריה שיתופית בת"א. במהלך סופ"ש 13-15.8 יתקיים "משחק" על-פי עקרונות ה-Scribble it Down בגלריה שיתופית לאמנות "חנינא". במסגרתו תתגבש, לזמן קצר, קבוצת אמנים שתפעל בזוגות וכקבוצה ובמסגרתה ייצרו האמנים עבודה שיתופית בחלל הגלריה.

התהליך מתבסס על מתודת הסבבים של Scribble it Down. במסגרת הפרויקט זוגות אמנים יקבלו זמן עבודה בחלל הגלריה. כל זוג יחליט בעצמו לגבי מהלך העבודה בחלל. לדוגמה, האם העבודה תהיה אישית או משותפת וכד׳. בתום כל סבב תתועד פעילות האמנים בחלל, ובסיום הפרויקט, ביום שבת בערב, יתקיים אhרוע חשיפה עבור היצירה שהתגבשה בין האמנים במהלך אותו סופ"ש.

לקראת התהליך יתקיימו מפגשי הכנה והיכרות בשעות אחה״צ בתאריכים: 30.7, 5.8.

ישנה חובת נוכחות למפגשים אלה.

Scribble it Down מושתת על יצירה שיתופית המתקיים מזה 3 שנים ונתמך ע"י ארגון iArtist

ו-Emergent artists Space. הפרויקט דוגל ביצירה בשיתוף פעולה ע"י בנייה של יצירה קולבורטיבית וניסיונית. המתודה מציעה תהליך בו התוצאה איננה ידועה מראש ומתגלה תוך כדי עבודה, התנסות ובנייה של קשר.עוד על הפרוייקט : http://emergentartspace.org/scribbleitdown/

להשתתפות אנא שלחו בקובץ PDF אחד:

1. פרטים אישיים: טלפון ומייל (במידה והם לא מופיעים ב-CV)
2. דימויים של עבודות מהשנים האחרונות (עד 7 דימויים)
3. הצהרת אמן ו-CV
4. מכתב מוטיבציה קצר, עד שתי פסקאות, שמפרט מדוע מעניין אתכם לקחת חלק בפרויקט

יש לשלוח עד לתאריך 22.7 למייל : scribbleitdown2015@gmail.com

לשאלות ניתן לפנות ל:  einat.moglad@gmail.com

הפוסט קול קורא – Scribble it Down הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

מיה גורביץ. ללא כותרת, 2015

מיה גורביץ, טשטש עקבותיך, 2015. פרויקט מיוחד לדימוי היומי, אוצרת: יעל רביד.

סדרה המבוססת על שירו של טוביה ריבנר. השיר משמש נקודת מוצא לדיון בשאלת האבולוציה של יצירת אמנות, ביצירה ובתיקון שלה, כמו גם בשאלות על השפעת הזמן ופוטנציאל ההשתנות של פעולה הנרשמת בחומר. "אלה הרישומים מראים את תהליך היצירה:"

הפוסט ללא כותרת הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

• מגזין "ערב רב" מארח: ציבי גבע, בית הנסן, ירושלים
• הפקולטה לאמנויות המדרשה, תערוכת הבוגרים 2015
• פיל סולומון, "קולנוע מעולם הגיימינג", בית הנסן בירושלים
• "זירת מחול" 2015 – פסטיבל המחול של הזירה הבין-תחומית
• שיח גלריה עם האמנית יעל אפרתי, מוזיאון פתח-תקווה לאמנות
• "לכתוב אדם, לכתוב מקום", סדנת כתיבה חד-פעמית בעקבות התערוכה "מקום זה", מוזיאון תל-אביב לאמנות
• שלושה אירועים ברצף בסדנאות האמנים בירושלים | "מאסטרצ'אט" | יום-הולדת 5 להוצאת הספרים העצמאית בוקימן | מאמר-מופע, "אומת הניכור", ז'אק סרבין
• שיח גלריה עם תמר לצמן ואודי אדלמן, גלריה אלפרד

ציבי גבע. צילום: אלעד שריג

מגזין "ערב רב" מארח: שיחה עם ציבי גבע
בית הנסן, ירושלים 

שני, 20.7.15, ב-20:00

האמן ציבי גבע, שייצג את ישראל בביאנלה לאמנות בוונציה 2015, מגיע לשיחה עם עורכי "ערב רב" יונתן אמיר ורונן אידלמן.
בימים אלה מציג גבע בוונציה את התערוכה "ארכיאולוגיה של ההווה" – מיצב מונומנטלי המשתרע על קירותיו הפנימיים והחיצוניים של הביתן הישראלי בעיר וכולל ציורים, פסלים וחפצים מטופלים. בשיחה בבית הנסן יציג גבע את עבודותיו האחרונות וישוחח על סוגיות של זהות ומקום, ייחודיות ומקומיות בעידן הגלובלי, וכן על נושאים אחרים העולים מעבודותיו. גבע, יליד 1951, קיבוץ עין-שמר, מתגורר ועובד בתל־אביב. הציג תערוכות יחיד רבות במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם וזכה בפרסים רבים, ביניהם פרס משרד התרבות והספורט על מפעל חיים.

בית הנסן, מרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה, רח' גדליהו אלון 14, ירושלים.
הכניסה חופשית.

אירוע בפייסבוק

צח שיף, תערוכת בוגרים 2015, הפקולטה לאמנויות המדרשה

הפקולטה לאמנויות המדרשה
תערוכת הבוגרים 2015

פתיחה: 22.7.15, ב-19:00
נעילה: 5.8.15

הפקולטה לאמנויות המדרשה מזמינה אתכם להיחשף למנעד הרחב והמרתק של השפות, הסביבות ותחומי העניין המרכיבים את תערוכת הבוגרים 2015. יותר מ-40 בוגרים מציגים השנה יחד במגוון מדיומלי רחב. אוצרים: רותי הלביץ-כהן וברק רביץ.קמפוס המדרשה לאמנות במכללה האקדמית בית ברל.

הכניסה חופשית.
לאתר התערוכה >>
לאירוע בפייסבוק >>

פיל סולומון, מתוך "Still Raining Still Dreaming", 2009, וידיאו HD צבע, סאונד, 12 דק'

פיל סולומון, "קולנוע מעולם הגיימינג", בית הנסן בירושלים

במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים 2015 יוצגו בבית הנסן בירושלים ארבעה מיצבי וידיאו דיגיטלי מאת במאי הקולנוע הנסיוני Phil Solomon. בסינמטק ירושלים יוקרנו חמישה סרטים מוקדמים של האמן, משנות ה-80 המאוחרות עד סוף שנות ה-90. עבודותיו של סולומון מוצגות לראשונה בישראל. זוהי הזדמנות נדירה לצפות בסרטים ובמיצבי הווידיאו, שאינם זמינים לצפייה אונליין. התערוכה תלווה בקטלוג שיכלול ראיון עם האמן, מאמר אוצרותי ותמונות סטילס רבות.

הצגת מיצבי הווידיאו של פיל סולומון בישראל היא הזדמנות לדיון ביצירתו לאור שאלת האונתולוגיה של "מקום" בעולם הגיימינג ובקולנוע נסיוני בכלל.ב-15 ביולי 2015 יתקיים בבית הנסן סימפוזיון בנושאים אלה בהשתתפות חוקרים מתחום הגיימינג (עיצוב, מדעי המחשב), וחוקרי קולנוע נסיוני. הדיון ינוע בין Machinima לקולנוע, אמנות וידיאו בעידן הגיימינג, חוויית המקום בסרטי הגיימינג של פיל סולומון ועוד. כן יתקיים מושב שיעסוק בתפיסת המקום בקולנוע אוונגרד במאה ה-20.

בית הנסן, מרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה, רח' גדליהו אלון 14, ירושלים.

"זירת מחול" 2015, נועה צוק ואוהד פישוף, "ADR". צילום: תמר לם

"זירת מחול" 2015 – פסטיבל המחול של הזירה הבין-תחומית

14–16 ביולי 2015

פסטיבל "זירת מחול" של הזירה הבין-תחומית, ירושלים, נוסד בשנת 2001 כמענה לצורך במסגרת נסיונית בין-תחומית בתחום המחול. במהלך השנים שימש הפסטיבל במה ליצירות חדשות של רבים מטובי היוצרים בארץ. בשנתו ה-15 יועלו ב"זירת מחול" שבע יצירות חדשות, במסגרת ארבע תוכניות.

היוצרים שיעלו עבודות חדשות, שנוצרו במיוחד לפסטיבל: אילנה בלסן, אופיר יודילביץ', אריאל כהן, איילה פרנקל, נועה צוק ואוהד פישוף, נועה שילה, אורי שפיר.
מנהל אמנותי: סהר עזימי. מנהל אמנותי של הזירה הבין-תחומית: גיא בירן.

כרטיס לתוכנית בודדת: 60 שקל. כרטיס לשתי תוכניות: 90 שקל. כרטיס לשלוש תוכניות: 110 שקל (10 שקלים הנחה לסטודנטים).הזמנת כרטיסים: טל' 02-6783378 או באתר האינטרנט של הזירה.
בית מזי"א לתיאטרון, רחוב מסילת-ישרים 18, ירושלים.

שני כרטיסים יחולקו לקוראי "רב ערב" הראשונים שישלחו מייל: info@mirabeinart.com

יעל אפרתי, "קילוואט-שעה", 2015. צילום: תומר אפלבאום

שיח גלריה עם האמנית יעל אפרתי
במסגרת התערוכה "ארמון הבדולח והמקדש הארור"
מוזיאון פתח-תקווה לאמנות
שבת, 18.7.15, ב-12:00

התערוכה היא אחד מתוצריו של מודל עבודה נסיוני ובלתי היררכי, שלו שותפים אוצרת התערוכה וקבוצה של 11 אמניות ואמנים המתייחסים בעבודתם לתפיסת המרחב העירוני ועיצובו. מה שהתחיל לפני כשלוש שנים כפגישות למידה משותפת וביקורי סטודיו הדדיים בהתייחס למחשבה על המושג "פיסול דוקומנטרי" הוביל לתערוכה משותפת זו, שכל העבודות המוצגות בה נוצרו במיוחד עבורה.

"Amal At Home". צילום: ונדי אוולד

"לכתוב אדם, לכתוב מקום", סדנת כתיבה חד-פעמית
בעקבות התערוכה "מקום זה"
מוזיאון תל-אביב לאמנות

שישי, 17.7.15, בשעות 10:00–12:30
מנחה: שרי שביט

סדנאות הכתיבה במוזיאון תל-אביב הן יוזמה חדשה משותפת למוזיאון לאמנות ולבית-הספר לכתיבה סדנאות-הבית של אורית גידלי ואשכול נבו. בסדנאות אלו תערוכות המוזיאון משמשות מקור השראה ליצירה וכתיבה. במהלך זה הקהל הופך מצרכן אמנות פסיבי ליוצר אקטיבי.
בתערוכה "מקום זה" משתתפים צלמים ממקומות שונים בעולם בנקודת מבטם על ישראל והגדה המערבית. המקומות והדמויות בתערוכה יעניקו למשתתפי הסדנה השראה לכתוב דמות שלמה, עגולה, שהמקום שהיא נתקלת בו בטקסט משמש מניע רגשי לעצם הקיום שלה.
מנחת הסדנה, שרי שביט, היא סופרת ומשוררת, עורכת מדור הספרים של ynet ומנחה בבית-הספר לכתיבה סדנאות-הבית.
מחיר הסדנה: 70 שקל כולל כניסה למוזיאון. הרשמה: 03-6077020.

"הבריכה היא אלגוריה משעשעת על המורכבות, האמביוולנטיות והקשיים שבחיי הנישואים". "הבריכה", כתבה ואיירה מרב סלומון, הוצאת בוקימן

שלושה אירועים בסדנאות האמנים בירושלים

"מאסטרצ'אט", איתמר שמשוני, הזדמנות אחרונה לצפות בתערוכה

אוצרת: מעין שלף
נעילה: שישי, 17.7.15, ב-12:00

ביום שישי הקרוב נדע כולנו מי הוא/היא
המאסטרצ'ט של ישראל…
האם זו תהיה זויה? או אולי מרים? יצחק? או יאיר?
עוד ארבעה ימים להכרזה.

יום-הולדת 5 להוצאת הספרים העצמאית בוקימן
שישי, 17.7.15, ב-12:00
הכניסה חופשית

בוקימן היא הוצאת ספרים עצמאית המתמחה במהדורות מוגבלות של ספרי אמן ושיתופי פעולה בינתחומיים בין אמנים וכותבים. ההוצאה הוקמה בשנת 2009 בשטוקהולם, על-ידי נינו ביניאשוילי ועמרי גרינברג. במסגרת חגיגת יום-ההולדת חמש לבוקימן בסדנאות האמנים בירושלים, המאיירת והכותבת מרב סלומון ("הבְּרֵכָה") והסופר עודד נעמן ("Journal of Absence"), שספריהם ראו אור בהוצאת בוקימן, יציגו את הספרים ויספרו על החוויות שביצירת ספר. איאן שטרנטל, מייסד ומנהל הוצאת הספרים העצמאית שטרנטל, המתמחה בספרי אמן ופועלת מניו-יורק וממונטריאול, ינחה דיון פתוח לקהל בנושא ספרי אמן והוצאות ספרים עצמאיות.במסגרת האירוע יושק "קיר אמן" בחלל של סדנאות האמנים ובו האמנית ומייסדת ההוצאה נינו בינאשווילי (נ' 1980 בגיאורגיה), העוסקת ברישום, הדפסי משי וספרי אמן, תארח תערוכת קיר של ספרי "בוקימן".

ז'אק סרבין

מאמר-מופע, "אומת הניכור", ז'אק סרבין

ז'אק סרבין יקרא מהפרויקט שעליו הוא עובד בימים אלה, מצגת פאואר-פוינט על ניכור ואיך (לא) לפתור אותו. סרבין (המכונה גם אנדי ביכלבאום) משתתף בתוכנית שהות האמן הבינלאומית של סדנאות האמנים בירושלים, בתמיכת קרן ירושלים. סרבין הוא אחד מצמד האקטיביסטים משבשי-התרבות היס-מן. דרך סדרה של אירועים מבוימים, שערורייתיים ומשעשעים, וכשהם מתבססים על העיקרון ששקרים יכולים לחשוף את האמת, היס-מן שואפים לבנות מודעות ולעורר מחאה על עוולות שנעשות על-ידי המגזר העסקי והממשלות. סרבין הוא גם סופר, ובימים אלה הוא עובד על מופע חדש. הוא לימד בפרסונס ובאוניברסיטת ניו-יורק.

סדנאות האמנים – גלריה ת(א)עשייה, רח' האומן 26, קומה 4, אזור התעשייה תלפיות, ירושלים. שעות פתיחה: חמישי, 16:00–20:00, שישי, 11:00–14:00.

תמר לצמן, "Left over, Studies of a Wandering Jew" , הדפסה דיגיטלית ארכיבאית, 60X80 ס"מ

שיח גלריה עם תמר לצמן ואודי אדלמן
במסגרת התערוכה "דבקה נפשי אחריך"
גלריה אלפרד

תערוכת היחיד החדשה של תמר לצמן, שאוצר: אודי אדלמן, עוסקת בדמותו של היהודי וביחסו אחוז התזזית לאירופה. לצמן מייצרת פוטוגרמות מהצמח "היהודי הנודד" ומהדהדת את דמות היהודי כשאלת מחקר בביוטופ. בעבודות הווידיאו, הצמח מתעורר לחיים והופך ממושא בחינה מדעית למה שאינו ניתן לזיהוי או חיזוי. הוא הופך מרדוף לרודף, ממושא לשאלות לדורש תשובות. מה שהתחיל כמסע של לצמן לבירור מקומו של היהודי מסתעף והופך לאובססיה בהתחקותה אחר חנוך קון, מלחין "הדיבוק". מה שהתחיל כמחקר פסבדו-מדעי על היהודי הופך להיות הדיבוק של האמנית ביצירת גוף העבודה ושיקופו של הבלתי ניתן למחקר.תמר לצמן עוסקת בצילום סטילס וידיאו. בעלת תואר שני ב-School of Visual Arts, ניו-יורק,  וזוכת מענק מכון שפילמן לצילום לשנת 2012. עבודותיה הוצגו בארץ ובעולם.

הפוסט רב ערב 14.7.2015 הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

שלום, דנה יואלי, ספרי על הספר שלך, "אשוחית".

"זה התחיל כשהקשבתי לתמלולים של שיחות שערכו עם סבא שלי לפני שהוא נפטר. הוא עלה לארץ ב-1936 לבד, בלי כלום. השאיר שם את המשפחה שלו והחליט שהוא עולה. היה לו זיכרון חריג. לימים הוא נהיה טופוגרף, והוא תיאר לבן-דוד שלי את העיר שבה גדל: את החלבן מול הבית שלהם, את בית-הספר שבו למד. הכנתי רשימה מהתמלולים, ואיתרתי את כל המקומות שהוא סיפר עליהם. 13 מקומות שסבא שלי תיאר, שהוא זכר 80 שנה. בכל נקודה כזאת קטפתי פרחים שהיו בסביבה, שמתי בתוך הז'קט כדי שלא יראו, הגעתי למלון, צילמתי כל פרח מארבע נקודות מבט, הדפסתי את הפרחים, גזרתי אותם והרכבתי מחדש זרים. כלומר, אלו זרים של ניירות, תצלומים של תצלומים גזורים. כל נקודה כזאת יש לה סיפור והיא מצוינת בקואורדינטה. אם תכניס אותה לגוגל, תמצא את המקום".

דנה יואלי, מתוך ״אשוחית״

למה בחרת לשים את הקואורדינטות?

"בין השאר כי אני עובדת על רצף מהמקום האוניברסלי למקום המסוים, מהמקרה הפרטי למקרה הפומבי, או הכללי. וגם, אני מטילה ספק באמיתות של הדברים האלו. עד כמה הזיכרון של סבא שלי תקף? מה המשמעות של הזכרונות האלו? מה משמעות הזמן? מה המשמעות של המהלך שאני עושה? אני עוסקת הרבה בהנצחה, בארכיטקטורה של הנצחה. היא אמורה להצדיק את מערכות הכוח שיסדו את הרעיונות האלו של זיכרון, זכירה והנצחה. ואתוס? בשביל מה הוא נוצר? כדי לאפשר לדברים מחרידים להתרחש כאן".

הסיפור של סבא שלך הוא כלי לברר משהו אישי.

"סבא שלי הוא לא הנושא של העבודה שלי. העבודה קשורה יותר לאיך מערכות קבוצתיות יוצרות תודעה באמצעות מנגנונים של זיכרון, כמו הספר הזה, אבל גם מנגנונים של הנצחה. אלו מערכות ארכיטקטוניות שאתה אמור להבין איך להתמצא מולן. אתה יודע איך להתנהג מול קיר הנצחה, נכון? זה משהו שמוטבע בך. אני מחפשת דימוי מוכר. השחזור שלו, או המפגש המחודש איתו, ייצור את הקשבה טיפה יותר ממושכת של הצופה. זה דובר בשפה שאתה מבין. זה מפעיל אותנו בצורה גופנית. השאלה היא איך אתה מתחיל לפרום את זה. עוד לפני שנתחיל, האובייקטים האלו כבר שמים אותנו בדריכות פיזית.

"אתה יודע, יכול להיות ששבדי יסתכל על תצלום אוויר צבאי ויגיד, 'יש פה מסלול מקסים לטיול'. זה הרעיון, שאנחנו כקהילה רואים את הדבר הזה, וקוראים אותו בפריזמה מאוד מלאכותית. וזה חומר שחשוב לי להשתמש בו. אם אתה מסתובב במזרח אירופה, ארכיטקטורה ברוטליסטית זה אוונגרד. קשה להסביר לאירופים שהיה איזה ארכיטקט, שהלך לאיזה בית-ספר, הגיע לישראל ובנה את כל קופות-החולים באותה הצורה. כל אנדרטה, כל עירייה, כל תחנה מרכזית של אגד. המרחב הציבורי כולו נראה ככה. וזה גם מעניין, כי אם הכל נראה אותו דבר, כבר נוצרים בתוך זה ניואנסים. אתה יכול לדעת מתי זה בית-הבראה, מתי זה קופת-חולים. מתי אתה עומד מול קיר הנצחה ומתי אתה עומד מול שיכון. יש כבר שפה. זה משתכלל, יש הרבה אספקטים של בטון שאפשר לדבר עליהם".

דנה יואלי, מתוך ״אשוחית״

למה צריך לנסוע לגרמניה כדי לדבר על משהו מקומי?

"שאלה טובה. זה בעצם מקרה. כמה שהסיפור יותר משכנע, כמה שהקונטקסט יותר מפתה, ככה הזעזוע יהיה יותר גדול, יהיו לך שותפים למסע. בפורמט האינטימי של ספר זה לא מחריד. אבל אז, באטיות של הצפייה, מתגלה שמשהו שם לא בדיוק בסדר. בנקודות תאורה, הריבוי שלהן, משהו בצללים, משהו בחלוקה הדיכוטומית בין החלק האופקי של הדברים לחלק האנכי. הצפייה בצילומים הקטנים. זה מעורר אי-נוחות מתגברת. חלק מהעניין הוא שאני לא באמת מאמינה לזכרונות של סבא שלי, כי אני לא מאמינה במה שזה אמור להצדיק".

אם המרחב מעצב את האדם הפרטי דרך כלים כמו זיכרון ואדריכלות, אם את יכולה לקחת את עצמך כדוגמה?

"אתה שואל אותי על ההיסטוריה שלי? אני לא שונה, הדבר הזה תקף גם לגבי. זה חלק מהדי.אן.איי שלנו. ואנחנו צריכים להתקומם על זה שיש מערכת שלמה שמנסה לחנך אותנו, עד גיל 18 ואז בצבא ואז במרחב הציבורי. זה רצף שאתה נולד לתוכו ומתהווה לתוכו. כולנו מבינים את השפה הזאת. זה מטא-סבטקסט. כשהתחלתי לעבוד בפיסול, התחלתי עם קיר שפריץ. חשבתי שכולנו מכירים את הקיר שפריץ מהארכיטקטורה, שתכל'ס כולנו השתפשפנו על קיר שפריץ בתור ילדים. זה הדבר שמעסיק אותי".

דנה יואלי, מתוך ״אשוחית״

אבל את לא מדברת על עצמך, את מנסחת את העבודה שלך כמעשה כלפי הצופים. אם את זועמת, חסר לי הזעם.

"אני בקונפליקט עם זה. האם אנחנו זכאים לחוש רגשות לאומיים, או לא? אני לא יודעת. זה גם מפעיל את האמנות שלי. אתה מדבר על זעם? זאת שאלה מאוד טובה. עד כמה אתה יכול לעשות עבודה שמתעסקת במשהו שקורה בכאן ועכשיו. ויש מורכבות גדולה, כי בסוף אתה מדבר על משהו מאוד-מאוד ספציפי. בעבודות אני מנסה להשתמש בדגם, במודל. למשל עם הזרים. הם גם רפליקה, זה סמל של זר, זה סמל של סמל. זה גם סמל של משהו חי, והוא מת. באמצעות הדגם אפשר לדבר על חיי נצח ולהרחיק את זה מהממשות הספציפית של הרחוב, של הפרח שמצאתי בו. כי למי אכפת? זה להפוך את הפרח למשהו יותר נקי, יותר אוניברסלי".

למה עלים?

"ידעתי שאני רוצה לעשות משהו לזר העגול, שיש לו היסטוריה מאוד ספציפית. פעם זה היה זר ניצחון שהפך לזר זיכרון. יש קברים גרמניים שמעוטרים בזרים כאלו, חיקוי של הזר הרומי, עם עלי דפנה. זה המקור. בישראל זה גם הפך לסמל, בהיפוך מעניין, כי כשעשו את חג שבועות, רצו לתת לו תוכן. נתנו לו תוכן צפוני, של גרמניה וסקנדינביה, שהיו גלגלי תבואה. ואז זה הפך שוב לזרי זיכרון. הצורה הזאת היא כבר לא תמימה. אם אני מדברת על איך כולנו שותפים ופועלים ומבינים משהו בדי.אן.איי שלנו, אז גם מול זר יש לנו הבנה משותפת, זה ברור שאנחנו מגיבים לזה.

"רציתי פרחים גם בגלל הרומנטיקה הגרמנית – אחד מהכוחות שפועלים אצלי בתחושה של משיכה ודחייה סימולטנית. וגם, הפרחים האלו הם ללא שורש. כל הצורות מאוד סגנוניות ונעשו באגרסיביות ובמהירות עם מספריים. הצילום הוא כמו צילום בלשי. המצלמה תלויה, אני לא מביטה בעינית, אלא פשוט מצלמת. המחשבה היתה שכמו ששולחים גשושית, כמו ששולחים מצלמה לצלול לעומק, או רובוט שמפרק פצצה, מין התקן. העלים או הפרחים או הגבעולים האלו שייכים לרגע אחד בזמן בלבד. הם רטובים, הם יבשים בדיוק, הם שייכים לרגע הזה, וזהו. אני חונטת אותם ברגע הזה".

דנה יואלי, מתוך ״אשוחית״

כמה זמן עבדת על הפרויקט בסך-הכל?

"בערך שנה. העבודה התחילה קצת לפני שנסעתי, כי הייתי צריכה לתאם ולתכנן. עשיתי הפסקה בגרמניה, הרגשתי דווקא ששם לא נכון לעבוד ממש. אספתי את החומרים, בניתי ארכיון, ורק בחזרה בסטודיו המשכתי לעבוד על זה. הרגשתי שמשהו במנטליות שם נורא מקרבן, ואני לא רוצה להיות חלק מזה. אני שונאת את המלה הזאת, לקרבן, אבל זה שם אותך במקום, בעמדה יותר פסיבית. יותר רפלקסיבית לאתוס, לסיפור, לעוול, להיסטוריה".

מבחינתך זה פרויקט שנמצא ברצף עם העבודות שלך?

"לגמרי. חשבתי שהוא שונה מהעבודות שלי, אבל היום אני רואה אותו ממש כבני. ממשפחת העבודות שלי. בעיקר דרך הסיפור של הדגם. העבודות שלי הן הרבה פעמים שחזור, וגם העבודה הזאת יוצרת דגם של טיול, של מסע, כל הפרויקט הוא בשפה של טיול שורשים, עם הדגמים הקטנים של הזרים, גם של האלבום עצמו, אפילו בדגם של הספר. יש מסורת לדבר עליה – של טיול, של שורשים, של אלבום. ואז ברגע שזה עובר עיבוד, או שחזור, המבט שלך מושהה. אני מרוויחה עוד שנייה. אתה מתעכב. כשזה קורה, אתה נהיה מעורב רגשית. ברגע שהמבט שלך מושהה, ברגע שאתה נשאר עוד שנייה, זאת ההזדמנות שלך להשתתף בעבודה".

בואי נדבר על צילום. החומרים שלך בדרך כלל אחרים. למה ספר?

"על זה דווקא קל לענות, עשיתי ספרים בעבר. לעומת זאת, על צילום אין לי מה להגיד. אני לא מהתחום. זאת מדיה נורא בעייתית, שאני לא בעדה. זה תחום זחוח, הוא מתעניין, רמת המעורבות שלו היא פרובלמטית. אני לא משמיצה ואומרת משהו שאנחנו לא יודעים. היה לי חשוב לקשור את הפרקטיקה שלי לבילוש ואיסוף ראיות. הראיות מפוברקות, הן לא מוליכות לשום דבר. אלו הוכחות לכלום. כל הדברים האלו בונים נארטיב ומפרקים אותו כל הזמן. לא ראיתי שום דרך אחרת חוץ מצילום, אולי מלבד לכתוב את הסיפור. זה קשור להשהיה, למעורבות שלי, המעורבות הרגשית שלי שהופכת למעורבות פיזית, ויש משהו שנכון בזה לעבודה.

"לא הייתי אומרת שאני מתחזה לצלמת, אבל אין שום דבר שאני מומחית בו חוץ מרישום. כל שאר הדברים הם מה שצריך כדי שזה יעבוד. אני לא יודעת לעשות בטון, אני לא יודעת לעשות שליכטה. וזאת העבודה שלי בשנים האחרונות – לעשות את המינימום הנדרש בשביל שזה יהיה בסדר. וגם כאן, הצילום הוא כלי. הוא שפה שאנחנו מבינים, שקשורה לאיסוף, לראיות, לחוויה, לסיפור, למזכרת, לתיעוד. ויש עוד משהו עם הצילום, שהוא תמיד מנגד. הצלם הוא אדם מתעניין, ולכן הוא אדם בעייתי. הוא מביט בדברים ממרחק. זה תחום מאוד גברי, כמו הציור בעבר, שהיה קשור לפרספקטיבה, לאיך מארגנים את העולם. צילום הוא פרויקט גברי. כאשה, זה חתרני להשתתף בפרויקט הזה, ואני עושה את זה באמצעי גרילה. אני לא יודעת לצלם, אני לא יודעת לעשות בטון, אני גוזרת חרא, ומנסה לשכנע את כולם שזה עובד".

יש מעט מאוד טקסט בספר. מאיפה הוא מגיע? מה הן הנקודות המסומנות?

"יש טקסט אוצרותי, ויש את הטקסטים שהגיעו ממקורות שונים, הם לא שלי. מהתמלול של סבא שלי, משפט משקספיר, מברכט ומברושור פרסומי. הנקודות הן הפיזור של הקואורדינטות. זה לא מפה, זה לא קנה-מידה. רק היחס ביניהם שמור".

למה לא לרשום את המסע? את אומרת שזאת המדיה שאת מתמחה בה.

"אני לא סנטימנטלית עם הטכניקה. זה לא אחראי. כמה שאני עושה יותר דברים, זה נהיה יותר ספציפי. וכמו שאמרתי, יש בפעולה של לצלם בלי לדעת איך גם משהו פמיניסטי".

דנה יואלי, מתוך ״אשוחית״

הספר שלך מעוצב ומדויק, אני לא מאמין לך שהטכניקה זרה לך. זה קצת רומנטי אפילו.

"זה לא היה עובד אחרת. מזתומרת לא מאמין לי? אני משקיעה הרבה מאוד מאמץ לעשות דברים כמו שאני רוצה. אחת הסיבות לזה שאני נורא מתאמצת היא שאין לי שורשים. אין דבר אחד שעליו אני אומרת, 'זה מה שאני עושה, אני באה בבוקר, מציירת'. אני לא יכולה לצייר שנים אותה פיסת קיר. ותראה, גם אין לי הפריבילגיה הזאת. אני יותר מדי נוירוטית. יש בעבודה שלי מאמץ הפקתי, מאמץ טכני, אבל אתה מכה שורשים ברגע שאתה אומר, זה מה שאני עושה. ואני לא מכה שורשים. זה נשמע כאילו אני לא מחויבת, רק שזה לא זה. הטכניקה תמיד תהיה פריזמה שדרכה אני עובדת. תמיד המוליך של העבודה שלי הוא הנושא, העבודה, הקונטקסט, אף פעם לא הטכניקה".

התערוכה "אשוחית" של דנה יואלי מוצגת בסדנאות האמנים, רח' קלישר 5, תל-אביב, ותינעל ב-18.7.15

הפוסט "האתוס נוצר כדי לאפשר לדברים מחרידים להתרחש כאן" הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

* גרסת בטא
** המדריך נוצר בשיתוף עם המדור "גלריה" בעיתון "הארץ"

• תערוכות נפתחות
• תערוכות נסגרות
• אירועים
• גלריות לאמנות
• חללי תצוגה
• מוזיאונים לאמנות

***

נפתחות, 16.7–18.7

יום חמישי (16.7)

• מוזיאון הרמן שטרוק. חיפה (ארלוזורוב 23). ההשפעה הגרמנית על האמנות הישראלית תיבחן בתערוכה הקבוצתית "בצלאל החדש", שתיפתח היום. אוצרת: עירית שלמון.
• מכון אבני. תל-אביב (אילת 7). תערוכת הבוגרות של המחלקה לאמנות תיפתח הערב. מציגות: ויקטוריה טורגוד, ג'ני דאין, הילה גנור, דנה אלבז, מרטינה צינקווה.
• שנקר. רמת-גן (ז'בוטינסקי 8). תערוכת הגמר של מחזור הבוגרים הרביעי של המחלקה לאמנות רב-תחומית תיפתח הערב.
• מכללה אקדמית הדסה. ירושלים (הנביאים 37). תערוכת הבוגרים של החוג לעיצוב תעשייתי מכליל ושל החוג לתקשורת צילומית תיפתח הערב.
• מוסררה. ירושלים (הע"ח 9). תערוכת הבוגרים במחלקות צילום, ניו-מדיה ומוזיקה חדשה תיפתח הערב. בוגרי המסלול לפוטותרפיה יציגו במתחם נפרד (שבטי-ישראל 22) עבודות מתוך התהליכים הלימודיים.
• גלריית המדרשה. תל-אביב (הירקון 19). הערב תיפתח תערוכת הבוגרים של התוכנית ללימודי המשך באמנות. אוצרת: סאלי הפטל-נוה.
• מרכז חייק לאמנות עכשווית. יפו (לואי פסטר 4). תערוכת היחיד של ענבל מארי-כהן, "הבל הבלים", המורכבת מסדרת ציורים, תיפתח הערב. אוצרת: רויטל סילברמן-גרין.
• גלריה טובה אוסמן. תל-אביב (בן-יהודה 100). "אוזיאש הופשטטר", תערוכת זיכרון שתציג מעבודותיו של הצייר היהודי, תיפתח הערב. אוצרת: חנה ברק-אנגל.
• מוזיאון בית לוחמי-הגטאות. קיבוץ לוחמי-הגטאות. "להציל את הילדים, 1938–1945", תערוכה החושפת את הסיפורים הלא-מוכרים של הילדים היהודים שהוסתרו בצרפת וניצלו בעזרת הארגונים המחתרתיים, תיפתח אחר הצהריים.

יעקב פינס, "נערה בטורבן", 1964. מוזיאון הרמן שטרוק, חיפה

יום שישי (17.7)

• בית האמנים. תל-אביב (אלחריזי 9). שלוש תערוכות ייפתחו בצהריים: האמנית אסתר שניידר תציג את התערוכה "פרח טווס הירח", שתכלול עבודות תלת-ממדיות מהשנים האחרונות. אוצרת: שרית שפירא; אמנית הקרמיקה יעל עצמוני תציג את תערוכתה "כד, ורוד, צלהב". אוצרת: אירנה גורדון; ושי אדם יציג את התערוכה "בהיה".
• גלריה משרד. תל-אביב (זמנהוף 6). האמן יהושע פרונט יפתח בצהריים את תערוכתו "קליידוסקופ". אוצרת: רחל סוקמן.

אסתר שניידר, "הישו השני שלי", 2015. בית האמנים, תל-אביב

יום שבת (18.7)

• גלריה מרכז ההנצחה. קריית-טבעון. יעל אורן-סופר, הדר סייפן ואלה ליטביץ יציגו את עבודותיהן בתערוכה "מוצק", שתיפתח בצהריים. אוצרת: טלי כהן-גרבוז.
• גלריה יאיר. תל-אביב (אבן-גבירול 6). מיכל בקי, שולי בר-נבון ואוזיאש הופשטטר ישתתפו בתערוכה קבוצתית שתיפתח הערב, כשהמשותף להם הוא העיסוק במהות האדם וקיומו באופני ביטוי אקספרסיביים וסימבוליים.
• גלריה שלוש. תל-אביב (מאז"ה 7). תערוכת הסאונד "איים בזרם" תיפתח הערב במסגרת הפסטיבל "צליל מעודכן". אוצר: ירון דויטש.
  

אוזיאש הופשטטר, ללא כותרת, שנות ה-90. גלריה יאיר, תל-אביב

***

נסגרות

• ג'ולי מ.: ליאת אלבלינג, "דברים כשלעצמם". עד 18.7.
• זומר: גיא זגורסקי, "נוסטוס". עד 18.7.
• טובה אוסמן: חניתה בן-ז'נו, "עבודות". עד 18.7; מקס פרידמן, "גן חיות". עד 18.7.
• אטליה שמי: שוקה גלוטמן/יחיאל שמי, "All is wrong; Everything is fine". עד 18.7.
• בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי (תל-אביב): אתי לוי, "מחיקה חלקית"; איריס סינטרה, "איים בזרם"; איריס חבר, "… חבל…"; איילת עמרני נבון, "לא כך נשים בנות תמותה"; עטרה איתן, "תמיד שומקום הופך לבית"; שרון פידל, "מערכת עצבים 2, פרט מתוך". עד 18.7.
• גלריה חנקין: ורד עותמי, "צבע אדום". עד 18.7.
• גלריה כברי: נעם ונטורה, "30 מטר מהבית". עד 18.7.
• הגלריה לאמנות רמות-מנשה: סימה מאיר, "מגלי עולם". עד 18.7.
• המרכז לאמנות עכשווית: טוני נבוק, "שעות עגולות".; אוליבר לאריק, מיצב פיסולי ווידיאו. עד 18.7.
• סדנאות האמנים (תל-אביב): קארין אליהו, "משקפת". צילום. עד 8.8; דנה יואלי, "אשוחית". צילום והשקת ספר אמן. עד 18.7.
• סדנאות האמנים, גלריה ת(א)עשייה: איתמר שמשוני, "מאסטרצ'אט". עד 17.7.
• עמליה ארבל: מוטי דריאל, "ממגע הבד למגה-בייט". עד 22.7.
• בית התפוצות: "תופרי החלומות". עד 19.7.
• מוזיאון בר דוד לאמנות ויודאיקה: שמואל טפלר, "שירת הצבעים". עד 18.7.
• מוזיאון תל-אביב לאמנות: דייוויד הוקני, "מלים ותמונות". עד 18.7.
• משכן לאמנות עין-חרוד: חיים מאור, "יהודי טוב". עד 21.7.

***

אירועים

• המכללה האקדמית תל-אביב יפו: יום עיון להשקת הספר "100 שנות אמנות הדפס בישראל". תערוכה נלווית לספר בסדנת ההדפס ירושלים. ו', 17.7, 13:30-10:00.
• משכן לאמנות עין-חרוד: שיח גלריה בתערוכות. מדי ו', 11:30, שבת, 13:15.
• גלריה חזי כהן: שיח גלריה בתערוכה של גלעד אופיר, "עבודות חדשות". ו', 17.7, 12:30.
• מוזיאון נחום גוטמן לאמנות: מיצג "לווייתן בים" מאת נאווה פרנקל, במסגרת התערוכה של גילי אבישר, "לווייתן". ו', 17.7, 12:30.
• הגלריה לאמנות רמות-מנשה: שיח גלריה בתערוכה של סימה מאיר, "מגלי עולם". שבת, 18.7, 11:30.
• מוזיאון פתח-תקווה לאמנות: שיח גלריה בתערוכה "ארמון הבדולח והמקדש הארור". שבת, 18.7, 12:00.
• מוזיאון ישראל: שיח גלריה בתערוכה "יד ביד". ג', 21.7, 19:00; שיח גלריה בתערוכה "רמברנדט מאמסטרדם ומירושלים". ד', 22.7, 12:00; הדרכות בתערוכה "קיצור תולדות האנושות". ב', ד', 12:30, ג', 19:00-16:00, ו', 13:00-10:00. סיור יום-הולדת ברחבי המוזיאון. הרשמה באגף הנוער. 20 שקל. א'-ב', ד'-ה', 12:00.
• בית האמנים ירושלים: מפג בתערוכה "מאסף/תצוגה לא שימושית". ג', 21.7, 17:30.
• מוזיאון פרטי פרסלר: "פסי גירש 2015-2006". צילום. וולפסון 54, תל-אביב. א'-ה', 15:00-10:00, ו', 14:00-10:00. עד 28.7.
• יד-ושם, ביתן התערוכות: "ילדות בשואה, כוכבים בלי שמים". סטודנטים מהמחלקה לעיצוב תקשורת חזותית ב-HIT מכון טכנולוגי חולון ומהמחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל מציגים סרטונים על ילדים בשואה. הר הזיכרון, ירושלים. א'-ד', 17:00-09:00, ה', 20:00-09:00, ו', 14:00-09:00. ללא מועד סיום.
• פרישמן 46 (בלובי): "דיאלוג בלובי". עבודות של ציבי גבע, סיגלית לנדאו, משה קופפרמן ואחרים לצד אריגי קילים עתיקים. ללא מועד סיום.

***

תערוכות בוגרי בתי-ספר לאמנות

• המרכז האקדמי ויצו חיפה: תערוכת הבוגרים, תקשורת חזותית, ארכיטקטורה, צילום ומדיה. הגנים 21, המושבה הגרמנית, חיפה, טל' 1-800-770-990. א'-ה', 18:00-12:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 20:00-10:00. פתיחה: ד', 22.7, 20:00. עד 1.8.
• בית ברל: תערוכת בוגרי תואר ראשון באמנות. הפקולטה לאמנויות, מכללת בית ברל, טל' 09-7478788. א'-ה', 20:00-12:00, ו', 14:00-10:00. פתיחה: ד', 22.7, 19:30. עד 5.8.
• המכון הטכנולוגי חולון HIT: "סלון קיץ". תערוכת בוגרי עיצוב פנים, תקשורת חזותית ועיצוב תעשייתי. הופיין 63, חולון. א'-ב', ד'-ה', 22:00-16:00, ג', 22:00-10:00, ו', 13:00-10:00. עד 29.7.
• מוסררה: תערוכת בוגרי המחלקה לצילום וניו-מדיה. הע"ח 9, ירושלים. א'-ה', 20:00-10:00, ו', 14:00-10:00. עד 30.7.
• מנשר: תערוכת בוגרים צילום/אמנות. דוד חכמי 18, תל-אביב, טל' 03-6887090. א'-ה', 19:00-11:00, ו'-שבת, 15:00-11:00. עד 25.7.
• מכללה אקדמית הדסה: תערוכת החוג לתקשורת צילומית. הנביאים 37, ירושלים. א'-ה', 14:00-10:00, 20:00-16:00, ו', 13:00-09:00. עד 24.7.
• גלריית המדרשה: תערוכת בוגרי התוכנית ללימודי המשך באמנות של המכון האקדמי בית ברל. הירקון 19, תל-אביב. עד 1.8.
• מכון אבני: תערוכת בוגרי המחלקות השונות. אילת 8-7, 17, 23, תל-אביב. א'-ה', 20:00-10:00, ו', 13:00-10:00. עד 26.7.
• שנקר: חגיגה של תערוכות סוף שנה: אמנות רב-תחומית (בניין עלית, ז'בוטינסקי 8, רמת-גן); מחלקת עיצוב פנים תארח כנס על גני הילדים של המחר (ה', 16.7, 15:30, אודיטוריום 2000, בניין מיטשל, קומה 3); תקשורת חזותית (בניין מיטשל, קומות 7-6, גלריית לורבר); עיצוב תכשיטים (בניין פרניק, קומה 3); הנדסת תוכנה (רק בימים ה', 16.7, 23:00-20:00, ו', 17.7, 13:00-10:00, בניין פרניק, קומה 2); עיצוב טקסטיל (בניין פרניק, קומת קרקע); תואר שני בעיצוב (קפטריה בבניין תואר שני). בניין פרניק ובניין תואר שני ברח' אנה פרנק 12, רמת-גן. בניין מיטשל ברח' ידע-העם 8, רמת-גן. אפשר לעבור בין שני הבניינים. א'-ה', 22:00-10:00, ו', 13:00-10:00 (א', 26.7, סגור). עד 31.7.
• בית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית: "ארכיאולוגיה עתידית", בוגרי המכון לאמנויות תל-חי. העמל 17, תל-אביב, טל' 03-5182257. ב'-ה', 19:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00. עד 18.7.
• גרנד Art: "זכר ונקבה ברא אותם". המחלקה לאמנות בסמינר הקיבוצים. גרנד קניון, חיפה. א'-ה', 20:00-12:00, ו', 13:00-10:30. עד 4.8.

***

גלריות לאמנות

• אגריפס 12

"מציאון". תערוכה קבוצתית. עד 22.8.

אגריפס 12, ירושלים, טל' 077-5404897. ב'-ה', 19:30-16:30, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• אינדי, גלריה שיתופית לצילום

"צהוב עם ורוד". מיצב צילומי. עד 1.8.

שביל-המרץ 5, בניין 7, קומה 3, תל-אביב. ג'-ה', 19:00-12:00, ו-שבת, 14:00-11:00.

• אלון שגב

טוני נבוק ואיתן בן-משה, "לשחרר פרפר". קולאז'ים, רישומים, עבודת קיר (נבוק); פסלי גבס וזכוכית (בן-משה). פתיחה: ה', 23.7. עד 28.8.

שדרות רוטשילד 6, תל-אביב, טל' 03-6090769. ב'-ה', 18:00-10:00, ו', 13:00-10:00.

• אנגל

ליאוניד בלקלב, "אור גנוז". עד 25.8.

בן-יהודה 100, תל-אביב, טל' 03-5225637. א'-ה', 20:00-10:00, ו', 14:00-10:00.

• ברוורמן

"Re:Start". אמני הגלריה מציגים יצירות מהשנים הראשונות. עד 14.8.

השרון 12ב', תל-אביב. טל' 03-5666162. ג'-ה', 19:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• גבעון

ירוסלב מודזלבסקי ולאון טרסביץ', "מעבר לריאליזם ולאבסטרקט". ציור. עד 1.8.

גורדון 35, תל-אביב, טל' 03-5225427. ב'-ה', 18:00-11:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 14:00-11:00.

• ג'ולי מ.

ליאת אלבלינג, "דברים כשלעצמם". עד 18.7.

בצלאל יפה 10, תל-אביב, טל' 03-5607005. ב'-ה', 18:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• גורדון

תערוכה קבוצתית מאוסף הגלריה. מוצגת במקביל גם בגורדון 2. ללא מועד סיום.

בן-יהודה 95, טל' 03-5240323. ב'-ה', 19:00-11:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 13:00-10:00.

• גורדון 2

תערוכה קבוצתית מאוסף הגלריה. מוצגת במקביל גם בגורדון. ללא מועד סיום.

נתן החכם 4, תל-אביב, טל' 03-5290011. ב'-ד', 14:00-11:00, ה', 19:00-11:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 13:00-10:00.

• גלריה בנימין

"Horror Vacui". תערוכה קבוצתית על תנאי הצפייה של הקהל בגלריה. עד 1.8.

צ'לנוב 28, תל-אביב. ד', 14:00-11:00, ה', 19:00-16:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• גלריה ג'ינא לאמנות נאיבית

"חגיגת קיץ 2015". עד 28.8.

דיזנגוף 255, תל-אביב, טל' 03-5444150. ב'-ה', 21:00-12:00, ו' וערבי חג, 14:00-10:00.

• גלריה חזי כהן

גלעד אופיר, "עבודות חדשות". צילום וידיאו; שי קון, "סכום חלקיו". עד 22.8.

וולפסון 54, תל-אביב, טל' 03-6398788. ב'-ה', 19:00-10:30, ו', 14:00-10:00, שבת, 14:00-11:00.

• גלריה ליאונרדו

"רקמת שיר". שירים רקומים על בד. עד 27.7.

בית הקיבוצים, ליאונרדו דה-וינצ'י 13, קומה 2-, תל-אביב, טל' 054-6747446. א'-ה', 20:00-08:00, ו', 13:00-08:00.

• גלריה P8

עפרה אוחנה, "מנומר". ציור. עד 8.8.

יהודה הלוי 79 (בחצר), תל-אביב, טל' 8616001־050. ד'-ה', 19:00-11:00; ו'-שבת, 15:00-11:00.

• דביר

"שיבולת". תערוכה קבוצתית. עד 5.9.

ראשית חוכמה 14, תל-אביב. ג'-ה', 18:00-11:00. ו'-שבת, 13:00-10:00.

• הקיבוץ

מרב סבירסקי, "ארץ". מיצב. עד 1.8.

דב הוז 25, תל-אביב, טל' 03-5232533. ב'-ה', 15:00-11:00, 18:00-16:00; ו', 14:00-11:00, שבת, 14:00-11:00 (לתערוכה של סבירסקי בלבד, בנוכחות האמנית).

• זומר

גיא זגורסקי, "נוסטוס". פיסול. עד 18.7.

שדרות רוטשילד 13, תל-אביב, טל' 03-5166400. ב'-ה', 18:00-10:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 13:00-11:00.

• טובה אוסמן

אוזיאש הופשטטר, תערוכת זיכרון. רישום וציור. ללא מועד סיום; חניתה בן-ז'נו, "עבודות". עד 18.7; מקס פרידמן, "גן חיות". מיצב חלון. עד 18.7.

בן-יהודה 100, תל-אביב, טל' 03-5227687. ג'-ה', 13:00-11:00, 19:00-17:00; ו', 13:00-11:00.

• יאיר

מיכל בקי, שולי בר נבון ואוזיאש הופשטטר, עבודות העוסקות במהות האדם וקיומו. פתיחה: שבת, 18.7, 20:30. עד 20.8.

אבן-גבירול 6, תל-אביב, טל' 03-6956927. ב'-ה', 19:00-12:00, ו', 14:00-11:00.

• ליטבק קונטמפוררי

"5X5 קולות אחרים". תערוכה קבוצתית. עד 31.7.

שביל-המפעל 3, בניין 5, קומה 1, קריית-המלאכה, תל-אביב. ג'-ה', 18:00-10:00, ו', 14:00-11:00.

• מיקה, אמנות ישראלית

נורה גרס, עבודות בטקסטיל. עד 5.8.

בן-יהודה 97, תל-אביב, טל' 03-9525830. א'-ה', 19:00-11:00, ו', 14:00-10:00.

• מקום לאמנות

"פגיעות". מרצי המחלקה לצילום, מדיה וקולנוע במרכז האקדמי ויצו חיפה מציגים עבודות. עד 1.8.

שביל-המרץ 6, תל-אביב, טל' 03-6725124. ב'-ה', 18:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-10:30.

• נ&נ אמן (נלי אמן)

עודד בלילטי, "סברס". צילום. עד 30.7.

גורדון 21, תל-אביב, טל' 03-5232003. ב'-ה', 14:00-11:00, 19:00-17:00; ו', 14:00-11:00, שבת, 13:0-11:00.

• נגא

שחר יהלום, "חיות HAYOT". פיסול, רישום ואנימציה. ללא מועד סיום.

אחד העם 60, תל-אביב, טל' 03-5660123. ב'-ה', 18:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• עינגע

רב קמל, חליל בלבין, יואב אפרתי, "הקרנפים". רישומי קיר, פיסול בבד. עד 1.8.

בר יוחאי 7, תל-אביב, טל' 03-5181812. ג'-ה', 18:00-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• פינברג פרוג'קטס

"חלום יום קיץ". התמודדות עם המציאות דרך חלימה בהקיץ. עד 15.8.

שביל-המפעל 3, בניין 5, קומה 2, טל' 077-3452115. ד'-ה', 18:00-12:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• רוזנפלד

קבוצת הברביזון החדש, עבודות על נייר. עד 22.8.

שביל-המפעל 1, בניין 6, קומה 1, תל-אביב, טל' 03-5229044. ג'-ה', 19:00-12:00, ו', 14:00-11:00, שבת, 13:00-11:00.

• רוטשילד אמנות

אן בן-אור, "התרסה". ציור. ללא מועד סיום.

יהודה לוי 48, תל-אביב, טל' 052-8729490. ב'-ה', 18:30-11:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• שלוש גלריה

"איים בזרם". תערוכת סאונד. במסגרת פסטיבל צליל מעודכן. פתיחה: שבת, 18.7, 20:30. עד 24.7.

מזא"ה 7, תל-אביב, טל' 03-6200068. א'-ה', 19:00-11:00, ו', 24.7, 14:00-10:00.

• Contemporary by Golconda

דרור בן-עמי, "Black is a Colour". עד 25.7; "יהודים". ללא מועד סיום.

הרצל 117, תל-אביב, טל' 03-6822777. ב'-ה', 19:00-10:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 14:00-11:00.

• Raw Art

עדי נחשון, "אזור 21". פיסול. עד 1.8.

שביל-המרץ 3, בניין 8, קומה 4, תל-אביב, טל' 03-6832559. ג'-ה', 18:00-12:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

***

חללי תצוגה

• אטליה שמי

שוקה גלוטמן/יחיאל שמי, "All is wrong; Everything is fine". רדי מייד. עד 18.7.

כברי, טל' 04-9952709. ג'-ד', שבת, 15:00-11:00 או בתיאום מראש בטל' 052-8840215.

• ארטפורט

"נונפינטו". תערוכת המחזור השלישי בארטפורט. עד 29.8.

דרך בן-צבי 55, תל-אביב, טל' 03-5182599. ה', 20:00-12:00, ו'-שבת, 16:00-11:00, או בתיאום מראש.

• בית אוסף קופפרמן

"כיסויים". פיסול, ציור, צילום, וידיאו. עד דצמבר; משה קופפרמן, עבודות. תערוכת קבע.

קיבוץ לוחמי-הגטאות, טל' 04-9933792. ו'-שבת, 15:00-10:00.

• בית האמנים ירושלים

"מאסף/תצוגה לא שימושית". תחזית תרבותית-חברתית אלטרנטיבית. עד 8.8.

שמואל הנגיד 12, ירושלים, טל' 02-6253653. א'-ה', 13:00-10:00, 19:00-16:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 14:00-11:00.

• בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי (תל-אביב)

אסתר שניידר, "פרח טווס הירח". פסלים; יעל עצמוני, "כד, ורוד, צלהב"; שי אדם, "בהיה". פתיחה: ו', 17.7, 11:00. עד 8.8; אתי לוי, "מחיקה חלקית"; איריס סינטרה, "איים בזרם". ציור וצילום מטופל; איריס חבר, "… חבל…". אובייקטים; איילת עמרני נבון, "לא כך נשים בנות תמותה". עבודות פרגמנט, אובייקטים וציורים; עטרה איתן, "תמיד שומקום הופך לבית". צילום; שרון פידל, "מערכת עצבים 2, פרט מתוך". ציור-צילום. עד 18.7.

אלחריזי 9, תל-אביב, טל' 03-5246685. ב'-ה', 13:00-10:00, 19:00-17:00; ו', 13:00-10:00; שבת, 14:00-11:00.

• בית האמנים ע"ש שאגאל (חיפה)

"התערוכה השנתית 2015". עד 1.8.

שדרות הציונות 24, חיפה. ב'-ג', ה', 16:00-10:00, ד', 13:00-10:00, 19:00-16:00, ו'-שבת, 13:00-10:00.

• גבעון פורום לאמנות

"מי מרוצה וחי?". בעקבות העבודה "פיאטה" של יהודית לוין. עד 1.8.

אלרואי 3 פינת שלוש 22, נווה-צדק, תל-אביב, טל' 03-9490999. ו'-שבת, 14:00-10:00.

• גלריה בית דרור

שלמה קסל, ציורים בעט דיגיטלי ומחשב. ללא מועד סיום.

קיבוץ עינת, טל' 052-3952222. ו'-שבת, 13:00-11:00 או בתיאום מראש.

• גלריה דוויק

טלי נבון, "צליל לא מכוון". ציור. עד 31.7.

מרכז הכנסים ע"ש אדנאואר, משכנות שאננים, ימין משה, ירושלים, טל' 02-6292220. כל השבוע 20:00-10:00.

• גלריה חנקין

ורד עותמי, "צבע אדום". עיצוב בנייר. עד 18.7.

חנקין 109, חולון. א'-ה', 12:30-10:00, 19:00-16:00, ו', 12:00-10:00, שבת, 14:00-10:00.

• גלריה טל

"ציוני דרך". לציון 13 שנה לגלריה. עד 22.8.

חצב 74, כפר-ורדים, טל' 054-7542699. ג', 19:00-17:00, שבת וחג, 14:00-11:00 ובתיאום מראש.

• גלריה כברי

נעם ונטרורה, "30 מטר מהבית". ציור. עד 18.7.

כברי, טל' 04-9952537. ה', 19:00-16:00, ו', 14:00-11:00, שבת וחג, 15:00-11:00.

• גלריה לאמנות אום-אלפחם

אסד עזי, רטרוספקטיבה. ציור. עד 6.10.

אום-אלפחם. א'-ה', שבת, 16:00-09:00.

• גלריה STA

דניה ויינר ושירי טרקו, "Photo-Maki". ללא מועד סיום.

העלייה 25, תל-אביב, טל' 054-2397979. ג'-ה', 20:00-16:00, ו', 15:00-11:00.

• גלריית החווה

"מסמר שיער". השיער כחומר גלם. עד 22.8.

הנחושת פינת המלאכה, אזור התעשייה חולון, טל' 03-5596590. ב', 16:00-13:00, ו'-שבת, 14:00-10:00.

• גלריית עין-הוד

יוסי וקסמן, "טובעים". ציור. עד 29.7; "טפו, טפו, טפו". עד 31.8.

עין-הוד, טל' 04-9842548. א', ג', ד'-ה', 16:00-10:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 16:00-11:00.

• גםגלריה

תום שמאלי, "בעיקר הדפסים". עד 25.7.

מאפו 27, תל-אביב, טל' 03-5229250. א', 20:00-16:00, ג', 15:00-10:00, ד'-ה', 12:30-10:30, 18:30-16:30, ו', 12:00-10:00.

• הגלריה האוניברסיטאית, האוניברסיטה הפתוחה

"יצא מפרופורציות". חוויית עודפות והצפה. עד 20.8.

דרך האוניברסיטה 1, רעננה. א'-ה', 17:00-10:00, ו', 13:00-10:00.

• הגלריה האוניברסיטאית ע"ש גניה שרייבר

"מעבר להירושימה: שובו של המודחק". עד 14.8; עבודות של סיגלית לנדאו ומשה קופפרמן מאוסף יגאל אהובי. עד 14.8.

אוניברסיטת תל-אביב, טל' 03-6408860. א'-ד', 19:00-11:00, ה', 21:00-11:00, ו', 14:00-10:00.

• הגלריה העירונית הרצליה, בית האמנים

"דמותמונה". תערוכה קבוצתית. עד 30.7.

בן-גוריון 7, הרצליה, טל' 09-9589986. א', ג'-ה', 13:00-10:00, 19:00-13:00, ו', 13:00-10:00.

• הגלריה העירונית לאמנות ראשון-לציון

"מחילות". תערוכה קבוצתית. ללא מועד סיום.

רוטשילד 7, ראשון-לציון. ב'-שבת, 13:00-10:00, ג', 18:30-16:30.

• הגלריה העירונית לאמנות, עפולה

"אמנים צעירים מקרוב ומרחוק". עד 7.10.

חטיבה תשע 15, עפולה, טל' 04-6591677. ב', ג', ו'-שבת, 13:00-11:00, ד'-ה', 19:00-17:00.

• הגלריה לאמנות רמות-מנשה

סימה מאיר, "מגלי עולם". מיצב וידיאו וציור. עד 18.7.

רמות-מנשה, טל' 052-3864955, 052-6261069. שבת, 13:00-11:00.

• החנות

ליאור שחר, "Sumer Is Icumen In". מיצב. פתיחה: ה', 23.7. עד 31.8.

העלייה 31, טל' 5341223־052. כל השבוע 24 שעות (התצוגה בחלון הראווה).

• הירקון 19 (המדרשה)

"שקרים ועבירות". על היחס בין חוק לעבירה, שקר לאמת. ללא מועד סיום.

הירקון 19, תל-אביב, טל' 03-6203129. א'-ה', 20:00-13:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 14:00-11:00.

• המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית

איליה רבינוביץ', "מוזיאוטופיה". חקירה צילומית של מוזיאונים צבאיים בישראל. פתיחה: ה', 23.7. ללא מועד סיום.

האמוראים 4, חולון, טל' 03-5568792. ג'-ד', 20:00-16:00, ה', 14:00-10:00, ו'-שבת, 15:00-10:00.

• המרכז לאמנות עכשווית

טוני נבוק, "שעות עגולות". הצבה פיסולית קינטית; אוליבר לאריק, מיצב פיסולי ווידיאו. עד 18.7.

קלישר 5 פינת צדוק הכהן 2, תל-אביב, טל' 03-5106111. ב'-ה', 19:00-14:00, ו'-שבת, 14:00-10:00. כניסה: 10 שקלים.

• המשכן לאמנות בית מאירוב

"קיפול בריבוע". אוריגמי ישראלי. עד 22.8.

הרצפלד 31, חולון, טל' 03-6516851. ג'-ה', 20:00-17:00; ו'-שבת, 13:00-10:00.

• הסדנה ברמת אליהו

גיל יפמן, "חזון העצמות היבשות", מיצב פיסולי; שי עיד אלוני, "קו גבול מגרש". מיצב פיסולי; אורי לוין, וידיאו ומיצב (בחלון הגלריה); דני מיכאל, "איך אדע". וידיאו; "הגלריה של כל הדברים". עבודות פיסול ומיצב של חיים גולדנברג, דרורה הד וד"ר הרמן ריייך. עד 31.10.

שאול המלך 5, ראשון-לציון. א'-ד', 14:00-09:00.

• הקצה

עינת פלד, צ'נצ'ל בנגה, "מספרי סיפורים". ציור, רישום. עד 25.7.

לוחמי-הגטאות 34, נהריה, טל' 04-9926819. ב', 19:00-16:30, ה', 13:00-10:30, ו', 15:00-12:00, שבת, 13:00-11:00.

• חנינא

יגאל פליקס, "A Theater of a Man in His Mid 30’s". תצלומים; צוקי גרביאן, "צער". רישומי פחם. עד 8.8.

שביל-המפעל 3, קומה 1, קריית-המלאכה, תל-אביב. ד'-ה', 18:00-15:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• מרכז באוהאוס תל-אביב

"שימור והתחדשות: בנייני באוהאוס והסגנון הבינלאומי בתל-אביב". ללא מועד סיום.

דיזנגוף 99, תל-אביב, טל' 03-5220249. א'-ה', 19:30-10:00, ו', 14:30-10:00, שבת, 19:30-12:00.

• מרכז גוטסמן לתחריט

"נופי תחריט". עד ספטמבר.

קיבוץ כברי, טל' 04-9952713. א'-ה', 16:00-07:30 (מומלץ לתאם), שבת וחג, 15:00-10:30 או בתיאום מראש.

• מרכז לאמנות ומדיה מעמותה

פיל סולומון, "ארכיאולוגיה ברוורס". מיצבי וידיאו. ללא מועד סיום.

בית הנסן, גדליהו אלון 14, ירושלים, טל' 02-5793702. ב'-ג', 15:00-10:00, ד', 21:00-17:00, ו', 14:00-10:00.

• סדנאות האמנים (תל-אביב)

קארין אליהו, "משקפת". צילום. עד 8.8; דנה יואלי, "אשוחית". צילום והשקת ספר אמן. עד 18.7.

קלישר 5, תל-אביב, טל' 03-6830505. ג'-ה', 19:00-15:00, ו'-שבת, 14:00-11:00.

• סדנאות האמנים, גלריה ת(א)עשייה

איתמר שמשוני, "מאסטרצ'אט". שיחות וירטואליות עם יאיר גרבוז, מרים כבסה, יצחק ליבנה וזויה צ'רקסקי-נאדי. עד 17.7.

האומן 26, קומה 4, אזור תעשייה תלפיות, ירושלים, טל' 02-6797508. ה', 20:00-16:00, ו', 14:00-11:00 או בתיאום מראש.

• סדנת ההדפס ירושלים

"100 שנות הדפס, הסדרות הגדולות". ללא מועד סיום.

שבטי-ישראל 38, ירושלים, טל' 02-6288614. א'-ה', 15:00-08:00 או בתיאום מראש.

• עמליה ארבל

מוטי דריאל, "ממגע הבד למגה-בייט". דיאלוג בין מכחול לאייפד. עד 22.7.

בן-יהודה 100, תל-אביב, טל' 03-5444399. ב'-ה', 19:00-11:00, ו', 13:00-11:00.

• פריסקופ

ניצה רונה, "עד שתנוח דעתי". צורפות. עד 1.8.

בן-יהודה 176, תל-אביב, טל' 03-5226815. ב'-ד', 20:00-17:00, ה', 20:00-12:00, ו'-שבת, 13:00-11:00.

***

מוזיאונים לאמנות

• בית העיר

"החולצה שלי נושמת". אופנה וטכנולוגיה. ללא מועד סיום.

ביאליק 27, תל-אביב, טל' 03-7240311. ב'-ה', 17:00-09:00, ו'-שבת, 14:00-10:00, כניסה: 20 שקל.

• בית התפוצות

"תופרי החלומות". עיצוב אופנה. עד 19.7; "2,500 שנות חיים יהודיים בגולה". תצוגת קבע.

אוניברסיטת תל-אביב, רמת-אביב, טל' 03-7457800. א'-ג', 16:00-10:00; ד'-ה', 19:00-10:00; ו', 13:00-09:00. כניסה: 40 שקל לתצוגת קבע, 15 שקל לתערוכות מתחלפות.

• בית ראובן        

ציורי ראובן מאוסף המוזיאון, תצוגה ביוגרפית. תצוגת קבע.

ביאליק 14, טל' 03-5255961. ב', ד'-ו' 15:00-10:00; ג', 20:00-10:00; שבת, 14:00-11:00. כניסה: 20-10 שקל, כניסה חופשית לילדים.

• ביתן הלנה רובינשטיין

"סביבות עבודה". ייבוא מקום עבודה לחלל המוזיאון. עד 31.10; "פורצלן מייסן"; "אירוסים, נרקיסים, פרפרים: כלי הזכוכית של אמיל גאלה". תצוגת קבע.

שדרות תרס"ט 6, תל-אביב, טל' 03-5287146. ב', ד', שבת, 16:00-10:00; ג', ה', 22:00-10:00; ו', וערבי חג, 14:00-10:00. כניסה: 10 שקלים.

• המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס

"נשות חיל וסופר גיבורים". סיפורים מהתנ"ך בקומיקס; "התנ"ך של זאב". סיפורי התנ"ך בעבודות של זאב (יעקב פרקש); "מבול של איורים: פירושים חזותיים לילדים של סיפור תיבת נח". ארבעה מאיירים מתמודדים עם הטקסט התנ"כי. עד ינואר. "פצעי בגרות". קומיקס בעברית 1995-1975; "קריקטוריסט פובליציסט עברי"; "מה, למה, איפה ואיך". תצוגות קבע.

ויצמן 61, חולון, טל' 03-6521849. ב', ד', ו', 13:00-10:00, ג', ה', 20:00-17:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 15 שקל.

• המוזיאון הפתוח בעומר

"נוף ישראלי". צילום. עד 30.10.

עומר, טל' 08-9908121/5. ב'-ה', 16:00-09:00, שבת ראשונה בחודש, 15:00-10:00. כניסה: 20-10 שקל, כניסה חופשית לחיילים.

• המוזיאון הפתוח בתפן

ורדה יתום, "הכי רחוק מתל-אביב". פיסול. עד אוקטובר.

תפן, טל' 04-9109600. ב'-ה', 16:00-09:00, שבת, 16:00-10:00. כניסה: 35-25 שקל.

• המוזיאון הפתוח לצילום

דוד עדיקא, "אור אחרון". ללא מועד סיום.

גן התעשייה תל חי, טל' 04-6816702. ב'-ה', 16:00-08:00; שבת וחג, 16:00-10:00. כניסה: 22-13 שקל, כניסה חופשית לחיילים.

• המוזיאון לאדריכלות ע"ש מוניו גיתאי וינרויב

"אדוות אקולוגיות". פרויקטים אדריכליים אקולוגיים. ללא מועד סיום.

שדרות הנשיא 135, חיפה. ד'-ה', 13:00-10:00, ו'-שבת, 14:00-11:00. כניסה: 20-10 שקל.

• המוזיאון לאמנות האסלאם

"טראז". ריקמה מקומית. עד 20.2. תערוכות קבע: אמנות האסלאם, שעונים עתיקים.

הפלמ"ח 2, ירושלים, טל' 02-5661291. ב'-ד', 15:00-10:00, ה', 19:00-10:00, ו'-שבת, 14:00-10:00.

• המוזיאון לאמנות ישראלית רמת-גן

איתמר פרויד, "No Time". חיבור בין דימויי מציאות להדמיה. עד 3.8; נורה סטנשו, "מאיאסטרה". דיוקנאות עצמיים, טבע דומם ודימויים של ציפור; רוני בן-ארי, "המסע בעקבות הציגנקה". צילום. עד אוגוסט; רוני סומק, "שריטה במרפק השירה". ציור; עבודות מאוסף המוזיאון, עבודות של אוזיאש הופשטטר וליאון אנגלסברג. ללא מועד סיום.

דרך אבא הלל סילבר 146, רמת-גן, טל' 03-7521876. ב', ד', 16:00-10:00; ג', ה', 20:00-10:00; ו', 13:00-09:00; שבת, 15:00-09:00. כניסה: 20 שקל.

• המוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח

"קשרים". שטיחים מאיראן, תורכיה וקווקז; ממצאים ארכיאולוגיים בחצר. ללא מועד סיום.

העצמאות 60, באר-שבע, טל' 08-6993535. ב'-ג', ה', 16:00-10:00, ד', 19:00-12:00, ו'-שבת, 14:00-10:00.

• מובי מוזיאוני בת-ים

"מיני גולף בת-ים". המוזיאון כמסלול מיני-גולף בשילוב מיצבי פיסול אינטראקטיביים. כניסה חופשית לתערוכה, השכרת ציוד למיני גולף, 10 שקלים; עד 10.10; "הסצינה הבת-ימית: חיים קיוה/יעקב אפשטיין". מאוסף המוזיאון. ללא מועד סיום.

סטרומה 6, בת-ים, טל' 03-6591140. ג', ה', 20:00-12:00, ו'-שבת, 14:00-10:00.

• מוזיאון אילנה גור

"רכישות חדשות: פרקטיקה של אספנות אחרת". עד 31.7.

מזל דגים 4, יפו העתיקה, טל' 03-6837676. א'-ו' 16:00-10:00, ערבי חג 14:00-10:00, שבת וחג, 18:00-10:00.

• מוזיאון ארץ ישראל

"אלנבי ומוגרבי, היו זמנים בקולנוע". כרזות סרטים, 1959-1931. עד 28.2; עודד בלילטי, "עקבות הצבר". צילום. עד 10.8; "מדליות מלחמה". מדליות מלחמת העולם הראשונה מאוסף פרנקנהויז. ללא מועד סיום; "רואים שקוף". צילומי זכוכית של חלוצי הצילום בישראל. עד 15.10; "הבנק של ולירו". עד דצמבר.

חיים לבנון 2, רמת-אביב, תל-אביב, טל' 03-6415244. א'-ד', 16:00-10:00, ה', 20:00-10:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 16:00-10:00. כניסה: 52-26 שקל, כניסה חופשית עד גיל 18 (כניסה לפלנטריום בתוספת תשלום).

• מוזיאון אשדוד לאמנות

"הים האחרון". הים באמנות הישראלית. עד 13.10.

דרך ארץ 8, אשדוד, טל' 08-8545180/1. א', ג', ד'-ה', 16:00-09:00, ב', 20:00-09:00, ו'-שבת, 13:30-10:30.

• מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן

עדי סנד, "פופ כנעני". עבודות 2015-1999; "הקסם שביצירה הקרמית". קרמיקה אמנותית של אמנון ישראלי ותלמידים. עד 22.8.

קיבוץ אשדות יעקב מאוחד, טל' 04-6757737. ב'-ה', 15:00-10:00, ו' וערבי חג, 13:00-10:00, שבת, 14:00-10:00.

• מוזיאון בר דוד לאמנות ויודאיקה

עדי נס, "כאן ועכשיו". צילום. עד 31.10; "האקדח המעשן של תומרקין". עבודות של יגאל תומרקין, ורד אהרונוביץ וצוקי גרביאן. עד 30.7; שמואל טפלר, "שירת הצבעים". עד 18.7; באגף הנוער: "עולמות מופלאים. עד 30.8; גן פסלים של יגאל תומרקין. תערוכת קבע; אוסף היודאיקה. תערוכת קבע.

קיבוץ ברעם, טל' 04-6988295. א'-ה', 16:00-10:00; ו' וערבי חג, 14:00-10:00; שבת, 15:00-10:00. כניסה: 20-10 שקל.

• מוזיאון הכט

יונתן גולד, אסי משולם, "בין אתוס למיתוס". ציור, פיסול. עד 15.8; תערוכות קבע: ציור צרפתי, אמנות יהודית (אמצע המאה ה-19 עד תחילת המאה ה-20), ארכיאולוגיה.

אוניברסיטת חיפה, שדרות אבא חושי 199, חיפה, טל' 04-8240308. א'-ב', ד'-ה', 16:00-10:00, ג', 19:00-10:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 14:00-10:00. כניסה חופשית.

• מוזיאון הנגב לאמנות

"קווים לדמותו: הדימוי האנושי ביצירת מרסל ינקו". בשיתוף מוזיאון ינקו דאדא ולציון 120 שנה להולדתו של האמן. עד 15.8; "סיפור על נייר". אמנות נייר בינלאומית. עד 15.8.

העצמאות 60, באר-שבע, טל' 08-6993535. ב'-ג', ה', 16:00-10:00, ד', 19:00-12:00, ו'-שבת, 14:00-10:00. כניסה: 20 שקל למבוגר, 10 שקלים לילד.

• מוזיאון העיצוב חולון

"צל ועכשיו!". מצילים את המרחב הציבורי. ללא מועד סיום.

פנחס אילון 8, חולון. טל' 2151500 ־073. ב', ד', 16:00-10:00; ג', ה', 18:00-10:00; ו', 14:00-10:00; שבת, 18:00-10:00. כניסה: 35 שקל.

• מוזיאון העיר חיפה

"פורצלן: הזהב הלבן של אירופה". עד 5.10.

שדרות בן-גוריון 11, המושבה הגרמנית, חיפה, טל' 04-9115888. א'-ד', 16:00-10:00, ה', 19:00-16:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 15:00-10:00.

• מוזיאון הרמן שטרוק

"בצלאל החדש: ההשפעה הגרמנית על האמנות הישראלית". ללא מועד סיום.

ארלוזורוב 23, חיפה, טל' 04-6359962. א'-ד', 16:00-10:00, ה', 19:00-10:00, ו', 13:00-10:00.

• מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

"מעבר זמני", עבודות שהות אמן על שם ברונר; גדעון רובין, "הזיכרון מרחיק לכל עד לבוקר זה"; "The Gift". משתתפי תכנית המרכז לאמנות חזותית, ירושלים. עד 29.8.

הבנים 4, הרצליה, טל' 09-9551011. ב', ד', ו'-שבת, 14:00-10:00; ג', ה', 20:00-16:00. כניסה: 20 שקל.

• מוזיאון חיפה לאמנות

"דברים שרואים משם". אשכול של שמונה תערוכות יחיד ושתי תערוכות קבוצתיות. עד 18.10; במרכז האמנויות: "מטרופוליס/החוויה העירונית". לכל המשפחה. העיר כגוף מורכב. ללא מועד סיום.

שבתאי לוי 26, חיפה, טל' 04-9115991. א'-ד', 16:00-10:00, ה', 19:00-10:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 30-15 שקל; מרכז האמנויות: שבתאי לוי 24. שבת וחג, 14:00-10:00. כניסה: 20 שקל למבוגר, 25 שקל לילד כולל סדנה.

• מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית

"האראג'וקו סטייל". אופנת רחוב יפנית בצילומים של קילט דואיטס; "דמות האשה באמנות היפנית". עד 26.12.

שדרות הנשיא 89, חיפה, טל' 04-8383554. א'-ה', 16:00-10:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 30-15 שקל.

• מוזיאון יפו העתיקה

תערוכת אמנות נייר בינלאומית. עד 30.8.

טיילת מפרץ שלמה 10, יפו. ה', שבת וחג, 18:00-10:00, ו', 14:00-10:00. סגור בערבי חג. כניסה: 35-35 שקל.

• מוזיאון ישראל

"רמברנדט מאמסטרדם ומירושלים". עד 29.8; "ים של זהב: האוצר". עד 1.9; "טעם אריסטוקרטי". אמנות עתיקה מאוסף בלפר. עד 26.12; "סלון צרפתי". ציורים מאוסף אלכסיס גרגורי. עד 26.12; "רמברנדט מאמסטרדם ומירושלים". עד 29.8; "יד ביד". שני כרכי משנה תורה לרמב"ם מספריית הוותיקן וממויזאון ישראל. עד 26.12; "תערוכה בקופסה". 50 שנה לתערוכות באגף הנוער. עד 26.12; "יומולדת". לכל המשפחה. עד 26.12; "קיצור תולדות האנושות". מסע להיסטוריה של המין האנושי בהשראלת ספרו של יובל נח הררי. עד 2.1; "ויהי ננו, התנ"ך הזעיר בעולם". ללא מועד סיום; "1965, היום". תערוכה לציון חגיגות היובל של מוזיאון ישראל. עד 29.8; שישה פרויקטים של שישה אמנים: אורי גרשוני, "אפולו ומנקה הארובות"; דנה לוי, "ספרות של סופות"; טמיר ליכטנברג, "עסקת חבילה"; עידו מיכאלי, "שטיח בנק הפועלים"; גלעד רטמן, "חמש להקות מרומניה"; רועי קופר, "חלום עזה". עד 29.8; "האמן והסטודיו". עד יולי. "אמנות ישראלית". תערוכת קבע.

שדרות רופין 11, ירושלים, טל' 02-6708811. א'-ב', ה', 17:00-10:00, ג', 21:00-16:00, ד', 21:00-10:00, ו' וערב חג, 14:00-10:00, שבת, 17:00-10:00. מיוחד לקיץ (עד 31.8): ג'-ד', עד 21:00; כניסה: 50-25 שקל. כניסה חופשית לילדים ביוני-יולי מ-16:00, ובמהלך אוגוסט.

• מוזיאון מאנה כץ

"האוונגרד היהודי". עד 28.7.

שדרות יפה נוף 89, חיפה, טל' 04-9119372. א'-ד', 16:00-10:00, ה', 19:00-10:00, ו', 13:00-10:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 30-15 שקל.

• מוזיאון נחום גוטמן לאמנות

גילי אבישר, "לוויתן". דמויות מבד. עד ספטמבר; "מעשה בגמד, בענק ובנסיכה". תערוכה פעילה לכל המשפחה. ללא מועד סיום.

רוקח 21, נווה-צדק, תל-אביב, טל' 03-5161970. ב'-ה', 16:00-10:00, ו', 14:00-10:00, שבת, 15:00-10:00. כניסה: 24-12 שקל (כניסה חופשית עד גיל 18, כניסה מוזלת בשישי).

• מוזיאון פתח-תקווה לאמנות

"ארמון הבדולח והמקדש הארור". המציאות והמרחב העירוני; "אגדה אורבנית". מאוסף המוזיאון המתייחסות למושג "עיר", בין מציאות לפנטזיה. עד 31.10.

ארלוזורוב 30, פתח תקוה, טל' 03-9286300. ב', ד', ו'-שבת, 14:00-10:00; ג', ה', 20:00-16:00. כניסה: 10 שקלים, בשבת חינם.

• מוזיאון בר דוד לאמנות ויודאיקה

עדי נס, "כאן ועכשיו". צילום. עד 31.10; "האקדח המעשן של תומרקין". עבודות של יגאל תומרקין, ורד אהרונוביץ וצוקי גרביאן. עד 30.7; שמואל טפלר, "שירת הצבעים". עד 18.7; באגף הנוער: "עולמות מופלאים. עד 30.8; גן פסלים של יגאל תומרקין. תערוכת קבע; אוסף היודאיקה. תערוכת קבע.

• מוזיאון תל-אביב לאמנות

חגית לאלו, "ציירת המתחילה מהסוף". ציור מופשט אקספרסיבי. עד 5.10; ליאוניד בלקלב, "חוקר דיוקנאות". עד 5.10; ורד קמינסקי, "אבנים מלאכותיות". צורפות. עד 28.11; אן ליסלגארד, "מרחבים מקבילים". מרחב מדומה בעזרת קישורים שונים. עד 19.9; ר"ה קוויטמן, "פרק 29: חקק". ציור על לוחות עץ. עד 5.9; דייוויד הוקני, "מלים ותמונות". הדפס. עד 18.7; אורי קצנשטיין, "Backyard". פיסול, וידיאו-ארט, סאונד ורובוטיקה. עד 18.8; רוברט קאפה, "צלם של החיים". צילום. עד 22.8; "Turn On". עבודות וידיאו מאוסף יוליה שטושק. עד 29.8; אתל גוטמן, "גידולי פרא, 2014". פיסול סביבתי. ללא מועד סיום; "המוזיאון מציג את עצמו 2". אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון. ללא מועד סיום; "בשיחה". מבחר יצירות עכשוויות. ללא מועד סיום; "על קווי דמיון". תערוכה לכל המשפחה. ללא מועד סיום.

שדרות שאול המלך 27, תל-אביב, טל' 03-6077020. ב', ד', שבת, 18:00-10:00; ג', ה', 21:00-10:00; ו', 14:00-10:00. כניסה: 50-25 שקל (כניסה חופשית עד גיל 18).

• משכן לאמנות עין-חרוד

אסד עזי, "פרש בודד"; שרון גלזברג, "משכן"; רינה קימחי, "בין חימר לחרס". עד 30.9; חיים מאור, "יהודי טוב". עד 21.7; הסטודיו לזכרו של דודו גבע. תערוכת קבע.

עין-חרוד מאוחד, טל' 04-6485701. א'-ה', 16:30-09:00, ו' וערבי חג, 13:30-09:00, שבת וחג, 16:30-10:00. כניסה: 26-13 שקל.

• AMOCA, המוזיאון הערבי לאמנות עכשווית

"Hiwar, חיוואר". שיח חזותי ותוכני. ללא מועד סיום.

דוחא 100, סחנין, טל' 04-8235789. א'-ה', 16:00-10:00 (במהלך הרמדאן 20.7-18.6 המוזיאון פתוח עד 14:00.

הפוסט המדריך, 16–22 ביולי 2015 הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

מיה גורביץ. ללא כותרת, 2015

מיה גורביץ, טשטש עקבותיך, 2015. פרויקט מיוחד לדימוי היומי, אוצרת: יעל רביד.

סדרה המבוססת על שירו של טוביה ריבנר. השיר משמש נקודת מוצא לדיון בשאלת האבולוציה של יצירת אמנות, ביצירה ובתיקון שלה, כמו גם בשאלות על השפעת הזמן ופוטנציאל ההשתנות של פעולה הנרשמת בחומר. "אלה הרישומים מראים את תהליך היצירה:"

הפוסט ללא כותרת הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

מיה גורביץ. ללא כותרת, 2015

מיה גורביץ, טשטש עקבותיך, 2015. פרויקט מיוחד לדימוי היומי, אוצרת: יעל רביד.

סדרה המבוססת על שירו של טוביה ריבנר. השיר משמש נקודת מוצא לדיון בשאלת האבולוציה של יצירת אמנות, ביצירה ובתיקון שלה, כמו גם בשאלות על השפעת הזמן ופוטנציאל ההשתנות של פעולה הנרשמת בחומר. "אלה הרישומים מראים את תהליך היצירה:"

.

הפוסט ללא כותרת הופיע ראשון בערב רב Erev Rav

"כל דבר שהיה שלנו, אפילו אם רק בגלל המקריות של החיים בצוותא או של הראייה, הופך להיות אנחנו מעצם העובדה שהיה משלנו […] כל מה שקורה במקום שאנו חיים בו, בנו הוא קורה. כל מה שחדל במה שאנו רואים, בנו הוא חדל. כל מה שהיה, אם ראינו אותו כאשר היה, מאיתנו הוא נלקח כאשר ניתק“. כך כותב פרננדו פסואה ב"ספר האי-נחת".[1]

דבריו לוכדים את המתח בין הרצף לפרגמנט ובין ההרכבה לפירוק הנמצא בלב יצירתה של דבורה מורג. בין בציור, בפיסול, במיצב, ברישום או בווידיאו, באמצעות הַתְמָרֹות המתרחשות במעבר ממדיום אחד למשנהו, היא מתחקה אחר אופני ההכרה של עצמיותנו, חושפת את הדרכים שבהן האובייקטים והחללים שבתוכם הם נמצאים מקיפים את חיינו ומגדירים את זהותנו; כיצד הם אוצרים בתוכם את מעברי הזמן והמרחב החמקמקים ביותר ומאפשרים לנו לחוות אותם בזמן הווה. בעבודותיה נחשף הזיכרון הנבנה בתוך ההווה – הזיכרון כעיבוד מחדש של הראשית שלנו, הזיכרון כפעולה רפלקסיבית של התודעה המחזירה אותנו אל ההתחלה. התודעה העצמית הזאת היא האני החורג מגבולותיו, היא החירות המתווכת את החיים כתנועה אחת, כרצף של זהות שאיננה מקרית או פרגמנטרית. עבודותיה של מורג אורגות את מהות הזיכרון הכלוא באובייקטים ובחללים. הן נותנות לו קיום של צורה, צבע וקומפוזיציה, מסמנות אותו כהכרה עצמית, כפעולת חיים. האם זהו הרצף המרכיב את זהותנו או שמא זהו הפרגמנט שמאפשר לנו לזהות את הרצף? נדמה כי שאלה זו מרחפת על מכלול יצירתה הבינתחומית של מורג.

דבורה מורג – בין מזרח ומערב

התערוכה "בלא מנוח", שהוצגה לאחרונה בבית האמנים בתל-אביב, הורכבה בעיקר מעבודות חדשות שנוצרו בשנתיים האחרונות, ובו בזמן הצליבה מהלכים חזותיים ורעיוניים קודמים של מורג והציפה אלמנטים שמלווים אותה לאורך דרכה. יצירותיה מן העבר הקרוב והרחוק מחלחלות אל תוך הנוכחויות בקרשצ'נדּו: המיצב תלוי-המקום "סבתא סורגת", שנוצר במיוחד עבור התערוכה, מכיל 50 צלחות זכוכית שקופות-פשוטות "של פעם", התלויות על חוטים לבנים. על גבי הצלחות מופיעים כבאקראי כתמי צבע וחפצים קטנים, כמו פסלון סוס קטן, המאותתים על ה"חפציות" המהדהדת באוויר. המיצב, פרי תכנון ארוך ומדוקדק, הוא תולדה של המיצב "שולחן ערוך" מ-2012, שבו ריחפו כלי שולחן עטופים בד יוטה באוויר, תלויים בסדר מופתי, ובה בעת מהדהד גם את המיצב "רוח הזמן" מ-2014, שהיה מעין פאטה-מורגנה של מרחב ביתי, נשלים של אובייקטים ביתיים שנעטפו בעבר ביוטה וכעת נתלו כרוחות רפאים של עצמם על חוטים מתוחים, שמחד גיסא התוו את החלל ומאידך גיסא הידהדו את קווי האורך המצוירים, או שמא היו אלה חוטי השתי בציור "אוספת הזמן".

אלא ש"סבתא סורגת" עושה צעד נוסף אל מעבר לאובייקטים ולחללים, צעד ההופך אותם לרישום ארכיטקטוני מרחף בחלל. כאן החפצים עצמם כמעט מאבדים מחומריותם והופכים לזיכרון מתעתע. המיצב "לחיים", בן-זוגו של "סבתא סורגת", הוא גם היפוכו, שכן הוא מחבר בין התקרה לרצפה, בין שמים וארץ. העבודה מורכבת מעשרות כלי זכוכית תלויים על חוטים לבנים, ובניגוד ל"סבתא סורגת", מתאפיינת בתחושת צפיפות וכבדות של החומר, של כלי הזכוכית, בעיקר של כוסות וגביעים ממינים שונים – אוסף של שברי סטים, פרגמנטים של מה שהיו פעם מערכות כלים מסודרות, מקטעים של עולמות, של תרבויות, של רצפים היסטוריים.

דבורה מורג – זרוקים

אחת מקבוצות הציורים האחרונות מ-2014, "הליכות בית" (הוצגה בשנה שעברה בבית האמנים ירושלים, אוצרת: קציעה עלון), שהעבודות הנכללות בה צרות וארוכות באופן יוצא דופן והן מתמקדות בתפנימי בית המבוססים על תצלומים שצילמה מורג בביתה שלה, היא תולדה של הציור המונומנטלי "אוספת את הזמן" מהשנים 2008-2001, שהוצג בבית האמנים לפני כמה שנים. הציור מתאר את מראות הבית היומיומי, האינטימי והבנאלי, ומקור השראתו היה תצלום עיתונאי של חיילים ישראלים בתוך דירה פלסטינית. הוא מבוסס על ייצוג ריאליסטי, שעליו שכבה של קווים אנכיים מצוירים, דקים ועבים, כהים ובהירים לסירוגין, היוצרים תעתוע אופטי – "מיסוך מתעתע", כדברי קציעה עלון –[2] לתמונה דיסטופית, שכן בתוך האידיליה הביתית לכאורה אין נפש חיה מלבד חייל המשקיף מתוך הבית החוצה. ב"הליכות בית" ממקדת מורג באמצעות ציור היפר-ריאליסטי את ההתבוננות במדפי הבית, בחפצים המונחים עליהם, בריפוד הכורסאות. היא בוחנת את השולחנות הערוכים, את הכסאות המוסבים, את הספרים, הצלחות והכוסות המוצאים מן הארונות והשידות, תלויים כנברשות או סחרחרות מהתקרה ומסתובבים הלוך ושוב לצלילי מנגינה חרישית, את המיטות המוצעות והשמיכות המופשלות, את הדלתות הפתוחות למחצה, את אורות הבית המוכרים והמאיימים כאחד המבליחים מן הפתחים, את להבת הגז הבוערת. אלא שהצבעוניות העזה של הציורים מערערת את חדות המבט ומבטלת את האפשרות לקיומו.

כמו בתצלומי הבזק משטרתיים או עיתונאיים, הסצינות הביתיות הופכות בעבודותיה של מורג לזירות של התרחשויות טראומטיות, בדומה למרחבים הנטושים בתצלומיו של אז'ן אטז'ה, שעל-פי וולטר בנימין מופיעים לפנינו כזירות פשע, כמקומות שבהם האדם נמחק באלימות.[3] אך אולי אין המדובר בתצלומים שבהם הדימויים, החפצים והזכרונות מוקפאים באלימות בעבר ומתפרצים אל ההווה, אלא בסרט קולנוע שבו הדברים בתנועה מתמדת קדימה ואחורה בזמן ומעניקים משמעות להווה באמצעות מעברים תמידיים ורצופים.

נדמה כי מורג תמיד לוכדת את הסצינה רגע אחרי ההתרחשות, שלא ניתן לדעת אם היתה דרמטית או פרוזאית, חורצת גורלות או אחת מני רבות, מהפכנית או צפויה מראש, סדורה או מערערת. בקבוצת הציורים החדשה ביותר, הכוללת את "רטרוספקטיבה", "מבול", "פנטום", "ערימות" ו"זרוקים", האינטימיות של תכולת הבית, החלל והחפצים של מי שהיינו מּוצאים החוצה, מושלכים, הופכים לנוף של חורבות שבו האישי ביותר מסומן כחלק מאירועי ההיסטוריה, גדולים וקטנים כאחד. ציורים אלה מלוקטים ממקורות שונים, ביניהם תצלומי הרס מן הצד הפלסטיני ומן הצד הישראלי שהתפרסמו בעיתונות במהלך מלחמת "צוק איתן". כמו נוף ההריסות של תרבות אירופה בציור "נצחון המוות" של פליקס נוסבאום וכמו הנוף בציורי הערימה של לארי אברמסון, שנדבר ביודעין עם עבודתו של נוסבאום מחד גיסא ועם מראות המציאות הפוליטית הישראלית מאידך גיסא, הנוף הישראלי בקבוצת ציורים זו פרוש כמרחב שאליו מושלכים הזכרונות האישיים והקולקטיביים כלאחר יד, מרחב המשקע בתוכו עקבות על עקבות של מאבקים, תרבויות, היסטוריות של חלומות ושברונם. כך גם בעבודות המיצבים "רוח הזמן", "שדה נבטים" ו"תמונת נוף", שבהם יצרה נופי חוץ בחללים פנימיים שבבסיסם בד יוטה המתקשר לישראליות על פניה החקלאיים והצבאיים גם יחד, על האידיאלים של הגשמה וכוחניות המשורגים במעשה הציוני.

דבורה מורג – שיחות סלון

זהו נוף הטבע המיוצג במעשה האמנות לא כאידיליה אוטופית נשגבת, אלא כהיסטוריה אנושית האוגרת את מאורעותיה ובעיקר את הבניותיה ואת הריסותיהן: "משנודדת ההיסטוריה אל הזירה עם מחזה התוגה, היא עושה זאת בדמות כתב. על פרצופו של הטבע כתוב 'היסטוריה' בכתב הסימנים של החלופיּות. הפרצוף האלגורי של תולדות הטבע, המוצג על הבמה על-ידי מחזה התוגה, אכן נוכח שם בדמות חורבה, אותה עקרה ההיסטוריה והעבירה באורח מוחשי אל הזירה. ואכן ההיסטוריה מתבטאת, בצורתה זאת, לא כתהליך של חיי נצח, אלא כתהליך של חורבן מתמיד, שאין לעצרו",[4] כך בנימין, המתאר את מהלך ההיסטוריה לא כזמן משיחי המתקדם לקראת גאולה, אלא כזמן טבעי הרצוף באסונות, בחורבות, במקטעים המוקפאים בזיכרון כתצלומי סטילס הנצברים ללא הרף, כשהם פולשים אל תוך ההווה והופכים אותו לממשי. בנימין ראה את הזמן כהווה דחוס, אינטנסיבי ומתמשך המחזיק מכלול של פרקטיקות ואובייקטים מודחקים מן העבר התקועים בהווה, מתפוצצים בתוכו כרסיסים של מה שהיה פעם עולם שלם ומאפשרים לנו להבין אותו כ"זמן עכשווי".[5]

לא רק ציוריה, אלא גם הפסלים והמיצבים של מורג נולדים תמיד מתוך המרחב הביתי, מסמנים אותו מחדש ונותנים לו בכל פעם פנים אחרות. התערוכה פורשת את עולמה כמבוסס על כניסות שונות לתוך הזיכרון, לתוך האינטראקציה בין בית לעולם, לתוך ההליכה במרחב הביתי, כאשר לעולם היא מעוררת לחשיבה מחדש, למיפוי הטופוגרפיה של היום-יום. מורג יוצרת מרחבים אניגמטיים וחמקמקים של תעתוע, של זיכרון פרגמנטרי, של היסטוריות מקוטעות. עבודותיה מעלות באוב קטעי נארטיבים אישיים וקולקטיביים המפלחים את התודעה באופנים שונים ואינם נותנים מנוח. הצופה מוזמן לייצר את מפת ההליכה שלו ובהתאם את מערך האסוציאציות שלו ולראות את שסביבו בעיניים חדשות.

האם זהו אכן שיטוט מתמשך או רגע של אחיזה שבו התובנה נבנית כחוויה כוללת, סוחפת, הנמצאת מעבר לזמן ולמקום, כפי שמתאר אורהאן פאמוק את "מוזיאון התמימות" – מוזיאון שכולו חפצים שונים הלוכדים את סיפור האהבה של קמאל, הגיבור, לאהובתו פוסן, את העיר איסטנבול, שבה מתרחש הסיפור, על נופיה ומעמדותיה החברתיים והתרבותיים, ואת הזמן ההיסטורי שלו – שנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת? הגיבור, בן-דמותו של הסופר (שהקים הלכה למעשה את המוזיאון באיסטנבול והוא פתוח למבקרים), מבקש: ”אסור לך לשכוח, אורהאן ביי, שהמוזיאון צריך להיות מושתת על העיקרון שהמבקר יוכל לראות את כל התצוגה כולה מכל נקודה שהיא […] אם המבקר יוכל לראות הכל, את כל הסיפור כולו בעת ובעונה אחת מכל נקודה שהיא, הוא יאבד את מימד הזמן. זאת הנחמה הגדולה ביותר בחיים".[6]

דבורה מורג – לחיים (פרט)

בעבודותיה מורג מתחקה כאמור אחר החפצים היום-יומיים, האגביים, הנאגרים סביבנו ושבתוכם אנו מכירים את עצמנו ובכל זאת על-פי רוב הם נעלמים מתודעתנו. היא בוחנת את נוכחותם כחומר וכרעיון, כצורה וכאשליה, כרצף וכמקטע. מורג מספרת עד כמה מועטים היו החפצים בבית שבו גדלה, בית של ניצולי שואה, כך שלחפצים הבודדים שהיו בו היתה משמעות אדירה: הנה פיל החרסינה, שנדמה כי הוא נוטש את זירת תכולת הבית הזרוקה בציור ערימות, הנה העופר המציץ מתוך השמיכה, הנה ספל הפורצלן המתעופף לו באוויר, הנה פסלי האובייקטים המבוססים על חפצים מן המוכן, על אינספור פריטים נוסטלגיים ומקריים שהאמנית אוספת והפיחה בהם חיים חדשים. כמו ציוריה, המבוססים על ליקוט של דימויי חפצים המשבשים את הסדר ויוצרים ריבוי של נקודות מבט, כך גם עבודות הפיסול שלה עשויות מחפצים שהיא מלכדת לכדי מחברים חדשים, היברידיים. אלה מכניסים את הצופה אל תוך החלל הביתי של הזיכרון והזמן, ובכל פעם מדלת אחרת: לעתים אלו עבודת פיסול שהן קונסטרוקציות שלמות התופסות מרחב כשלעצמן, כמו "הקביים של דושאן", "שיחות סלון", "ראש השולחן" או "מלאכית ההיסטוריה", ולעתים אלו פסלי אובייקטים קטנים, כמו "נסים ונפלאות", "לילית" או "אייל קורא".

מורג מחברת בין רגל של כיסא לראש פלסטיק של אייל, בין צלחת חרסינה לראש בובה, בין גלגלי אופניים ושרשראות פנינים לכסאות ושטיח ישן. היא חוקרת את תלת-הממדיות כמו גם את דו-הממדיות של אובייקטים וחללים ותוהה על הארכיטקטוניות שלהם, על האופן שבו הם מכתיבים את המרחב: כיצד מסגרת הכיסא היא קו ומרחב גם יחד; כיצד מוט אלכסוני הנשען על קיר ונעוץ בקצהו האחד בגוש צבע ובקצהו השני בפרוות חיה מייצר מרחב שלם של יחסי טבע-תרבות, של רצפי אכזריות ודילמות בדבר תפקיד האמנות ויכולתה לשנות את המציאות או אפילו לייצגה נאמנה, ברוח יוזף בויס ועבודתו הנודעת "איך מסבירים תמונות לארנבת מתה".

מורג יוצרת בפסלים, במיצבים ובציורים אלגוריות המאפשרות ריבוי של נארטיבים ומשמעויות, אלגוריות המזמינות את הצופה לשוטט במרחבים המצטלבים זה בזה, נפרצים זה מתוך זה, משתקפים זה בזה ופורשים את המטמורפוזות וההקשרים הנארגים כשתי וערב ונפרמים שוב ושוב. טיבה של שוטטות זו היא צורנית כמו שהיא נפשית. במסתה "תצלום לא חתום" כותבת אריאלה אזולאי: "ההיסטוריה הקטנה של הצילום נכתבה כך, ברוח התיזות על מושג ההיסטוריה, כתנועת הלוך ושוב בין חפצים, דימויים ומלים".[7] תנועת הלוך ושוב זו היא תנועה שנעוצה בהיסטוריה ובקשר בין אמנות להיסטוריה, ובמובנים רבים היא את לב יצירתה של מורג: התהוותם של התבנית, הצורה והאובייקט היא אינסופית ומקבלת כל העת משמעויות חדשות, לעתים מורבידיות, לעתים גרוטסקיות וקרנבלסקיות, לעתים ליריות, אבל תמיד מלאות חמלה.

גם מלים וספרים הם חלק בלתי נפרד מעולמה: קבוצה שלמה של עבודותיה מבוססת על ספרים ישנים ולוחות דפוס, שבאמצעותם היא יוצרת אובייקטים ליריים והומוריסטיים כאחד, שהם ציונים אוטוביוגרפיים ומחוות ליצירות ספרותיות משמעותיות עבורה, כמו "הנסיך המאושר" של אוסקר ויילד או "נסים ונפלאות" של לאה גולדברג.

בציור "האורגות" של דייגו ולאסקז מ-1647 ניתן לראות במישור הקדמי סצינה אידילית ושלווה לכאורה ובה חמש נשים אורגות וטוות בחצר המלוכה; במישור האמצעי, הרחוק יותר, נראית האלה אתנה חבושה בקסדה כשהיא הופכת את ארכנה האורגת, שתלתה את עצמה לאחר שאתנה לא הודתה בתבוסתה בתחרות אריגה ביניהן, לעכבישה; בחלק הפנימי-האחורי ביותר של הציור נראה שטיח הקיר שעל-פי ה"מטמורפוזות" של אובידיוס ארגה ארכנה בתחרות עם האלה ובו העלתה לא את תפארת האלים, אלא את פניהם האכזריות והנצלניות בעודה מתארת את חטיפת אירופה, בת מלך צידון, בידי זאוס.

אלמנטים טקסטיליים, כמו שטיח הקיר, הווילון האדום המוסט או פעולות האריגה הפיזיות והסימבוליות-מיתולוגיות, משמשים את ולאסקז ליצור רב-משמעות המתפרשת על כמה רבדים בציור ומעלה על פני השטח השלווים לכאורה זרמים תת-קרקעיים דרמטיים וטרגיים. הטקסטיל הוא חומר ודימוי מרכזי ביצירתה של מורג ומופיע בכמה מישורים ורבדים בה בשעה שהוא מאפשר לה באופן צורני וחומרי להציף ולהפגיש שכבות שונות של משמעות, של מהלכי סוף ובראשית, של ממשות והעדר. הוא מאפשר לה את המעברים בין דו-מימד לתלת-מימד – כאשר קווי הרישום הופכים לחוטי כותנה הנמשכים מן הציור, כאשר האובייקטים תלויים על חוטים ויוצרים מערך בחלל, כאשר קווי הציור האנכיים בציוריה, בפסליה ובמיצביה הם חוטי השתי של מעשה אריגה.

דבורה מורג – געגוע

פעולות האריגה, התפירה, התלייה, כמו הטקסטילים עצמם בעבודותיה, לוכדות את הטקסט הלא כתוב והלא נאמר, את הזיכרון, את הגוף האנושי, כְּאֵביו והתרפקויותיו. "טקסטילים זוכרים", כותבת חוקרת האמנות ג‘סיקה המינגס, "אין זה משהו שאנו בהכרח מבקשים או יכולים להסיט אותם מכך. הם עושים זאת בהיסח דעת. והזיכרון של הטקסטיל אינו מרפה באופן דמוקרטי: רגעים של שמחה ושל טרגדיה נרשמים על פני מבנה הבד ובתוכו בלי אישור ולעתים קרובות בלי כוונה. הטקסטילים זוכרים, בחלק מן המקרים משום שהם שבויים של שבריריותם שלהם. שלא כמו המתכת או האבן, תוחלת החיים של הטקסטיל אינה שונה משל גופינו אנו: את מקום החדש תופסת בהדרגה השחיקה עד שהוא מתבלה".[8]

בהגדרתו של בנימין "הזמן הוא רק תבנית להתרחשות האמפירית, אך חשוב מכך: תבנית שאיננה ממומשת במלואה. האירוע אינו מממש את טבעו הצורני של הזמן שבו הוא נתון במלואו".[9] המעברים בין המיצבים, הציורים, הפסלים והרישומים של מורג מזמינים רפלקסיה על מושג הבית והשייכות ועל מושג הזיכרון והזמן כמושגים נזילים, מתעתעים ובלתי יציבים. רפלקסיה כזו אחוזה בחשיבה על ההיסטוריה – זו היהודית, הישראלית, הפלסטינית והכלל-אנושית – כמתהווה כל העת באופן אחר ומזווית שונה עם כל אובייקט המפציע מן השכחה.

החזרתיות בעבודותיה של מורג, ההנכחה המחודשת של הצורה, יוצרת פנומנולוגיה הקובעת את גבולות ההתנסות של החוויה האמנותית, כפי שהגדיר זאת אדוארד קייסי.[10] החזרה היא שיוצרת את ההמשכיות, את המסגרת, שבתוכה משוטט הדמיון של המתבונן ומתוכה נחצב המובן. חלק בלתי נפרד מההתהוות מחדש, מהדמיון והחזרתיות שבפעולתה האמנותית של מורג הוא ההעדר – העדר שמתהווה מתוך הסדר של הבית ומתוך חורבותיו. וכך כותבת ויסלבה שימבורסקה בשירה ”סוף והתחלה”:

מִישֶׁהוּ חַיָּב לְבוֹסֵס

בַּטִּיט וּבָאֵפֶר,
בִּקְפִיצֵי סַפּוֹת,
שִׁבְרֵי זְכוּכִית
וּסְמַרְטוּטִים מְדַמְּמִים.
מִישֶׁהוּ חַיָּב לִגְרֹר קוֹרָה
כְּדֵי לִתְמֹךְ בַּקִּיר,
לְהַתְקִין זְכוּכִית בַּחַלּוֹן
וּלְקַבֵּעַ דֶּלֶת עַל צִירֶיהָ.[11]

ההעדר ביצירתה של מורג הולך ונרקם מעבודה לעבודה. הוא נמצא במרחבים השחורים של הציורים, במיטה הריקה, בשולחן החגיגי שעזבוהו לפתע, בשנדליר הכוסות התלויים, בצלחות הזכוכית המרחפות ויוצרות ארכיטקטורה מוסדרת וזרה, בכנפי הנעליים העולות ויורדות מעלה-מטה באטיות, בשולחן השבור המושלך בשדות לצד מזרן זוגי, במזנון המפורק, בכנפי הציפור המתה המחוברות לפנים אנושיות. מורג יוצרת מרחב שאינו משחזר בהכרח הקשר היסטורי ממשי או מבטיח מימוש עתידי, אלא מרחב מדומיין של צורות אלגוריות, דיאלקטיות ואמביוולנטיות המאפשרות את כניסתו של הסובייקט, הצופה, ליצירה. כך מצטופפים יחדיו האובייקטים בציורים, במיצבים ובפסלים של מורג, כשהם תלויים או נעים, מסודרים או תלושים, לוחשים זה לזה את שנדמה שהתרחש כאן אך לפני רגע, את מה שחדל מהיות, אך הוא חלק מאיתנו, מי שאנחנו.

* המאמר מופיע בספר עבודותיה של דבורה מורג ״ללא מנוח״

הערות:

[1] פרננדו פסואה, "ספר האי-נחת", תרגום: יורם מלצר (תל-אביב: רסלינג, 2000), עמ' 6

[2] קציעה עלון, "שקט שהוא צעקה: על 'תולדות השקט' לדבורה מורג", "ערב רב", 31.5.2010

[3] וולטר בנימין, "היסטוריה קטנה של הצילום", תרגום: חנן אלשטיין (תל-אביב: בבל, 2004), עמ' 37, וכן ב: בנימין, "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני", "מבחר כתבים: כרך ב', 'הרהורים'", תרגום: דוד זינגר (תל-אביב: הקיבוץ-המאוחד, 1996), עמ' 1

[4] וולטר בנימין, "מבחר כתבים: כרך ב', 'הרהורים'", תרגום: דוד זינגר (תל-אביב: הקיבוץ-המאוחד, 1996), עמ' 23

[5] שם, עמ‘ 318

[6] אורהאן פאמוק, "מוזיאון התמימות", תרגום: משה סביליה-שרון (כנרת-זמורה-ביתן–דביר, 2011), עמ‘ 508

[7] אריאלה אזולאי, ”תצלום לא חתום", בתוך: ולטר בנימין, "היסטוריה קטנה של הצילום", תרגום: חנן אלשטיין (תל-אביב: בבל, 2004), עמ' 54

[8].Jessica Hemmings (ed.), The Textile Reader, (London: Berg, 2012), p. 57

[9] ולטר בנימין, "דרמת העצב והטרגדיה", "המטפיזיקה של הנעורים", תרגום: דנית דותן (תל-אביב: רסלינג, 2009), עמ‘ 244

[10] Edward C. Casey, “Imagination :and Repetition in Literature A Reassessment”, Yale French :Studies, 52, Graphesis Perspectives in Literature and philosophy (1975), pp. 249-267

[11] ויסלבה שימבורסקה, "סוף והתחלה", תרגום: רפי וייכרט (תל-אביב: הוצאת גוונים, 1996), עמ‘ 16

הפוסט כל דבר שהיה שלנו הופיע ראשון בערב רב Erev Rav